הלילה של אדגר במדע

אז הלילה הסתכל אדגר במיקרוסקופ שלו, והוא ראה שם הגדלה של סחוס ושל גבעול חמניה וגם של פטריית פניציליום. האם זה כל מה שקרה שם? לא. היו לו מחשבות והבנות. למשל הוא ראה שהפניציליום מורכב אבל לא יוצאת ממנו תודעה בניגוד לבני האדם. קרן היתה רחוקה משם, היא לא הגיעה לבקר. הוא גלש באינטרנט אחרי האזעקה ועידכן את הבלוג שלו בלינקים למתעניינים בו. כבר הרבה זמן שלא עידכן את הבלוג קודם לכן. מהם הדברים שגורמים לך להרגיש חי? בשבילו היתה זאת קריאת שיריה של סילביה פלאת', משהו בהם גרם לו להרגיש. והוא כבר הרגיש גם בעוצמות חזקות יותר בחייו, אבל זו מידת ההרגשה שהיתה לו הפעם. נכון לו עוד מסע בהמשך למסע שהוא היה בו עכשיו. והוא לא הרגיש בר מזל במיוחד הפעם. אדגר רצה להיות רחוק מכל מה שמתרחש במדינה הזאת. מכל המלחמה שמתרחשת כאן ומהתושבים כהי העניין שלא התעניינו בשום דבר. לא היה לו עם מי לשוחח קרוב לשעה ארבע לפנות בוקר. הוא ידע שהדוגמיות סגורות בתוך הקופסאות שלהן ואינן מתפשטות בדירה שלו ובכל הבניין אבל משהו בהן נראה כמתפתח למרות שהיו מתות כבר. הוא חשב על המוות בחיים או על החיים מתים. רצה להתקשר למישהו אך למי יתקשר? האם יכנס שוב ליישומון ויחטוף מנה הגונה של אנטישמיות שכוללת קללות וגידופים? הוא לא רצה לעבור את כל זה שוב אך לפעמים היה חייב להיכנס אליו. בתוך השקט שמע רעש של מטוס או של מנוע פעיל על הקרקע. והאם ילך למיטתו סוף סוף? הטלפון הסלולרי שלו היה טעון מדי. הוא לא הרגיש ריק אבל ידע שאין לו עם מי לחלוק את המסעות שלו, שהאנשים היחידים עמם שוחח על דברים כאלה היו רחוקים. הוא כתב סטטוס על כך בפייסבוק והתגובות נעו בין לייקים לרגשות. הוא היה עייף וחזר למיטתו וזאת למרות שהיה צריך לכתוב. ובמיטה שכב עד שנרדם. 

בתמונה גבעול חמנייה תחת המיקרוסקופ