טל סלוצקר

אז זהו, האברכים בישיבה הראו לי מי חכם בעיר הזאת ושומר על חכמה. הרבה יותר חכמים מרוב השיחות שיש פה, בטח לעומת המוכרים בסופרמקטים שעסוקים בסחר מכר. אתם וודאי שואלים למה מהישיבה ומהסופרמרקט. הישיבה זה מקום היהדות, שם אני נמצא פעם בשבוע, ובסופרמקט יש אנשים זמינים גם בשעות לילה. חוץ מזה אין פה הרבה שיחות.  כשאני קונה שתיה בבית קפה אין איזו שיחה מי יודע מה לרוב, וגם אלו שיחות קצרות ורגעיות מדי. זה בניגוד לשיחות הארוכות שהיו במרכז תל אביב. הערה היה קונצרט של הפרוייקט של אבא שלי ברעננה, היה אחד גם אתמול, בשניהם נכחתי.  היום יצא לי להקליט שם את נגינת הפסנתרן. קורות החיים של המוזיקאים היו מרשימים. כשאני מדבר עם אבא שלי השיחות יוצאות בעיקר מפי, הוא ממעט להגיד דברים. אמא שלי גם שתקנית, אפילו יותר ממנו. בחורה? רחוק ממני. הסיכוי שתהיה אחת קלוש ביותר כפי שכבר כתבתי בעבר. אבל היום אני מודע לבעיותיהם של אנשים שיש להם אישה יותר משהייתי מודע פעם. אני חושב שיש יתרונות בלהיות לבד והם לא נחווים מספיק על ידי מי שאיננו לבדו. וטוב היות האדם לבד.  והוא איננו לבדו בין כה וכה. אפליקציות לשיחות והתכת...

 היום ביקרתי בישיבת מרכז הרצליה. אני מודה, היה קשה לקום מהמיטה. אבל פגשתי שם אברכים שמבינים מה חשוב. הגעתי עם בעיה, לאנשים סביבי לא ממש איכפת מה קראתי ואם קראתי ומה כתבתי הרבה פעמים וגם מה אני חושב בכלל. האברך אמר שאם אנשים איבדו את הדרך ואני לא איבדתי אותה זה לא אומר שעלי לחדול. ממש עודד אותי שהוא התייחס.  למדתי את פרשת השבוע עם אברך שאני נפגש עמו שם בכל שבוע ושתיתי כוס קפה. פה בעיר חוץ מלאנשי הישיבות וחב"ד לאנשים אכפת בעיקר מקנייה של דברים וממכירתם. הם אינם מתעניינים במיוחד בתוכן המחשבות ובספרים, ועל כן אני במשבר. בכל פעם שאני מתעורר אני מודע לכך שהדברים שמעסיקים אותי לא מעניינים את רוב האנשים פה. איבדו את הדרך כפי שאמרו לי בישיבה.  איכות החיים פה גבוהה, אבל החיים האינטלקטואליים והיצרתיים לא הולכים לשום מקום, רק מה שאני עשיתי. גם בפרוייקטים של אבא שלי יש היבטים אינטלקטואליים ויצירתיים כמובן. אבל לא יוצא לי לצאת למסע איתו בכל יום, רק כשהוא מזמין אותי. החיים קורים ואתה רוצה לישון, עדיף על פני מה שקורה כשאתה ער כאן. ובקרוב שוב מרכז תל אביב, לא שקורה שם משהו מיוחד כשאני מבק...