בזמן האחרון אני כותב ממואר באנגלית. התוכן שאני כותב בבלוג ובממואר שונים מתוכן המאמרים שלי. שם פרסתי רעיונות בתחום האמנות והפילוסופיה בעיקר ואילו כאן ובממואר הכתיבה היא מתוך החיים, דבר שנמצא במאמרים מעט אבל לא לכל האורך ובכל קריאת הטקסט. אתם וודאי שואלים מדוע ההבדל הזה. המאמרים כתובים אחרי שביססתי הבנות בתחום האמנות ולמדתי פילוסופיה ואילו הבלוג והממואר כתובים כיצירות ספרותיות שהשפה בהם מפכפכת אחרת, לא באותו האופן. בשני המקומות הכתיבה היא שלי, הרעיונות הם ממני במאמר. ופה ניתן לקרוא את הסימנים שמשאירה ההוויה שלי, אותו הדבר בספר אותו אני כותב, הפעם באנגלית. הכתיבה כדרך חיים, זה מה שמתקבל בעצם. היא אולי גם הימנעות מההרס המתמיד של החברה הישראלית, הרסנות זו בין איש לרעהו נמצאת כבר בכל מקום ובכתיבה יש רגע לעצור ולחשוב, כמו במדיטציה טובה או פעולות מדיטטיביות אחרות. אופן החיים הזה שקט יותר בהרצליה, בתל אביב יש יותר התרחשויות שנוספות לכתיבה, אך כאן ניתן לחקור מה מניב השקט הזה בדומה למה שעושה הבודהיזם. לא סתם יש שעורים בודהיסטיים רבים בהרצליה ורפואה סינית. אני מוצא חיבור ודמיון בין שני הדברים האלה אף על פי שהעיר נמצאת בארץ ופעילויות אלו מגיעות מסין ומיפן. פרסמתי ספר באמזון והוא נגיש לקניה לכל מי שרוצה או אפילו ככה לביקור כדי ליהנות מכך שיש גם ספרות ישראלית באתר. מישהי בתל אביב אמרה תודה על כך שחסכו לסופרים את קידום הספר, הקידום נראה לה כנראה כפעולה מתישה שלוקחת זמן. היום המשרד הממשלתי העוסק בתרבות הוא גם זה העוסק במדע, כך על פי מה שמצאתי באינטרנט. הייתי אומר שמדובר אצלי באמנות ובמדע כאחד ולא באחד משני אלו בלבד כפי שאנשים מסויימים חושבים לעתים.
ישנה אמירה כזו "זה כל מה שזה" שאמרו בקירבתי לאחרונה. זוהי אמירה מדכאת ומעציבה. אני תמיד רוצה לחשוב שיש עוד. רעיון, נסיעה פרסום חדש שיחה שווה עם מישהי סרט מצויין שאתה צופה בו בפעם הראשונה בקולנוע. אנשים אומרים לעתים דברים מדכאים שנועדו להרגיע או לסכם או דברים נוספים בסגנון הזה ואומרים בעצם אמירות פשטניות שבתוכנן נשכח שבעצם החיים היצירה והלימודים הם תהליך שממנו מתפתחים ומשתנים. ומה היא אמרה? שזהו, שנגמר הסיפור. העציבה אותי מאוד. הייתי רוצה שהכל אצלי יהיה המסע שאינו נגמר כשם הסרט הוותיק הזה. אבל לא בשדה ההרסנות אלא ביצירה הבלתי נגמרת ובשרשרת של גילויים פוזיטיביים שאחרי כל אחד מהם ישנה תחושת התקדמות. אני רוצה שלכולם יהיה את הספרים שלי. אבל אין לי תקציב כדי שכולם יקבלו הכל בחינם. יש דברים בחיים שצריך לקנות, והקניה מביאה עמה סיפוק. אתם מקבלים פיסה מהחיים שלי, אוסף מחשבות מקובצות התרשמויות ושיריות.
לא כל אחד מוכן להקדיש לזה זמן, אולי מדובר ביחידי סגולה בעצם. הסופרים של תל אביב יוצרים ביום מסויים וקוראים ביום אחר. מחלקים את הזמנים בין קריאה וכתיבה, וישנם כאלה שקוראים יותר וכאלה שכותבים יותר. הכתיבה יותר נפוצה ביניהם מהקריאה מאלו שפגשתי. קריאה מוסיפה לכתיבה משהו אך אין זו הדרך שאתה קורא משהו ואז כותב. איננו מעתיקי טקסטים מקצועיים אלא כותבים. אתה כותב כפי שאתה חי וקורא בעודך לומד. והכתיבה היא כמו שתיה, כמו אכילה במובן מסויים. הקריאה היא חוויה נפלאה בפני עצמה והכי נעימה לי בקריאת שירה. תנו צ'אנס לשירה תנו לה זמן תנו לה פיסת חיים תנו לה הזדמנות תנו לה אחיזה בזמנכם הפנוי אם אפשר תנו לה מקום על מדף הספרים. והיא תיתן לכם רוח גבית ורוחנית גם אם תתיחסו אליה יפה ואם תבחרו בספר הנכון. אנחנו רוצים גם תרבות בחיים שלנו ולא רק מלחמת חורמה.
בתמונה שחרור יונה אל החופש
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה