הפעם קצר ולעניין
אני כמה ליותר יחס, להיות חשוב לאנשים בקרבתי. ולעתים קרובות אני מרגיש פה שלא שמים אלי מספיק לב. יש משהו משחרר בתחושה שאתה מקבל כשמתייחסים אליך פחות, ובכל זאת אני נוטה לרצון לקבל תשומת לב. אפילו בסופר מרקט, רציתי שיגידו לי שלום ויסתכלו עלי, ולא שימשיכו בשיחה כאילו אינני שם. כשאני כך עם אבי כל היום הספרים נחים במידה גדולה מהרגיל, כשאני בביתי יותר אני קורא את מה שאינני עובר עליו כשאני אצל האבא שלי. צפיתי היום בסרט החדש על קפקא. סיפור מטורף לחלוטין, וכך היא המדינה שלנו, וזהו המצב. אם היה לי יותר זמן ותקציבים הייתי מדפיס יותר ספרים. זה מה שהייתי עושה. וודאי הייתי כמה קונה כמה דברים שלא קניתי עדיין, יש לפחות דבר אחד כזה שאני חושב עליו. האם גם אצלכם אנשים אינם מתקשרים מספיק? אני מתקשר מדי יום ולא תמיד עונים לי. זהו המצב. אולי לאנשים פשוט לא איכפת. אני תמהה מהיכן מגיעות אלפי כניסות לבלוגים שלי. בבלוג זה לבדו ביקרו אלפי אנשים, מספר מפתיע נכון? במיוחד לאור העובדה שלרוב איש איננו מתעניין מספיק כדי להגיע לשיחה המשמעותית הזאת. ואני עסוק בעבודה והחיים כך חולפים. כשאני עובד הזמן עובר לאט יותר. הגעתי למסקנה שכבר חלקתי שכל הבחורות שיוצא לי התאמה איתן באפליקציות אינני מתאים להן. לא אפרט פה את הסיבות. כנראה שאשאר רווק לתמיד. אני מסתכל כל כמה דקות על הפסלים ליד שולחן המחשב שלי, הוא שולחן הכתיבה. והם מוצקים במידה שמוצאת חן בעיני. איך כל העולם מתפוצץ, טילים, פיגועים, מלחמות. בדוק שהעולם איבד את ראשו. מדוע אנשים אינם שמים לב יותר לחיי הרוח כפי שהיו צריכים? כנראה שהם עסוקים בחייהם והדרישות הלאומיות והמשפחתיות מהם. וזהו, הפעם אכתוב לכם קצר.
בתמונה: דיוקן עצמי בבינה מלאכותית. לא שטפתי מכחולים אחרי שהתמונה הזאת נוצרה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה