החלטתי שהגיע הזמן לחלוק עמכם עוד כמה מחשבות. הוצאתי את ספרי החדש מוזיקה לעת מלחמה ספר שירים, בהוצאת תל אביב לאור. והצלחתי בהעלאת הקראות שירים ליוטיוב עם מספר גדול של צפיות. הערוץ שלי פופולארי. התרחקתי מתל אביב ונראה לי שלהיות משורר בהרצליה זה אף קשה יותר מלהיות בתל אביב. כך שאי אפשר לומר שנעשה לי קל יותר. ונאמר לי שהספר שלי הוא הספר היחיד שיצא לאור בעיר השנה. שמו אותו בתצוגה על מדפי הספרייה העירונית ושם מופיע לצידו הכיתוב תא סופרי הרצליה. ראיתי את הספרים והם נראים טוב. ומסתבר שהנה קרה לי משהו חיובי בעיר הזאת, וזה בנוסף למה שקרה בישיבה. ראיתי היום שהיא כבר נפתחה אבל עוד לא הספקתי להגיע שוב. היה חופש כל הזמן הזה והיא היתה סגורה. בית הקפה אוטמוזגין השתפר לאחרונה ויש מאפייה נחמדה בשם בראשית. ופגשתי היום מוכר ספרים לחצי רגע ואלו מפגשים נחמדים. הנסיעה האחרונה שלי לחוץ לארץ (לארצות הברית ומקסיקו) היתה מהנה. אני נהנה מחדר הכושר ומהתחושה הנלווית ומביקורים בתל אביב וכל מה שמתווסף לכך. זוכר את המשוררים משם אבל קשה להגיע לאנשים בטלפון בימינו. לפעמים מרוב געגועים קורא שירים כאשר אי אפשר לדבר עם האדם עצמו כרגע. אין לי בחורה כרגע. אבל חוץ מזה וילדים ניתן לומר שיש לי את כל שנדרש כדי לחיות, אפילו שמה שברשותי זה בעיקר מצרכים (ואני כולל בזה ספרים). צפיתי היום בסרטון יוטיוב של משוררת והיתה לה גיטרה זהה לזו שיש לי. לאחרונה התעסקתי יותר בשירה שלי מאשר ביצירת מוזיקה, וכמובן התרגומים. ונראה לי גם שמעמיק היחס שלי לפרויד (שאני בתהליך איתו). עוד מעט תחילת שנת הלימודים, ממש עוד כמה ימים. וזה דבר נפלא. מדבר בטלפון עם חבר מתל אביב (גם הוא אמן) ומבקר אותו בעיר בה הוא חי אותה עזבתי ואליה אני חוזר בכל פעם. בתי הקפה שם יותר בנויים לישיבה ארוכה. פה הם יותר לרגעים קצרים. אבל זה מה שיש ועם זה העיר מתנהלת.
מציעים לי חברויות בפייסבוק, ולא תמיד ברור מהיכן מגיעה ההצעה. אני בוחן את הפרופילים ואם נראה לי משהו חשוב אפילו כותב הודעה למציע החברות. הציע לי אנימטור והסכמתי לאחר שאהבתי את האנימציות, זה קרה ממש אתמול. היום פחות הסתכלתי על הצעות החברות. האינטרנט מלא במידע מעניין, אבל לא כל אתר מספק את המידע הנחוץ לי. אני מבקר באתרים שכן ובאתרים שלא אבל נהנה משניהם. אהבתי את הזרימה שמציע האינטרנט. המבוגרים ממש ציניים והצעירים כנראה לא מבינים עד כמה. אני חושב שהצעירים הרבה יותר חיוביים לגבי הדור הזה ומה שיש לו. האמירות של המבוגרים לא נשמעות לי תמיד נכונות, למשל מבוגרים רבים פה טוענים שבדורם היו כל ההמצאות, אבל הרי את הטלפון המכונית הטלגרף המטוס ועוד הרבה המצאות חשובות בכלל לא המציאו בדורם והם מגזימים ואיש אינו סופר במדוייק עד כמה מדוייקת האמירה שלהם. או שהם אומרים בדור הזה הומצאו רק המחשב והטלפונים האלו הם אומרים למרות שהומצאה גם רשת האינטרנט טכנולוגיה חדשה של בינה מלאכותית מחשבים ניידים כלי תעופה חדשים אייפדים אתרי האינטרנט ועוד המצאות רבות. כך שאם שמים את דיוקם מגלים בקלות שהאמירות המכלילות שלהם מאוד לא מדוייקות אם נכנסים לפרטים כמו אלו שסיפרתי כאן.
בכלל נראה שהמבוגרים נוטים לראות את העולם בצבע יותר שחור. ומתקשרים ביותר דרכים שליליות מהצעירים יותר שיש להם גם הפסקות מהשליליות הרווחת בקרב הדור הישן יותר. אלו משחיתים את הצעירים ומשתדלים להעביר מהדור שלהם דברים שלי נראים שליליים מאוד. כמעט ולא פוגשים בעיר באנשים שצוחקים, השומרים בכניסה לספרייה העירונית צחקו והספרנית הזקנה מייד אמרה אוי אוי אוי. כאילו הצחוק עצמו הוא דבר רע. ואנשים בארץ, הרבה, משתדלים בכוונה לא להראות שימחה. למשל שואלים זה הזמן לשירים שמחים? אני חייב להודות שאכן הגג נסע ממקומו כמו שנוטים לומר אך לעתים רחוקות מאוד עולים מחבר העמים. החיים היום כל כך הרבה יותר נוחים ועדיין מבוגרי השבט מתגעגעים לימים שהיה הרבה פחות נעים לחיות בהם. ואני זוכר את שנות התשעים. אומרים שהביטלס היא הלהקה הטובה ביותר של המאה העשרים, לא התווכחתי. ובכל זאת האזנתי היום לפינק פלויד, גם בהשפעת להקת אומא גומה ששמעתי לא מזמן ומציעה ביצועים יפים, קאברים של הלהקה. בתמונה תיק שהפיקו לי מוזיאון הרצליה לכבוד תערוכת היחיד שהיתה לי שם ויצרת אמנות נוספת לא שלי שהוצגה. התיקים כבר אינם שם אבל מוטיב השלד וסוג הצבעים שהשתמשתי בהם יצרו אימפאקט בקרב הציירים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה