היומיום ההגותי של חיי
בימים האחרונים חשוב לי השקט. הרגע אפילו לא הפעלתי מוזיקה על מנת לחוות אותו. מכין קפה, מקוה שיהיה טוב. קראתי בביוגרפיה של מרטין היידגר אודות ילדותו. כתוב שלא ידעו שהוא גאון כשהיה ילד. הוא היה אדם מעניין, גם אם היה לו מראה רגיל ולא אינטלקטואלי. הספקתי גם לקרוא אודות שפינוזה בביוגרפיה הראשונה שלו. על היידגר באנגלית ואודות שפינוזה בעברית. האם הספרים באנגלית טובים יותר לקורא העברית. יש כאן שאלה. הרי הם מעוררים משהו מהרחק מכאן. משהו שהספרים המיוצרים בעברית אינם מוסיפים לקורא. מדובר בתחום קריאה מעניין. יש לי עניין בשפות זרות. האנגלית והרוסית קרובות לי, ואילו הספרדית הרבה פעמים רחוקה אך יש לי עניין בה. האם דיבור על אנשים זרים משפר את השפה, חד משמעית כאשר מדובר בלשונות זרות. הדיבור בעברית מוסיף לי משהו אך זוהי שפת הבית המוכרת לי. משהו בה מאוד מוכר. לא כל דבר מביא עמו את מה שצריך. לפעמים אני קורא והתחושה לא מגיעה. ולעתים היא מגיעה ואני מרוצה יותר. זהו זרם המחשבה שלי. להיות מוקף מאנשים שאינם קוראים ספרים זו חוויה קשה עבור אדם הקורא ספרים. הקריאה מחזקת את האנגלית שלי. הרוסים מדברים איתי אודות הספרות הרוסית, כך קרה גם אתמול. לאוו דווקא האנשים שמבינים. פעם שוחחתי עם מורה לרוסית בטלפון והיתה לה התמצאות מעניינת בספרות. אך השיחות שלי איתה הסתיימו. לא שתיתי את הקפה שלי.
בתמונה פסל קתה קולביץ בכיכר הקרוייה על שמה בברלין. היא היתה אמנית מוערכת עוד לפני התקופה בה אמניות זכו לכל כך הרבה הערכה בשוק האמנות והיחצנות הסובבת אותו. פיסלה פסלים מדהימים וציירה ציורים יוצאי דופן.
תגובות
הוסף רשומת תגובה