בהרצליה אין לי כמעט עם מי לשוחח. ישנם כמובן אנשי דת שמעניין לדבר איתם, יש את העובדים בסופרמרקט ובסינמטק, ואפילו פגשתי מישהו שכותב ספרים. אבל אין פה את השיחות האינטלקטואליות של תל אביב וזה מורגש. פגשתי מישהו נחמד ושתינו קפה יחד, אבל אני לא מספיק לפגוש אותו לאחרונה למרות שרציתי. אולי צריך להסביר את מה שכתבתי. יש פה עם מי לדבר שיחות חולין, אבל אין פה כל כך את אנשי הרוח שהיו במרכז תל אביב בפינות של העיר. אני רוצה כל פעם לדבר עם מישהו על פילוסופיה או על פסיכואנליזה. להתקיל בשאלות על דברים שבדיוק מעניינים אותי או לנסות לתפוש משהו חדש, ואני לא מקבל הרבה תגובה. כמובן יש חברים בטלפון זה לא שאין אותם כן.
והסטטוסטים בפייסבוק לא מספיקים לי, אני רוצה את החומר האנושי. לא מזמן הייתי בכנס, והיו שם הרצאות מעניינות. נסעתי רחוק בשבילו. האם אי פעם יהיו לי יותר חברים פה בעירי, החברים בעיר הגדולה רחוקים לי, והספרים משאירים את עולמי סגור בתוך עצמו. איזה מזל שיש את האינטרנט. לא יוצא לי להדפיס ספר חדש בזמן הקרוב, אלה החיים וצריך לחיות אותם כמו שהם. הבחורות מציבות קריטריונים אל מול הגבר. אתה מתכתב עם מישהי ופתאום היא לא כותבת לך יותר, גם זה החיים. אבל לא רע לי בלי בחורה. אני מתכנן את תוכניותיי בלי מישהי שתאמר לי מה מתאים ומה לא, וזה טוב. אבא שלי תמיד מחפש מסקנות אבל לא תמיד החיים מלאים בהן, לפעמים אתה פשוט נודד בין עיסוקים, וקם מוקדם בבוקר, נו, אלה החיים. ואני חשבתי שאדפיס בקרוב ספר חדש, הנה זה עוד לא קורה, כנראה שאצבור עוד חומר כתוב.
מכירים את זה שיש ימים שלמים לחשוב על דברים? ככה אני מרגיש. הייתי רוצה שתהיה מישהי לחלוק איתה אבל יעל כבר לא כאן, היא לא איתנו יותר, הייתה ואיננה. ולי יש לילות בהם אני כותב פוסטים חדשים בבלוגים שלי ואז מסתכל על כמות הצפיות בפוסט. חשבתם שהחמצתי משהו? לא ממש. החיים טובים כשאתה בהרצליה ואתה נושם אויר קצת יותר טוב ומסתכל על העצים הירוקים ועל הציפורים, ואפילו כותב. אולי אני צריך לכתוב יותר, לכם קוראים יקרים שעוקבים אחרי הפוסטים שלי, לא רק בספרים שאני כותב. אתם קוראי המסורים שמגיעים ממגוון מדינות אבל הכי הרבה מישראל ומארצות הברית. כמובן יש גם את גרמניה ואת שבדיה בראש הרשימה. בכל מקרה, תודה שאתם עוקבים.
