טל סלוצקר

אז כל זה נראה לי טירוף מוחלט, בעיקר המשתמשים באפליציית השיחות. אבל בנוסף, לא פחות מכך, מצב התרבות במדינה. ולא מפליא אותי שהמדינה שלנו איננה המדינה הכי קוראת בעולם. ארצות הברית מבינים בזה יותר ככל הנראה, אני מתכוון לפי אחוז הקוראים, חשב אדגר. היום הוא הותקף אישית בישומון, דבר לא מפליא בכלל. הרי בנוסף לאנטישמיות גם הישראלים תוקפנים לא קטנים. קרן היתה רחוקה, וודאי בשעה כזאת של הלילה. הוא לא רצה לשוחח עם הדמויות התוקפניות האלו והתגעגע לשפיות שלה. היא גם לא ציפתה ממנו לעשות צעדים דרסטיים בשום דבר, והיא שמרה שבת. ברגעים כאלה הוא רצה לכתוב, כדי להחזיר לעצמו אולי את התחושה שאבדה כשהתקיפו אותו המטורפות האלו.  גם יעל נראתה לו מטורפת לגמרי, הוא קרה מתוך ספרה שהיה מלא בפנטזיות חולניות ולא רצה אף לחזור לקרוא בו כרגע ולכן הניח אותו בצד. אדגר היה מלא בתחושות שלא היו להן שמות. והדיבור ביישומון כשלא רואים את הפנים של הדוברות לא היה נעים לא, גם את פני הדוברים לא ראו שם. מה שראה תחת המיקרוסקופ הדהים את האנשים שהוא דיבר איתם. והבחורות חקרו אותו חקור ושאול והוא הרגיש מוטרד על ידן. האם יעזבו אותו בשקט?...

הוא התעורר בהדרגה, היום הזה הכה בו, והוא הרגיש רדום לזמן רב. לא שהיה מה לעשות בעיר הזאת, היא היתה ריקה ולתושבים לא היה איכפת מהדברים שעניינו אותו. חבריו לא נהגו לשוחח בטלפון הרבה ולכן נשאר הוא ועיסוקיו שכללו גם גלישה באינטרנט אך גם דברים בונים יותר כמו קריאה וכתיבה. הוא הסתכל מספיק במיקרוסקופ, כך הרגיש. אביו ואימו היו עסוקים ולא התפנו לענות לו, וקרן היתה רחוקה גיאוגרפית כפי שלא רצתה לשוחח. עם זאת ענתה להודעות הכתובות ממנו. הוא חשב מה לעשות עם היום אחרי השיעור של חב"ד בו השתתף דרך המסך.  הרבה אקשן לא היה כאן, הוא היה מודע לזה. ובעוד הציפורים שרות התיישב לכתוב. כמה יותר מהנה היה היום אתמול עם קרן בו טיילו להם בים ואכלו במסעדות שעל שפתו. הוא חשב בעודו כותב, האם ביקשתי יותר מדי? אולי ההזדמנות שלי חלפה. התלמיד שלו לא ענה בטלפון. זהו יום חם ושמשי ולא נשמע צלצול בדלת. עוד לפני כמה ימים צפה עם אביו בנטפליקס בסידרה היטלר והנאצים וחזה בשיגעון הגדלות של הצורר על פני המסך. כעת חיכה להזדמנות הבאה לצפות עם אביו שהתעניין במעט דברים, אך במה שהופיע על המסך התעניין ועוד איך.  היה ברקע רעש צורמנ...

בעודי מאזין לרד הוט צ'ילי פפרז אני חושב על לכתוב לכם משהו, וכותב את זה כדי לתקשר עמכם. התקשורת בטלפון עברה משיחות לרוב לשיחות באפליקציה, הייתי שם היום קרוב לשעה. בנוסף, הסתובבתי בעיר וקניתי מספר דברים שאני צריך. הספקתי לעבור בסינמטק אבל שם היה רק סרט אימה ולא רציתי לצפות בו. עכשיו חשוך בחוץ, אבל מעניין יותר מאשר כשקמתי. ישנתי הרבה יחסית, והספקתי לקרוא לפני שכתבתי לכם פה. קראתי את ספרו של טראמפ בהוצאת סלע מאיר, מתוך ההקדמה. רציתי לא לקרוא היום ובכל זאת מצאתי את עצמי קורא משהו עדכני. האם החיים האלה מובילים אותי לאן שאני רוצה, או שאני מגיע למקומות שלא חשבתי שאהיה בהם, או שאולי מצטמצמות לי האופציות, לא נראה לי. אני חושב אם כבר שאני נמצא במקום יותר רצוי יחסית לעיר שאני נמצא בה. פה הדברים קורים לחצי שניה, לרוב אינם נמשכים זמן רב. התושבים פה אומרים משהו ולאחר מכן לא אומרים את זה יותר.   בתמונה דוכן בגיאנה 

 היום הייתי בהפגנה של חוזרים בתבונה מול דוכן של חב"ד. היה מעניין. המוחים חילקו עלונים ורצו לשכנע עוברים ושבים בצידקת דרכם והחב"דים הניחו תפילין לאנשים שרצו וניגשו. שני הצדדים נראו לי משוגעים, אלו חיים חוקים שאינם כתובים באף ספר (אין חוק כתוב שחייבים להתלבש רק בשחור ולבן כל הזמן וישנם עוד חוקים כאלה) ואלו מושפעים מתנועות חברתיות שוליות שמביעות עניין במדינה ובעם שלנו, עניין שאיננו תמיד רצוי בהתחשב בתוצאות ההשפעות האלו. מה שבטוח שלרגע שהייתי בו שם נוכחתי באקטיביות משני הצדדים. אתר האינטרנט של האירגון החילוני מלא במסרים מעניינים ובהחלט מושך וחב"ד כמובן ידועה בהשפעתה ובסניפים הרבים שלה בכל רבי העולם. התנועה הדתית איננה מפלגה בכנסת כפי שידוע לכם ואילו מהצד החילוני ניכר קשר ישיר למפלגת הדמוקרטים שמופיעה ברשת ובטלויזיה. מה עושים עם כל המתח שיש פה, כיצד מרגיעים את שני הצדדים. לעתים להיות בעמדת מתבונן זה הדבר הנכון. תנו לזמן לעשות את שלו אבל תלחצו על הכפתורים שיש ללחוץ עליהם במטרה להפעיל את זרימת העניינים בכיוון של התפתחות. לאחרונה קראתי צ'כוב ואחרי שיחה היום אודות סיפורו בשם ...

 אם הבנת את שיש להבין במחשבות שלך אז התפתחת מבחינת המחשבה וזה קורה לך בפואטיקה ואפילו אם תרצה דבר נוסף תגלה שהכל עוד יקרה וקורה

סע בהר תן לזמנים לדבר הכל עוד יהיה יותר טוב עוד יהיה ממש טוב מאוד אל תדאג ממש היא אמרה אתה עוד תהיה משהו מוצלח כבר אתה, עושה את זה עד הסוף כל הכבוד לך ממש אמרו לך אז בזמנים ההם עכשיו אתה חי יותר בשלום עם חייך החברתיים שם בבר כשהזמנת מנת ניוקי עננים ואפילו יצאת עם קרן שממש נתנה לך להרגיש את מה שהרגשת כלפיה האם הזמן מזמן גם רגשות יותר מורכבים או שהכל פה לאומיות אתה אכן מרגיש רגשות של רכיבים אטומיים של תודעה וחי מצויין  ואפילו אם היו לך עוד אלף דרכים להימלט היית נשאר  תן לעצמך להרגיש שייך אפילו יותר מקצת תצייר עם השורות את השמפנייה כמה פעמים אנשים השתנו איפה היית כשנהננו אנחנו עוד שם מצליחים איתך בתמונה ציור מאיטליה

התעורר בבת אחת ומיד ניגש לטלפון שעבד לאורך זמן רב. ואז, לפתע הטלפון צלצל שוב. היה זה רמי ליבוביץ' ששוחח איתו על היסטוריון אודותיו שוחחו הוא וקרן. רמי אמר לאחר שיחה של מספר דקות שיחזור אליו ואז ניתק אדגר את השיחה. הוא כמובן רצה לשוחח בטלפון אך אורח הרוח הישראלי קצר תשומת הלב השפיע עליו. אכן מסובך, הוא חשב לעצמו וקיווה לקרוא איזה ספר, אך היה עסוק במלאכת הכתיבה וקרא את מה שכתב ולא את הספרים האחרים שחיכו בסבלנות לפעם אחרת. הוא צחצח את שיניו והרגיש את השפעת הכתיבה על תחושת הזמן שלו. הייתי רוצה להרגיש כך, ובכלל גם קריאת ספר השפיעה על זה.  הוא קרא את ההקדמה כבר ולמרות שהימים האחרונים היו קשים האור היה יפה גם אם מוקדם מדי עבורו והיתה זו כמעט השעה ארבע אחר הצהריים. על השולחן תמונת המשפחה שלו, והקריסטל מעביר את האור דרכו באופן נעים ומרומז יחסית. כולם נראו טוב בתמונה ואדגר ידע שזהו רגע שלא יחזור, שלעולם הם נראו טוב יותר באותו הזמן לעומת ההתבגרות ההולכת ותופשת את כולם. ובכלל העדיף את מראיהם של אנשים צעירים, ולמה שלא יעדיף. רמי הציע לו הצעה ואדגר מוכן להצעות שיקדמו את מהלך העניינים כעת. ברקע נש...

הוא ידע שהשנאה איננה מקיפה את מה שאהבה ידעה להקיף. שעליו להתמודד עם החיים ושחבריו פועלים כעת מעט וממרחק. היה לאדגר בעיקר עם מי לשוחח דרך הטלפון ובהודעות, לא הרבה יותר מזה. הוא היה קרוב להוריו וקרן לא שלחה הודעה אחת היום. רמי ליבוביץ' דיבר אך מעט בשיחותיהם ורק כשאדגר רצה שיעשה כך באופן מכוון. הוא לא שמר לאדגר אנרגיות אך המכשירים הדיגיטליים כן עשו זאת. רוב קוראיו של אדגר וויאר הגיעו מארצות הברית לדפיו באינטרנט. הוא שמר את הכתיבה לרצפי מחשבה בלילות, במשך הימים היה עסוק בכתיבתם של אחרים. את השינאה שלא רצה בליבו קיבל מאביו וממשפחתו. הוא לא אהב לשנוא וקיווה שלא להרגיש את הרגש הזה יותר. ואכן, כשאביו הפסיק להשפיע עליו בכיוון הזה התפוגגה מעט השינאה מליבו ואביו חזר להראות כלפיו רגשות אהבה כשכל זה די נמוג, ולמרות זאת את השינאה הרגיש לרגע קט לאחר מכן ואף שכח כלפי מה, אה כן, היה זה כותב אנגלי מן המאה שעברה שניסו להשפיע עליו לשנאו.  אך לאחר קריאה בכתביו שב להרגיש את זרימת השפה המקוטעת שבכתבי המשורר ונתקל שוב במילים המיוחדות שבשיריו. אכן זה לא היה הרגע לקרוא אותו בכל פעם בו הרגש חזר, ורגש זה הפרי...

 לכתוב תוך עייפות בעוד הטלפון נטען. מתוך דחיפות למלא את זרם המחשבה באותיות. לכתוב מתוך רצון לתקשר עם החוץ של החדר. לכתוב כדי להעביר מסרים לקוראים שלי, או בלי מסרים. כדי להיות בזרם הכתיבה ולא רק צריכת המידע אונליין. הקוראים שלי לרוב אינם משאירים סימנים. כל המקום מוקדש לסימנים שלי. השארתי אותם כדי שיקראו, ואכן קוראים אותם, במיוחד כשאני מעדכן. הבלוג שלי שיש בו הכי הרבה ביקורים הגיע כבר לפי שניים ביקורים ממה שיש כאן, ויש פה הרבה. והנה פרסמתי מאמר חדש ביקום תרבות על גלריה רוטשילד אמנות, האמנים אינם רוצים להראות שזה חשוב להם.  לא הגיעה בינתיים תגובה מהגלריה אלי, לא שהיו הכי נחמדים אלי בכלל לאחרונה מכיוון האמנים. היתה לחיצת יד באיזה רחוב בתל אביב, אבל מה, זה קצת כבוד. כתבתי לאחרונה יותר פרוזה משירים, אבל זה טוב. אני מרוצה שיש התפתחויות בכתיבה שלי. רציתי להביא את עצמי לידי כתיבה יותר מאשר לקריאה אבל קראתי המון, יותר מדי. אני רווי. רוצה הפסקה מקריאת ספרים. הסתכלתי במיקרוסקופ, מעניין. הכתיבה תופשת את הזמן יותר מאשר את הזמן המיידי, יש בה תפישת זמן שכוללת טווח מסויים של זמנים בטקסט. אבל ה...

 הכי הרבה קוראים יש לי מארצות הברית ומישראל, חשב אדגר לעצמו. אבל יותר קוראים נמצאים בארצות הברית. אתה הקורא טקסט זה, האם חשבת פעם על הקוראים? לפעמים אדגר כתב עליהם, הספרות מתבוננת בעצמה. קרן נשמעה מעט עצובה כששוחחה איתו על אמנות. הוא חשב, הנה השיחה הישנה. התיאוריות זהות לאלו שדיבר בהן לפני שש שנים, אין עדכון בינתיים. הוא התרחק מדי פעם מהמיקרוסקופ ומדגמים האנטומיים, אלו היו יכולים להיות גם מעייפים. בכל מקרה לא נתנו לו אנרגיה כמו שנתן לו הציור לפני שנים כשצייר מדי יום. הוא לא רצה עדיין ללכת למיטה אך כבר היה מעוייף במידה מסויימת, ואולי משום שרצה לכתוב ולקרוא באותו היום וכך כבר עשה בערב זה. הוא קרא את ספר ההיסטוריה של הרפואה שהיה ברשותו שפורסם בעברית, ואלו רגעים חשובים עבורו. אולי יעל היתה בעצם שובבה? הוא חושב כך אחרי קריאה באחד מסיפוריה.  הדברים שהיא כתבה היו חשובים לו אך היתה בהם נוכחות מותה, היא היתה חיה אחרי מותה במידה מסויימת משום שנוכחותה הספרותית נשארה ואף יצא לה ספר חדש לפני זמן קצר. אביו של אדגר וודאי צפה בחדשות באותו הזמן, הוא נהג להיות מקורקע אל המסך. רמי ליבוביץ' שוחח ...

אז הלילה הסתכל אדגר במיקרוסקופ שלו, והוא ראה שם הגדלה של סחוס ושל גבעול חמניה וגם של פטריית פניציליום. האם זה כל מה שקרה שם? לא. היו לו מחשבות והבנות. למשל הוא ראה שהפניציליום מורכב אבל לא יוצאת ממנו תודעה בניגוד לבני האדם. קרן היתה רחוקה משם, היא לא הגיעה לבקר. הוא גלש באינטרנט אחרי האזעקה ועידכן את הבלוג שלו בלינקים למתעניינים בו. כבר הרבה זמן שלא עידכן את הבלוג קודם לכן. מהם הדברים שגורמים לך להרגיש חי? בשבילו היתה זאת קריאת שיריה של סילביה פלאת', משהו בהם גרם לו להרגיש. והוא כבר הרגיש גם בעוצמות חזקות יותר בחייו, אבל זו מידת ההרגשה שהיתה לו הפעם. נכון לו עוד מסע בהמשך למסע שהוא היה בו עכשיו. והוא לא הרגיש בר מזל במיוחד הפעם. אדגר רצה להיות רחוק מכל מה שמתרחש במדינה הזאת. מכל המלחמה שמתרחשת כאן ומהתושבים כהי העניין שלא התעניינו בשום דבר. לא היה לו עם מי לשוחח קרוב לשעה ארבע לפנות בוקר. הוא ידע שהדוגמיות סגורות בתוך הקופסאות שלהן ואינן מתפשטות בדירה שלו ובכל הבניין אבל משהו בהן נראה כמתפתח למרות שהיו מתות כבר. הוא חשב על המוות בחיים או על החיים מתים. רצה להתקשר למישהו אך למי יתקש...