יום חמישי, 13 ביוני 2024

זיכרונות מההווה

לאחרונה אני מבלה הרבה זמן בספריית אוניברסיטת תל אביב. מה שיש שם בספרייה הנפלאה הזאת לא יסולא בפז. הזמן הנפלא שלי שם, מלא בספרים טובים ובשקט הנפלא המתאים לקריאה, אין שם את הסחות הדעת שמפריעות לקריאה בשיאה. אני רוצה להיות שם עוד הרבה. וככל שאני בא לשם יותר כך אני נשאר עוד זמן. הדרך היא ברכבת ישראל הבינעירונית וזו מובילה ישירות לאוניברסיטה. בדרך רואים אנשים מרוצים מהנסיעה שאינם עושים רעש כפי שהיה נהוג פעם באוטובוסים. גם הנסיעה באוטובוס השתפרה בשנים האחרונות, הייתי אומר שכל זה לא רע בכלל. וגם יש שיחות נהדרות עם סטודנטים ומרצים. אילו זמנים נפלאים מספקים הלמידה והמחקר האקדמיים! מומלץ מקרב לב. בבית אני קורא ספרים, אבל אופי הקריאה באוניברסיטה שונה, הייתי אומר שחד יותר שם מבחינת התחושה שהספרים מקנים. בבית לעומת זאת הספר קרוב יותר ויש יותר דיבור אודותיו בשלב שאחרי הקריאה. אני מבין דברים נהדרים שרק הקריאה יכולה לתת לי. אני יודע זאת ומרגיש שונה מאז שאני קורא הרבה. ניתן לומר ששנת 2018 היא שנת שינוי בקריאת הספרים שלי. מאז אני קורא הרבה יותר מאשר קודם, וכותב יותר מאז 2011, אף על פי שזה גם קצת תלוי בתקופה. חברתי הטובה הדס מזרחי המשוררת והסופרת פסה מן העולם. תכננו לעשות לה פוסט יפה באחד הבלוגים ולא הספקנו. לפעמים חברים הולכים לעולמם ולא הספקתם לעשות יחד את כל מה שתוכנן. שמה פורסם בהבה להבא גליון 21 האחרון בינתיים בו פרסמתי לזיכרה טקסט. 

סצנת הסופרים התל אביבית כל כך נפלאה והאירוע להשקת הגיליון היה חגיגה של ממש. קיבלתי הקדשה מהמשורר עמנואל ברוטוס לוי ופגשתי חברים רבים שלא פגשתי כבר לפחות כמה חודשים ואת חלקם אף שנה או כמה שנים. היה עמוס בחוגגים וחדר הבר בו התעראה ההתרחשות הסואנת היה מלא מפה לפה בחוגגים ובמקריאים, במוזיקה של אהל עדן ובעודד כרמלי שהתבונן מהצד ובעוד דברים, למשל גליונות של כתב העת החדש הזה עם כריכה נפלאה. קיבלתי במתנה גליון מעמנואל ברוטוס ומג'רמי פוגל והכנסתי אותם לתיק שלי כדי לקחת הביתה. כל כך כיף כשדואגים לך שתזכור את האירוע. הייתי אומר שהייתי במעט אירועים עד כדי כך מהנים כמו האירוע הזה. וככל שהיה נפלא אני מקווה שיהיו אירועים נוספים שישתוו לו ויכולים להיות כאלה. היו כמה חשובים לי שחסרו, אבל אין מה לעשות. גם גל עזרן היתה וחילקה חיוכים לכל כיוון והקריאה שירים. בשיר התחש נתן לי עמנואל ברוטוס לוי להיות התחש עצמו ודיברתי אל המיקרופון, לא הבנתי שהוא התכוון שאשלים את השיר, בסוף יצא לי "תחש ענק"! ואנשים בקהל הגיבו. הייתי אומר שהיה אירוע אנרגטי גם בזכות ההנחיה האנרגטית של ג'רמי והקירבה לברים נוספים, היה חי ולא תחושת מחנק של בית אריאלה של פעם לפני השיפוצים. אירועי הספרות של כתבי העת הצעירים מלאים חיים ותחושות של אינטראקציות קלילות עם בדיחות וידידות. 

הגיעה גם מישל פלצ'יק איתה דיברתי בפעם הראשונה. כיף להכיר משוררות חדשות. ראיתי שצילמו בוידאו את המפגש בטלפון, אחד החברים עשה את זה. שתיתי סודה פעמיים והרגשתי שוב כפי שהיה כשגרתי בתל אביב. אז עוד פגשתי חברים בכל יום ברחוב במפגשים מקריים, דבר שקורה לי אך אני חייב להגיד שחב"ד מקילים עלי בו. זהו אירגון שמשרה תחושה אמיתית של קהילה, כולל ארוחות ותפילה. כמה טוב שיש לנו דת! אפשר להתקרב אליה ואחד לשני, ולהתפלל יחד. לחקור ולקרוא ואף לקבל תמיכה מחברים חדשים. יש חברים שכותבים לי בכל יום הודעות ואני עונה להם בהודעה חוזרת. אני חושב שחברות אינטרנט היא דבר לגיטימי, וכמובן יש גם חברויות שההתכתבות בהן בווטס אפ יותר זמינה. הכל רלוונטי, החיים הדתיים והחילוניים, הלימודים והיצירה הטיפול ותחושת היחד. לפעמים מתחדשים דברים ואז טוב שיש משהו חדש. ולעתים פוגשים את המוכר ונזכרים במשהו, זהו זיכרון החיים שנפרש עם הזמן של היום והלילה והטכנולוגיה לוקחת מאיתנו את הזיכרון אך גם מסייעת לזכור דברים.  בתמונה, חוף הים של הרצליה שצילמתי. 



יום שבת, 16 במרץ 2024

על רשת הכח ידע

 טל סלוצקר

 

נולדתי באזור השרון ועזבתי וחזרתי אליו מספר פעמים. בדרך עצרתי בירושלים ותל אביב ונסעתי אינספור נסיעות לאירופה. עצרתי קצת ממעיט מהעניין, חייתי בירושלים שלוש שנים ובתל אביב שבע עשרה סך הכל. כיום, שוב אני יושב בהרצליה ומהגג על החיים שלי דרך קריאת ספרים ושואל את עצמי מה יהיה? היכן יהיו חיי עשור מהיום למשל. האם השקט הזה יכול להוביל להרהורים מעניינים. עמנואל קאנט למשל חי חיים שקטים והגותו מעניינת מאוד, גם היידיגר חי שנים רבות באזור כפרי. אם כן, אפשר לומר שזהו סיפור חיי מנקודת מבטה של הפוגה מסוימת, לא מלאה, זמנית אולי. למרות שאני כותב ומפרסם ויש התפתחויות בעבודתי משהו מאוד נרגע בתנאי החיים שלי, וטוב שכך. למרות שהרי געש מביאים מהפכות אלו מביאים גם נפילת חומר גופריתי. האינטרנט מייחס לי יצירה מתוך שיגעון, דבר שאני כופר בו, זוהי איננה עמדתי הנכונה. אמנם לשיגעונות יש תפקיד בעיצוב יצירות האמנות שלנו אך העמדה שלי יותר רציונלית מזו. אנו מתבוננים באופן סובייקטיבי באובייקטים שהשיפוט שלהם עשוי להיות גם אובייקטיבי מלא. הסובייקט המתבונן בעצמו איננו נמצא מחוץ למפת ומנגנוני הכח ידע והוא שוהה בהם. אני מהרהר מה יבוא לי מבחוץ ומה מיצירה שלי. כמו שיודע כל אמן עכשווי צירוף מרכיבים קיימים הוא אמנות, עם זאת לכל הוגה נקודת מבטו ואופיו ואלו משפיעים על הפילוסופיה שלו ועל איך שמבינים אותו אחרי שקוראים אותה יחד איתו או בלעדיו. בכל מקרה מצאתי דרך המקלדת את היכולת להשמיע קול, דבר שחשבתי לפני כן שעלי להיאבק עבורו, והמאבק הביא פירות.

הגות שנוצרת תוך התייחסות לנקודות מבט בנות הזמן היא תוססת יותר, זאת שעוסקת אך ורק ביוון העתיקה עשויה לקפוא על שמריה ולעסוק אך ורק בפירושם של טקסטים עתיקים של אפלטון ותלמידיו. על ההוגה להיות חלק ממארג הכח ידע ולהשתתף בשיחות שמעצבות אותו, שמזרימות את הכח דרכו ולהיות שותף תומך במאבקים. אני תומך במאבקם של המשוגעים לידע שצלח הצלחה חלקית, בשנות האלפיים הוקמו תוכניות של MAD STUDIES אליהן ניתן לפנות דרך האינטרנט. זוהי התפתחות מעניינת בידע לאחר שמאות בשנים הוא נמנע מהמשוגעים וכיום אלו נמצאים בתוך הידע ונאבקים על מקומם במפה. שינוי מעניין זה תפס אותי תומך אך לא רואה בעצמי "משוגע" כפי שאפשר אולי להבין מכתיבה מסוימת אודותיי באינטרנט. השיגעון ככלי להשראה, כן. כתחום מאבק חברתי לגיטימי ונחוץ, אכן. אך לא כזירת השתגעות בה אנשים משתחררים מנורמות חברתיות החשובות לנו כחברה, לא אמרתי שכולן צודקות, וישנן כאלו שישתנו או יבוטלו, לטובה. אחרות נחוצות לנו ואולי הן כבר נחלת העבר.

אבל על כולנו לשאוף לשיפור הידע בחברה הישראלית, ידע הוא מנגנון של כח, האוניברסיטה, בית החולים, הישיבה. אלו הם מנגנונים שפעולתם אומרת ידע ובכל אחד מהם ישנו המופקד. המרצה, הרופא, הרב. אלו אחראים על הפצת הידע במוסדות הידע כח שלנו. בכל אחד מאלו סוג שונה של ידע, האוניברסיטה מפיצה ידע מדעי ארגוני, פילוסופי סוציולוגי, ועוד מחלקות ומדובר בגוף ענק המחולק לפיסות גיאוגרפיות. בבית החולים מיוצר ידע אודות הגוף. ולבסוף הישיבה, שם ישנו ידע בדת היהודית. אז גיאוגרפיה, גוף, ודת אם צריך להזכיר רק שלושה עקרונות מנחים בידע שלנו כיום במדינת ישראל. אולי יאמר מישהו יש גם ידע בציור, זה ידע פרפורמטיבי של הפעלת חומרים. ובמוסדות הידע הגדולים הידע העיוני נמצא בדגש גדול יותר וגם הכוחות הפועלים על הגוף/ידע.    


בתמונה, תל אביב במבט מהחוף.


יום שבת, 2 במרץ 2024

על המחקרים שלי בשבעה תחומי מחקר עיקריים.

 


דוקטור טל סלוצקר, פילוסוף, סופר ואמן, מתעמק במגוון רחב של נושאים במאמריו. החקירות שלו משתרעות על תחומים שונים, כולל:

פילוסופיה ספקולטיבית: סלוצקר עוסק בחקירות פילוסופיות ספקולטיביות, מתבונן בקיום, במציאות ובטבע המחשבה.

שירה עכשווית: כתביו נוגעים בביטויים פיוטיים עכשוויים, המנתחים צורה, שפה והקשר תרבותי.

אמנות וספרות ישראלית: סלוצקר בוחן אמנים, סופרים ישראלים ותרומתם לביטוי תרבותי.

פילוסופיה של גבריות: הוא חוקר גבריות, מגדר ועצמיות, ומשקף את ההשלכות הפילוסופיות שלהם.

פוסטמודרניזם ושירה מודרניסטית: סלוצקר עוסק בתנועות פואטיות פוסט-מודרניסטיות ומודרניסטיות, ומנתח את השפעתן על הספרות.

דת ואמונה: מאמריו חוקרים נושאים דתיים, כולל יהדות, נצרות ורוחניות.

תיאוריית האמנות וביקורת: סלוצקר מעריך באופן ביקורתי את האמנות האוונגרדית, האמנות הישראלית ותפקיד האסתטיקה.

סובייקטיביות ואמנות עכשווית: הוא משקף את החוויה הסובייקטיבית בהקשר של אמנות עכשווית.


Doctor Tal Slutzker, a philosopher, writer, and artist, delves into a wide range of subjects in his articles. His explorations span various domains, including:
Speculative Philosophy: Slutzker engages with speculative philosophical inquiries, contemplating existence, reality, and the nature of thought.
Contemporary Poetry: His writings touch on contemporary poetic expressions, analyzing language, form, and cultural context.
Israeli Art and Literature: Slutzker examines Israeli artists, writers, and their contributions to cultural expression.
Philosophy of Masculinity: He investigates manhood, gender, and self, reflecting on their philosophical implications.
Postmodernism and Modernist Poetry: Slutzker engages with postmodernist and modernist poetic movements, dissecting their impact on literature.
Religion and Faith: His articles explore religious themes, including Judaism, Christianity, and spirituality.
Art Theory and Criticism: Slutzker critically evaluates avant-garde art, Israeli art, and the role of aesthetics.
Subjectivity and Contemporary Art: He reflects on the subjective experience in the context of contemporary art.

יום שני, 16 באוקטובר 2023

על החיים שלי ומה שביניהם

החיים שלי מתקדמים לאנשהו, אך הצעדים קטנים, והרי את צעדי העיקריים עד כה, ביחס לגילי, כבר עשיתי. את הדוקטורטים ואת ההסמכה לרבנות, ומקבלים אותי כרב וכדוקטור. הקבלה שהכי קרובה לי היא של חברי ושל משפחתי. מזהים את הרבנות שלי בבית הכנסת ואת הדוקטורט באוניברסיטה ואני מקבל יחס בהתאם. העשייה שלי היא בדברים שהם לא בדיוק עשייה, כך לפחות בהווה. למשל כתיבת הספרים שהיא מלאכה אך לא מובהקת כמו ציור ופיסול. מדובר במלאכה במובן של פראקסיס מהבחינה הפילוסופית. חיי החברים שלי קורים רחוק יותר ממקום מושבי מרגע שאני בהרצליה והם בתל אביב. אבל יש לי פה חיים יותר טובים ויותר שקט לעשות את המלאכה. לפעמים אני מתעדכן בחיי חברי המשוררים והסופרים בטלפון, ומדי פעם יוצר לשוחח עם איזה אמן. דתיים וחוזרים בתשובה אני פוגש בבית הכנסת. בהרצליה קוראים לזה "הדתיים שלנו" וזהו מונח שיש עמו כמה משמעויות שלעתים מכילים עלי. למשל במובן של דתי שאיננו מסתובב עם הכיפה על הראש, זהו לא מונח מגנה ואני מקווה שלא ייהפך לכזה. אני קורא וכותב מדי יום ועם הפעולות האלו גם לומד דברים חדשים. אפילו אחרי אירועים כל כך חשובים בחיים לומדים. היום למשל קראתי אודות התיאטרון וערכתי ספר שבכתובים. אני מאזין למוזיקה מדי יום, היא חשובה לי מאוד. ועוקב אחרי חייו המוזיקליים המעניינים של אבא שלי ושל שותפיו. אני מתרגם בשביל אתר האינטרנט של הפרוייקט שלו שאפשר למצוא ברשת את הטקסטים מאנגלית לעברית. כל יום אני שותה ואוכל ועוסק בחיים שאף על פי שיש בהם קודש יש בהוויתם גם ארציות שאני מודה עליה, אפילו אם יש בה מרכיבים בנאליים כמו בתי קפה, כן, אני נהנה מהם מאז חיי בתל אביב. בעקבות המלחמה אני לא מרבה לנסוע אבל כשישתחררו העניינים אסע יותר לעיר הגדולה הזאת. 

למרות שאני עוסק בפילוסופים עכשווים לעתים מתחשק לי משהו קלאסי יותר וכך במה שקראתי היום הוזכרה יוון העתיקה והפילוסופים שלה אפלטון וסוקרטס. גם האדמו"ר הזקן של חסידות חב"ד שאני חוקר את עבודתו הוא פילוסוף קלאסי לפי הבנתי, רק שכתב בספרו תניא אך ורק ליקוטים מספרי אחרים ואין בו אפילו מחשבה אחת שחשב לבד, כך זה מקובל בחסידות חב"ד וזה לא מוריד מערכו בעיניהם. זה נוגד למשל את היידיגר שחשב אודות מחשבה מקורית, כך הבנתי מעיון בהרצאתו האחרונה שיצאה לאחרונה לאור בהוצאת רסלינג. מלאכת הטקסט הייתה למלאכה האהובה שלי אך בחלומותי אני גם מצייר ומפסל ויש בחלומות שלי הרבה אמנות פרט לספרות, כתבתי אפילו מסה אודות חלומותי וכתבתי בה על שני חלומות שלי. בזמן ההתקפות האלה הרצליה רחוקה ממרכזי הלחימה ויש בומים של טילים אבל רק כמה ביום, וזה ביחס למאות טילים שנפלו כבר בארץ, רובם מחוסלים על ידי כיפת ברזל וקלע דוד. בתקופה זו כתבתי יותר מאמרים פוליטיים מאשר בדרך כלל. הנה, עוד בום של טיל בעוד אני כותב לכם את זה, והנה עוד אחד. אנחנו באזור של מלחמה, ועובדים זרים עוזבים את הארץ, כך אמרו בתקשורת. כשהדפסתי את הספר החדש שאני עובד עליו בשני עותקים, הרגשתי מעט הקלה. זה מקל כשהכל כבר בצורת ספר, ולא כערימת דפים שאינם מחוברים עדיין. הכריכה משפרת את תחושת הקריאה ואיך שעשו את זה היה ממש מדהים. עדכנתי את אתרי האינטרנט שלי, דבר שאני עושה לעתים קרובות, וסיפרתי לכם באתרים עוד מספר דברים עלי. הנה אני מוסיף לכם כאן כמעין יומן בלוג למי שרוצה לדעת את מה שהייתי רוצה שתדעו. 

החיים מזמנים תקופות שונות ובתקופה הזאת קשה לכולם, אבל בכל זאת בבתי הכנסת חוגגים את פרשת השבוע ואת כניסת השבת. שימו לב לחשיבות השימחה בחיים שלנו, זה חשוב מאוד. לא רק להרגיש אבל ואובדן אלא לשמוח, מידה גבוהה מאוד בנפש האדם בהיררכיית הרגשות. אל תפחדו לחשוב ולפתח את החשיבה. מחשבות יביאו אתכם למקומות גבוהים, במיוחד קריאת פילוסופיה מה שמביא למדרגה גבוהה יותר את האדם שקורא. שימו לב למשל כיצד מי שקורא ניטשה מרגיש גבוה יותר, דבר חשוב. אני מרצה מדי פעם בערוץ היוטיוב שלי שנקרא DOCOTR TAL SLUTZKER והפעם הרצאתי לכם על מודרניזם ופוסט מודרניזם תוך התייחסות לארץ אבל גם כמגמות בינלאומיות וזה בכמה תחומים. אני יודע שחלקחם צפיתם ומקוה שנהניתם, אני משקיע מאמצים כדי שתתעניינו בפילוסופיה ותרצו לשחות בתוכה, וכמה שיותר מוקדם כך טוב יותר! מקווה שאוסף הספרים שלכם גדל ושאתם מתעניינים בסוגי כתיבה שונים. אני למשל אוהב לקרוא פילוסופיה ושירה, זה עדיף בעיניי על קריאת רומאנים וגם רומאנים קראתי. גם ספרי תיאוריה פילוסופית שאינם פילוסופיים באופן מובהק אני אוהב. לפילוסופיה יש דרך להיכנס למקצועות ולעניין את העוסקים בהם בפילוסופיה. זוהי דרכה וכך היא מתרחבת לתחומים שונים. יש לה יחסים עם התיאטרון ועם השירה ואלו מעניינים אותי. לפעמים כשאתה קורא אתה מגיע לגבול מה שידוע לך וממשיך מעט הלאה, הרגעים האלה, ממש שווה לקרוא בשבילם. אז תקראו מלא, ואתם יכולים להסתכל בבלוג בפוסטים קודמים ולקרוא עוד משהו שכתוב פה שאולי טרם קראתם, ואני מקווה שימצא חן בעיניכם.



  

יום חמישי, 28 בספטמבר 2023

הרהור על המצב החברתי בארץ, מדת לחילוניות וחוזר חלילה/ טל סלוצקר

 הרהור על המצב החברתי בארץ, מדת לחילוניות וחוזר חלילה.

 

בעבר חשבתי שהפרדה בתפילה היא קונצנזוס בחברה הישראלית, אך מסתבר שהדבר איננו כך. לאחרונה ישנה פסיקה חדשה של בית המשפט העליון שאוסרת תפילה בהפרדת המינים במקום ציבורי. דברים שנראים לי כמוסכמים וכלא מעוררים מחלוקת מסתברים ככאלה שכן מעוררים אותה בציבור החילוני, ולעומתם דברים שנראו לי כמקיפים כל באורח החיים נראים כבחירה של האם היחיד רוצה בהם או שלא, דבר שלקחתי בחשבון מההתחלה. הדת היהודית היא בחירה, אדם יכול לבחור להתפלל או לבחור שלא להתפלל, לבחור לנטול ידיים או לבחור שלא לעשות כך וזה למעשה תקף על כל מצווה, הלכה או מנהג שהדת מציעה. היא מרחיבה את אפשרויות הבחירה שיש לנו, ואני מקווה שאנו יודעים להוקיר את ההרחבה הזאת שהדת מבצעת. היא איננה הכרח בל יעבור שמי שעובר אותו מנודה כמו בימי שפינוזה, לפחות בחברה החילונית. מפתיע אותי שתפילה יהודית במרחב הציבורי עומדת בסימן שאלה משום שמפריעים לה, בניגוד לתפילה מוסלמית או נוצרית. אם לדת המוסלמית ולדת הנוצרית יש זכות לתפילה במרחב הציבורי מדוע יהיה אחרת בדת שלנו? מדובר על פי הבנתי בהשפעת האנטישמיות על החברה שלנו. אנטישמיות זו מגיעה מבחוץ ומשפיעה גם מבפנים והיא זו שאוסרת על הדת היהודית יותר משהיא לוקחת מדתות אחרות. על השפעות אלו ניתן להתגבר על ידי לימוד ספר התניא המקרב לבבות והופך שינאה לאהבה.

המלמד את מלאכת האהבה היהודית ללומד אותו. המלאכה של הפיכת השינאה לאהבה מוטלת על היהודי המקרב אל הדת ולכן היא משימה עיקרית של אנשי חב"ד הנלחמים בכל יום על אמונתם. הדת שלנו היא מלאכה של אהבה וריפוי הלב והנפש, כך מתוך התניא. כשהתחלתי ללמוד ספר זה הוא נראה לי לא חשוב, אך עם השנים הפך למרכזי יותר בתודעתי והשפיע עלי יותר. עם יישומו כנושא מחקר אצלי הפך לאחד ממוקדי החשיבה אצלי, וזה דבר שנטע אצלי עוד משימה בדרך חשיבתי היהודית. אני מניח שמנקודת ראות חילונית ניתן לראות במעשה המחקר שלי מעשה מחקרי תיאולוגי. משום שהוא חוקר את הספר הדתי הזה בלי לחייב למעשה דתי. אך החיוב הדתי של החב"דניקים לימד אותי את המלאכה שעושה ספר התניא בנפש ולא רק את היבטו העיוני המעסיק אותי כיום. בכל יום נתונים בחשיבתי נתונים המעובדים על ידי התודעה, חלקם נתונים לי כבר, ואת חלקם אני מגלה כגילוי חדש של מה שיש לקחת בחשבון. את עיקרו של ספר התניא לקחתי ללב ולחשיבה ברוח הספר. זהו ספר המתייחס למבנה נפש האדם על מנת להשפיע השפעה רגשית. דמות הכפיל בו משחקת תפקיד בהפיכת הרגשות על ידי הספר מרגש בהמי לרגש האלוקי, וזאת על ידי המעשה הדתי שכאמור מוסיף בחירה לחייו של היהודי החי בחברה החילונית. בחירה זו בין דת לבין חילון יכולה להינתן לאדם העברי רק בחברה שיש בה את שתי דרכי החיים האלה ושתיהן מיושמות בה. כפי שישנה כפיה דתית ישנה כפייה מדינית חילונית במדינה שלנו ונגד שתיהן ישנה מחאה, אחת חילונית אנרכיסטית ואחת ימנית דתית, שתיהן מבטאות שני קצוות שונים של החשיבה הפוליטית, האנרכיסטים מבטאים את השמאל והצד השני הוא של ימין דתי.

אני מציע שאדם יכול לחשוב מושגית בשני קצוות המפה המושגית הזאת, להיות מודע לדת ולהיות מודע לביקורת המדינה כפי שהיא באה לידי ביטוי בליברטריאניזם ובתנועות נוספות שמאפשרות אותה. כפייתה של המדינה הטיפולית חודרת לחיי התושבים אך אלו חיים גם במסגרת שנותן להם החופש הליברלי וזה שתיארתי קודם כמאפשר מנהגים והלכות דתיים אותם הוא בוחר ללא כפייה עליו. התנגדות שני הצדדים, החילוני והדתי לא צריכה להשפיע על היהודי לנטוש לחלוטין את החשיבה שמגיעה עם הדת או את הליברליזם המתחייב מקיומם של גורמים כה רבים זה לצד זה במדינה. עלינו להיות שקולים בחשיבתנו ולאפשר לקולות רבים לנבוע בטבלת החשיבה שלנו עליה אנו יכולים להתבונן באופן מושגי, ואיננו מחויבים אליה תמיד באופן שיוצא ממפת המסמנים, זוהי חשיבה מסמנית. הנוטש את הדת נטישה מלאה כולל מושגית נוטש את המסורת שהגיעה אלינו מזה דורות רבים ואילו המתעלם מן הליברליזם משאיר מאחוריו את ההתפתחויות האחרונות במדינה ובפוליטיקה אשר מבטיחות את חופש הפרט, ואני כולל בחופש זה גם את החופש לדת. אל לנו לנטוש את החשיבה, עלינו לעסוק בה כל יום ולהמשיך לחשוב ולא דרך מעשים אלא לעצור ולחשוב דרך מפת המסמנים הזו של זמננו.

יום רביעי, 20 בספטמבר 2023

על החיים בהרצליה

 

לאחרונה התקתי את מקום מגורי להרצליה, החוויה שונה מאוד מהחיים בתל אביב. קודם כל עברתי לעיר שקטה יותר, יש בעיר הזאת פחות פרטנזיות. גם פחות עויינות יש בה. והרוח הכללית היא של שלווה ונעימות, וזה מדי יום. ובתוך השקט והשלווה האלה אני קורא וכותב, ומתרגם. אפשר לומר שהשקט מזין אותי, גם אם אני מתגעגע לפעילות המרובה שתל אביב הציעה לי. לא היתה לי ברירה אלא לעבור, ועברתי. בעיר הזאת ישנו סינמטק חדש בבנייה, וישנו ספר שכיף לבקר במספרתו, וישנם כמה בתי קפה שאני שותה ואוכל בהם. באופן כללי הדברים אינם מופרעים פה, ואין את התסיסה שאפיינה את העיר הקודמת שחייתי בה. אני חייב לומר שלמרות שאהבתי את האתגר שתל אביב הציעה השקט של הרצליה נעים לי. הוא נותן לי יותר שקט ושלווה הדרושים לי, ואני חי איתם בשלום ומוצא את עצמי שליו יותר. יש פה פחות חיי חברה לרווקים, זה נכון.

אבל אינני שותה אלכוהול בכל מקרה, ואני עדיין יוצא לתל אביב מדי שבוע ונהנה גם ממה שיש לה להציע. יש לי זמן, לחלום חלומות ולכתוב אותם, לשוחח בטלפון ולצפות בטלוויזיה, ליהנות מהדירה החדשה שלי ולתת לכל דבר זמן ותשומת לב. העולם איננו נחרב עם המעבר וחיי נמשכים למרות שראיתי את עצמי חלק מתל אביב שנים רבות. בקרוב חוזרים אל האוניברסיטה ואני אשוב אליה, כל זה רק בחודש הבא. ויש את תחנת רכבת הרצליה שהאוניברסיטה היא רק תחנה אחת ממנה במרחק, כך שהגעה לתל אביב איננה סיפור מסובך מדי. יש גם אוטובוסים כמובן. העולם איננו גואש ורועש מפה, והמלאכה שעלי לעשות מרובה, למשל התרגומים, ואני מקדיש את עצמי למה שצריך לעשות, מפרסם מאמרים באינטרנט ודואג לכל דבר ועניין.


בתמונה: המרינה של הרצליה

בזמן האחרון קראתי פילוסופיה גרמנית ומצאתי בה עניין ודברים לחשוב עליהם, רק שאין הרבה עם מי לדבר על הפילוסופיה שמעניינת אותי, כך שנקודת הכובד היא בקריאה עם עצמי בנושאים שמעניינים אותי. בכל פעם שאני משגר לאינטרנט איזה מאמר או שיר אני מקווה שיהיה מי שיתעניין בו, ומספר הקוראים שלי טוב, נראה שמתעניינים בי, בבלוגים ובאתרים שאני מפעיל.

דרך האינטרנט החברויות שלי נמשכות באיזה מצב וירטואלי כזה, ואני מצפה לפגוש את חברי הטובים פנים אל פנים כשהדבר רק יתאפשר לנו. אל הקוראים באינטרנט אני פונה כעין חברים אותם אני משתף במחשבותיי, גם בפרסום זה. לפעמים נראה לי שחסרה לנו הדת במציאות היומיומית החולית שלנו, שהדת ממלאת מקום חשוב בחיינו, ושעלינו להכיר בכך באופן מודע, גם הפילוסופיה חשובה לנו, אפילו שרבים כל כך בארץ אינם יודעים את מקומה. כל פעילות רוחנית שאדם עסוק בה מעשירה את חייו הרוחניים, ובכך כלולות כמובן גם השירה והפרוזה, ומוזיקה היא חלק מזה. עלינו, על כולנו, לחיות חיים רוחניים מלאים ולא חלקיים, להגשים את הפוטנציאל הרוחני הגלום בנו, ולא להפקיר אותו לצרכנות של תכנים ומוצרים, דבר שאיננו מחליף את חיינו הרוחניים אלא ממלא אותנו רק באופן רגעי ברובם המוחלט של הפעמים. הירשמו ללימודים, צרו דברים! היו יוצרים! הביעו את הצורך הגלום בכם ליצור ולחשוב. ואינני מתנגד להתקרבות לדת, יש בה מילוי צרכים הכרחי לנו. ביקור בבית הכנסת יכול להועיל למתפלל, אל תשכחו את זהותנו ואת המסורת שלנו, וזאת למרות עמדותיי הליברליות, אני מכיר בחשיבות כל הפעולות האלה. שימרו על חייכם מלאים מבחינה רוחנית ואל תתנו לריקנות אחיזה בחייכם לעולם.   

יום שישי, 15 בספטמבר 2023

מאמר כללי על כמה דברים שהבנתי ומצב העניינים אצלי.

רציתי לחלוק איתכם מצב עניינים כללי, שלא במסגרת מאמר אודות נושא מסויים כפי שאני עושה בדרך כלל, או במסגרת של מניפסט או שיר, אלא מין ביטוי בו אני חולק איתכם דברים שנוגעים לעשייתי. מאז אני מקדיש את עצמי לכתיבה ולפרסומה התרחב הקהל שלי, כיום מחפשים אותי גם המתעניינים בכתיבה ובטקסטים ואני מברך על התרחבות זו. שמתי לב שהדיונים עוסקים כיום בנושאים חשובים יותר, למשל האמונה, אופי המחשבה ועוד. והרחבה זו נובעת משימת דגש במקומות בהן הדגש איננו נמצא לרוב למי שמצייר ומציג את ציוריו אשר בדרך כלל לא שואלים אותו אודות הפילוסופיה ואף הדת נידחקת לאיזה מקום פחות חשוב בגלל המצב במקצוע, דבר שאינני מברך עליו. מבחינתי נושאי הדיון צריכים להיות עמוקים, רחבים, ואף כלליים ולא להיות מוגבלים לנושא הציור כפי שקורה כאשר מציירים מדי יום. הרחבת הדיון יוצרת תיאוריות יותר משמעותיות ורחבות יריעה, אשר עוסקות מעבר לבעיות הציור הפיסול והרישום. ואני כותב היום על נושאים רבים נוספים והמתעניין למצוא את החומרים ימצאם, אני מרבה לפרסם באתרי אינטרנט וביניהם באתר אקדמיה דוט אדו.  יש לי שני אתרים אישיים באתר הזה ושני פרופילים ותמצאו אותם בחיפוש פשוט או את אחד מהם בלינק שהצבתי פה.

https://talslutzker.academia.edu/  

בתמונה: קאנט שופנהאואר וניטשה בקולאז' דיגיטלי שלי.


 ההתרחשויות הטקסטואליות הן בתחום השפה אך גם בתחום השאלות המטאפיזיות, פילוסופיה של המדע, אסתטיקה, רעיונות על טבע העולם, התפישה האנושית ועוד שאלות ותשובות ראויות לתשומת הלב שלי וגם שלכם. אני מוצא חומר רב בספרים ומשתדל להוסיף משהו מתוך הזווית שלי על הדברים והיכולת שלי להוליך את הקוראים בין מאמרי שכוללים גם את ספרי 'כתבים ומניפסטים' וגם פרסומים רבים באתר יקום תרבות בו יש לי קוראים רבים. פילוסופים רבים רצו לכתוב מהו טבע העולם בו אנו חיים ושלושה מהם תיארו אותו במונחים מעניינים שבחרתי להתייחס אליהם בימים אלו. קאנט קרה לעולם ה'נאומנה', זהו העולם כשלעצמו אליו אין לנו גישה. 

שופנהאואר טען שהעולם הוא ה'רצון' שחוץ ממנו יש לנו רק 'דימוי' העולם. וניטשה טען שהקיום שלנו הוא בעצם ה'רצון לעוצמה' וזאת בהשפעת שופנהאואר. אלו דברים חזקים ובעלי משמעות שבחרתי לתת להם יחס מיוחד גם בפוסט זה משום שאני מוצא בהם ביטוי לעוצמתו של העולם, ולו ברובד המסמן המשלה אותנו להיות הממשי. אנו עשויים לחשוב שכך הם הדברים עם קריאה בכל אחד מהפילוסופים האלו, העושים זאת מגשימים את קיומם ברובד אחר ממה שמוגשם אצל רוב האנשים שאינם עוסקים בפילוסופיה, וזה נותן מעין מבט על על החיים כפי שהם נתפשים ממרום חשיבתם של פילוסופים דגולים אלה שלא המעיטו גם להתייחס לקודמיהם וגם רבות ההתייחסויות אליהם בכתבים מאוחרים יותר. 

עיסוק בתחום הזה מהווה אלטרנטיבה למדיה המושיטה זרועותיה לכל חלקה טובה בקיום שלנו. כשתקראו שופנהאואר לא יפיעו בספר פרסומות לשמפו או לרכב חדש, לא ינסו לשכנע אתכם לצפות בסידרת טלויזיה, ולא יעדכנו אתכם בחדשות בהן אותו משדר חוזר לרוב כמה וכמה פעמים. הקריאה הפילוסופית מציבה את הקורא במבט על הקיים ולא בתוך הויית החול בה שרויים הרוב, ובאותו הזמן היא שונה מהחשיבה הדתית. אחד ההבדלים הוא למשל שפילוסופים יסתרו את קודמיהם, דבר שלא קורה בבית הכנסת בו כולם יסכימו על אמיתותם של כתבי הקודש בהם אסור לעשות אף שינוי. הפילוסוף יוסיף ויעמיד את קודמיו על טעותם, הוא יפרש מחדש כתבים פילוסופיים קיימים ויעביר ביקורת על גורמים שילטוניים.