לאחרונה אני מבלה הרבה זמן בספריית אוניברסיטת תל אביב. מה שיש שם בספרייה הנפלאה הזאת לא יסולא בפז. הזמן הנפלא שלי שם, מלא בספרים טובים ובשקט הנפלא המתאים לקריאה, אין שם את הסחות הדעת שמפריעות לקריאה בשיאה. אני רוצה להיות שם עוד הרבה. וככל שאני בא לשם יותר כך אני נשאר עוד זמן. הדרך היא ברכבת ישראל הבינעירונית וזו מובילה ישירות לאוניברסיטה. בדרך רואים אנשים מרוצים מהנסיעה שאינם עושים רעש כפי שהיה נהוג פעם באוטובוסים. גם הנסיעה באוטובוס השתפרה בשנים האחרונות, הייתי אומר שכל זה לא רע בכלל. וגם יש שיחות נהדרות עם סטודנטים ומרצים. אילו זמנים נפלאים מספקים הלמידה והמחקר האקדמיים! מומלץ מקרב לב. בבית אני קורא ספרים, אבל אופי הקריאה באוניברסיטה שונה, הייתי אומר שחד יותר שם מבחינת התחושה שהספרים מקנים. בבית לעומת זאת הספר קרוב יותר ויש יותר דיבור אודותיו בשלב שאחרי הקריאה. אני מבין דברים נהדרים שרק הקריאה יכולה לתת לי. אני יודע זאת ומרגיש שונה מאז שאני קורא הרבה. ניתן לומר ששנת 2018 היא שנת שינוי בקריאת הספרים שלי. מאז אני קורא הרבה יותר מאשר קודם, וכותב יותר מאז 2011, אף על פי שזה גם קצת תלוי בתקופה. חברתי הטובה הדס מזרחי המשוררת והסופרת פסה מן העולם. תכננו לעשות לה פוסט יפה באחד הבלוגים ולא הספקנו. לפעמים חברים הולכים לעולמם ולא הספקתם לעשות יחד את כל מה שתוכנן. שמה פורסם בהבה להבא גליון 21 האחרון בינתיים בו פרסמתי לזיכרה טקסט.
סצנת הסופרים התל אביבית כל כך נפלאה והאירוע להשקת הגיליון היה חגיגה של ממש. קיבלתי הקדשה מהמשורר עמנואל ברוטוס לוי ופגשתי חברים רבים שלא פגשתי כבר לפחות כמה חודשים ואת חלקם אף שנה או כמה שנים. היה עמוס בחוגגים וחדר הבר בו התעראה ההתרחשות הסואנת היה מלא מפה לפה בחוגגים ובמקריאים, במוזיקה של אהל עדן ובעודד כרמלי שהתבונן מהצד ובעוד דברים, למשל גליונות של כתב העת החדש הזה עם כריכה נפלאה. קיבלתי במתנה גליון מעמנואל ברוטוס ומג'רמי פוגל והכנסתי אותם לתיק שלי כדי לקחת הביתה. כל כך כיף כשדואגים לך שתזכור את האירוע. הייתי אומר שהייתי במעט אירועים עד כדי כך מהנים כמו האירוע הזה. וככל שהיה נפלא אני מקווה שיהיו אירועים נוספים שישתוו לו ויכולים להיות כאלה. היו כמה חשובים לי שחסרו, אבל אין מה לעשות. גם גל עזרן היתה וחילקה חיוכים לכל כיוון והקריאה שירים. בשיר התחש נתן לי עמנואל ברוטוס לוי להיות התחש עצמו ודיברתי אל המיקרופון, לא הבנתי שהוא התכוון שאשלים את השיר, בסוף יצא לי "תחש ענק"! ואנשים בקהל הגיבו. הייתי אומר שהיה אירוע אנרגטי גם בזכות ההנחיה האנרגטית של ג'רמי והקירבה לברים נוספים, היה חי ולא תחושת מחנק של בית אריאלה של פעם לפני השיפוצים. אירועי הספרות של כתבי העת הצעירים מלאים חיים ותחושות של אינטראקציות קלילות עם בדיחות וידידות.
הגיעה גם מישל פלצ'יק איתה דיברתי בפעם הראשונה. כיף להכיר משוררות חדשות. ראיתי שצילמו בוידאו את המפגש בטלפון, אחד החברים עשה את זה. שתיתי סודה פעמיים והרגשתי שוב כפי שהיה כשגרתי בתל אביב. אז עוד פגשתי חברים בכל יום ברחוב במפגשים מקריים, דבר שקורה לי אך אני חייב להגיד שחב"ד מקילים עלי בו. זהו אירגון שמשרה תחושה אמיתית של קהילה, כולל ארוחות ותפילה. כמה טוב שיש לנו דת! אפשר להתקרב אליה ואחד לשני, ולהתפלל יחד. לחקור ולקרוא ואף לקבל תמיכה מחברים חדשים. יש חברים שכותבים לי בכל יום הודעות ואני עונה להם בהודעה חוזרת. אני חושב שחברות אינטרנט היא דבר לגיטימי, וכמובן יש גם חברויות שההתכתבות בהן בווטס אפ יותר זמינה. הכל רלוונטי, החיים הדתיים והחילוניים, הלימודים והיצירה הטיפול ותחושת היחד. לפעמים מתחדשים דברים ואז טוב שיש משהו חדש. ולעתים פוגשים את המוכר ונזכרים במשהו, זהו זיכרון החיים שנפרש עם הזמן של היום והלילה והטכנולוגיה לוקחת מאיתנו את הזיכרון אך גם מסייעת לזכור דברים. בתמונה, חוף הים של הרצליה שצילמתי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה