לאחרונה אני יוצר הרבה באמצעות מה שמכונה אינטיליגנציה מלאכותית. ולמרות שהכלי מאפשר הרבה מאוד יכולות ואפשרויות אני מרגיש גם חסך רוחני לעומת הימים שהייתי רק מצייר בהם או כותב בכל יום או קורא חלק ארי של היום. משהו קורה לנו שם בדיגיטלי, אנחנו מחסירים את הצד הרוחני של הדברים. ולעומת זאת, ביקרתי בישיבה ולמדתי הלכות שאדם אמור לקיים עם עצמו כשהוא בבית והחדירה לפרטיות נראתה לי מוגזמת. כזה אני, בכל דבר מוצא איזה חסר. חשבתי מה לכתוב הלילה והחלטתי לפנות אליכם כאן, הנתונים מראים שאתם קוראים את הכתיבה שלי פה, ואם כך אפנה אליכם שוב בכתיבה ואעדכן אתכם. ואתם, תוכלו להיות קהלי ולקרוא את מה שכתוב. חסרה היא הדס עד מאוד, כמה זמן היא מילאה בשיחות ובמסקנות. היא ידעה הרבה מכל הקורסים שלמדה באוניברסיטה והיתה חולקת איתי את מסקנותיה ואת המחשבות שהגיעה אליהן. כשהייתי אני מגיע למחשבות אמרתי לה, והיא היתה מתעקשת שנקרא יחד. וכמה כתבנו אחד על השני. ובסוף חשבה שתעבור להרצליה וניפגש פה ברחוב ולא קרה. והנה לילה, ותושבי העיר ישנים. ואין פה ממש שיח רוחני כמו שהיה עם הדס שהוא מחוץ לדת. הרוחניות היחידה פה שהיא בקבוצה היא עם הליטאים ועם החב"דניקים, ויש גם דתיים לאומיים אבל מזמן לא שוחחתי איתם ולא מהסתייגות. הייתי רוצה שיהיו פה כתבי עת וכותבים שמשוחחים זה עם זה באירועים כמו במרכז תל אביב אבל אין. ובאינטרנט כל כך הרבה טקסטים שאינני רוצה בכלל לקרוא, ועדכונים מחברים ששינו את דרכם. זאת ילדה ילד, זה עזב לחוץ לארץ. החיים ממשיכים למרות שהדס איננה פה, למרות כל אלה שאינם איתנו כבר. והנה אני לומד רוסית, וקראתי קטע פרוזה קצר מאת יצחק באבל.
וזה באמת מספק לדעת שהצלחתי לצלוח אותו ברוסית, זה היה קל יותר מלקרוא שירה ברוסית, כפי שהובטח לי. אבל אין עם מי לתרגל את השפה, גם לזה אין פה אח ורע. אני חושב לפעמים בלילות על החלומות שלי, הפעם חלמתי על הישיבה ועל ציור חסידי של לב עם איקארוס בתוכו ודמות נשית. הנה, חלום שלי שלא נרשם במחברת. ובו היה רב חב"די. מדוע התקשורת כל כך רוצה להרחיק אותנו מהדת? האם זאת לא הגזמה? מה ישאר לנו? אין בטלויזיה לא אמנות, ולא מדע, ואין שם ספרים, ומתרחקים מדת, ועוד מיני דברים חשובים שלא מופיעים בקופסא הזאת. הנה אני שוב שוחה לא בזרם הדומיננטי של הפופולאריות הישראלית. כל הסופרים האלה שכתבו בשפה הרוסית, וודאי יהיה מרתק לקרוא בשפתם. כבר מרתק לי.
והמשוררים, איך בנויים שיריהם, אני סקרן. זאת עבודה בפני עצמה להיות מעודכן במה שיוצא לאור והנה במקום רק להתעדכן אני חוזר לשפת הוריי, השפה הזאת שלא הקדשתי לה מספיק זמן עד היום. שאני דובר בה עם טעויות. ואני לומד מהאפליקציה, אין לי מורה לרוסית. אם היתה לי חברה לפחות היה עם מי לדבר, אולי אני עושה את הכל לקראת החברה שתבוא, אם תהיה כזאת בכלל. אולי אשאר לבדי. אבל לבד זה לא רע, זה טוב לחשיבה שלי, לשלום שלי עם עצמי. כשיש מישהי בסביבה עשויה לפרוץ מלחמה של אדם עם עצמו. הדס היתה לה השפעה כזאת, של סכסוך אדם עם עצמו. כזאת היא הייתה. ואתם קוראים יקרים, השארתם לי במשך השנים מעט תגובות בבלוגים, אף על פי שיש לי אלפי אלפי קריאות פה. אוי הרצליה בלילות. כמה שאת מיטיבה עם הכותב ואינך מעמיסה עליו. ואם הייתי רוצה להמליץ משהו לאנשי העיר, תקראו איזה ספר, תכתבו משהו, תנו זמן למחשבה. אנחנו גם ככה מוצפים.
בתמונה, מתוך ה AI שאני עושה לאחרונה במחשב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה