היום הרגשתי אחרת משלשום

הרגשתי אחרת היום, ולא בגלל שקיבלתי הביתה משהו שלא היה ספציפית ביום הזה, הרי היום שבת. קיבלתי את בשורת מותו של גבריאל מוקד אתמול, ואפילו עשיתי מספר טלפונים עם חברים. הקלחת העירונית הצינית הזאת מילאה את אויר העיר שלי. ומזג האוויר אתמול היה ממש מושלם. והנה, קצת חם יותר, אך יש רוח נעימה בכל מקום. השכן למטה הסתובב עם קעקוע של ממנטו מורי על בטנו. הבחורות בעיר הזאת מנתבות דרכן ציניות של הזיקנה.

הבנתי כבר את שיש להבין. זה מתחדד ככל שאני מתרחק ממוקד היחסים. עם זאת הייתי רוצה שידברו על ספרי יותר. ואכן, אלו קיבלו את מקומם הראוי על מדף הספרייה הלאומית ובספריות נוספות כולל בארצות הברית. אחרי גבריאל הבטן מרגישה אחרת. גם לו היו תחושות בבטן לאורך חייו. הלווייתו עוד לא התקיימה. כל חייו היה קרוב לכותבים המעולים ביותר בספרות העברית וגם להרבה נוספים שבהם ראה כישרונות שראוי לתת להם יחס בכתב העת 'עכשיו' שנחתם לפני כמה שנים. עם מותו של המוקד הפסיק לצאת כתב העת שלו כנראה, אף על פי שהעביר לנו עבודה לעשות. את חייו כתבתי בקבצים אותם הכתיב לי למחשבי הנייד במשך פגישות רבות.

הוא כתב את הכל על הנייר ואני העברתי את זה למחשבי ואחר כך לדיסק אונקי כפי שרצה. הממנטו של מוקד שחשב על המוות שלו עם היידיגר וגם על שלי. הוא לימד אותי את הפילוסופיה של המוות בקריאתנו בפילוסוף הנאצי ואחר כך בכה משום שחשב שבכך הכניס אותי לתנועה הנאצית. אילו פילוסופים נהדרים, מוקד והיידגר יחדיו במפגשים שלנו.

הוא אמר דברים רבים, סיפר על חייו ועל הספרות, על הפילוסופיה השירה השואה העם היהודי בפולין ובליטא ובספרד משום ששם עברה משפחתו משפחת מונבז' שעלתה לארץ. על פולה בן גוריון ועל דוד בן גוריון ועל בובר ולא שכח לדבר על ספריו ולתת אותם לי. הוא היה אדם כל כך מדהים, בלתי ניתן לשכפול, רק אחד כזה היה. אבא שלי פגש אותו פעמיים, פעם אחת בבית הקפה ופעם בביתו כשכבר היה בכיסא גלגלים וזכר את קאנט איתו עורר תגובה רגשית אצל אבא שלי.

מי היה גבריאל מוקד, הוא היה אדם חזק מאוד בעל ניסיון חיים עשיר ותורות פילוסופיות מרובות שהתחבר עם משוררים וסבל והתענה ונהנה והתענג על החיים גם בימיו האחרונים בבתי הקפה אותם פקד. כמה דברים אמר ונאומו הקבוע על המילה 'עכשיו' חזר בכל פעם שהגיע מישהו חדש לשולחנו. אינטלקטואל יוצא דופן שחבורת המשוררים שסביבו הכתירה כאינטלקטואל ביותר מביניהם, יותר מנתן זך, כך נתן עצמו אמר לפרופסור מוקד בחייהם הנפלאים יחד.

מתחת לביתו מסעדה של אוכל יפני שכבר נסגרה ונפתחה מחדש ובבית הזה הוא גר מאז שהיה ילד שעלה לארץ מפולין של תקופת המלחמה ועד סוף חייו. רבות נכתב עליו ונאמר, והוא נאם בפתיחת תערוכה שלי, פרסם את מאמרי כתב לי כריכה אחורית והקדמה לספרי 'הבית הלבן' האהוב על אבי משום שהוא נתפש על ידו כקלאסי מבין ספריי. מוקד פרסם את ספרו 'ואריאציות' שהיה לספר חשוב בפרסומיו וגם זכור לו 'השיפוט האמנותי' שנכתב בהשפעת קאנט אודות שיפוט אסתטי אובייקטיבי מתון כפי שקבע בספרו.

הוא רצה שאקרא את הספר בסטודיו שלי וכך עשיתי. האם החסיר משהו? אפילו אמר שאני קומוניסט וסיפר על הפרופסור שלימד אותו קומוניזם שמת מנפילת עצם על ראשו בעת שהלך ברחוב, זה קרה לאותו אדם שטען שעל פי המרקסיזם גם אם דבר כזה יקרה לו תהיה המשכיות פיזיקלית. הפרופסור שלי כתב ספר חשוב על ג'ורג' ברקלי הפילוסוף הבריטי. אמא שלי הכירה בחוכמתו הרבה והוא היה לאגדה במשפחתנו לתקופה מסויימת וגם אחר כך במידה רבה. איך מסיימים פרק כזה. אני חושב שהוא לא הסתיים מפני שהוא נשאר בזיכרונותינו ובחיים אותם אנו חושבים בעת שהם מתמשכים. עכשיו האינטרנט מלא בכתבות על לכתו, קראתי כמה וכמה מהן וגם סטטוסים ארוכים בפייסבוק.      

הבאתי לו אוכל הביתה וגם ספרים ונתתי לזמן לעשות את שלו, אך היו לנו רק שש עשרה שנים לחיות את הכרותינו יחד שהייתה לחברות ולקשר של מורה תלמיד וגם בשנה האחרונה לחייו פגשתיו כמה פעמים, הוא נפטר בעשרים ותשיעי בחודש מאי אלפיים עשרים ושש. חשב על עתידנות כל חייו ואהב לשמוע על ההתפתחויות הטכנולוגיות והספיק ליהנות מן המחשב והטלפון הסלולרי. קיווה שהתפתחות טכנולוגית תביא לחיי נצח ושיספיק לחיות לעד וכך גם בנים נוספים למאה העשרים ואחת והוא היה חשוב לי ונשאר כזה ואנשים רבים רואים בו דמות ואדם יקרים ומשמעותיים בחייהם ובכלל, למעט מאוד אנשים שפגשתי היתה כל כך הרבה השפעה חיובית.  

בתמונה אי המתים (כך קראתי לו הרגע) שבוייטנאם