מטוטלת בין סארטר וקאנט תצפיות ופיסול

קראתי לאחרונה בסארטר, במיוחד בספרו הישות והאין בתרגום לאנגלית. יש שם הדגשה יתרה ויתר הרחבה בנושא האין הנמצא בליבו של הסובייקט. לאחר מכן הנחתי את הספר על המדף ושמתי במקומו את ביקורת התבונה הטהורה של קאנט וחזרתי לקרוא בו. מצאתי את קאנט רלוונטי למדע שאני עושה בבית. זה גרם לי לתשאל שוב את ההנחה שהיתה לי שקאנט רלוונטי בעיקר לקאנט ולא כל כך מחוצה לו. הרי אם אני מוצא אותו רלוונטי להתבוננות במיקרוסקופ בדגימות אז אולי הוא רלוונטי שם יותר ממה שחשבתי מראש. 

הרלוונטיות הזאת היתה בולטת יותר תוך קריאה בטקסט מאשר בהתייעצות עם הצ'אט ג'י פי טי לגבי הקריאה, הטקסט שה AI מייצר רלוונטי יותר לאותו הרגע ואילו זה שנקרא בספר יש לו רלוונטיות לטווח רחוק יותר, משהו בהכרה. מנסה לא להיות רק בבית ולכן יצאתי לסרטים בסינמטק, וכמו כן ביקרתי במקומות שונים נוספים בעיר. בקרוב הבחירות, כולנו נדע עוד מעט מיהו ראש הממשלה הבא. באפליקציית השיחות יותר מעוניינים ואנשים יותר רגועים מאשר קודם, וזאת למרות תקיפות תכופות שחווים שם המשתמשים. כמו כן מרוצה מהתרחבות הידע שלי בכך שנוסף לו המדע. 

אינני רק קורא אודותיו וכותב עליו. אלא גם עושה אותו באמצעים שיש לי, כאלה שכוללים בתוכם תחומים מיקרוסקופיים רבים. גם באמנות וגם במדע יוצרים את הדבר הנצפה במידה מסויימת. לא מדובר באובייקטים לחלוטין חסרי פניות אלא כאלה שמעידים על מידה של התערבות ועריכה, אפילו ברפואה חברים, וזאת למרות שאתם מקבלים את הסמכות הרפואית ללא עוררין ברוב המקרים כזו שקובעת במה מדובר. 

מישהו מכין את הדגימות למיקרוסקופ, וזה כולל את עיצוב הנראה שם, למשל צביעה, ותמיד רואים חלק ולא את הגוף השלם בתצפית מסוג כזה, ומה נאמר על כך שאי אפשר לתשאל את האדם בדגימה שלו צפינו ולשאול אותו על חוויותיו ונסיבות חייו. בקיצור יש פה חלק אחד בפזל. מעניין לפגוש את האדם השואל והסובל עצמו, מפגש הכולל את מה שהוא אומר ואת חוויתו הסובייקטיבית והנרטיבית. 

בתמונה, פסל בחמר שפיסלתי לא מזמן. הגוף המעוצב מתחילתו ועד השלב בו הוא נמצא היוצא מגופות קודמים.