טל סלוצקר

 בזמן האחרון אני כותב ממואר באנגלית. התוכן שאני כותב בבלוג ובממואר שונים מתוכן המאמרים שלי. שם פרסתי רעיונות בתחום האמנות והפילוסופיה בעיקר ואילו כאן ובממואר הכתיבה היא מתוך החיים, דבר שנמצא במאמרים מעט אבל לא לכל האורך ובכל קריאת הטקסט. אתם וודאי שואלים מדוע ההבדל הזה. המאמרים כתובים אחרי שביססתי הבנות בתחום האמנות ולמדתי פילוסופיה ואילו הבלוג והממואר כתובים כיצירות ספרותיות שהשפה בהם מפכפכת אחרת, לא באותו האופן. בשני המקומות הכתיבה היא שלי, הרעיונות הם ממני במאמר. ופה ניתן לקרוא את הסימנים שמשאירה ההוויה שלי, אותו הדבר בספר אותו אני כותב, הפעם באנגלית. הכתיבה כדרך חיים, זה מה שמתקבל בעצם. היא אולי גם הימנעות מההרס המתמיד של החברה הישראלית, הרסנות זו בין איש לרעהו נמצאת כבר בכל מקום ובכתיבה יש רגע לעצור ולחשוב, כמו במדיטציה טובה או פעולות מדיטטיביות אחרות. אופן החיים הזה שקט יותר בהרצליה, בתל אביב יש יותר התרחשויות שנוספות לכתיבה, אך כאן ניתן לחקור מה מניב השקט הזה בדומה למה שעושה הבודהיזם. לא סתם יש שעורים בודהיסטיים רבים בהרצליה ורפואה סינית. אני מוצא חיבור ודמיון בין שני הדברים...

הנה יצאה השבת ועוד שבוע עומד בפתח. מה מזמן לנו שבוע חדש זה? מקוה שכמו קודמיו הוא יהיה שבוע של אסתטיקה, זאת אומרת של מוזיקה ואם אפשר עוד אמנויות, הרי דרך האינטרנט יצירות האמנות נגישות לנו. ואולי יהיה מזל לפגוש יצירות אמנות גם במקור, לשמוע הופעה חיה או לחזות בתערוכה, לא חסרות ויש אפילו כמה ששווה לראות. הקריאה והכתיבה נשמר מקומן בבית. קראתי היום אחרי השקיעה מתוך מאמר מהניו יורקר, אלו מאמרים שאני מכבד. בכל מקרה לא חסרים חומרי קריאה ויש בשפע איפה לכתוב. קיבלתי צלצול מחבר ודיברנו על הרמב״ם ועל ערכי היהדות ושאדם צריך תוכן בחייו. ואני התעקשתי על מקומה של האמנות והוא על כך שללא הדת אין לנו התוכן שצריך. בשבילי החיים הם שילוב וגם לחיות בקצוות מנוגדים שלא תמיד משלימים זה עם זה.  מקבל דרך האינטרנט תמונות מכל העולם, אפילו של הספר החדש שלי מוזיקה לעת מלחמה בארצות הברית ופעם זה לא היה אפשרי, היינו הרבה יותר סגורים במדינה שלנו, וכיום התוכן זורם בין כל ארצות העולם לטוב ולרע. החדשות לא מספיק צפופות לי. את הצפיפות הנדרשת מספקים טקסטים והרצאות. ולהיות לבד בבית זה מה שנותן את הרגעים הטובים, בני אדם נוטי...