טל סלוצקר

 שוב החיים משתנים, ונראה שעדיף לקרוא ספר על פני חווייתם. העיר נעשתה נעימה יותר, חנות חומרי הציור שנפלא להיות בה. ואפשר לכתוב שוב עד שמתקנים. תמיד אפשר לשתות את כמות הקפה שצריך ולנשום רגע. ואינני חושב שהפילוסופיה המודרנית או הפוסט מודרנית זה פחות. קראתי בדלז וגואטרי ממש הלילה ונהניתי מהפואטיקה. לא אמרתי שאינכם מתייחסים לזה אבל עדיף לי שהציבור יקרא ספרים. בספרייה האישה שמבקרת שם מקללת בכל פעם, וגם בחנות הספרים של סטימצקי קללות מהמוכרת. הנשים האלו אינן יודעות עדנה, הכל גס אצלן כשהן מתנהגות ככה. לא כתבתי שמות, רק את מה שהתרחש. בחוץ מנוע של רכב מרעיש. מוטב לקצר הפעם.  בתמונה שיר חדש מהימים האחרונים; מה ששם מרפא את ליבי השבור

אהבתי את העולם יותר לפני שהוא נעשה מלוכלך. אבל למרות זאת יש בו פינות של חן ויופי. ואני נחשף אליהן. האם הכל כל כך מסובך באמת? יש גם קסם בפשטות. ציירתי ציורים חדשים וחשבתי שהשגתי משהו. אפשר לומר שאלו רישומים ששווה להסתכל עליהם. יש כמה מופשטים ועוד שניים חדשים מהדמיון שלי שעובד כשאני מסתכל על הרישום. חשבתי שאלו מאוד פואטיים, ואהבתי שהרישום מסתכל עלי. ברגע שמשהו הפריע לי שם בתהליך ממש הפסקתי איתו. כל הזמן רצו שאכתוב על ציור אז הנה כתבתי. אינני מתעלם ממנו כנושא לכתיבה. אינני חושב שזה הנושא הכי רלוונטי בעיון, ישנם נושאים חשובים יותר. פסיכואנליזה למשל. ביקרתי שוב בישיבת מרכז העיר, שוחחתי עם האברך.  היה שם מתח הפעם בהשפעת התלמיד המבוגר יותר, זה שיש לו זקן לבן אפור. העיר הזאת פתאום יותר מסבירת פנים ומקבלים אותי כבן בית, ואני חש בכל המתחים ויש גם פינות של שקט. השיחות באפליקציות מסובכות אבל אכן קורא משהו בשפה. הצלחתי לכתוב ברוסית בימים האחרונים בתוכנת הוורד ואני מאוד גאה בעצמי על מה שהשגתי שם, אפילו שזה תרגיל. שותה את הקפה שלי בניחותא, לפעמים אפילו בהליכה. הבלוג מיועד למי שמתעניין בחיים. אלו ...

אז זהו, האברכים בישיבה הראו לי מי חכם בעיר הזאת ושומר על חכמה. הרבה יותר חכמים מרוב השיחות שיש פה, בטח לעומת המוכרים בסופרמקטים שעסוקים בסחר מכר. אתם וודאי שואלים למה מהישיבה ומהסופרמרקט. הישיבה זה מקום היהדות, שם אני נמצא פעם בשבוע, ובסופרמקט יש אנשים זמינים גם בשעות לילה. חוץ מזה אין פה הרבה שיחות.  כשאני קונה שתיה בבית קפה אין איזו שיחה מי יודע מה לרוב, וגם אלו שיחות קצרות ורגעיות מדי. זה בניגוד לשיחות הארוכות שהיו במרכז תל אביב. הערה היה קונצרט של הפרוייקט של אבא שלי ברעננה, היה אחד גם אתמול, בשניהם נכחתי.  היום יצא לי להקליט שם את נגינת הפסנתרן. קורות החיים של המוזיקאים היו מרשימים. כשאני מדבר עם אבא שלי השיחות יוצאות בעיקר מפי, הוא ממעט להגיד דברים. אמא שלי גם שתקנית, אפילו יותר ממנו. בחורה? רחוק ממני. הסיכוי שתהיה אחת קלוש ביותר כפי שכבר כתבתי בעבר. אבל היום אני מודע לבעיותיהם של אנשים שיש להם אישה יותר משהייתי מודע פעם. אני חושב שיש יתרונות בלהיות לבד והם לא נחווים מספיק על ידי מי שאיננו לבדו. וטוב היות האדם לבד.  והוא איננו לבדו בין כה וכה. אפליקציות לשיחות והתכת...

 היום ביקרתי בישיבת מרכז הרצליה. אני מודה, היה קשה לקום מהמיטה. אבל פגשתי שם אברכים שמבינים מה חשוב. הגעתי עם בעיה, לאנשים סביבי לא ממש איכפת מה קראתי ואם קראתי ומה כתבתי הרבה פעמים וגם מה אני חושב בכלל. האברך אמר שאם אנשים איבדו את הדרך ואני לא איבדתי אותה זה לא אומר שעלי לחדול. ממש עודד אותי שהוא התייחס.  למדתי את פרשת השבוע עם אברך שאני נפגש עמו שם בכל שבוע ושתיתי כוס קפה. פה בעיר חוץ מלאנשי הישיבות וחב"ד לאנשים אכפת בעיקר מקנייה של דברים וממכירתם. הם אינם מתעניינים במיוחד בתוכן המחשבות ובספרים, ועל כן אני במשבר. בכל פעם שאני מתעורר אני מודע לכך שהדברים שמעסיקים אותי לא מעניינים את רוב האנשים פה. איבדו את הדרך כפי שאמרו לי בישיבה.  איכות החיים פה גבוהה, אבל החיים האינטלקטואליים והיצרתיים לא הולכים לשום מקום, רק מה שאני עשיתי. גם בפרוייקטים של אבא שלי יש היבטים אינטלקטואליים ויצירתיים כמובן. אבל לא יוצא לי לצאת למסע איתו בכל יום, רק כשהוא מזמין אותי. החיים קורים ואתה רוצה לישון, עדיף על פני מה שקורה כשאתה ער כאן. ובקרוב שוב מרכז תל אביב, לא שקורה שם משהו מיוחד כשאני מבק...