טל סלוצקר

 שלום חברים, מהם החיים אם לא האינטראקציה בין מה שאנחנו חווים לטקסטים שאנחנו קוראים? ואני מתכוון במובן הרחב שכולל גם וידאו וקולנוע ושיחות ולא רק ספרים ומאמרים. האם מגיע לנו יותר? מהו הדבר שמניע אותנו. כל אחד צריך לענות לעצמו על כך. תמיד אני חוזר אל הטקסט מאז שהתחלתי בכתיבה יומיומים בגילאי העשרים שלי. והיום, מפגשים אקראיים אינם מה שהיו בעבר, אדם שנתקלת בו היכנשהו יכול להיות גם אחד שמוצא אותם באינטרנט וכותב לך הודעות. אכן כך היה. לעתים אנשים חוששים לענות, בין אם זה טלפון או הודעה. והאינטראקציות בעיר מובילות אותנו מכאן לשם. והחלל שביניהן, יש גם חלל. וזה מזכיר מבחינה מילולית את הקורבנות שהמדינה הזאת איבדה, כמה הם חשובים לקרוביהם, וכולנו התרגשנו כבר מהאובדן שחווינו בשנה ומשהו האחרונות. האם יש לנו איזה קיום מעבר לחולף? אני חושב שבאמנות הפלסטית, בציור ובפיסול, במידה והם שורדים, וגם הספריות משמרות את מה שנכתב. אדם משאיר אותות ומסמן את המקום. לעתים אינטראקציה נדחית לזמן מאוחר יותר, ויש כאלה שנראות לנו דחופות ביותר. אני מספר לכם על היומיום שלי. דבר שהוא נושא אצלי, והייתי רוצה לומר שפחות אישי ...

החיים יותר טובים משהתחילה שנת הלימודים. האוניברסיטה מחזקת והחברים בקמפוס נפלאים. חוץ מזה ההרצאות מעניינות, ואפילו שרק התחילה השנה אני חושב כבר שהשנה אפילו יותר מעניינות מבשנה שעברה. רוב האנשים סביב מדברים פחות מבשנים קודמות, ובכל זאת ישנן שיחות מעניינות. יש לי תוכניות והוצאתי ספר שירים חדש בשם 'מוזיקה לעת מלחמה'. אכן כיף לראות שישנה הוצאה חדשה ממני, הכריכה והפנים, הכל מעניין. וכשאני קורא בספר אני מגלה שהוא יותר מעניין משחשבתי שהוא, וזה בעקבות הערה שקיבלתי אודות הכתיבה שלי. אני רוצה להספיק הרבה, ולפעמים נראה שאני מספיק לא מעט. העיר מלאה בהתחכחויות אפילו בסופרמרקט, אנשים חשים כלפי. לפעמים ישנם מפגשים נעימים מהמצופה. בפייסבוק אני כותב תגובות ולא תמיד עונים לי, וזאת למרות שטרחתי להתייחס ולשים לינק וכדומה. כך זה להיות איש מפורסם שמתעלמים ממנו לעתים מתוך הערצה ולעתים לא מהסיבה הזאת. ומתייחסים אלי הרבה בכל זאת. לפעמים היחס אהוב עלי ולעתים פחות. אבל בכל יום בימים האחרונים אני מרגיש קיים. ולעתים אנשים שמים לב בכתיבה שלי למשהו וזה עובר הלאה ואני אוהב את זה. אפילו אם כתבתי משהו שלילי וגם ...