על להיות ישראלי מבפנים ומבחוץ

 האהבה מגיעה עם הפילוסופיה, שפינוזה וסארטר מביאים אותה. ממש רגש כזה בלב, שאוהבים. ומי מגיע אחריהם, אנשים רנדומליים ומוכרים יותר מהעיר. נשארתי לבדי בארץ, קרוביי נסעו לחוץ לארץ. האם כל זה כדאי, כן. קיבלתי את החופש שלי, לא ניפסקו החיים שלי. הייתי בקונצרט במוזיאון תל אביב עם חבר. טוב, עוד ביקור בעיר החמה הזאת. האם פרט לחבר האינטלקטואלים שתפו את מרכז העיר, ממש לא. והחום ממש בלתי נסבל. 

הוא דיבר באופן מאוד רהבתני על עניינים תרבותיים, ואני התרגלתי כבר לשיחות יותר אישיות הייתי אומר. נסעתי הלוך וחזור, זה לקח יותר מחמש שעות כל הסיפור הזה. והבחילות, השם ישמור אותי, הספר של סארטר קצר מדי. החבר היה מאוד בטוח בעצמו, והשמש קופחת ומקפחת. על הבלוג שומעים. הנה הרב טל סלוצקר שליט"א נסע לעיר הגדולה וכיבד בנוכחותו אותה ואת תושביה. הרגשתי מופנם חשבתי לעצמי, התכנסות פנימה. המשפחה לא פה, הם נסעו רחוק למדינות אחרות. נשארתי עם המכשירים והעיר הזאת. רציתי תובנות על מה שקורה לבני האדם ועל האמת, ולשם כך גייסתי את היומנים. הספרים ליוו אותי במסע. כשחושבים שאני בא מחוץ לארץ מתוך חוסר הבנה של מקורותי מתייחסים אלי אחרת. אבל התייחסתי לכך גם כאל גשר לתרבות אחרת, למרות שאני ישראלי מלידה עם נהג המונית דיברתי ברוסית, כן למה לא. 

עם הרבה אנשים דיברתי באנגלית אז עם חלק ברוסית וישנם אנשים שאני משוחח איתם בספרדית. אתמול ראיתי סרט בגרמנית והבנתי הרבה מילים, אז למה לא לדבר רוסית. יוצא לי אפילו לקרוא כמה מילים בשפה הזאת. החוויה הזאת שאני חווה היא של להיות זר בארץ בה נולדת וגדלת בלי שעזבת אותה, זהות היא דבר יותר מסובך ממה שחשבתי. לתומי חשבתי שלא, שאם אתה נולד ישראלי אתה פשוט ישראלי. אבל אנשים סביבי מסבכים את העניין. נכון שאני ישראלי לחלוטין, אבל הכרתי את מקומו של העולה החדש מתוך היחס של ישראלים ששוכחים את ישראליותי. כשהם שוכחים את זה הם הופכים פתאום זרים לזהות שלי, ואז יוצא לי לראות את הישראלי במבט מהפינה. ואומר לכם משהו, הוא לא נראה מזהיר. 

תמיד הוא מוצא משהו לעשות לעולה או ליורד או לעולה היורד או בכל וורסייה אחרת שתמצאו לזה. לא פלא שההורים שלי רצו שאכיר את זה מהחוויה שלי. וזה שאחותי עברה לחוץ לארץ לא הציל את המצב. ישראלים יקרים, מתי בפעם האחרונה ראיתם ישראלי מהצד. נכון, מבפנים יש הרבה כח. אבל מהפינה רואים כמה הישראלי גאוותן וגאה בישראליותו בדרך מתנשאת. האם שמתם לב לזה. אם אכפת לכם, האם הייתם רוצים להכיר את זה, האם הכרתם את זה כבר. עולים סובלים כל מיני התייחסויות כאילו הם בעצם מיעוט. כמה פעמים אמרו לי רוסי. חברים. אני לא רוסי, מעולם לא הייתי רוסי. לא נולדתי רוסי, ולא גדלתי רוסי. ביקרתי ברוסיה לפרקי זמן של ביקור קצר לחוץ לארץ וחזרתי. יש קשר לברית המועצות בשורשים שלי אבל זאת מדינה שלא קיימת יותר. ולא נולדתי בה. גם לא הגעתי מאוקראינה ולא מארגנטינה, לא מארצות הברית ולא מספרד. ישראלי למי שעוד לא קרא את מה שכתוב כאן.   

בתמונה הזמנה לתערוכה הקבוצתית שאני מציג בה בניו יורק ממש כעת