טל סלוצקר

הוא התעורר לאט, שתה כוס קפה. היום היה יום כמו כל הימים. הוא היה יכול לנסוע לאנשהו השבוע, כמו שנסע לפארק הירקון כדי לפגוש את היפנית, אכן נסע. אבל רצה להישאר בעיר בה גר, למרות שלא היתה בה התרחשות מיוחדת. היום חג השבועות, והוא לא עשה דבר כדי לציין את החג. בחלום לפני שהתעורר חלם שהוא פסיכולוג לאישה זקנה, ושהיא רוצה סיסמא שלו ממכשיר דיגיטלי. לפני כן חלם שהוא כותב מחזה בבית קפה קיוסק ושאומרים לו שאסור לו לקרוא למחזה על שם בית הקפה. בחלומו הקודם חלם שקרח נוגע בידו וקר לו וחבר שלו חושב שלא קר לו למרות זאת. רמי ליבוביץ' היה מדוכא, הוא לא התחיל נושאי שיחה ותשובותיו לאדגר היו קצרות מדי.  בתמונה, הטבע בליטא  

החוויה הזאת של להתעורר אל תוך היום ולרצות לחזור לישון. ובנוסף, עונות השנה של ויוואלדי מנגנת ברקע. הייתי רוצה שהדברים יהיו אחרת, שיהיו הרבה שכנים לדבר איתם, אבל יש כמה בלבד. וחוץ מזה טוב היות האדם לבדו. אני מוקיר את הרגעים שלי לבד, בהם אינני נתון להתקפת תושבי העיר, חלקם יותר טובים מאחרים לא כולם אותו הדבר. רמי ליבוביץ' מאושפז כרגע במחלקה פסיכיאטרית. הייתי בקשר טלפוני איתו.  הוא אומר דברים הגיוניים. האור בחוץ חודר אל תוך הדירה. ולמעלה בונים, והאם זה טוב. זה אומר שתכף תהיה שם דירה במצב כמעט חדש. אולי עלי להתכונן ליום הזה ולא לשבת לכתוב, ובכל זאת הכתיבה טובה. הרמקול שאבא קנה לי מוציא מתוכו צלילי באס מצויינים, אבל הקטע שאני מקשיב לו נשמע מבוצע על ידי מחשב ולא בידי נגנים חיים. העברתי לסימפוניה מספר 9 של בטהובן, היכן שניתן לראות נגנים. זה יותר אמין בשבילי.  הקונטרבאסים היפים האלה, ידעתי שאני יכול לדבר עם אבא שלי על דברים כאלה. הוא בכלל היה בעיר בשם צ'אנגשה בסין ואמא היא היתה בליטא. כולם היו איפשהו, רק אני בביתי השקט. רציתי לשוחח עם אנשים באפליקציה אבל עלי לכתוב. היום אני חי בשביל לכת...

לא רציתי לצאת מהבית, זאת האמת. ובכלל הייתי עייף מכדי לעשות משהו משמעותי, אפילו כתבתי מתוך עייפות. והקפה ששתיתי לא עזר לי מספיק, אפילו שזה היה קפה עם הל וחלב שאני פיתחתי. לא שמעתי על מישהו נוסף ששותה כזה, חשבתי שהמצאתי אותו. קרן היתה רחוקה מדי ממני מכדי שאתייחס כל הזמן. היא לא התקשרה ובכלל לא אהבה שיחות טלפון. והקוראים ששוחחתי איתם קראו אותי יותר בפייסבוק מאשר בבלוג, כן, כנראה שהבלוג שלי מיועד לחשיפה לחוץ לארץ יותר מאשר לישראל בסופו של דבר. אני מתכוון לכך ביחס לסטטיסטיקות. ורציתי להתארגן, לא שלא רציתי. אבל המיטה קראה לי והתחשק לי להתאחד איתה. ולכן אלך עכשיו לישון.  בתמונה הטבע בליטא 

מחללים אותי כל הזמן חשב לעצמו אדגר בעודו יושב בביתו וכותב. חיי אינם כפי שרציתי שיהיו, אך הם נעימים. אין לי מספיק שיחות ארוכות בשפת האם שלי, העברית. דוברי שפתי נטשו אותי ופוגשים אותי רק כתושבי העיר ובשיחות מרחוק דרך הטלפון הסלולרי או המחשב. קרן לא השאירה הודעה באותו בוקר, הוא ידע זאת ולא טרח לכתוב לה. כנראה שאיננה מעוניינת חשב לעצמו. היא וודאי מסתדרת היטב, הרי יש לה עבודה ומשפחה. ועם זאת דאג לה.  רמי ליבוביץ' לא היה זמין היום בטלפון כפי שאי אפשר היה להשיגו אתמול בערב, רק שהפעם, נלקח המספר הסלולרי שלו לתיקון. הזקנה המכשפה סגרה את החלון בפניו, היא וודאי רוקחת משהו נגד תושבי העיר. כך שאדגר היקר ישב לו בביתו ולא יצא ממנו מאז אתמול, וכך טוב לו. הוא איננו רוצה את הקלחת בעת הזאת. בסטטיסטיקות ראה שקוראים אותו בסינגפור, כמה מעניין חשב לעצמו, מדינה כה רחוקה ועדיין יש קוראים. הוא ראה מולו את שיפוצי הבניין, עשו חורים בתיקרה וודאי התקינו מנורה פשוטה לתקרת אחד החדרים. אימו היתה כבר בליטא, בדרך לאחת מעריה הפחות מרכזיות מוילנה או קובנה.  והוא התעניין בספרים אך לא פחות מכך במכשירים הדיגיטליים ש...

 היום היה יום המנוחה, ולא יצאתי לבית הכנסת. האם החיים כל כך צפויים שוב? לא כל כך. חיי נעשו מעניינים יותר לאחרונה, והכוונה לחיים בעיר הזאת. חוץ מזה, משתמש יותר בטכנולוגיות מאשר קודם. יש לי במה להתעסק כשאני לבד ברמת הטכנולוגיה. אולי זה מה ששם את המדינה שלנו על מסלול הנחשקות הבינלאומי.  ובכל זאת, מהם החיים אם לא האהבה והשינאה הרוחשות במציאות וברשת, בו זמנית ובניפרד. אלו הם כמובן לא שני הפכים. קרן רחוקה, היא עושה את סוף השבוע עם משפחתה. ואילו יעל איננה בנמצא. רמי ליבוביץ, סובל הרבה, הוא חי חיים של סבל נוראי. הוא מקווה להתאושש כפי שהבנתי, להישתקם. אדגר יושב בתוכי וכותב, הוא שמו של סובייקט שיוצר בכתביי.  הרבה מאוד מילים נעלמות מין המסכים, האם נעלמו כמעט לגמריי? היום אדגר אכל ארוחת פופקורן בטעם חמאה, כמה טעים זה היה. והשמש בדיוק שוקעת מן האופק ההוא בכיוון מערב. החיים נוחים כשאתה נמצא בין ארבע קירותיו של הבית הלבן, ביקרתי שם וראיתי שם גיטרה חשמלית מונחת ליד החלון. אילו זמנים היו לי שם, כזאת תקופה משגעת. קרן איננה נוסעת עם הוריי, למעשה היא מעולם לא פגשה אותם. ורמי ליבוביץ' לא פגש ...

יש פה הרבה יחס הייתי אומר. ולו יחס שבקריאה. אני רואה שאתם מתעניינים, זה טוב. אולי תשאירו לי איזו תגובה בכתב? יכול להיות נאה מצידכם קוראים שלי. בקרוב אהיה לבד לשלושה שבועות. המצב משתנה מחודש לזה שאחריו. זה כבר סוג של תחילתו של מעגל. שיחות באפליקציה לא תמיד מניבות את התוצאות שאני רוצה להניב. כל אחד פה עסוק בשלו ונפגשים על הדרך, חוץ מאנשי הדת שמגייסים. זה כל הזמן החילוניות מול הדתיות, העבודה וחיי הכושר והתקשורת מול המסורת המצוות ההלכות והיחס הדתי. רציתם לדעת איך אצלי? הנה סיפרתי לכם. קורא בספרה של הדס מזרחי שיצא לאור לא מזמן, ספר מעניין. יוצאות משם הרבה מחשבות שהיא לא סיפרה בעל פה שיש לה.  הספרות מוציאה את זה מהן. אני מתעניין במה שהיא חשבה, אחרי הכל היא היתה אדם מיוחד ומעניין. בבית הקפה קפה כתיבה קריאה והולך משם. לא נשאר לשעות רבות, התנאים אינם כמו שהיו בעיר ההיא שנשארתי בתחומה. מעניין שהאנשים הקרובים אינם משקיעים המון זמן מוצהר בקריאה. כשהם קוראים הם אינם מגיבים ישירות. אולי זה לא תמיד העניין, לפעמים יוצא כן לקבל תגובה ישירה. כתבתי מאמר אבל חושב האם אני רוצה לפרסם אותו בכלל.  הו...

היום שוב חשבו שאני עולה חדש. כמה פעמים זה כבר קרה לי, הפעם לא בפני אלא בזמן שהסתובבתי, ממרחק. לא נעים לי מהאנשים האלה, הם חיים דברים לא נכונים. המוכרת חייכה כשהיא חשבה שאני עליתי, לא היה לי נעים להיות שם. מתי אנשים יכירו בי בזכות מי שאני? זה קורה רק לפעמים. למרות שאני תמיד אותו האדם היחס אלי משתנה משניה לבאה אחריה במובן מסויים. אני יוצא ומייד היחס משתנה, פוגש את האנשים הקרובים לי והנה יחס שונה עוד פעם.  לכן פילוסופיה כמו זו של סארטר קרובה לי, אף על פי שזה לא מה שהוא כתב, זה קשור במחשבותיו משום שזה מזכיר את החשיבה שלו בתחום השתנות האופי בעקבות בחירת מקצוע חדש של האדם. רציתי לעסוק כל הזמן בתכנים אך האנשים סביבי אינם עסוקים בתוכן רוב הזמן. אפילו בחנויות ממש לא מוכרים עיתונים ברובן. מה לעשות, זה מה שיש. ורמיזות, למשל את השלישי הוא שכח. אני מבין מה רומזים ולא אוהב את זה. רוב המתעניינים בי נמצאים בארצות הברית הנפלאה, שם יש יותר קוראים. הלוואי ואדע מי הם. וודאי אחד יצוץ מתישהו ברשת או באפליקציה. כבר קרה ששוחחתי עם אנשים משם שהתעניינו בי.  זה מעניין. אני אוהב את ארצות הברית ניתן לומר,...

אז כל זה נראה לי טירוף מוחלט, בעיקר המשתמשים באפליציית השיחות. אבל בנוסף, לא פחות מכך, מצב התרבות במדינה. ולא מפליא אותי שהמדינה שלנו איננה המדינה הכי קוראת בעולם. ארצות הברית מבינים בזה יותר ככל הנראה, אני מתכוון לפי אחוז הקוראים, חשב אדגר. היום הוא הותקף אישית בישומון, דבר לא מפליא בכלל. הרי בנוסף לאנטישמיות גם הישראלים תוקפנים לא קטנים. קרן היתה רחוקה, וודאי בשעה כזאת של הלילה. הוא לא רצה לשוחח עם הדמויות התוקפניות האלו והתגעגע לשפיות שלה. היא גם לא ציפתה ממנו לעשות צעדים דרסטיים בשום דבר, והיא שמרה שבת. ברגעים כאלה הוא רצה לכתוב, כדי להחזיר לעצמו אולי את התחושה שאבדה כשהתקיפו אותו המטורפות האלו.  גם יעל נראתה לו מטורפת לגמרי, הוא קרה מתוך ספרה שהיה מלא בפנטזיות חולניות ולא רצה אף לחזור לקרוא בו כרגע ולכן הניח אותו בצד. אדגר היה מלא בתחושות שלא היו להן שמות. והדיבור ביישומון כשלא רואים את הפנים של הדוברות לא היה נעים לא, גם את פני הדוברים לא ראו שם. מה שראה תחת המיקרוסקופ הדהים את האנשים שהוא דיבר איתם. והבחורות חקרו אותו חקור ושאול והוא הרגיש מוטרד על ידן. האם יעזבו אותו בשקט?...

הוא התעורר בהדרגה, היום הזה הכה בו, והוא הרגיש רדום לזמן רב. לא שהיה מה לעשות בעיר הזאת, היא היתה ריקה ולתושבים לא היה איכפת מהדברים שעניינו אותו. חבריו לא נהגו לשוחח בטלפון הרבה ולכן נשאר הוא ועיסוקיו שכללו גם גלישה באינטרנט אך גם דברים בונים יותר כמו קריאה וכתיבה. הוא הסתכל מספיק במיקרוסקופ, כך הרגיש. אביו ואימו היו עסוקים ולא התפנו לענות לו, וקרן היתה רחוקה גיאוגרפית כפי שלא רצתה לשוחח. עם זאת ענתה להודעות הכתובות ממנו. הוא חשב מה לעשות עם היום אחרי השיעור של חב"ד בו השתתף דרך המסך.  הרבה אקשן לא היה כאן, הוא היה מודע לזה. ובעוד הציפורים שרות התיישב לכתוב. כמה יותר מהנה היה היום אתמול עם קרן בו טיילו להם בים ואכלו במסעדות שעל שפתו. הוא חשב בעודו כותב, האם ביקשתי יותר מדי? אולי ההזדמנות שלי חלפה. התלמיד שלו לא ענה בטלפון. זהו יום חם ושמשי ולא נשמע צלצול בדלת. עוד לפני כמה ימים צפה עם אביו בנטפליקס בסידרה היטלר והנאצים וחזה בשיגעון הגדלות של הצורר על פני המסך. כעת חיכה להזדמנות הבאה לצפות עם אביו שהתעניין במעט דברים, אך במה שהופיע על המסך התעניין ועוד איך.  היה ברקע רעש צורמנ...

בעודי מאזין לרד הוט צ'ילי פפרז אני חושב על לכתוב לכם משהו, וכותב את זה כדי לתקשר עמכם. התקשורת בטלפון עברה משיחות לרוב לשיחות באפליקציה, הייתי שם היום קרוב לשעה. בנוסף, הסתובבתי בעיר וקניתי מספר דברים שאני צריך. הספקתי לעבור בסינמטק אבל שם היה רק סרט אימה ולא רציתי לצפות בו. עכשיו חשוך בחוץ, אבל מעניין יותר מאשר כשקמתי. ישנתי הרבה יחסית, והספקתי לקרוא לפני שכתבתי לכם פה. קראתי את ספרו של טראמפ בהוצאת סלע מאיר, מתוך ההקדמה. רציתי לא לקרוא היום ובכל זאת מצאתי את עצמי קורא משהו עדכני. האם החיים האלה מובילים אותי לאן שאני רוצה, או שאני מגיע למקומות שלא חשבתי שאהיה בהם, או שאולי מצטמצמות לי האופציות, לא נראה לי. אני חושב אם כבר שאני נמצא במקום יותר רצוי יחסית לעיר שאני נמצא בה. פה הדברים קורים לחצי שניה, לרוב אינם נמשכים זמן רב. התושבים פה אומרים משהו ולאחר מכן לא אומרים את זה יותר.   בתמונה דוכן בגיאנה 

 היום הייתי בהפגנה של חוזרים בתבונה מול דוכן של חב"ד. היה מעניין. המוחים חילקו עלונים ורצו לשכנע עוברים ושבים בצידקת דרכם והחב"דים הניחו תפילין לאנשים שרצו וניגשו. שני הצדדים נראו לי משוגעים, אלו חיים חוקים שאינם כתובים באף ספר (אין חוק כתוב שחייבים להתלבש רק בשחור ולבן כל הזמן וישנם עוד חוקים כאלה) ואלו מושפעים מתנועות חברתיות שוליות שמביעות עניין במדינה ובעם שלנו, עניין שאיננו תמיד רצוי בהתחשב בתוצאות ההשפעות האלו. מה שבטוח שלרגע שהייתי בו שם נוכחתי באקטיביות משני הצדדים. אתר האינטרנט של האירגון החילוני מלא במסרים מעניינים ובהחלט מושך וחב"ד כמובן ידועה בהשפעתה ובסניפים הרבים שלה בכל רבי העולם. התנועה הדתית איננה מפלגה בכנסת כפי שידוע לכם ואילו מהצד החילוני ניכר קשר ישיר למפלגת הדמוקרטים שמופיעה ברשת ובטלויזיה. מה עושים עם כל המתח שיש פה, כיצד מרגיעים את שני הצדדים. לעתים להיות בעמדת מתבונן זה הדבר הנכון. תנו לזמן לעשות את שלו אבל תלחצו על הכפתורים שיש ללחוץ עליהם במטרה להפעיל את זרימת העניינים בכיוון של התפתחות. לאחרונה קראתי צ'כוב ואחרי שיחה היום אודות סיפורו בשם ...

 אם הבנת את שיש להבין במחשבות שלך אז התפתחת מבחינת המחשבה וזה קורה לך בפואטיקה ואפילו אם תרצה דבר נוסף תגלה שהכל עוד יקרה וקורה

סע בהר תן לזמנים לדבר הכל עוד יהיה יותר טוב עוד יהיה ממש טוב מאוד אל תדאג ממש היא אמרה אתה עוד תהיה משהו מוצלח כבר אתה, עושה את זה עד הסוף כל הכבוד לך ממש אמרו לך אז בזמנים ההם עכשיו אתה חי יותר בשלום עם חייך החברתיים שם בבר כשהזמנת מנת ניוקי עננים ואפילו יצאת עם קרן שממש נתנה לך להרגיש את מה שהרגשת כלפיה האם הזמן מזמן גם רגשות יותר מורכבים או שהכל פה לאומיות אתה אכן מרגיש רגשות של רכיבים אטומיים של תודעה וחי מצויין  ואפילו אם היו לך עוד אלף דרכים להימלט היית נשאר  תן לעצמך להרגיש שייך אפילו יותר מקצת תצייר עם השורות את השמפנייה כמה פעמים אנשים השתנו איפה היית כשנהננו אנחנו עוד שם מצליחים איתך בתמונה ציור מאיטליה

התעורר בבת אחת ומיד ניגש לטלפון שעבד לאורך זמן רב. ואז, לפתע הטלפון צלצל שוב. היה זה רמי ליבוביץ' ששוחח איתו על היסטוריון אודותיו שוחחו הוא וקרן. רמי אמר לאחר שיחה של מספר דקות שיחזור אליו ואז ניתק אדגר את השיחה. הוא כמובן רצה לשוחח בטלפון אך אורח הרוח הישראלי קצר תשומת הלב השפיע עליו. אכן מסובך, הוא חשב לעצמו וקיווה לקרוא איזה ספר, אך היה עסוק במלאכת הכתיבה וקרא את מה שכתב ולא את הספרים האחרים שחיכו בסבלנות לפעם אחרת. הוא צחצח את שיניו והרגיש את השפעת הכתיבה על תחושת הזמן שלו. הייתי רוצה להרגיש כך, ובכלל גם קריאת ספר השפיעה על זה.  הוא קרא את ההקדמה כבר ולמרות שהימים האחרונים היו קשים האור היה יפה גם אם מוקדם מדי עבורו והיתה זו כמעט השעה ארבע אחר הצהריים. על השולחן תמונת המשפחה שלו, והקריסטל מעביר את האור דרכו באופן נעים ומרומז יחסית. כולם נראו טוב בתמונה ואדגר ידע שזהו רגע שלא יחזור, שלעולם הם נראו טוב יותר באותו הזמן לעומת ההתבגרות ההולכת ותופשת את כולם. ובכלל העדיף את מראיהם של אנשים צעירים, ולמה שלא יעדיף. רמי הציע לו הצעה ואדגר מוכן להצעות שיקדמו את מהלך העניינים כעת. ברקע נש...

הוא ידע שהשנאה איננה מקיפה את מה שאהבה ידעה להקיף. שעליו להתמודד עם החיים ושחבריו פועלים כעת מעט וממרחק. היה לאדגר בעיקר עם מי לשוחח דרך הטלפון ובהודעות, לא הרבה יותר מזה. הוא היה קרוב להוריו וקרן לא שלחה הודעה אחת היום. רמי ליבוביץ' דיבר אך מעט בשיחותיהם ורק כשאדגר רצה שיעשה כך באופן מכוון. הוא לא שמר לאדגר אנרגיות אך המכשירים הדיגיטליים כן עשו זאת. רוב קוראיו של אדגר וויאר הגיעו מארצות הברית לדפיו באינטרנט. הוא שמר את הכתיבה לרצפי מחשבה בלילות, במשך הימים היה עסוק בכתיבתם של אחרים. את השינאה שלא רצה בליבו קיבל מאביו וממשפחתו. הוא לא אהב לשנוא וקיווה שלא להרגיש את הרגש הזה יותר. ואכן, כשאביו הפסיק להשפיע עליו בכיוון הזה התפוגגה מעט השינאה מליבו ואביו חזר להראות כלפיו רגשות אהבה כשכל זה די נמוג, ולמרות זאת את השינאה הרגיש לרגע קט לאחר מכן ואף שכח כלפי מה, אה כן, היה זה כותב אנגלי מן המאה שעברה שניסו להשפיע עליו לשנאו.  אך לאחר קריאה בכתביו שב להרגיש את זרימת השפה המקוטעת שבכתבי המשורר ונתקל שוב במילים המיוחדות שבשיריו. אכן זה לא היה הרגע לקרוא אותו בכל פעם בו הרגש חזר, ורגש זה הפרי...

 לכתוב תוך עייפות בעוד הטלפון נטען. מתוך דחיפות למלא את זרם המחשבה באותיות. לכתוב מתוך רצון לתקשר עם החוץ של החדר. לכתוב כדי להעביר מסרים לקוראים שלי, או בלי מסרים. כדי להיות בזרם הכתיבה ולא רק צריכת המידע אונליין. הקוראים שלי לרוב אינם משאירים סימנים. כל המקום מוקדש לסימנים שלי. השארתי אותם כדי שיקראו, ואכן קוראים אותם, במיוחד כשאני מעדכן. הבלוג שלי שיש בו הכי הרבה ביקורים הגיע כבר לפי שניים ביקורים ממה שיש כאן, ויש פה הרבה. והנה פרסמתי מאמר חדש ביקום תרבות על גלריה רוטשילד אמנות, האמנים אינם רוצים להראות שזה חשוב להם.  לא הגיעה בינתיים תגובה מהגלריה אלי, לא שהיו הכי נחמדים אלי בכלל לאחרונה מכיוון האמנים. היתה לחיצת יד באיזה רחוב בתל אביב, אבל מה, זה קצת כבוד. כתבתי לאחרונה יותר פרוזה משירים, אבל זה טוב. אני מרוצה שיש התפתחויות בכתיבה שלי. רציתי להביא את עצמי לידי כתיבה יותר מאשר לקריאה אבל קראתי המון, יותר מדי. אני רווי. רוצה הפסקה מקריאת ספרים. הסתכלתי במיקרוסקופ, מעניין. הכתיבה תופשת את הזמן יותר מאשר את הזמן המיידי, יש בה תפישת זמן שכוללת טווח מסויים של זמנים בטקסט. אבל ה...

 הכי הרבה קוראים יש לי מארצות הברית ומישראל, חשב אדגר לעצמו. אבל יותר קוראים נמצאים בארצות הברית. אתה הקורא טקסט זה, האם חשבת פעם על הקוראים? לפעמים אדגר כתב עליהם, הספרות מתבוננת בעצמה. קרן נשמעה מעט עצובה כששוחחה איתו על אמנות. הוא חשב, הנה השיחה הישנה. התיאוריות זהות לאלו שדיבר בהן לפני שש שנים, אין עדכון בינתיים. הוא התרחק מדי פעם מהמיקרוסקופ ומדגמים האנטומיים, אלו היו יכולים להיות גם מעייפים. בכל מקרה לא נתנו לו אנרגיה כמו שנתן לו הציור לפני שנים כשצייר מדי יום. הוא לא רצה עדיין ללכת למיטה אך כבר היה מעוייף במידה מסויימת, ואולי משום שרצה לכתוב ולקרוא באותו היום וכך כבר עשה בערב זה. הוא קרא את ספר ההיסטוריה של הרפואה שהיה ברשותו שפורסם בעברית, ואלו רגעים חשובים עבורו. אולי יעל היתה בעצם שובבה? הוא חושב כך אחרי קריאה באחד מסיפוריה.  הדברים שהיא כתבה היו חשובים לו אך היתה בהם נוכחות מותה, היא היתה חיה אחרי מותה במידה מסויימת משום שנוכחותה הספרותית נשארה ואף יצא לה ספר חדש לפני זמן קצר. אביו של אדגר וודאי צפה בחדשות באותו הזמן, הוא נהג להיות מקורקע אל המסך. רמי ליבוביץ' שוחח ...

אז הלילה הסתכל אדגר במיקרוסקופ שלו, והוא ראה שם הגדלה של סחוס ושל גבעול חמניה וגם של פטריית פניציליום. האם זה כל מה שקרה שם? לא. היו לו מחשבות והבנות. למשל הוא ראה שהפניציליום מורכב אבל לא יוצאת ממנו תודעה בניגוד לבני האדם. קרן היתה רחוקה משם, היא לא הגיעה לבקר. הוא גלש באינטרנט אחרי האזעקה ועידכן את הבלוג שלו בלינקים למתעניינים בו. כבר הרבה זמן שלא עידכן את הבלוג קודם לכן. מהם הדברים שגורמים לך להרגיש חי? בשבילו היתה זאת קריאת שיריה של סילביה פלאת', משהו בהם גרם לו להרגיש. והוא כבר הרגיש גם בעוצמות חזקות יותר בחייו, אבל זו מידת ההרגשה שהיתה לו הפעם. נכון לו עוד מסע בהמשך למסע שהוא היה בו עכשיו. והוא לא הרגיש בר מזל במיוחד הפעם. אדגר רצה להיות רחוק מכל מה שמתרחש במדינה הזאת. מכל המלחמה שמתרחשת כאן ומהתושבים כהי העניין שלא התעניינו בשום דבר. לא היה לו עם מי לשוחח קרוב לשעה ארבע לפנות בוקר. הוא ידע שהדוגמיות סגורות בתוך הקופסאות שלהן ואינן מתפשטות בדירה שלו ובכל הבניין אבל משהו בהן נראה כמתפתח למרות שהיו מתות כבר. הוא חשב על המוות בחיים או על החיים מתים. רצה להתקשר למישהו אך למי יתקש...

לאחרונה יוצא לו לפגוש אנשים שאינם קוראים ספרים. אדגר ידע שזה משהו שלא כל כך הכיר קודם, כשחי בעיר הגדולה. המפגש איתם הוא עם אנשים שלא נחשפו לתוכן הספרים שחשובים לו ביותר. הם היו על פי מאיר ויזלטיר אנאלפאבתים למעשה. לפי ויזלטיר מי שאינו קורא ספרים גם אם הוא יודע לקרוא הוא למעשה אנלפאבית. הוא ביקר בבית הוריו, אביו היה הרבה במטבח ואמו יותר בחלקה השני של הדירה שלהם. רמי ליבוביץ' שלח לו מאמר באימייל, הוא קרא אותו וענה תשובה עליה קיבל מרמי תודה באימייל חוזר. ביום הזה היו סירנות ופיצוצים של פצצות. המלחמה טרם הסתיימה, ונראה היה שתימשך לנצח. קרן היתה עייפה ולא היתה לה המון אנרגיש לשוחח עמו. הוא הרגיש את ההבדלים בינה לבין יעל שהיא לא החליפה. הוא חווה את התענוג שהרגיש לפעמים כשקרא שירים מספרים אך לא באותו יום. היום קרא טקסטים שנכתבו לצורך הפרוייקט של אביו שהתרכז או בפרוייקטים שלו או בחדשות או בכדורגל, אהד את ריאל מדריד ואת צ'לסי וצפה בקביעות במשחקיהם. באותו היום הוציא פול מקרטני שיר חדש ושניהם הקשיבו לשיר בעת ששודר בערוץ הבי. בי. סי. דרך האינטרנט ובהגברה של המחשב הנייד.  אדגר: אבא, אתה באמ...

היום אדגר שוחח עם קרן בטלפון, אך גם עם החבר מבאר שבע. הוריו של אדגר וויאר חזרו לישראל מאיטליה. הוא כתב פרוזה פתאום, שלא כמו ימים קודמים בהם סיפוריו היו יותר יומניים ומעליהם ומתחתם השירים. הוא עיבד את מחשבותיו הפילוסופיות והמדעיות, אביו אמר ששני התחומים עמוקים באותה המידה. הוא לא חלק על דעתו זו של אביו, זו היתה דרכו להסכים שהדבר לא היה כפי שהוא חשב לפני שאביו אמר את האמירה, הרי התרשמותו היתה שהמדע עמוק יותר, הוא מיד נתן לעמדתו של אביו צ'אנס, משום שהאבא הוכיח שהוא צודק בדברים רבים בעברו של אדגר יקירנו המדען. החברה מניו יורק כתבה לו הודעות בנוגע לציור ולפגישתם במדריד, הוא התייחס אליה מאוד. רמי ליבוביץ' שוחח עמו היום. הוא גר בעיר הדרומית, והשיחות ביניהם התקיימו בטלפון ולעתים קרובות, שלח לו טקסט. חייו של המדען היו רוויים והוא חש מלא מהמדע אותו קיים בביתו.  היום שלח קורות חיים. השעה היתה כבר שעת ערב והוא פרש לכתיבתו מול המחשב. הוא חשב שלקרן בעצם לא איכפת ממנו, ליבוביץ' היה קרוב אליו יותר בחייו, משום שנפגשו בעיר כששניהם חיו שם. ליבוביץ' הכיר את יעל כשזו היתה בחיים. מותה גרם לו...

אדגר ווייאר הסתכל במיקרוסקופ. הוא התקשר לקרן וסיפר לה שהרבה מהידע שהוא מגלה חדש לו ושהוא מעמיק בהרבה לאחרונה. היא אמרה שזה עצוב. מה עצוב הוא חשב לעצמו. גילויים מדעיים זה דבר חשוב מאוד. ובנוסף אין דבר עצוב בכך שיש לך ידע חדש, להיפך, אתה מועשר ומרגיש מלא יותר. ומה חשוב יותר מלהעמיק בתחום האנטומיה האנושית. היו לאדגר הרבה פסלים אנטומיים בבית, דגמים באמצעותם הבין עוד מה יש בתוך הגוף. הוא שוחח עם האמנית מניו יורק בוידאו והיא לא שלחה לו מכתב בחזרה אף על פי ששלח לה כזה כבר לפני כמה חודשים, אחד שהגיע ליעדו.  לקרן עשו פסים בשיער, הוא חשב לעצמו, אולי היא בעצם שמה פס עליך ועל כל היותך. הרי לא הראתה סימן ברור שאיכפת לה ממך. מצד שני הוא ידע, היא לא חייבת לו דבר בשלב זה של הדיבור ביניהם. אדגר דאג לעצמו כשהוריו היו בחוץ לארץ ואכן היה חשוב לו להתמודד עם משימותיו המקצועיות שלא תמיד היו נעימות לו. העיר הקדושה בה חי לא נידבה לו מידע מהימן. היו הרבה תושבים שרצו להטעות אותו ותושבים נוספים. למשל היום כשקנה במסעדה המקסיקנית אחד העובדים ממש שנא אותו על כך שהוא אשכנזי, הוא חשב שאדגר גבוה ממנו ועל כן שנא אות...

זה היה זמן קצר אחרי יום הולדתי הארבעים. מוזיקה קלאסית ניגנה ברקע. הוא הספיק לקרוא והכיר בחורה חדשה בשם קרן, הם ניפגשו בעיר המדע ושוחחו ליד שולחנות בסניף בית קפה שהיה קרוב לתחנת הרכבת. הדרך היתה ארוכה, אך הוא עבר אותה. דרכו בחזרה היתה קשה יותר, אולי משום התנועה של האוטובוס. היתה אזעקה בדרך. האוטובוס נעצר וכל הנוסעים יצאו מהרכב. הוא נעמד ליד תלמיד הישיבה הספרדי. הוא: אתה לומד בישיבה? התלמיד: כן, בעיר הגדולה. הוא: ספרדית? התלמיד: וודאי, תלמידים רבים יש בישיבה הזאת. הוא: אצלנו יש הבדל בין אשכנזים לספרדים. התלמיד: נענע לשלילה בראשו כאומר אין הבדלים. הוא: אתה יודע שזה עניין הלכתי נכון? התלמיד: דממה. אחר כך נכנסו בחזרה לאוטובוס ונסעו, הוא היה צריך להחליף אחד בדרך. הנוף החשוך מדי שנישקף מן החלון בישר על מיקומם של הדברים ביחס לאוטובוס הנוסע. שוחח עם אביו בוידאו. הוא: אבא האם הכל בסדר? אבא: אצלנו טוב, מה אצלכם? הוא: היתה אזעקה וירדנו מן האוטובוס. מדינה משוגעת לגמרי. אבא: מצב מלחמה, אך מעטים נהרגו. הוא: מקוה שתיגמר בקרוב. בספרייה העירונית של העיר אליה נסע דממה. היא סגורה לעת לילה. הוא הלך כעכבר ב...

 אז זהו, כבר בן ארבעים. זכרתי מכשהייתי צעיר והסתכלתי על אנשים בגיל הזה את הרוגע שניכר בהם, גם חשבתי שהם חכמים. לכבוד יום ההולדת קיבלתי פרחים, עוגה ספר וברכות בכתב יד. זה חוץ מהברכות הוירטואליות. היו גם כמה טלפונים, כבר בבוקר העיר אותי טלפון מצלצל. לא כל יום יום הולדת ארבעים, אם חיים עד גיל שמונים זה חצי מהדרך. והספקתי לכתוב מאז וגם לקרוא. ורציתי לפגוש את העולם השקט, וחוץ מהמלחמה והאזעקות הוא אכן היה כזה.  העיר הזאת, חוץ מהמלחמה היא שקטה. לא קורה פה הרבה, גם לא רואים פה לעתים קרובות מישהו נושא ספר. חנות הסטימצקי במרכז העיר המוכרות שם חשבו שקניתי בה מספיק, מה לעשות, זה המצב. לא רציתי לגשת כל יום לחב"ד, הרגשתי שם לחץ מצד החב"דניקים. והתלמיד שנפגשתי איתו לא בא לישיבה בימים האחרונים. האם צפויות לי הפתעות יפות לימים הקרובים? הבוקר (יום אחרי תאריך יום ההולדת) קראתי ניטשה, נהניתי מהקריאה, הרגשתי איך הוא ממלא אותך.  וגם, הספקתי היום לסיים פרק של קפקא, וזה חוץ מספר שאני קורא שכתב חבר וספר עזרה עצמית.  סך הכל לא מעט בשביל יום שלא קרה בו שום דבר כל כך משמעותי. קניתי פסטה במרכז ה...

המלחמה נמשכת, ושיחה היום היתה דבר שקורה דרך הטלפון הסלולרי ולא פנים אל פנים. עם זאת, האין זה מעניין לשוחח בדרך טכנולוגית? הספקתי להתבונן דרך המיקרוסקופ. המבט הזה דרך אמצעי הגדלה מעסיק אותי. זהו מבט המפרק דגימות ממויינות הנענה למיון. קראתי במבוא לספר של קפקא, כן וגם שני שירים באנגלית. ממשיך לכתוב ולקרוא למרות ההמולה המתחוללת פה. רוב העסקים בכלל סגורים. שוחחתי עם חבר מהעיר המדברית שבדרום הארץ. כשכתבתי היום אז דווקא סיפור קצר בפרוזה. האין זה נפלא לעבור בין סוגי כתיבה? זה וודאי מוסיף משהו לכתיבה שלי.  האזעקות וההתראות מפריעים לי לישון כשאפשר לעשות דבר כזה. וכל המשפחה בחוץ לארץ, חווה את החיים יותר לבדי. עשיתי כביסה וכלים, התחברתי לצד הפיזי ארצי שלי בכך. עכשיו חג פורים, אבל שמעתי בטלפון דברים רעים על חב"ד, על מיסיונריות ושגעונם של החב"דים על פי מי שדיבר עמי. המשכתי בספר חשוב והתעשר וכבר עברתי נקודה די מתקדמת בו על פי מה שתפסתי, לפחות את חציי הספר צלחתי כבר. אולי הגיע הזמן לכבות את המזגן.  העיר הזאת שוממה מבחינת שיח. מדי פעם נשמעת איזו הערה על איזה ביולוג או פילוסוף, אך התושבים אינם...

הבנתי שקוראי הבלוג והאנשים שמדברים עליו לא הבינו כמה עובדות כתבתי וחשבו שזהו בלוג בידיוני. ובכן לא חשבתי שאל עלי לכתוב כתיבת פרוזה, ובכך כתבתי את הפוסט הקודם למשל. עם זאת נראה שתושבי העיר הזאת אינם יודעים כלל מהי חווייתו של אדם שגילו מתקרב לגיל ארבעים בעיר בה קשה לפגוש מישהו בגיל זה. על כן נוח להם לחשוב שכל הכתיבה פה בידיונית ואין זה כך. כמו כן קל לתושבים להוציא מישהו מחייהם החברתיים מלהכניסו אליהם ועל כן חיים יותר חיי חברה באפליקציות טלפוניות מאשר פנים אל פנים כאן.  ברגע שנוצר קשר עם מישהו תוך זמן קצר הוא נעשה בלתי רלוונטי כמעט לחלוטין וזאת למרות המאמץ למצוא קליק עם התושבים העירוניים.  הנה כבר ימי חג, ומספר קוראים ניגשו וקראו את הפרוזה. עם זאת קשה למצוא כעת קורא לשוחח איתו, וזאת למרות תפוצת הבלוג שמתקרבת כבר לשבעת אלפים כניסות. היום שוחחתי שיחת וידאו עם ארצות הברית, אך שיימתי את השיחה לאחר כרבע שעה. מצאתי את החדרים הנכונים לי ביישומון תרגול השפה ואינני מדווח לכם כאן כעת מה היה. נעצרתי לכתוב כאן והנה שידור אליכם של מספר עובדות עירוניות. כיצד הזקנים הזרים כאן חושבים שעוד ניתן ל...

הוא הרגיש שאיננו נהנה מהחיים כמו מקודם, פחות התענגות בחייו בהווה מאשר בעבר. מסתבר שהרבה יכול ללכת לאיבוד מהר מאוד, יעל לא חזתה זאת. ובעיר הגדולה ציניות נוראית, האנשים דוחקים את הקריירות עד הקצה. ואילו הוא, חיפש דברים חדשים בעיר. בעירו הבדיונית אנשים לא היו כל כך עסוקים בהיכרויות או בהנאות החיים. הוא ידע שיכול להיות טוב יותר, אך לא רצה לעשות את השינויים הדרושים לשם שיפור שהיה יכול לעשותם באופן מיידי.  היתה כלפיו הרבה אכזריות, ובכל פעם קיווה שהנה תבוא האהבה ויהיה טוב יותר. אך היא נשארה רחוקה ממנו. יעל לא חזתה את הכל, היו דברים שלא הופיעו בטווח ראייתה את הדברים. הוא שאל את עצמו, ממה נהניתי היום? משוקולד? מגלידה. אך אלו היו דבריים טיפשיים וחד פעמיים ולמרות זאת אלו היו הדברים מהם ספג הנאה חולפת. הוא נהנה פחות מחייו כאשר היה מדעי יותר מאשר כשהיה אמנותי.  נהנה פחות מעצמו. אך היה לו את הידע עבורו הקריב את כל זה ללא אזהרת קרוביו שכך יקרה. הוא ידע שהוא רוצה אישה, מישהי יפה ואהובה שאינה מקללת ושיוצאת וקוראת ספרים, אולי כזו שכותבת שירים או מציירת ציורים. כן, היא תתאים לו. היום ראה משוררת ...

מאוד לבד אבל לא מרגיש בודד. בין הרבה חברים יש הרגשה של בדידות. יעל איננה כאן, ההורים באיטליה. ובעיר הבדיונית אנשים שעסוקים במעשיהם היומיומיים. מכאן עד העיר היבשה המרחק גדול אך אפשר לחצות אותו. מה לעשות שהחיים אינם מזמנים תמיד את מירב הרצון וההתענגות, לפעמים אתה מרוחק. ויש עוד מכשירים להתעסק בהם כאן. הטלפון פעיל, אך רק אם הפעלתי אותו. האנשים פונים אלי יותר כדי לראות אם הקשר מתאים, ואכן יש מישהי מאיטליה להתכתבות, או כמה הודעות עם צרפתיה וגם שיחה. אפילו שיחה מעניינת עם מישהי ספרדייה.  היישומון מספק מעבר חלק לארצות אחרות בלי לזוז מהמקום שלך. בכל יום חווים את הדברים בצורה חדשה. האם סארטר הוא באמת אומר הדברים הנכון ביותר? קראתי אותו היום על מרלו פונטי, רק כמה דפים על איך הכירו ואיך הוא היה. וזה אחרי עיסוק מדעי שתפש לי את מחצית היום בערך. אולי יעל היתה מעריכה את זה. גבריאל מוקד איננו בסביבה כדי לומר לי מה הוא חושב על המדע, הוא קרא בנושא הרבה ואף גילה תגלית פילוסופית.  כשמגדילים לחמשת אלפים כבר רואים אטומים, לי יש מספיק הגדלה כדי לתפוש תאים בגופים ובצמחים. נכנסתי לאתרי אינטרנט ושוחחתי...

הפסיכיאטר הלך בעיר, הוא היה בבית חב"ד ובבית המרקחת. יעל לא היתה שם היא כבר הסתיימה מזמן הזכרונות נשארו. בעיר הזאת האנשים לבשו או את צבעי הבגדים החילוניים או את בגדי הדת. והעובדים בסופרמרקט היו נחמדים הפעם. רציתי רגעים קלים יותר דיגיטליים ומתוקתקים. הוא התקרב ליום ההולדת שלו הארבעים וקיבל כבר חלק מהמתנות. המצב בדת היה מוזר, במיוחד אצל החב"דים הוא חשב על הרב שעסק בפילוסופיה, עסק בידע.  בעיר הזאת התושבים משחקים והוא לא שיחק. הנער הרוסי מהסופרמרקט משחק במשחקי מחשב אבל הפסיק לדבר על זה. יעל היתה בחורה יפה על פי מה שחשבו הוא ושאר האנשים שפגשו אותה, אך דמותה בתמונות פחותה לעומת מי שהיתה במציאות. הוא ידע תמיד את הספרים ואת הכתיבה ואת הציור. והתושבים לא נתנו לו שמות בדויים כדי שיוכל לכתוב אודותיהם, הוא כתב עליהם ללא שמותיהם. השימוש באפליקציה הוביל לשיחות פחות מעניינות מאשר פנים אל פנים, ובשיחת טלפון אחת עם הפסל הוא הבין שהוא לא מתאים לו וזאת משום הסיבות בגללן צחק אותו נכה שלא פגש.  כדי להיטיב עם עבודתו קנה עוד מודלים והבין את הדברים יותר טוב. לאחר שבדק אותם הביט במסכים השטוחים ובדפי ה...

 אחרי כמה זמן אני ממש חושב שזה נכון שיש איזה חור בידע בעיר הזאת. כל מה שקרה מקודם ומפורסם באינטרנט עוד לא ברור לתושבי העיר הזאת משום שאינם פותחים את האתרים לקרוא בעצמם. חברים מדובר בחיפוש בגוגל. כבר כתוב שאני אמן וסופר משורר ועוד ואני מתפלא שאתם עוד לא חושבים שזה כל כך ברור אחרי כל הזמן הזה. לא אמרתי שאינני אמן. וגם, הפסקתי לצייר לחמש שנים ובזמן הזה עשיתי אמנות קונצפטואלית וכתיבה וזהו הרי המהלך.  החיים כל כך שונים בתוך בית חב"ד ומחוצה לו. אבל בכל מקרה נראה שכל העולם במלחמה עם כולו, ואי אפשר לצאת מזה על ידי שימוש באפליקציות או באינטרנט. הייתי בעיר הגדולה והיה שם הרבה יותר חברתי, פגשתי חברים ובן משפחה והיה ממש נפלא. ישבתי בבתי קפה, שתיתי ואכלתי. והנה התיישבתי לספר לכם על כך. נראה שמדברים על הבלוג יותר אנשים שלא קראו את מה שכתבתי מאנשים שכן קראו. הרי רוב הקוראים בארצות הברית ואילו כמות המגיבים בארץ גדולה מאוד. יש ריקושטים מכל הכיוונים אחרי הפופולאריות של הבלוג לאחרונה. היה לי יום יפה עם שמש כזאת.  ואחד החברים שפגשתי מהעיר הבינונית, נפגשנו גם אתמול במקרה ברחוב והוא היה עם גיט...

שלום לקוראי בארצות הברית, אני אוהב אתכם מאוד. לאחרונה יש לי יותר עניין בספר עזרה עצמית שאני קורא, ספרו של נפוליאון היל 'חשוב והתעשר' שפורסם לפני זמן קצר במהדורה חדשה ושווה. הוא לוקח בחשבון הרבה מאוד דברים, גם עיסוק באמנות, זוהי מציאה של ממש. חיי קשים ביותר אך אני מקווה שעם קריאתו חיי יהיו משופרים, ישנם עקרונות מהספר הזה ששווים יישום. אין לי ספק שקוראי מתעניינים בעובדה שאני עושה אמנות. ציירתי לאחרונה שוב רישומים חדשים, הפעם דיגיטליים, וגם כתבתי באמצעות האפליקציה שירים.  ענייני בטכנולוגיות מקל על חיי אולי במידת מה, מציעים לנו באמצעותן רעיונות טובים. אנשים טועים לחשוב דברים לא נכונים על ביקורתיותם של מבקרי הספרות, והדבר מוביל לשינויים גם אצל אלו שכותבים ביקורות.  זה נובע מהסרט על דוד אבידן בוא מוצגות ביקורות על ספרו הראשון אשר כתוב עליהו שמפורסם בו 'ביוב לנפש' דבר שוודאי שלא נאמר בעל פה למשורר הדגול. גם גבריאל מוקד מעולם לא שמעתי אותו אומר על שיר שהוא לא טוב, וזאת על אף היותו אחד ממבקרי הספרות הידועים בתולדות הספרות העברית. בעקבות ההופעה בסרט היחסים עם הקוראים הורעו, הם חו...

 השבת יצאה והיה זמן מרתק עבורי. עם זאת היא היתה שבת חילונית כמעט לחלוטין. אני נמשך היום לצד החילוני יותר מאשר לדתי וכך זה כבר זמן מה, אני חושב שהמשיכה הגדולה יותר הזאת הגיעה אלי מהעיסוק בדת ובחילוניות בעיר הזאת. כאשר הייתי בעיר הגדולה היו לי יותר משיכות לכיוון החרדי. החילוניות שם היתה יותר תרבותית מאשר כאן.  ועם זאת, עם הקשיים, אני מרגיש כותב וזאת למרות שאני חש עוד פעם ברצון לצייר, אך לא את ציורי השמן הפעם. הציור הדיגיטלי מושך לכיוונו ברמת הרצונות, יותר מהציור בעט. בקרוב יום הולדתי הארבעים, ואני מחכה כבר למתנות.  מקוה לקבל משהו משמעותי הפעם. המשורר האנגלי סיפר לי שאנחנו מאושרים מהדברים שאנחנו קונים רק לרגע. אבל הנה אני שוב כותב בבלוג ולא עוד פעם שירה בפעם הנוספת שלי השבוע. ועוד פעם הפסקתי עם הטיוטות ואעבור לכתיבה בפעם אחת, כך אני חושב שאעשה. אני רוצה הצלחה בחיים, והספיק לי מדברים מתים.  אני רוצה את החיים, חיוב החיים כפי שכתב ניטשה ונאמר שוב ושוב על ידי ג'רמי פוגל כסיסמת הוויה עבורו. הפייסבוק איננו מספק מספיק סטטיסטיקות, פה זה יותר טוב.  שם, אנשים מגיבים למה שכתב...

שלום לקוראי בארצות הברית מהשבוע האחרון ובכלל. תודה לכם על ההתעניינות. העיר שלי היא מקום מעניין מדי. קורים פה דברים טובים ורעים כאחד. יש להתמודד עם המציאות לבד ולהסתמך כמה שאפשר על עצמך. זוהי הדרך לחיים טובים. כמובן שיש ליצור קשר עם אנשים אחרים מסיבות רבות, את אחת מהן קבע נפוליאון היל בספרו הפופולארי חשוב והתעשר, הקשרים עם אנשים אחרים יכולים להוביל אדם להצלחה בחיים.  שמעתי שהוא לא היה כותב אמין ושספרו אינו מוביל להצלחה אמיתית בחיים כפי שהבטיח, אך על פי מה שידוע לי אכן יש שם משהו ואם מקשיבים לו ברצינות מגיעים למשהו בחיים, לכן שווה לקרוא אותו. בקרוב יום הולדתי הארבעים, אני אהיה לבדי ביום הולדתי. אף אדם לא קבע להיות איתי. האם זה טוב?  אני מקוה שבמובן מסויים כן. משום שחברים יכולים גם לפגוע, למשל על ידי כך שאינם עונים לטלפון תקופות ארוכות, גם זו פגיעה. הייתי רוצה לחגוג עם מישהו אבל יכול להיות שאין לי כרגע ברירה ואהיה לבדי. אני מרגיש יותר טוב כשאני לבד ומדבר עם אנשים באפליקציות על פני יציאה לעיר, והתחושה אחרי הדיבורים באפליקציה יותר טובה. זה מזכיר תפילה במובן הזה. גם לאחר תפילה אדם מ...

 היום יצא לי לקרוא את סארטר ברוסית, דבר שאני עושה לאחרונה. בנוסף קראתי באנגלית מתוך ספרה של סילביה פלאת' 'אריאל' במהדורה דיגיטלית. כמה נעים להיות בבית עם הספרים ולהיחשף למדיה הדיגיטלית ששינתה את החוויה הביתית שלנו ועם זאת לא לוותר על הספרים המודפסים. אני מגלה בכל פעם את לימודיהם של בני העשרים דרך המחשבים וחושב שלומדים מזה הרבה מאוד, לא כפי שהיה במדינה המודפסת ובכל זאת נחשפים לדברים דרך אפליקציות ואתרים. הבעיה המרכזית היא עם אינפורמציה מומצאת ולכן צריך לבדוק את מקורות האינפורמציה כדי להגדיל את האמינות של מה שנכנס הביתה.  ירדתי לסופרמרקט ושוחחתי עם הבחור הרוסי, הוא אמר לי כמה דברים מעניינים. אך אני חושב שההיחשפות שלי לשפה הרוסית אינה מספיקה, בכל זאת אפליקציית השיחות מספיקה לי בכך. לפעמים אני חושב האם להחליף לשפה אחרת אך הרוסית כבר קרובה לי יותר ואני רוצה להמשיך. היום למשל חשבתי האם ללמוד משהו בצרפתית למשל והספקתי שוב להשתמש בספרדית. אולי בכל זאת חווית השפה שלנו מהמדיה הדיגיטלית איננה כל כך רעה, יש כבר חשיפה ליותר שפות.  המבקרים בבלוג הרבה מהם אינם חושפים את עצמם ואני מבין ש...

 הלילה נתנו הרבה תשומת לב לשירים שלי. אני משתמש באפליקציית שיחות שמטרתה ללמוד שפות אך היא משמשת יותר כאפליקציה חברתית, והמשוחחים בחדר רצו לשמוע משירי אותם הקראתי להם. עושה רושם שהם התחברו לשירים, ואחר כך רצו קישור לערוץ היוטיוב שלי וקיבלו אותו. מעניין מה שקורה כשהקשר באמצעות השירים נעשה פעיל, אפילו אם הפעם זה דרך אפליקציה שלא רואים בה את פני המשתתפים בזמן שאני מקריא. יכול להיות שהתקשורת דרך אפליקציות ושיחות טלפון של שירה מכאן יותר מספקת ממה שציפיתי (היום היא היתה כזאת).  האם יזדמנו לי עוד הרבה הקראות שירה דרך הטלפון? ובכלל התקשורת היום נראית לי מוזרה, למשל זה שאתה מזמין משהו אונליין ופתאום הוא מופיע אצלך בבית, האין זה מוזר? ההורים שלי חזרו מגרמניה וכבר הספקתי לפגוש אותם, בדיוק כשמתי כספי נפטר הם חזרו. אבא שלי אהב אותו והקדשנו זמן לכתבת הראיון האחרון של מתי כספי.  הרבה מהזמן ספרי השירים בביתי רק שלי ואינני חולק אותם, בעיקר ספרי השירה העברית. היום היה יום שונה, עם הרבה תקשורת שכללה שירה, אפילו אם זה ממרחק. לא היתה הפקה למוזיקה שלי, ולכן היא היתה יכולה להיות מעובדת כפי שאיננ...

אם אני צריך לבחור משורר אחד דובר אנגלית מכולם, אז טי. אס. אליוט. ואם אישה אז סילביה פלאת' אבל אני מודה שעוד לא בחנתי את אן סקסטון שגם היא כנראה נפלאה. אבל למרות כל הארומה האנגלית אמריקאית הזאת שמרחפת בתודעתי לאחרונה ביקרתי היום בתל אביב, ושם הלכתי בחוף הים עם מישהו, אדם טוב אני חושב. ואיתו נכנסתי לדיזנגוף סנטר בו הוא קנה בהתלהבות חולצות. הוא איננו שותף לאהבה שלי לשירה אנגלית או עברית, לא הרבה בסביבה שלי אוהבים שירה כמוני.  לשירה יש תכונה כזאת של חוסר שמישות, היא עשויה לשמש מעט מאוד פונקציות מחוץ לעצמה. כמובן שמקריאים אותה מדי פעם בכנסת ישראל או בפרלמנטים אחרים והיא עשויה לייצג מטרות פוליטיות.  אבל רוב הזמן היא עומדת בפני עצמה, כמו פסל או ציור. אנשים רבין בעיר שלי אינם מתפתים על ידיה כל כך ואינם קוראים שירה או כותבים אותה. יש כמה בעיר שפירסמו שירה אך לפי השמות שלהם הם זקנים מאוד וגם לא שמעתי עליהם במעגלי השירה שהסתובבתי בהם בתל אביב. אני, כמו כל אדם כנראה, מתעניין בדור שלי.  זה לא אומר שאינני מעריך דורות קודמים, את נתן זך למשל או את מאיר ויזטליר. אני מעריך משוררים מדורות ש...