העיר הזאת איננה ממהרת לשום מקום

בית הקפה מלא מחשבים ניידים ואנשים המשתמשים בהם. אלו שלצידי נשמעים כסטודנטים באוניברסיטה. הם מדברים באנגלית. בטח לומדים משהו מעניין. יש ביניהם שיחה ערנית. כתבתי הרגע שיר פה. היה מעניין, חוויה לכתוב באופן דיגיטלי, גם באותיות קטנות. המסך משנה את מראה הבלוג. אני יודע שבמחשב הוא נראה אחרת. יש לי הרבה קוראים לאחרונה. אם יש משהו שהוא הדבר הבא תעדכנו אותי. האווירה פה היום צעירה. שמחה ויופי. בחוץ אורשמש חם ומהביל אבל נעים. רציתי יום הרפתקני, קשה למצוא כזה בעיר הזאת. הבוקר חיברתי את הטלפון למיקרוסקופ עם מכשיר מיוחד, כיף לי שיש לי. 

אני עונד את השעון הכסוף החדש שלי. כבר הספקתי לקרוא איזה עמוד של רומן. לפני כמה ימים סיימתי את ׳אחיינו של ויטגנשטיין׳, ספר שהיה חשוב לי לקרוא. יש בו שיגעון רפואה, פסיכיאטריה מוזיקה ועוד מכל טוב נפלא. המוזיקה המנגנת כאן היא מהילדות שלי, מתקופת בית הספר. ניגבתי את האף במפית ושתיתי את כוס האספרסו שיש בה בדיוק בכמות. הרגשתי איך במקומות רבים בעיר יש יותר מדי קפה בכוס. אני חושב שזה עושה לא טוב. דיברתי עם הסטודנטים שלימיני. הם אמרו שהספריה פתוחה באוניברסיטת העיר. אני חושב אם לנסוע לשם. עוד מעט הזמן שלי בישיבה החרדית. האם איכנס לשם הפעם או לא? בכל פעם אני חושב על כך, וגם חב״ד, נכנסתי כשהיה הזמן שלי שם. 

על הרצפה יש דגמים שונים מאלו שביפו. האם אני בכלל זהו רעיון טוב לנסוע לספרייה הזאת? אני חושב שכן, כשיגיע הרגע. הלכתי לתקן את השעון וניגשתי לישיבה לפני כן. אבל השען הכאיב לי בבטן. הוא נראה לי אדם רע לפי הגישה האלימה והשלילית שלו. תיקן, הכאיב ונפרד לשלום. אחד הסטודנטים עוד היה כאן, אבל המלצריות לא ניגשו לשאול האם אני רוצה לשתות משהו, גם לא מים, ורציתי מיץ תפוזים. לשמאלי בחורות, אחת מהן שכחה חפץ בבית. הסטודנט היה עם אוזניות על האוזניים, ולצידו מישהי כותבת במחברת. השירות פה על הפנים, כבר ידעתי את זה לפי זה שלא ניגשים אלי. 

הבעלים לא נמצא פה היום, לא ראיתי אותו כאן. עדיין מרגיש את כאב הבטן שלי. פניתי אל המלצרית והזמנתי מיץ גזר. היא צחקה. לפעמים אהבתי את הצחוק שלה אבל לא הפעם. הרגשתי שהיא לא ממש מכבדת אותי, וזאת למרות שהכבוד כאן עלה במעט. העיסוק שלי בכבוד חטף בפנים מאז שהבנתי שלא משנה מה תעשה לא יכבדו אותך במדינה הזאת באמת. בישיבה קראתי את ספר הכשרות הצבעוני, זה עם התמונות וההדמיות בתלת מימד. עלי לכתוב הרבה ולקרוא. צריך להיות פעיל. האברך לא היה בישיבה. הוא נסע לירושלים. העובדים במקום הזה הולכים הלוך ושוב כל הזמן בתוך החדר. 

אני מבין שהמלחמה זימנה לפה את מלחמת בתי הקפה שמתרחשת גם בחנויות. אולי ראוי לקרוא לה מלחמת החנויות בכלל. מלחמות הברברים של העיר. הבנות מתייחסות אחרת, כאילו העולם שלהן בעצם שונה במשהו מזה של הגברים. היום יום ראשון, יומו של ישו היהודי הצלוב. יש פה צמחייה אמיתית על הקיר, עוד דבר שמזכיר את סארטר משום שזה הופיע בספרו הבחילה. שתיתי את המיץ, הוא בריא וכתום. יש לו קצף כזה שצף מלמעלה. אבא שלי איננו מדבר עמי על פילוסופיה למרות שהפרופסור אמר שכך זה משתפר אצלנו. הוא שכח שזה מה שנאמר. הברמן אמר שיקרא למלצרית, לשאול את מחיר כוס השתיה שהזמנתי.