שלום חברים, מהם החיים אם לא האינטראקציה בין מה שאנחנו חווים לטקסטים שאנחנו קוראים? ואני מתכוון במובן הרחב שכולל גם וידאו וקולנוע ושיחות ולא רק ספרים ומאמרים. האם מגיע לנו יותר? מהו הדבר שמניע אותנו. כל אחד צריך לענות לעצמו על כך. תמיד אני חוזר אל הטקסט מאז שהתחלתי בכתיבה יומיומים בגילאי העשרים שלי. והיום, מפגשים אקראיים אינם מה שהיו בעבר, אדם שנתקלת בו היכנשהו יכול להיות גם אחד שמוצא אותם באינטרנט וכותב לך הודעות. אכן כך היה. לעתים אנשים חוששים לענות, בין אם זה טלפון או הודעה. והאינטראקציות בעיר מובילות אותנו מכאן לשם. והחלל שביניהן, יש גם חלל. וזה מזכיר מבחינה מילולית את הקורבנות שהמדינה הזאת איבדה, כמה הם חשובים לקרוביהם, וכולנו התרגשנו כבר מהאובדן שחווינו בשנה ומשהו האחרונות. האם יש לנו איזה קיום מעבר לחולף? אני חושב שבאמנות הפלסטית, בציור ובפיסול, במידה והם שורדים, וגם הספריות משמרות את מה שנכתב. אדם משאיר אותות ומסמן את המקום. לעתים אינטראקציה נדחית לזמן מאוחר יותר, ויש כאלה שנראות לנו דחופות ביותר. אני מספר לכם על היומיום שלי. דבר שהוא נושא אצלי, והייתי רוצה לומר שפחות אישי ...
תגובות
הוסף רשומת תגובה