טל סלוצקר

היום אדגר שוחח עם קרן בטלפון, אך גם עם החבר מבאר שבע. הוריו של אדגר וויאר חזרו לישראל מאיטליה. הוא כתב פרוזה פתאום, שלא כמו ימים קודמים בהם סיפוריו היו יותר יומניים ומעליהם ומתחתם השירים. הוא עיבד את מחשבותיו הפילוסופיות והמדעיות, אביו אמר ששני התחומים עמוקים באותה המידה. הוא לא חלק על דעתו זו של אביו, זו היתה דרכו להסכים שהדבר לא היה כפי שהוא חשב לפני שאביו אמר את האמירה, הרי התרשמותו היתה שהמדע עמוק יותר, הוא מיד נתן לעמדתו של אביו צ'אנס, משום שהאבא הוכיח שהוא צודק בדברים רבים בעברו של אדגר יקירנו המדען. החברה מניו יורק כתבה לו הודעות בנוגע לציור ולפגישתם במדריד, הוא התייחס אליה מאוד. רמי ליבוביץ' שוחח עמו היום. הוא גר בעיר הדרומית, והשיחות ביניהם התקיימו בטלפון ולעתים קרובות, שלח לו טקסט. חייו של המדען היו רוויים והוא חש מלא מהמדע אותו קיים בביתו.  היום שלח קורות חיים. השעה היתה כבר שעת ערב והוא פרש לכתיבתו מול המחשב. הוא חשב שלקרן בעצם לא איכפת ממנו, ליבוביץ' היה קרוב אליו יותר בחייו, משום שנפגשו בעיר כששניהם חיו שם. ליבוביץ' הכיר את יעל כשזו היתה בחיים. מותה גרם לו...

אדגר ווייאר הסתכל במיקרוסקופ. הוא התקשר לקרן וסיפר לה שהרבה מהידע שהוא מגלה חדש לו ושהוא מעמיק בהרבה לאחרונה. היא אמרה שזה עצוב. מה עצוב הוא חשב לעצמו. גילויים מדעיים זה דבר חשוב מאוד. ובנוסף אין דבר עצוב בכך שיש לך ידע חדש, להיפך, אתה מועשר ומרגיש מלא יותר. ומה חשוב יותר מלהעמיק בתחום האנטומיה האנושית. היו לאדגר הרבה פסלים אנטומיים בבית, דגמים באמצעותם הבין עוד מה יש בתוך הגוף. הוא שוחח עם האמנית מניו יורק בוידאו והיא לא שלחה לו מכתב בחזרה אף על פי ששלח לה כזה כבר לפני כמה חודשים, אחד שהגיע ליעדו.  לקרן עשו פסים בשיער, הוא חשב לעצמו, אולי היא בעצם שמה פס עליך ועל כל היותך. הרי לא הראתה סימן ברור שאיכפת לה ממך. מצד שני הוא ידע, היא לא חייבת לו דבר בשלב זה של הדיבור ביניהם. אדגר דאג לעצמו כשהוריו היו בחוץ לארץ ואכן היה חשוב לו להתמודד עם משימותיו המקצועיות שלא תמיד היו נעימות לו. העיר הקדושה בה חי לא נידבה לו מידע מהימן. היו הרבה תושבים שרצו להטעות אותו ותושבים נוספים. למשל היום כשקנה במסעדה המקסיקנית אחד העובדים ממש שנא אותו על כך שהוא אשכנזי, הוא חשב שאדגר גבוה ממנו ועל כן שנא אות...

זה היה זמן קצר אחרי יום הולדתי הארבעים. מוזיקה קלאסית ניגנה ברקע. הוא הספיק לקרוא והכיר בחורה חדשה בשם קרן, הם ניפגשו בעיר המדע ושוחחו ליד שולחנות בסניף בית קפה שהיה קרוב לתחנת הרכבת. הדרך היתה ארוכה, אך הוא עבר אותה. דרכו בחזרה היתה קשה יותר, אולי משום התנועה של האוטובוס. היתה אזעקה בדרך. האוטובוס נעצר וכל הנוסעים יצאו מהרכב. הוא נעמד ליד תלמיד הישיבה הספרדי. הוא: אתה לומד בישיבה? התלמיד: כן, בעיר הגדולה. הוא: ספרדית? התלמיד: וודאי, תלמידים רבים יש בישיבה הזאת. הוא: אצלנו יש הבדל בין אשכנזים לספרדים. התלמיד: נענע לשלילה בראשו כאומר אין הבדלים. הוא: אתה יודע שזה עניין הלכתי נכון? התלמיד: דממה. אחר כך נכנסו בחזרה לאוטובוס ונסעו, הוא היה צריך להחליף אחד בדרך. הנוף החשוך מדי שנישקף מן החלון בישר על מיקומם של הדברים ביחס לאוטובוס הנוסע. שוחח עם אביו בוידאו. הוא: אבא האם הכל בסדר? אבא: אצלנו טוב, מה אצלכם? הוא: היתה אזעקה וירדנו מן האוטובוס. מדינה משוגעת לגמרי. אבא: מצב מלחמה, אך מעטים נהרגו. הוא: מקוה שתיגמר בקרוב. בספרייה העירונית של העיר אליה נסע דממה. היא סגורה לעת לילה. הוא הלך כעכבר ב...

 אז זהו, כבר בן ארבעים. זכרתי מכשהייתי צעיר והסתכלתי על אנשים בגיל הזה את הרוגע שניכר בהם, גם חשבתי שהם חכמים. לכבוד יום ההולדת קיבלתי פרחים, עוגה ספר וברכות בכתב יד. זה חוץ מהברכות הוירטואליות. היו גם כמה טלפונים, כבר בבוקר העיר אותי טלפון מצלצל. לא כל יום יום הולדת ארבעים, אם חיים עד גיל שמונים זה חצי מהדרך. והספקתי לכתוב מאז וגם לקרוא. ורציתי לפגוש את העולם השקט, וחוץ מהמלחמה והאזעקות הוא אכן היה כזה.  העיר הזאת, חוץ מהמלחמה היא שקטה. לא קורה פה הרבה, גם לא רואים פה לעתים קרובות מישהו נושא ספר. חנות הסטימצקי במרכז העיר המוכרות שם חשבו שקניתי בה מספיק, מה לעשות, זה המצב. לא רציתי לגשת כל יום לחב"ד, הרגשתי שם לחץ מצד החב"דניקים. והתלמיד שנפגשתי איתו לא בא לישיבה בימים האחרונים. האם צפויות לי הפתעות יפות לימים הקרובים? הבוקר (יום אחרי תאריך יום ההולדת) קראתי ניטשה, נהניתי מהקריאה, הרגשתי איך הוא ממלא אותך.  וגם, הספקתי היום לסיים פרק של קפקא, וזה חוץ מספר שאני קורא שכתב חבר וספר עזרה עצמית.  סך הכל לא מעט בשביל יום שלא קרה בו שום דבר כל כך משמעותי. קניתי פסטה במרכז ה...

המלחמה נמשכת, ושיחה היום היתה דבר שקורה דרך הטלפון הסלולרי ולא פנים אל פנים. עם זאת, האין זה מעניין לשוחח בדרך טכנולוגית? הספקתי להתבונן דרך המיקרוסקופ. המבט הזה דרך אמצעי הגדלה מעסיק אותי. זהו מבט המפרק דגימות ממויינות הנענה למיון. קראתי במבוא לספר של קפקא, כן וגם שני שירים באנגלית. ממשיך לכתוב ולקרוא למרות ההמולה המתחוללת פה. רוב העסקים בכלל סגורים. שוחחתי עם חבר מהעיר המדברית שבדרום הארץ. כשכתבתי היום אז דווקא סיפור קצר בפרוזה. האין זה נפלא לעבור בין סוגי כתיבה? זה וודאי מוסיף משהו לכתיבה שלי.  האזעקות וההתראות מפריעים לי לישון כשאפשר לעשות דבר כזה. וכל המשפחה בחוץ לארץ, חווה את החיים יותר לבדי. עשיתי כביסה וכלים, התחברתי לצד הפיזי ארצי שלי בכך. עכשיו חג פורים, אבל שמעתי בטלפון דברים רעים על חב"ד, על מיסיונריות ושגעונם של החב"דים על פי מי שדיבר עמי. המשכתי בספר חשוב והתעשר וכבר עברתי נקודה די מתקדמת בו על פי מה שתפסתי, לפחות את חציי הספר צלחתי כבר. אולי הגיע הזמן לכבות את המזגן.  העיר הזאת שוממה מבחינת שיח. מדי פעם נשמעת איזו הערה על איזה ביולוג או פילוסוף, אך התושבים אינם...

הבנתי שקוראי הבלוג והאנשים שמדברים עליו לא הבינו כמה עובדות כתבתי וחשבו שזהו בלוג בידיוני. ובכן לא חשבתי שאל עלי לכתוב כתיבת פרוזה, ובכך כתבתי את הפוסט הקודם למשל. עם זאת נראה שתושבי העיר הזאת אינם יודעים כלל מהי חווייתו של אדם שגילו מתקרב לגיל ארבעים בעיר בה קשה לפגוש מישהו בגיל זה. על כן נוח להם לחשוב שכל הכתיבה פה בידיונית ואין זה כך. כמו כן קל לתושבים להוציא מישהו מחייהם החברתיים מלהכניסו אליהם ועל כן חיים יותר חיי חברה באפליקציות טלפוניות מאשר פנים אל פנים כאן.  ברגע שנוצר קשר עם מישהו תוך זמן קצר הוא נעשה בלתי רלוונטי כמעט לחלוטין וזאת למרות המאמץ למצוא קליק עם התושבים העירוניים.  הנה כבר ימי חג, ומספר קוראים ניגשו וקראו את הפרוזה. עם זאת קשה למצוא כעת קורא לשוחח איתו, וזאת למרות תפוצת הבלוג שמתקרבת כבר לשבעת אלפים כניסות. היום שוחחתי שיחת וידאו עם ארצות הברית, אך שיימתי את השיחה לאחר כרבע שעה. מצאתי את החדרים הנכונים לי ביישומון תרגול השפה ואינני מדווח לכם כאן כעת מה היה. נעצרתי לכתוב כאן והנה שידור אליכם של מספר עובדות עירוניות. כיצד הזקנים הזרים כאן חושבים שעוד ניתן ל...