מחשבותיו של אדגר וויאר

 לכתוב תוך עייפות בעוד הטלפון נטען. מתוך דחיפות למלא את זרם המחשבה באותיות. לכתוב מתוך רצון לתקשר עם החוץ של החדר. לכתוב כדי להעביר מסרים לקוראים שלי, או בלי מסרים. כדי להיות בזרם הכתיבה ולא רק צריכת המידע אונליין. הקוראים שלי לרוב אינם משאירים סימנים. כל המקום מוקדש לסימנים שלי. השארתי אותם כדי שיקראו, ואכן קוראים אותם, במיוחד כשאני מעדכן. הבלוג שלי שיש בו הכי הרבה ביקורים הגיע כבר לפי שניים ביקורים ממה שיש כאן, ויש פה הרבה. והנה פרסמתי מאמר חדש ביקום תרבות על גלריה רוטשילד אמנות, האמנים אינם רוצים להראות שזה חשוב להם. 

לא הגיעה בינתיים תגובה מהגלריה אלי, לא שהיו הכי נחמדים אלי בכלל לאחרונה מכיוון האמנים. היתה לחיצת יד באיזה רחוב בתל אביב, אבל מה, זה קצת כבוד. כתבתי לאחרונה יותר פרוזה משירים, אבל זה טוב. אני מרוצה שיש התפתחויות בכתיבה שלי. רציתי להביא את עצמי לידי כתיבה יותר מאשר לקריאה אבל קראתי המון, יותר מדי. אני רווי. רוצה הפסקה מקריאת ספרים. הסתכלתי במיקרוסקופ, מעניין. הכתיבה תופשת את הזמן יותר מאשר את הזמן המיידי, יש בה תפישת זמן שכוללת טווח מסויים של זמנים בטקסט. אבל התגובה לאמנים עדיפה במאמר מאשר בתגובות בפייסבוק. לרוב. בפייסבוק יש פחות מקום למחשבות מעניינות. 

קרן מציירת, היא רוצה לשוחח על ציור, וסיפרתי לה חלק מהתיאוריות שאני מחזיק בנושא. חשבתי אולי להתעניין עוד בתיאטרון ברשת, אדגר אוהב תיאטרון. לחצתי על הלחצן בפרופיל אינסטגראם, אולי יהיה יותר על תיאטרון שם. בינתיים יש לי שם מלא ציירים וגם פסלים ומוזיקאים. אבל ככה אפשר לומר שהמדע קצת נדחק הצידה, ולאחרונה הוא תפס מקום יותר גדול אצלי מאי פעם. אדגר מתעניין מאוד במדע, וויאר הוא שמו. הוא האמן המדעי, הפסיכיאטר ההומניסטי, ההוגה שנמשך לאנטי הומניזם. בעבר הוא חשב את עצמו לאנטי הומניסט, היום הוא שואל שאלה בנושא, האם אני אנטי הומניסט? 

יש הבדל בין להתמיד בקריאה ולהיות הדבר עצמו, זה צריך להיות באופן הכתיבה בצורה עמוקה יותר מאשר רק השפעה. זה צריך להיות בסיבי המחשבה. 

והאם הדקונסטרוקציה עברה אצלי? לא חשבתי שהיא עוברת. פשוט כרגע דחוף לי לקרוא על הרפואה ועל דברים נוספים שאינם דרידה, חושב לעצמו וויאר. 

בתמונה הקולוסיאום כפי שצילם אבא באיטליה