תארו לעצמכם עולם בלי קללות. היה יכול נפלא לא? או שהחיים כוללים גם אותן ולא חבר לנו שהן פה. החיים במדינה הזאת גררו אצלי מעבר בין ערים שונות. גרתי ברעננה, ואז בירושלים, וגם בתל אביב ובהרצליה. עברתי לא מעט. וכל מעבר גורר עמו חיים חדשים, עניין חדש ובנייה. למשל המעבר לפני שנתיים להרצליה עורר יותר עניין בתרבות הרוסית. לאחרונה קניתי שני ספרים בשפת רוסיה, אוספי שירים של יוסף ברודסקי ושל סרגיי יסנין בשני כרכים בצבעים שונים ובגילאים שונים. זה החידוש מבחינתי בתקופת מלחמה זאת של ישראל איראן. לא מספיק לנו עזה וחיזבאללה הנה גם עם המדינה הזאת.
ואצלי זה מחייב לא לישון בלילות, דבר נפלא ואהוב עלי מאוד. אם רק זה לא היה מלווה בטילים שנופלים על המדינה בה נולדתי. הייתי מרוצה אם הייתי ער ככה סתם, בלי מלחמה בין מדינות במזרח התיכון. ומשום מה נראה שיש יותר שיחות טלפון לאחרונה. האם הבנתי כבר מיהם האנשים שרוצים לשוחח עמי לשנים הקרובות? מדי פעם מופיע חבר חדש. היום פגש אותי אדם שהגיע במיוחד ורצה לדבר על אמונה ועל פסיכואנליזה. לכאורה דבר שנעים לדבר עליו.
אני הסכמתי לפגוש אותו אך היה קשה לעתים להבין לאן האיש חותר. אולי מצא את עצמו כלוא בסבך השפה. ניסיתי להוציא אותו מהמלכוד אך הוא כנראה אוהב דברים מסובכים. והנה, לילה. כשראיתי כמה קוראים יש לבלוג החלטתי לכתוב עוד פוסט ולהנעים את עיניכם ואולי אפילו להפעיל את שכלכם פעם נוספת. קורא יקר, ביקורך בבלוג מבורך. ועדיין יש מי שקורא בלוגים שלא תתבלבלו. נכון, לא זכיתי לתהילה כמו של פרויד מכתיבת בלוג וגם לא להשפעה חוצת דורות ויבשות כמו שלו מכתיבתם של בלוגים. אבל יש לבלוגים שלי השפעה לפחות באזור השרון הגדול שאפילו עולה בגודלו על תל אביב בה התחלתי לכתוב את הסבכים האלו. נראה שרעיונותיי נעשים מעוברים ביותר מחשבות ככל שהזמן עובר ומה טוב, אני מברך על כך. הפתקים נעשים מחושבים יותר, מחשבתיים יותר. טוב חברים, רק רציתי לבדוק מה שלומכם. אכתוב יותר בפעם הבאה ובינתיים אשאיר לכם זמן לקריאת פוסטים נוספים.
בתמונה: הכינרת בקיבוץ עין גב לפני תחילתה של מלחמת ישראל איראן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה