טל סלוצקר

זה היה זמן קצר אחרי יום הולדתי הארבעים. מוזיקה קלאסית ניגנה ברקע. הוא הספיק לקרוא והכיר בחורה חדשה בשם קרן, הם ניפגשו בעיר המדע ושוחחו ליד שולחנות בסניף בית קפה שהיה קרוב לתחנת הרכבת. הדרך היתה ארוכה, אך הוא עבר אותה. דרכו בחזרה היתה קשה יותר, אולי משום התנועה של האוטובוס. היתה אזעקה בדרך. האוטובוס נעצר וכל הנוסעים יצאו מהרכב. הוא נעמד ליד תלמיד הישיבה הספרדי. הוא: אתה לומד בישיבה? התלמיד: כן, בעיר הגדולה. הוא: ספרדית? התלמיד: וודאי, תלמידים רבים יש בישיבה הזאת. הוא: אצלנו יש הבדל בין אשכנזים לספרדים. התלמיד: נענע לשלילה בראשו כאומר אין הבדלים. הוא: אתה יודע שזה עניין הלכתי נכון? התלמיד: דממה. אחר כך נכנסו בחזרה לאוטובוס ונסעו, הוא היה צריך להחליף אחד בדרך. הנוף החשוך מדי שנישקף מן החלון בישר על מיקומם של הדברים ביחס לאוטובוס הנוסע. שוחח עם אביו בוידאו. הוא: אבא האם הכל בסדר? אבא: אצלנו טוב, מה אצלכם? הוא: היתה אזעקה וירדנו מן האוטובוס. מדינה משוגעת לגמרי. אבא: מצב מלחמה, אך מעטים נהרגו. הוא: מקוה שתיגמר בקרוב. בספרייה העירונית של העיר אליה נסע דממה. היא סגורה לעת לילה. הוא הלך כעכבר ב...