מקוה שזוכרים את הכתיבה
עושה תוכניות ליצירה דיגיטלית, ומקוה שהספרות לא תיזנח מאחור. רוצה לפרסם ספר, אבל לא ברור מתי הוא יצא לאור. האקדוחן הזקן מת, זה בטוח. ולא בטוח שיש לנו עולם הבא לשאוף אליו, הוא חשב שאין כזה. מה שמושך אותי בדת זה התפילות. כגוף ידע האוניברסיטה נראית לי אמינה יותר. יחסים בין בני אדם זו בעיה, מתכוון עם כאלה שאני יותר קרוב אליהם. במוסדות הדת יש ריחוק מסויים שלי מהם או שלהם ממני, הכל אחרת כבר לא כמו שהיה היה יותר טוב ובהרבה דברים. אבל לא היה יותר קל ולא היו פחות בעיות למעשה, חשבתי אם ללכת לבר.
נותנים לי צ'ייסרים בחינם בבר. את המאכלים אהבתי, וגם את החיבוק. שמעתי בעיר הגדולה שלא זוכרים לנו את הבלוגים, מה לעשות. אולי בכל זאת יזכרו? הרי יש כל כך הרבה מבקרים, וגם אני זוכר כמה בלוגים שביקרתי בהם. האם יזכרו אותי?
או שיום אחד ישכחו לגמרי. ואולי יזכרו בי מחדש אחרי תקופה של שיכחה. מי יודע מה יקרה אחרי שאחיה.
לא היו הרבה מספרים אליהם אפשר להתקשר אבל יש במה להתעסק, כרגע קורא את 'אחיינו של ויטגנשטיין' ספר שווה ומעניין. לא כל אחד דואג להתייחס לספרות בתקופתנו. חלקנו מתייחסים בכל זאת, אפילו שהרוב מתעלמים במידה רבה. תנו לי ריגושים אינטלקטואליים. הציגו לי יופי, הקסימו אותי. עשו את חיי מעניינים אך לא רעים אלא טובים. לא במובן הרע, באופן טוב. למשל אני רוצה לחשוב על דברים ששווה להתעכב עליהם.
בתמונה בניינים ממדינת ליטא שבאירופה
תגובות
הוסף רשומת תגובה