הישיבה הרצליה והחיים האינטלקטואליים
היום ביקרתי בישיבת מרכז הרצליה. אני מודה, היה קשה לקום מהמיטה. אבל פגשתי שם אברכים שמבינים מה חשוב. הגעתי עם בעיה, לאנשים סביבי לא ממש איכפת מה קראתי ואם קראתי ומה כתבתי הרבה פעמים וגם מה אני חושב בכלל. האברך אמר שאם אנשים איבדו את הדרך ואני לא איבדתי אותה זה לא אומר שעלי לחדול. ממש עודד אותי שהוא התייחס.
למדתי את פרשת השבוע עם אברך שאני נפגש עמו שם בכל שבוע ושתיתי כוס קפה. פה בעיר חוץ מלאנשי הישיבות וחב"ד לאנשים אכפת בעיקר מקנייה של דברים וממכירתם. הם אינם מתעניינים במיוחד בתוכן המחשבות ובספרים, ועל כן אני במשבר. בכל פעם שאני מתעורר אני מודע לכך שהדברים שמעסיקים אותי לא מעניינים את רוב האנשים פה. איבדו את הדרך כפי שאמרו לי בישיבה.
איכות החיים פה גבוהה, אבל החיים האינטלקטואליים והיצרתיים לא הולכים לשום מקום, רק מה שאני עשיתי. גם בפרוייקטים של אבא שלי יש היבטים אינטלקטואליים ויצירתיים כמובן. אבל לא יוצא לי לצאת למסע איתו בכל יום, רק כשהוא מזמין אותי. החיים קורים ואתה רוצה לישון, עדיף על פני מה שקורה כשאתה ער כאן. ובקרוב שוב מרכז תל אביב, לא שקורה שם משהו מיוחד כשאני מבקר. הנה התקשר חבר, הוא נח הרבה. אין לי חברה, הכל השתנה מאז שיעל הלכה לעולמה.
והקשרים הוותיקים יותר נשארו בעיר הגדולה. אני לבד הרבה מהזמן, גם בזמן נסיעות. כמה מהזמן שלי אני מבלה בנסיעה. אינני מקדיש הרבה זמן לחדשות. צופה יותר כשאני עם אבא שלי מאשר לבדי. מה אני אגיד לכם, האם חסרה לי חברה? אולי. אבל גם מישהי מביא סיבוכים. אפשר לומר שבלעדיהן החיים יותר פשוטים מהיבטים מסויימים שלהם.
אה כן, פרסמו שיר שלי בכתב העת לספרות 'סדן' שעומד למכירה באמזון, אז אפשר לומר לי מזל טוב. בישיבה יש שקט כזה, ואנשים לומדים. משהו מזה מאוד מוכר לי, ולא רק משום שלמדתי בישיבות רבות. עצם האווירה הזאת של ריכוז ושקט, זה מזכיר לי את כיתת הציור בירושלים. את הגלריות בהן שורר שקט שמאפשר להתבונן באמנות. יוצא לי לראות אמנות של אנשים שאני מכיר באינטרנט, הם ממשיכים ליצור. זה טוב שאנשים עסוקים בליצור אמנות.
בתמונה ציור של טיציאן מטיול בפירנצה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה