רשומות

תומאס סאס והאנטי פסיכיאטריה שהוא התכחש לה

 היום ישנתי רוב הזמן, אך לאחר שהתעוררתי ביקרתי בחדר הכושר. יש בעיר תערוכה של פסלים מוארים מבפנים, לא רע במיוחד הייתי אומר אם תשאלו אותי שאוהב גם תענוגות קלים ופופ המוני. הספקתי להאזין למוזיקה. דיברתי עם קרוב משפחה שנמצא בארץ והספקתי גם לקרוא, אפילו אם לא זמן ארוך. רציתי לכתוב לכם ולעדכן, חבר מדרום תל אביב עבר להרצליה, מוזיקאי שמצא את עצמו כאן. הוא במקור מפה, לא דבר רע. כשיש בחוץ קור כזה שווה לישון. צפיתי לא מזמן בסרט אודות לד זפלין ויש שירים שממש אהבתי, זאת להקה שהקשבתי לה עוד בילדותי אפילו שמדובר בדור אחר. אני משתדל להאזין למוזיקה כל יום. האם ידעתם שספרה של הדס מזרחי מחתרת הקופים יוצא לאור?  זה מה שהיא רצתה, היא כתבה אותו במטרה שיתפרסם. אני מבין שהרבה מתעניינים כרגע במה שמכונה אנטי פסיכיאטריה, אני למדתי אצל תומאס סזאס שהשפיע רבות על התנועה ומשוייך אליה למרות נסיונותיו להתנער ממנה. הנה כשייצרתי את החיפוש פה בגוגל תמונה שלו עלתה יחד איתו. הוא כתב ספר נגד האנטי פסיכיאטריה ועם זאת אי אפשר להתכחש להשפעה הרבה שלו על מי שנכללים בקטגוריה הזאת בויקיפדיה ובמקומות אחרים. הוא הרי זה שטען...

מה חדש בעיר ורישום מופשט

תמונה
 אז מה חדש בעצם בעיר? היא רוחשת וגועשת למרות שתיקתה על פני השטח, למרות השיעמום שמציף אותה קורים בה דברים מעניינים. והנה, בבתי הקפה של העיר יש גם שיחות, כך גיליתי שוב אתמול. חברי לשיחה, איש אינטיליגנטי שאוהב חכמה דיבר על נושאים שונים, מפילוסופיה וכלכלה ועד דת ופסיכואנליזה. האם זהו סופו של דיון? אני חושב שיהיה עוד המשך. נוכחנו שאפשר לשתות תה וקפה ולשוחח על דברים חשובים בעיר הזאת. אז זהו, התעוררתי ליום חדש והנה כבר סוף השבוע. קריר וביירון בעצם מבקר אותנו, שמו של משורר וגם של הסופה הזאת שהגיעה למחוזותינו.  היה רעם חזק וירדו גשמים. וגם חזרתי להשתמש במחשב הנייד, הנייח כל הזמן מגיב לקצר. מספר הקוראים עולה ויורד מפוסט למשנהו. אני מעדיף את הביקורים שלכם חבריי על פני אי הביקורים. על כדור הארץ במפה נראה שאנחו לא רחוקים ממדבר הסהרה ומלוב ולמעשה אנחנו קילומטרים רבים משם. כמה ספרים אתם מזמינים חברים? הזמנת ספר תעשה אתכם מיודעים יותר. שוחחתי עם חברים לאורך השבוע, בטלפון יותר מאשר פנים אל פנים והמדינה סובלת את זה.  זאת אומרת, לא מפריע לאף אחד שנשוחח בסלולרי שלנו. לא מדובר בבעיה או במשהו ...

ההווה פיסול וביקורות אמנות

 הבוקר יורד גשם ברכה, וזה מנקה את האויר לכל מי שבסביבה. טוב לנו כשהארץ נקיה יותר. התעוררתי אל היום החדש ומיד חשבתי מה יהיה היום. ואתם קוראים נאמנים, הגעתם הרבה לבלוג שלי בימים האחרונים. נתתם לי תחושה שאני נקרא, שמתייחסים אלי, ואני אוהב על שום כך. אתם מתעניינים בחיי ואני מעניק לכם בצורת טקסט ותמונות. פתחתי את החלון כדי לראות את הגשם ולשמוע אותו טוב יותר. הוא מרעיש רעש נעים ועוטף את הכל בשיטפון חיוני. אלו הם לא השטפונות ההרסניים שהורסים בניינים, זהו המטר שמשקה את האדמה ומאפשר לנו את הפירות הנפלאים של הארץ הזאת. רציתי לתת למעריצים את החוויה שלהם, וכנראה שהם קיבלו אותה.  איך אסביר לכם כמה אני אוהב? אינני מחבב את השנאה. האהבה נותנת לנו חום כזה, חמימות נעימה.  החום הזה הוא של חיים, אנחנו עוזרים זה לזה לחיות במובנים מסויימים. אך לכל אדם דרוש הלבד שלו כדי ליצור, יצירה לא מגיעה רק משיתוף פעולה בין אנשים, זוהי רק חלק מהמשוואה. הפיסול למשל הוא אמנות בה משתתפים אנשים שונים בייצור פסל אחד, כך הרבה פעמים בתהליך היציקה. לפעמים הפסל צריך אנשים נוספים כדי לשמור על הפסל. ופסלים בברונזה דור...

לא נולדתי חרדי

 לא נולדתי חרדי, מצאתי את עצמי חוזר בתשובה פעמיים. תמיד יש לי כיפה שחורה בכיס המכנס. אני עובר בין החילוניות והדתיות כמו מטוטלדת וכשחושבים שנולדתי דתי מייד נעשה לי רע. זה מאוד לא נעים לי. גם כשחושבים שאני חוזר בתשובה אני מרגיש רע. אנשים טועים לעתים לחשוב שאין לי כיפה או שעברתי חזרה בשאלה ושאני חרדי מלידה שהוריד את הכיפה. זה לא טוב לי. היום, כשהשמים מעוננים מצב הרוח שאל האנשים שונה.  מתחשק לחיות חיים יותר נוחים ונעימים אבל מתרחש פה מאבק. ומעט אנשים מקשיבים למה המצב בכלל. במקום שרציתי לשתות בו קפה לא היה בשעות הצהריים כמעט אף אחד ובישיבה לא שתיתי את הקפה שלי אחרי שאכלתי חומוס. למה אנשים רוצים לאכול מאכלים ולצפות בתוכניות בישול אבל אינם קוראים שיר? למה אינם נותנים זמן לקריאה ולכתיבה? ואלו שכן, האם חסר להם קהל. לפוסט האחרון שלי פה בבלוג יש יותר קוראים, אבל מיד זה הקשה עלי באינטראקציות. אני מעדיף המון קוראים על פני יותר מהרגיל, דבר שכבר קרה לי. לא נולדתי חרדי זאת גם אמירה, שבעצם אינך מרגיש מחובר לאורח חיי ההלכה מלידה, שנכנסת לזה בגיל מאוחר יותר. זה עולם מצומצם יותר עולם הדת, לעומת ה...

הספרייה הלאומית בירושלים

 הספרייה הלאומית בירושלים היא מקום מעניין. בניין יפה עם קפיטריה שהכניסה אליה היא חלום. קראתי את סארטר המדריך של קיימברידג' זה היה הביקור הראשון שלי בבניינה החדש. משהו יוצא דופן לקרוא שם. מקום ישיבה נוח, כיסאות נוחים אולם גדול. האולמות האלו הם ממש מקום טוב למחקר. בחדר הסמינרים כבר השתלטו הזקנים, הם מוצאים את הדבר הכי טוב ומשתלטים עליו. כנראה שפחות אהבו את האולמות. ליד כל אדם שיושב שם (גברים כנשים) מחשב נייד שהוא מסתכל בו.  כולם היום עם ניידים דיגיטליים, ואילו אני לא ויתרתי על קריאה בנייר. מה גם שהמחשב שלי נשאר בבית.  ירושלים בכלל עיר נפלאה, גרתי בה שלוש שנים לצורך לימודי ציור בתחילת שנות האלפיים והיה כיף לגור בעיר הזאת. הנופים היפים לעת בוקר ובשקיעה. הבניינים והתושבים שהיו חכמים וגם אלו שביקרו מתל אביב שאחר כך פגשתי בה כשעברתי לשם. בספרייה הלאומית היו דתיים ושמעתי שבפעמים אחרות יש אפילו רוב דתי שם. כתוב על הקיר שהיא הוקמה כדי שרבנים משכילים וחכמים יקראו בה. אני מבין שזה הגשים את המטרה בהמשך אבין עוד עד כמה אם אבקר שם עוד. חסר בהרצליה דבר כזה, הספרייה העירונית קטנה לעומת מב...

ציור שלי גליון סדן החדש והחיים שיש בהם עניין והרבה משמעות

תמונה
 אז מה יש לנו היום, חיים שלא קורה בהם הרבה שמעניין בהם בימים מסויימים ומשעמם באחרים. התרחשות במקום שאין בו כל כך הרבה ממנה ופתאום מתרחש משהו. רצון לקפה, האם זה כל מה שיש? וודאי שלא. ישנן מחשבות, כתיבה, ציור, יש את כל העיסוק ברפואה. החיים בכל זאת מזמינים הזדמנויות מסויימות, אולי פחות מול אנשים אחרים אך יותר מול עצמי. יש את הקורא מספר אחד שלי שאני נמצא בקשר קרוב איתו.  אבל בכל זאת, הייתי רוצה לדבר עם יותר חברים, וזה למרות שאני משוחח עם אנשים בטלפון ודרך האפליקציות בכל יום. נוספות אפשרויות בבלוג ואני חושב איזו חוויה אינטרנטית אספק לכם, ולאחרונה אינכם מספרים לי כיצד הבלוג השפיע. הייתי רוצה שתגידו יותר על מה שאתם קוראים אצלי כך שאשמע. בכל מקרה מתקרבת השבת, ואחרי שקראתי את סארטר ואכלתי פסטה עם ירקות התיישבתי פה כדי לכתוב לכם. האם זה באמת כל כך קריטי שאותה מילה לא תחזור הרבה פעמים בטקסט?  בספרו של ז'אן פול סארטר היות ואין שקראתי עכשיו המילים חוזרות על עצמן עד אין סוף. אולי צריך לשים גבול לשמירה על הכללים האלו ולפרוץ אותם יותר.  שיחות טלפון, ישומונים, אפליקציות, הכל חלק ממה ...

טקסט קצר בשבילכם ושיר

תמונה
 שוב החיים משתנים, ונראה שעדיף לקרוא ספר על פני חווייתם. העיר נעשתה נעימה יותר, חנות חומרי הציור שנפלא להיות בה. ואפשר לכתוב שוב עד שמתקנים. תמיד אפשר לשתות את כמות הקפה שצריך ולנשום רגע. ואינני חושב שהפילוסופיה המודרנית או הפוסט מודרנית זה פחות. קראתי בדלז וגואטרי ממש הלילה ונהניתי מהפואטיקה. לא אמרתי שאינכם מתייחסים לזה אבל עדיף לי שהציבור יקרא ספרים. בספרייה האישה שמבקרת שם מקללת בכל פעם, וגם בחנות הספרים של סטימצקי קללות מהמוכרת. הנשים האלו אינן יודעות עדנה, הכל גס אצלן כשהן מתנהגות ככה. לא כתבתי שמות, רק את מה שהתרחש. בחוץ מנוע של רכב מרעיש. מוטב לקצר הפעם.  בתמונה שיר חדש מהימים האחרונים; מה ששם מרפא את ליבי השבור