רישום והספרים שלי בניילון יפה

אהבתי את העולם יותר לפני שהוא נעשה מלוכלך. אבל למרות זאת יש בו פינות של חן ויופי. ואני נחשף אליהן. האם הכל כל כך מסובך באמת? יש גם קסם בפשטות. ציירתי ציורים חדשים וחשבתי שהשגתי משהו. אפשר לומר שאלו רישומים ששווה להסתכל עליהם. יש כמה מופשטים ועוד שניים חדשים מהדמיון שלי שעובד כשאני מסתכל על הרישום. חשבתי שאלו מאוד פואטיים, ואהבתי שהרישום מסתכל עלי. ברגע שמשהו הפריע לי שם בתהליך ממש הפסקתי איתו. כל הזמן רצו שאכתוב על ציור אז הנה כתבתי. אינני מתעלם ממנו כנושא לכתיבה. אינני חושב שזה הנושא הכי רלוונטי בעיון, ישנם נושאים חשובים יותר. פסיכואנליזה למשל. ביקרתי שוב בישיבת מרכז העיר, שוחחתי עם האברך. 

היה שם מתח הפעם בהשפעת התלמיד המבוגר יותר, זה שיש לו זקן לבן אפור. העיר הזאת פתאום יותר מסבירת פנים ומקבלים אותי כבן בית, ואני חש בכל המתחים ויש גם פינות של שקט. השיחות באפליקציות מסובכות אבל אכן קורא משהו בשפה. הצלחתי לכתוב ברוסית בימים האחרונים בתוכנת הוורד ואני מאוד גאה בעצמי על מה שהשגתי שם, אפילו שזה תרגיל. שותה את הקפה שלי בניחותא, לפעמים אפילו בהליכה. הבלוג מיועד למי שמתעניין בחיים. אלו הם חיי אזור השרון, פה המוזיאון משתפץ לו, כאן ראש העיר. חושבים עליו שהוא רך. האם מדובר בפנטזיה או שהוא אכן כזה? כבר אמרו לי שמפנטזים. 

פגשתי את ראש העיר של רעננה בקונצרט של הפרוייקט, הוא לחץ לי את היד. בספריות נתנו כבוד לספר 'צילו של הסובייקט' ואני נהנה מהשפעת שמו ומה שמופיע בו. הספריה השתפרה וכך גם אני חושב מעמד הפופולאריות של הציור על פני הספרות. מי היה מאמין שיחשבו שזה פופולארי. אני עצמי הרגשתי מאוד פופולארי אבל שאנשים יסתכלו כל הזמן על ציורים באינטרנט? משהו מיוחד. אני שופך את המילה. נותן למשפטים לזלוג, למלא את העמוד. חושב על הטקסט הבא. ועל מה שיבוא בסופו של יום או בשעת אור של המזרח התיכון. השפה קורה בה משהו, ומעדכנים אותי. האנגלית שלי יותר אמריקאית, אני מדבר איתם במילים בהן הם מדברים איתי. והספרדית שלי קיבלה השפעה קולומביאנית. חברים לפעמים מתרחבים, ויש גם חברויות עם אנשים דרך היישומון, אני חושב על מה שצריך כדי להתקיים, לחיות. עושה את העבודה. 

וככל שאני כותב הלב נפתח ורואים את פנימו. ואולי כתיבתי איננה כל כך רגשית לאחרונה. ואני מגלה סימנים חדשים של אינטלקט שאיננו כל כך בא לידי ביטוי כרגש אלא כזרימה של השפה. קראתי בספר על לאונרד כהן ונהניתי ממנו וממתי כספי, ומהופעתו של אריאל שרון ויש שם מכל טוב. יש לי עניין עם המוזיקה, אני מאזין. ואת השירים שלי ביוטיוב אנשים אינם זוכרים כל כך. ולא שמעו כל כך הרבה מאזינים אותם, יותר קראו כנראה. 'הבית הלבן' הוא ספרי הידוע ביותר עד היום עברית עשו לו הרבה פרסומת. וידעתי שזה משתלם לשים שם ספר שלי. בכתיבה יש גם הרגלים, ויש עם השטף הזה שאינו זורם כל כך מהר הצטרפות של מרכיבים חדשים כשהזמן עובר. אשים לכם תמונות ממש כאן. הנה רישום והספרים שלי בניילון יפה.