לאחרונה אני קורא ספרים ברוסית. אז לא רק שאין לי כמעט בכלל עם מי לשתף את התכנים שאני קורא בנוסף לזה הקריאה היא בכלל בשפה הזרה והרחוקה הזאת. ואתם יודעים מה? אני מתענג על זה. ההתענגות היא על כמה שזה שלי ולעיני. וכמה שאין איך לחלוק את זה ממש עם מי שאיננו בקיא בשפה. בדרך אני קורא הרבה מילים שקודם לא ראיתי בדפוס וגם פוגש כאלו שלא הכרתי קודם. נשמע כמו הרפתקאה בדפוס? משהו כזה. אז נכון שהרצליה רחוקה מהתרחשויות השירה והספרות ומהאירועים החשובים שמתרחשים בספירות האלו. ונכון שאין הרבה עם מי לדבר, אבל הנה, ההתענגות על הכתב עולה לשלב חדש.
מה שכן היה יכול להיות נחמד אם היה עם מי לדבר ברוסית, אבל אין עם מי ממש. יש לי את האפליקציה קלאב האוס שכולה מוקדשת לדיבורים אבל אני לא ממש מתחבר למה שקורה שם, אנשים מדברים בה בעיקר שטויות. הפוסטים פה בבלוגר נשארים זמן רב אחרי שאלו שבפייסבוק מתיישנים, ונוספים קוראים אז שווה להשקיע פה. יש לי חבר שנמצא כרגע בחוץ לארץ שאני מדבר איתו על ספרים, ואנחנו מדברים באנגלית משום שהוא יודע מעט מדי עברית.
אני מרוצה שיש לי מישהו לדבר איתו על ספרים. העולם מתהפך לחלוטין עבור יוצרי הספרות. האינטרנט, האינטיליגנציה המלאכותית (צ'אט ג'י פי טי ודומיו) ויש גם טלויזיה, קולנוע ועוד. לא נשאר להרבה מאוד אנשים זמן שמוקדש לקריאה ולכתיבה. אלו שמשקיעים בזה הם זן מיוחד בקרב האנושות. אנשים שקוראים משהו בדפוס זו תופעה מיוחדת. אני מודה שמכיר כאלה. והחנויות סטימצקי וצומת ספרים עברו הזניה רצינית עם המעבר למכירת מוצרים רבים שאינם ספרים, זה קרה כבר לפני שנים לא התעוררתי היום, אני זוכר את המעבר הזה. תתפלאו אבל להיות מנותק במידה זו לא קללה כל כך גדולה, אפילו עונג.
בתמונה: דיוקן עצמי שהוא עיבוד של תצלום על ידי AI.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה