טל סלוצקר

 לאחרונה אני קורא ספרים ברוסית. אז לא רק שאין לי כמעט בכלל עם מי לשתף את התכנים שאני קורא בנוסף לזה הקריאה היא בכלל בשפה הזרה והרחוקה הזאת. ואתם יודעים מה? אני מתענג על זה. ההתענגות היא על כמה שזה שלי ולעיני. וכמה שאין איך לחלוק את זה ממש עם מי שאיננו בקיא בשפה. בדרך אני קורא הרבה מילים שקודם לא ראיתי בדפוס וגם פוגש כאלו שלא הכרתי קודם. נשמע כמו הרפתקאה בדפוס? משהו כזה. אז נכון שהרצליה רחוקה מהתרחשויות השירה והספרות ומהאירועים החשובים שמתרחשים בספירות האלו. ונכון שאין הרבה עם מי לדבר, אבל הנה, ההתענגות על הכתב עולה לשלב חדש.  מה שכן היה יכול להיות נחמד אם היה עם מי לדבר ברוסית, אבל אין עם מי ממש. יש לי את האפליקציה קלאב האוס שכולה מוקדשת לדיבורים אבל אני לא ממש מתחבר למה שקורה שם, אנשים מדברים בה בעיקר שטויות. הפוסטים פה בבלוגר נשארים זמן רב אחרי שאלו שבפייסבוק מתיישנים, ונוספים קוראים אז שווה להשקיע פה. יש לי חבר שנמצא כרגע בחוץ לארץ שאני מדבר איתו על ספרים, ואנחנו מדברים באנגלית משום שהוא יודע מעט מדי עברית.  אני מרוצה שיש לי מישהו לדבר איתו על ספרים. העולם מתהפך לחלוטי...

 לאחרונה אני יוצר הרבה באמצעות מה שמכונה אינטיליגנציה מלאכותית. ולמרות שהכלי מאפשר הרבה מאוד יכולות ואפשרויות אני מרגיש גם חסך רוחני לעומת הימים שהייתי רק מצייר בהם או כותב בכל יום או קורא חלק ארי של היום. משהו קורה לנו שם בדיגיטלי, אנחנו מחסירים את הצד הרוחני של הדברים. ולעומת זאת, ביקרתי בישיבה ולמדתי הלכות שאדם אמור לקיים עם עצמו כשהוא בבית והחדירה לפרטיות נראתה לי מוגזמת. כזה אני, בכל דבר מוצא איזה חסר. חשבתי מה לכתוב הלילה והחלטתי לפנות אליכם כאן, הנתונים מראים שאתם קוראים את הכתיבה שלי פה, ואם כך אפנה אליכם שוב בכתיבה ואעדכן אתכם. ואתם, תוכלו להיות קהלי ולקרוא את מה שכתוב. חסרה היא הדס עד מאוד, כמה זמן היא מילאה בשיחות ובמסקנות. היא ידעה הרבה מכל הקורסים שלמדה באוניברסיטה והיתה חולקת איתי את מסקנותיה ואת המחשבות שהגיעה אליהן. כשהייתי אני מגיע למחשבות אמרתי לה, והיא היתה מתעקשת שנקרא יחד. וכמה כתבנו אחד על השני. ובסוף חשבה שתעבור להרצליה וניפגש פה ברחוב ולא קרה. והנה לילה, ותושבי העיר ישנים. ואין פה ממש שיח רוחני כמו שהיה עם הדס שהוא מחוץ לדת. הרוחניות היחידה פה שהיא בקבוצה הי...

תארו לעצמכם עולם בלי קללות. היה יכול נפלא לא? או שהחיים כוללים גם אותן ולא חבר לנו שהן פה. החיים במדינה הזאת גררו אצלי מעבר בין ערים שונות. גרתי ברעננה, ואז בירושלים, וגם בתל אביב ובהרצליה. עברתי לא מעט. וכל מעבר גורר עמו חיים חדשים, עניין חדש ובנייה. למשל המעבר לפני שנתיים להרצליה עורר יותר עניין בתרבות הרוסית. לאחרונה קניתי שני ספרים בשפת רוסיה, אוספי שירים של יוסף ברודסקי ושל סרגיי יסנין בשני כרכים בצבעים שונים ובגילאים שונים. זה החידוש מבחינתי בתקופת מלחמה זאת של ישראל איראן. לא מספיק לנו עזה וחיזבאללה הנה גם עם המדינה הזאת.  ואצלי זה מחייב לא לישון בלילות, דבר נפלא ואהוב עלי מאוד. אם רק זה לא היה מלווה בטילים שנופלים על המדינה בה נולדתי. הייתי מרוצה אם הייתי ער ככה סתם, בלי מלחמה בין מדינות במזרח התיכון. ומשום מה נראה שיש יותר שיחות טלפון לאחרונה. האם הבנתי כבר מיהם האנשים שרוצים לשוחח עמי לשנים הקרובות? מדי פעם מופיע חבר חדש. היום פגש אותי אדם שהגיע במיוחד ורצה לדבר על אמונה ועל פסיכואנליזה. לכאורה דבר שנעים לדבר עליו.  אני הסכמתי לפגוש אותו אך היה קשה לעתים להבין לאן הא...