על רשת הכח ידע

 טל סלוצקר

 

נולדתי באזור השרון ועזבתי וחזרתי אליו מספר פעמים. בדרך עצרתי בירושלים ותל אביב ונסעתי אינספור נסיעות לאירופה. עצרתי קצת ממעיט מהעניין, חייתי בירושלים שלוש שנים ובתל אביב שבע עשרה סך הכל. כיום, שוב אני יושב בהרצליה ומהגג על החיים שלי דרך קריאת ספרים ושואל את עצמי מה יהיה? היכן יהיו חיי עשור מהיום למשל. האם השקט הזה יכול להוביל להרהורים מעניינים. עמנואל קאנט למשל חי חיים שקטים והגותו מעניינת מאוד, גם היידיגר חי שנים רבות באזור כפרי. אם כן, אפשר לומר שזהו סיפור חיי מנקודת מבטה של הפוגה מסוימת, לא מלאה, זמנית אולי. למרות שאני כותב ומפרסם ויש התפתחויות בעבודתי משהו מאוד נרגע בתנאי החיים שלי, וטוב שכך. למרות שהרי געש מביאים מהפכות אלו מביאים גם נפילת חומר גופריתי. האינטרנט מייחס לי יצירה מתוך שיגעון, דבר שאני כופר בו, זוהי איננה עמדתי הנכונה. אמנם לשיגעונות יש תפקיד בעיצוב יצירות האמנות שלנו אך העמדה שלי יותר רציונלית מזו. אנו מתבוננים באופן סובייקטיבי באובייקטים שהשיפוט שלהם עשוי להיות גם אובייקטיבי מלא. הסובייקט המתבונן בעצמו איננו נמצא מחוץ למפת ומנגנוני הכח ידע והוא שוהה בהם. אני מהרהר מה יבוא לי מבחוץ ומה מיצירה שלי. כמו שיודע כל אמן עכשווי צירוף מרכיבים קיימים הוא אמנות, עם זאת לכל הוגה נקודת מבטו ואופיו ואלו משפיעים על הפילוסופיה שלו ועל איך שמבינים אותו אחרי שקוראים אותה יחד איתו או בלעדיו. בכל מקרה מצאתי דרך המקלדת את היכולת להשמיע קול, דבר שחשבתי לפני כן שעלי להיאבק עבורו, והמאבק הביא פירות.

הגות שנוצרת תוך התייחסות לנקודות מבט בנות הזמן היא תוססת יותר, זאת שעוסקת אך ורק ביוון העתיקה עשויה לקפוא על שמריה ולעסוק אך ורק בפירושם של טקסטים עתיקים של אפלטון ותלמידיו. על ההוגה להיות חלק ממארג הכח ידע ולהשתתף בשיחות שמעצבות אותו, שמזרימות את הכח דרכו ולהיות שותף תומך במאבקים. אני תומך במאבקם של המשוגעים לידע שצלח הצלחה חלקית, בשנות האלפיים הוקמו תוכניות של MAD STUDIES אליהן ניתן לפנות דרך האינטרנט. זוהי התפתחות מעניינת בידע לאחר שמאות בשנים הוא נמנע מהמשוגעים וכיום אלו נמצאים בתוך הידע ונאבקים על מקומם במפה. שינוי מעניין זה תפס אותי תומך אך לא רואה בעצמי "משוגע" כפי שאפשר אולי להבין מכתיבה מסוימת אודותיי באינטרנט. השיגעון ככלי להשראה, כן. כתחום מאבק חברתי לגיטימי ונחוץ, אכן. אך לא כזירת השתגעות בה אנשים משתחררים מנורמות חברתיות החשובות לנו כחברה, לא אמרתי שכולן צודקות, וישנן כאלו שישתנו או יבוטלו, לטובה. אחרות נחוצות לנו ואולי הן כבר נחלת העבר.

אבל על כולנו לשאוף לשיפור הידע בחברה הישראלית, ידע הוא מנגנון של כח, האוניברסיטה, בית החולים, הישיבה. אלו הם מנגנונים שפעולתם אומרת ידע ובכל אחד מהם ישנו המופקד. המרצה, הרופא, הרב. אלו אחראים על הפצת הידע במוסדות הידע כח שלנו. בכל אחד מאלו סוג שונה של ידע, האוניברסיטה מפיצה ידע מדעי ארגוני, פילוסופי סוציולוגי, ועוד מחלקות ומדובר בגוף ענק המחולק לפיסות גיאוגרפיות. בבית החולים מיוצר ידע אודות הגוף. ולבסוף הישיבה, שם ישנו ידע בדת היהודית. אז גיאוגרפיה, גוף, ודת אם צריך להזכיר רק שלושה עקרונות מנחים בידע שלנו כיום במדינת ישראל. אולי יאמר מישהו יש גם ידע בציור, זה ידע פרפורמטיבי של הפעלת חומרים. ובמוסדות הידע הגדולים הידע העיוני נמצא בדגש גדול יותר וגם הכוחות הפועלים על הגוף/ידע.    

בתמונה, תל אביב במבט מהחוף.