טל סלוצקר

אם אני צריך לבחור משורר אחד דובר אנגלית מכולם, אז טי. אס. אליוט. ואם אישה אז סילביה פלאת' אבל אני מודה שעוד לא בחנתי את אן סקסטון שגם היא כנראה נפלאה. אבל למרות כל הארומה האנגלית אמריקאית הזאת שמרחפת בתודעתי לאחרונה ביקרתי היום בתל אביב, ושם הלכתי בחוף הים עם מישהו, אדם טוב אני חושב. ואיתו נכנסתי לדיזנגוף סנטר בו הוא קנה בהתלהבות חולצות. הוא איננו שותף לאהבה שלי לשירה אנגלית או עברית, לא הרבה בסביבה שלי אוהבים שירה כמוני.  לשירה יש תכונה כזאת של חוסר שמישות, היא עשויה לשמש מעט מאוד פונקציות מחוץ לעצמה. כמובן שמקריאים אותה מדי פעם בכנסת ישראל או בפרלמנטים אחרים והיא עשויה לייצג מטרות פוליטיות.  אבל רוב הזמן היא עומדת בפני עצמה, כמו פסל או ציור. אנשים רבין בעיר שלי אינם מתפתים על ידיה כל כך ואינם קוראים שירה או כותבים אותה. יש כמה בעיר שפירסמו שירה אך לפי השמות שלהם הם זקנים מאוד וגם לא שמעתי עליהם במעגלי השירה שהסתובבתי בהם בתל אביב. אני, כמו כל אדם כנראה, מתעניין בדור שלי.  זה לא אומר שאינני מעריך דורות קודמים, את נתן זך למשל או את מאיר ויזטליר. אני מעריך משוררים מדורות ש...

כתוב שיר, העבר איננו מכביד עליך. התעורר אל תוך היום הזה, אל השמש הזאת אתה לבד, לבדיות נפלאה כזאת ואף אחד איננו מפריע לך להתייחד עם הרגע ענית על הודעות, ואתה חושב להמשיך לחדר הכושר, וההורים רחוקים עד מאוד באירופה תפוס את היום הזה בידיך, שתה אותו החיים קורים רק פעם אחת. התמונה צולמה בגרמניה על ידי ההורים שלי