טל סלוצקר

הרגשתי אחרת היום, ולא בגלל שקיבלתי הביתה משהו שלא היה ספציפית ביום הזה, הרי היום שבת. קיבלתי את בשורת מותו של גבריאל מוקד אתמול, ואפילו עשיתי מספר טלפונים עם חברים. הקלחת העירונית הצינית הזאת מילאה את אויר העיר שלי. ומזג האוויר אתמול היה ממש מושלם. והנה, קצת חם יותר, אך יש רוח נעימה בכל מקום. השכן למטה הסתובב עם קעקוע של ממנטו מורי על בטנו. הבחורות בעיר הזאת מנתבות דרכן ציניות של הזיקנה. הבנתי כבר את שיש להבין. זה מתחדד ככל שאני מתרחק ממוקד היחסים. עם זאת הייתי רוצה שידברו על ספרי יותר. ואכן, אלו קיבלו את מקומם הראוי על מדף הספרייה הלאומית ובספריות נוספות כולל בארצות הברית. אחרי גבריאל הבטן מרגישה אחרת. גם לו היו תחושות בבטן לאורך חייו. הלווייתו עוד לא התקיימה. כל חייו היה קרוב לכותבים המעולים ביותר בספרות העברית וגם להרבה נוספים שבהם ראה כישרונות שראוי לתת להם יחס בכתב העת 'עכשיו' שנחתם לפני כמה שנים. עם מותו של המוקד הפסיק לצאת כתב העת שלו כנראה, אף על פי שהעביר לנו עבודה לעשות. את חייו כתבתי בקבצים אותם הכתיב לי למחשבי הנייד במשך פגישות רבות. הוא כתב את הכל על הנייר ואני...

הוא התעורר לאט, שתה כוס קפה. היום היה יום כמו כל הימים. הוא היה יכול לנסוע לאנשהו השבוע, כמו שנסע לפארק הירקון כדי לפגוש את היפנית, אכן נסע. אבל רצה להישאר בעיר בה גר, למרות שלא היתה בה התרחשות מיוחדת. היום חג השבועות, והוא לא עשה דבר כדי לציין את החג. בחלום לפני שהתעורר חלם שהוא פסיכולוג לאישה זקנה, ושהיא רוצה סיסמא שלו ממכשיר דיגיטלי. לפני כן חלם שהוא כותב מחזה בבית קפה קיוסק ושאומרים לו שאסור לו לקרוא למחזה על שם בית הקפה. בחלומו הקודם חלם שקרח נוגע בידו וקר לו וחבר שלו חושב שלא קר לו למרות זאת. רמי ליבוביץ' היה מדוכא, הוא לא התחיל נושאי שיחה ותשובותיו לאדגר היו קצרות מדי.  בתמונה, הטבע בליטא  

החוויה הזאת של להתעורר אל תוך היום ולרצות לחזור לישון. ובנוסף, עונות השנה של ויוואלדי מנגנת ברקע. הייתי רוצה שהדברים יהיו אחרת, שיהיו הרבה שכנים לדבר איתם, אבל יש כמה בלבד. וחוץ מזה טוב היות האדם לבדו. אני מוקיר את הרגעים שלי לבד, בהם אינני נתון להתקפת תושבי העיר, חלקם יותר טובים מאחרים לא כולם אותו הדבר. רמי ליבוביץ' מאושפז כרגע במחלקה פסיכיאטרית. הייתי בקשר טלפוני איתו.  הוא אומר דברים הגיוניים. האור בחוץ חודר אל תוך הדירה. ולמעלה בונים, והאם זה טוב. זה אומר שתכף תהיה שם דירה במצב כמעט חדש. אולי עלי להתכונן ליום הזה ולא לשבת לכתוב, ובכל זאת הכתיבה טובה. הרמקול שאבא קנה לי מוציא מתוכו צלילי באס מצויינים, אבל הקטע שאני מקשיב לו נשמע מבוצע על ידי מחשב ולא בידי נגנים חיים. העברתי לסימפוניה מספר 9 של בטהובן, היכן שניתן לראות נגנים. זה יותר אמין בשבילי.  הקונטרבאסים היפים האלה, ידעתי שאני יכול לדבר עם אבא שלי על דברים כאלה. הוא בכלל היה בעיר בשם צ'אנגשה בסין ואמא היא היתה בליטא. כולם היו איפשהו, רק אני בביתי השקט. רציתי לשוחח עם אנשים באפליקציה אבל עלי לכתוב. היום אני חי בשביל לכת...

לא רציתי לצאת מהבית, זאת האמת. ובכלל הייתי עייף מכדי לעשות משהו משמעותי, אפילו כתבתי מתוך עייפות. והקפה ששתיתי לא עזר לי מספיק, אפילו שזה היה קפה עם הל וחלב שאני פיתחתי. לא שמעתי על מישהו נוסף ששותה כזה, חשבתי שהמצאתי אותו. קרן היתה רחוקה מדי ממני מכדי שאתייחס כל הזמן. היא לא התקשרה ובכלל לא אהבה שיחות טלפון. והקוראים ששוחחתי איתם קראו אותי יותר בפייסבוק מאשר בבלוג, כן, כנראה שהבלוג שלי מיועד לחשיפה לחוץ לארץ יותר מאשר לישראל בסופו של דבר. אני מתכוון לכך ביחס לסטטיסטיקות. ורציתי להתארגן, לא שלא רציתי. אבל המיטה קראה לי והתחשק לי להתאחד איתה. ולכן אלך עכשיו לישון.  בתמונה הטבע בליטא 

מחללים אותי כל הזמן חשב לעצמו אדגר בעודו יושב בביתו וכותב. חיי אינם כפי שרציתי שיהיו, אך הם נעימים. אין לי מספיק שיחות ארוכות בשפת האם שלי, העברית. דוברי שפתי נטשו אותי ופוגשים אותי רק כתושבי העיר ובשיחות מרחוק דרך הטלפון הסלולרי או המחשב. קרן לא השאירה הודעה באותו בוקר, הוא ידע זאת ולא טרח לכתוב לה. כנראה שאיננה מעוניינת חשב לעצמו. היא וודאי מסתדרת היטב, הרי יש לה עבודה ומשפחה. ועם זאת דאג לה.  רמי ליבוביץ' לא היה זמין היום בטלפון כפי שאי אפשר היה להשיגו אתמול בערב, רק שהפעם, נלקח המספר הסלולרי שלו לתיקון. הזקנה המכשפה סגרה את החלון בפניו, היא וודאי רוקחת משהו נגד תושבי העיר. כך שאדגר היקר ישב לו בביתו ולא יצא ממנו מאז אתמול, וכך טוב לו. הוא איננו רוצה את הקלחת בעת הזאת. בסטטיסטיקות ראה שקוראים אותו בסינגפור, כמה מעניין חשב לעצמו, מדינה כה רחוקה ועדיין יש קוראים. הוא ראה מולו את שיפוצי הבניין, עשו חורים בתיקרה וודאי התקינו מנורה פשוטה לתקרת אחד החדרים. אימו היתה כבר בליטא, בדרך לאחת מעריה הפחות מרכזיות מוילנה או קובנה.  והוא התעניין בספרים אך לא פחות מכך במכשירים הדיגיטליים ש...

 היום היה יום המנוחה, ולא יצאתי לבית הכנסת. האם החיים כל כך צפויים שוב? לא כל כך. חיי נעשו מעניינים יותר לאחרונה, והכוונה לחיים בעיר הזאת. חוץ מזה, משתמש יותר בטכנולוגיות מאשר קודם. יש לי במה להתעסק כשאני לבד ברמת הטכנולוגיה. אולי זה מה ששם את המדינה שלנו על מסלול הנחשקות הבינלאומי.  ובכל זאת, מהם החיים אם לא האהבה והשינאה הרוחשות במציאות וברשת, בו זמנית ובניפרד. אלו הם כמובן לא שני הפכים. קרן רחוקה, היא עושה את סוף השבוע עם משפחתה. ואילו יעל איננה בנמצא. רמי ליבוביץ, סובל הרבה, הוא חי חיים של סבל נוראי. הוא מקווה להתאושש כפי שהבנתי, להישתקם. אדגר יושב בתוכי וכותב, הוא שמו של סובייקט שיוצר בכתביי.  הרבה מאוד מילים נעלמות מין המסכים, האם נעלמו כמעט לגמריי? היום אדגר אכל ארוחת פופקורן בטעם חמאה, כמה טעים זה היה. והשמש בדיוק שוקעת מן האופק ההוא בכיוון מערב. החיים נוחים כשאתה נמצא בין ארבע קירותיו של הבית הלבן, ביקרתי שם וראיתי שם גיטרה חשמלית מונחת ליד החלון. אילו זמנים היו לי שם, כזאת תקופה משגעת. קרן איננה נוסעת עם הוריי, למעשה היא מעולם לא פגשה אותם. ורמי ליבוביץ' לא פגש ...

יש פה הרבה יחס הייתי אומר. ולו יחס שבקריאה. אני רואה שאתם מתעניינים, זה טוב. אולי תשאירו לי איזו תגובה בכתב? יכול להיות נאה מצידכם קוראים שלי. בקרוב אהיה לבד לשלושה שבועות. המצב משתנה מחודש לזה שאחריו. זה כבר סוג של תחילתו של מעגל. שיחות באפליקציה לא תמיד מניבות את התוצאות שאני רוצה להניב. כל אחד פה עסוק בשלו ונפגשים על הדרך, חוץ מאנשי הדת שמגייסים. זה כל הזמן החילוניות מול הדתיות, העבודה וחיי הכושר והתקשורת מול המסורת המצוות ההלכות והיחס הדתי. רציתם לדעת איך אצלי? הנה סיפרתי לכם. קורא בספרה של הדס מזרחי שיצא לאור לא מזמן, ספר מעניין. יוצאות משם הרבה מחשבות שהיא לא סיפרה בעל פה שיש לה.  הספרות מוציאה את זה מהן. אני מתעניין במה שהיא חשבה, אחרי הכל היא היתה אדם מיוחד ומעניין. בבית הקפה קפה כתיבה קריאה והולך משם. לא נשאר לשעות רבות, התנאים אינם כמו שהיו בעיר ההיא שנשארתי בתחומה. מעניין שהאנשים הקרובים אינם משקיעים המון זמן מוצהר בקריאה. כשהם קוראים הם אינם מגיבים ישירות. אולי זה לא תמיד העניין, לפעמים יוצא כן לקבל תגובה ישירה. כתבתי מאמר אבל חושב האם אני רוצה לפרסם אותו בכלל.  הו...

היום שוב חשבו שאני עולה חדש. כמה פעמים זה כבר קרה לי, הפעם לא בפני אלא בזמן שהסתובבתי, ממרחק. לא נעים לי מהאנשים האלה, הם חיים דברים לא נכונים. המוכרת חייכה כשהיא חשבה שאני עליתי, לא היה לי נעים להיות שם. מתי אנשים יכירו בי בזכות מי שאני? זה קורה רק לפעמים. למרות שאני תמיד אותו האדם היחס אלי משתנה משניה לבאה אחריה במובן מסויים. אני יוצא ומייד היחס משתנה, פוגש את האנשים הקרובים לי והנה יחס שונה עוד פעם.  לכן פילוסופיה כמו זו של סארטר קרובה לי, אף על פי שזה לא מה שהוא כתב, זה קשור במחשבותיו משום שזה מזכיר את החשיבה שלו בתחום השתנות האופי בעקבות בחירת מקצוע חדש של האדם. רציתי לעסוק כל הזמן בתכנים אך האנשים סביבי אינם עסוקים בתוכן רוב הזמן. אפילו בחנויות ממש לא מוכרים עיתונים ברובן. מה לעשות, זה מה שיש. ורמיזות, למשל את השלישי הוא שכח. אני מבין מה רומזים ולא אוהב את זה. רוב המתעניינים בי נמצאים בארצות הברית הנפלאה, שם יש יותר קוראים. הלוואי ואדע מי הם. וודאי אחד יצוץ מתישהו ברשת או באפליקציה. כבר קרה ששוחחתי עם אנשים משם שהתעניינו בי.  זה מעניין. אני אוהב את ארצות הברית ניתן לומר,...