טל סלוצקר

 אני כמה ליותר יחס, להיות חשוב לאנשים בקרבתי. ולעתים קרובות אני מרגיש פה שלא שמים אלי מספיק לב. יש משהו משחרר בתחושה שאתה מקבל כשמתייחסים אליך פחות, ובכל זאת אני נוטה לרצון לקבל תשומת לב. אפילו בסופר מרקט, רציתי שיגידו לי שלום ויסתכלו עלי, ולא שימשיכו בשיחה כאילו אינני שם. כשאני כך עם אבי כל היום הספרים נחים במידה גדולה מהרגיל, כשאני בביתי יותר אני קורא את מה שאינני עובר עליו כשאני אצל האבא שלי. צפיתי היום בסרט החדש על קפקא. סיפור מטורף לחלוטין, וכך היא המדינה שלנו, וזהו המצב. אם היה לי יותר זמן ותקציבים הייתי מדפיס יותר ספרים. זה מה שהייתי עושה. וודאי הייתי כמה קונה כמה דברים שלא קניתי עדיין, יש לפחות דבר אחד כזה שאני חושב עליו. האם גם אצלכם אנשים אינם מתקשרים מספיק? אני מתקשר מדי יום ולא תמיד עונים לי. זהו המצב. אולי לאנשים פשוט לא איכפת. אני תמהה מהיכן מגיעות אלפי כניסות לבלוגים שלי. בבלוג זה לבדו ביקרו אלפי אנשים, מספר מפתיע נכון? במיוחד לאור העובדה שלרוב איש איננו מתעניין מספיק כדי להגיע לשיחה המשמעותית הזאת. ואני עסוק בעבודה והחיים כך חולפים. כשאני עובד הזמן עובר לאט יותר. הג...

חברים יקרים, היום אני מבין שוב את טיב החברויות שעשויות להיווצר בתל אביב ואת חסרונן באיזור השרון. אין לי קצה חוט כיצד למצוא קשר לסופרים המפרסמים באיזור זה, ובמיוחד באילו שבגילי שקשרים עמם חשובים לי מאוד. ואינני מעדיף סופרים על פי גיל אבל קשר עם בני דורי היה לי חשוב ביותר בשהותי במרכז תל אביב, וגם כמובן קשריי עם המבוגרים יותר. החיים אינם פשוטים כשההדפסה חומקת מן היד. אולי ייקח עוד שנים לספר הבא שלי לצאת לאור, נחיה ונראה, מי יודע. בינתיים עושה הרבה דברים וגם כותב לכם, לקוראי הספרים שלי ולקוראים של הבלוגים. לא נעים כשתוקפים אותנו עם טילים. אבל אנחנו חזקים ומדינת ישראל תשרוד גם את המתקפה הנוכחית. המוכרים בסופרמרקט מהווים שיחה זמינה, גם אם לא אידיאלית. ותושבי העיר אינם מתעניינים דבר ראשון בספרים, כמובן שהציבור הדתי בעיר מעריך אותם הערכה רבה.  אבל לא מוצאים פה משוררים על צדי ימין ושמאל כפי שהיה פעם בכיכר רבין. אני מתעדכן בעניינים דרך האינטרנט אך לא תמיד משתתף באירועים. הזום חודר לתוך המרחב האישי שלי ואני לא תמיד אוהב את זה. יש לי די והותר חדירה לתוך החללים האישיים שלי. הרבה יותר ממה שנעים...

 בהרצליה אין לי כמעט עם מי לשוחח. ישנם כמובן אנשי דת שמעניין לדבר איתם, יש את העובדים בסופרמרקט ובסינמטק, ואפילו פגשתי מישהו שכותב ספרים. אבל אין פה את השיחות האינטלקטואליות של תל אביב וזה מורגש. פגשתי מישהו נחמד ושתינו קפה יחד, אבל אני לא מספיק לפגוש אותו לאחרונה למרות שרציתי. אולי צריך להסביר את מה שכתבתי. יש פה עם מי לדבר שיחות חולין, אבל אין פה כל כך את אנשי הרוח שהיו במרכז תל אביב בפינות של העיר.  אני רוצה כל פעם לדבר עם מישהו על פילוסופיה או על פסיכואנליזה. להתקיל בשאלות על דברים שבדיוק מעניינים אותי או לנסות לתפוש משהו חדש, ואני לא מקבל הרבה תגובה. כמובן יש חברים בטלפון זה לא שאין אותם כן.  והסטטוסטים בפייסבוק לא מספיקים לי, אני רוצה את החומר האנושי. לא מזמן הייתי בכנס, והיו שם הרצאות מעניינות. נסעתי רחוק בשבילו. האם אי פעם יהיו לי יותר חברים פה בעירי, החברים בעיר הגדולה רחוקים לי, והספרים משאירים את עולמי סגור בתוך עצמו. איזה מזל שיש את האינטרנט. לא יוצא לי להדפיס ספר חדש בזמן הקרוב, אלה החיים וצריך לחיות אותם כמו שהם. הבחורות מציבות קריטריונים אל מול הגבר. אתה מת...

 אני מרגיש נטוש. זה לא שאין מי שידאג לי, יש. אבל חברי לרוב אינם כותבים הודעה של מה שלומך ככה סתם באקראיות כדי לדעת מה קורה אצלי. הנה הגיעה השבת ולא ברור לי למי אני אמור להתקשר. נכון שקבעתי עם ההורים. ובכל זאת, האם החברויות האלו חלפו? דיברתי עם חבר בטלפון. אבל זה לא מספיק לי, אני רוצה יותר שיחות. אני מחפש אחרי דיאלוג מתמשך ואינסופי שאולי איננו בנמצא. פעם היה לי אותו עם הדס, והוא חלף, היא חלפה, איננה איתי יותר. כמה יפה האור בחוץ, והוא איננו מספיק. אינני נמצא בדיאלוג איתו פרט למה שבכתב. הטלויזיה, אני מפעיל אותה מעט. יותר קורא ספרים. ובכל זאת הייתי כה עייף שקראתי וכתבתי פחות ממה שרציתי לקרוא ולכתוב. החבר בטלפון אמר לי לא להרגיש אשם על שלא כתבתי יותר. הלוואי ואוכל ליישם את המסר. האם אני מרגיש אשם? העייפות הזאת הפושטת בכולי. אני ממש עייף מאוד מאוד. משתמש באפליקציות ההיכרויות ואין היכרות. עוד מעט ההורים שלי יטוסו לחוץ לארץ ואשאר לבד. ואז אולי אכתוב ואקרא מעט יותר, משום שיהיה עוד זמן פנוי. אזור השרון, כמה חברים שלי נשארו בו? אלו שאני בקשר איתם באינטרנט כבר עזבו אותו מזמן.  עברו לעיר א...

 התעוררתי שוב, אבל הפעם בביתי הרבה יותר ספרים ברוסית. אולי אפילו יותר מדי לפעם אחת. הצפה של רוסית. השפה שקודם הייתה נדירה בביתי פתאום נמצאת בו בשפע. זה מושך להתעניין בתרבות זרה. וגם נקודת המבט הספרותית והשירית והאמנותית מעניינות. את כלו אלו יש לי בספרים האלו. היום לא רק יום חדש בחוץ אלא גם בספרייה שלי. הבית כמרקחה של שפות. עברית, אנגלית, ספרדית רוסית. יש לי גם ספר אחד לפחות בצרפתית ולמרות שלא למדתי את השפה אני זיהיתי מה כתוב שם. אה כן, יש גם גרמנית, אפילו אם מעט יחסית לשאר. הקריאה מגיעה על חשבון הכתיבה? אלו שתי אנרגיות שונות. בקריאה אתה מכניס (קלט) ובכתיבה מוציא (פלט). עודד כרמלי פרסם היום תמונה של יתוש שהרג בספר של ג'רמי פוגל (ספרו החדש פילוסופים נגד אלוהים), מחווה לשירו של מאיר ויזלטיר הרגתי יתוש בשירי קאמינגס. עוד דבר שאפשר לעשות בספר, וכמחווה לשירה שווה אין ספק. אפילו אם לא מכבד את היתוש. אני הסתפקתי בלסגור את החלון כדי שלא ייכנסו היתושים, החברים נכנסים דרך האינטרנט. אני עוד מרגיש באוברלואד מאז הקניות של אתמול, דבר כזה מתיש בהחלט, מעייף מאוד. קנינו המון חולצות שיהיה מה ללבוש. ...