יום ההולדת הארבעים

מאוד לבד אבל לא מרגיש בודד. בין הרבה חברים יש הרגשה של בדידות. יעל איננה כאן, ההורים באיטליה. ובעיר הבדיונית אנשים שעסוקים במעשיהם היומיומיים. מכאן עד העיר היבשה המרחק גדול אך אפשר לחצות אותו. מה לעשות שהחיים אינם מזמנים תמיד את מירב הרצון וההתענגות, לפעמים אתה מרוחק. ויש עוד מכשירים להתעסק בהם כאן. הטלפון פעיל, אך רק אם הפעלתי אותו. האנשים פונים אלי יותר כדי לראות אם הקשר מתאים, ואכן יש מישהי מאיטליה להתכתבות, או כמה הודעות עם צרפתיה וגם שיחה. אפילו שיחה מעניינת עם מישהי ספרדייה. 

היישומון מספק מעבר חלק לארצות אחרות בלי לזוז מהמקום שלך. בכל יום חווים את הדברים בצורה חדשה. האם סארטר הוא באמת אומר הדברים הנכון ביותר? קראתי אותו היום על מרלו פונטי, רק כמה דפים על איך הכירו ואיך הוא היה. וזה אחרי עיסוק מדעי שתפש לי את מחצית היום בערך. אולי יעל היתה מעריכה את זה. גבריאל מוקד איננו בסביבה כדי לומר לי מה הוא חושב על המדע, הוא קרא בנושא הרבה ואף גילה תגלית פילוסופית. 

כשמגדילים לחמשת אלפים כבר רואים אטומים, לי יש מספיק הגדלה כדי לתפוש תאים בגופים ובצמחים. נכנסתי לאתרי אינטרנט ושוחחתי בוידאו עם ההורים. המודלים המדעיים ממחישים אנטומיה בצורה טובה. לב וגם עור, ואפילו מקלדת חדשה יש יעל וודאי היתה אומרת וואו כפי שאמרה. אפיהן השבורים של פסלי המודל בסטודיו, האף נשבר לכל אחת מהן בעת מעבר. יצא ראש של מומיה מצרית והנה זה מה שקרה. דמויות הבטון האלו יציבות בכל יום ואינן נופלות. על השיש הן מציבות את סמכותו של מי שפיסל ואיננו מפסל כרגע פסלים חדשים. יש לו פסלים מן המוכן והוא הזמין אותם. 

לכן כתבתי לכם זהו זמנם של זמנים חדשים.

בתמונה צילום של תאי צמח במיקרוסקופ ביולוגי שהוא ליקוי חמה אנלוגי דיגיטלי מציאותי ומלא דמיון.