טל סלוצקר

אהבתי את העולם יותר לפני שהוא נעשה מלוכלך. אבל למרות זאת יש בו פינות של חן ויופי. ואני נחשף אליהן. האם הכל כל כך מסובך באמת? יש גם קסם בפשטות. ציירתי ציורים חדשים וחשבתי שהשגתי משהו. אפשר לומר שאלו רישומים ששווה להסתכל עליהם. יש כמה מופשטים ועוד שניים חדשים מהדמיון שלי שעובד כשאני מסתכל על הרישום. חשבתי שאלו מאוד פואטיים, ואהבתי שהרישום מסתכל עלי. ברגע שמשהו הפריע לי שם בתהליך ממש הפסקתי איתו. כל הזמן רצו שאכתוב על ציור אז הנה כתבתי. אינני מתעלם ממנו כנושא לכתיבה. אינני חושב שזה הנושא הכי רלוונטי בעיון, ישנם נושאים חשובים יותר. פסיכואנליזה למשל. ביקרתי שוב בישיבת מרכז העיר, שוחחתי עם האברך.  היה שם מתח הפעם בהשפעת התלמיד המבוגר יותר, זה שיש לו זקן לבן אפור. העיר הזאת פתאום יותר מסבירת פנים ומקבלים אותי כבן בית, ואני חש בכל המתחים ויש גם פינות של שקט. השיחות באפליקציות מסובכות אבל אכן קורא משהו בשפה. הצלחתי לכתוב ברוסית בימים האחרונים בתוכנת הוורד ואני מאוד גאה בעצמי על מה שהשגתי שם, אפילו שזה תרגיל. שותה את הקפה שלי בניחותא, לפעמים אפילו בהליכה. הבלוג מיועד למי שמתעניין בחיים. אלו ...

אז זהו, האברכים בישיבה הראו לי מי חכם בעיר הזאת ושומר על חכמה. הרבה יותר חכמים מרוב השיחות שיש פה, בטח לעומת המוכרים בסופרמקטים שעסוקים בסחר מכר. אתם וודאי שואלים למה מהישיבה ומהסופרמרקט. הישיבה זה מקום היהדות, שם אני נמצא פעם בשבוע, ובסופרמקט יש אנשים זמינים גם בשעות לילה. חוץ מזה אין פה הרבה שיחות.  כשאני קונה שתיה בבית קפה אין איזו שיחה מי יודע מה לרוב, וגם אלו שיחות קצרות ורגעיות מדי. זה בניגוד לשיחות הארוכות שהיו במרכז תל אביב. הערה היה קונצרט של הפרוייקט של אבא שלי ברעננה, היה אחד גם אתמול, בשניהם נכחתי.  היום יצא לי להקליט שם את נגינת הפסנתרן. קורות החיים של המוזיקאים היו מרשימים. כשאני מדבר עם אבא שלי השיחות יוצאות בעיקר מפי, הוא ממעט להגיד דברים. אמא שלי גם שתקנית, אפילו יותר ממנו. בחורה? רחוק ממני. הסיכוי שתהיה אחת קלוש ביותר כפי שכבר כתבתי בעבר. אבל היום אני מודע לבעיותיהם של אנשים שיש להם אישה יותר משהייתי מודע פעם. אני חושב שיש יתרונות בלהיות לבד והם לא נחווים מספיק על ידי מי שאיננו לבדו. וטוב היות האדם לבד.  והוא איננו לבדו בין כה וכה. אפליקציות לשיחות והתכת...

 היום ביקרתי בישיבת מרכז הרצליה. אני מודה, היה קשה לקום מהמיטה. אבל פגשתי שם אברכים שמבינים מה חשוב. הגעתי עם בעיה, לאנשים סביבי לא ממש איכפת מה קראתי ואם קראתי ומה כתבתי הרבה פעמים וגם מה אני חושב בכלל. האברך אמר שאם אנשים איבדו את הדרך ואני לא איבדתי אותה זה לא אומר שעלי לחדול. ממש עודד אותי שהוא התייחס.  למדתי את פרשת השבוע עם אברך שאני נפגש עמו שם בכל שבוע ושתיתי כוס קפה. פה בעיר חוץ מלאנשי הישיבות וחב"ד לאנשים אכפת בעיקר מקנייה של דברים וממכירתם. הם אינם מתעניינים במיוחד בתוכן המחשבות ובספרים, ועל כן אני במשבר. בכל פעם שאני מתעורר אני מודע לכך שהדברים שמעסיקים אותי לא מעניינים את רוב האנשים פה. איבדו את הדרך כפי שאמרו לי בישיבה.  איכות החיים פה גבוהה, אבל החיים האינטלקטואליים והיצרתיים לא הולכים לשום מקום, רק מה שאני עשיתי. גם בפרוייקטים של אבא שלי יש היבטים אינטלקטואליים ויצירתיים כמובן. אבל לא יוצא לי לצאת למסע איתו בכל יום, רק כשהוא מזמין אותי. החיים קורים ואתה רוצה לישון, עדיף על פני מה שקורה כשאתה ער כאן. ובקרוב שוב מרכז תל אביב, לא שקורה שם משהו מיוחד כשאני מבק...

 בכל פעם כשאני מתעורר אני שואל את עצמי האם עדיף לקום או להישאר במיטה. התשובה איננה מוחלטת. הרי לא מצפה לי משהו מזהיר בעיר הזאת, לרוב שליו פה, ורמת החיים גבוהה. אך אין דיון אינטלקטואלי או חברות מסעירה. משתמש באפליקציות, משוחח עם אנשים ומתכתב, קורא ספרים ולעתים אפילו צופה בטלויזיה. שום דבר מסעיר לא קרה השבוע, אפשר לומר בקצרה. נסיעות לעיר הגדולה, שיחות טלפון כותב שירים ופוסטים. בחדשות סערות רבות, המדינה כים סוער ביותר.  והאזרחים, חלקם צופים בטלויזיה, חלק מפגינים, הרבה מאוד אינם פעילים באמת. רסלינג הוציאו לאור את אנטי אדיפוס, מאורע שחיכיתי לו. מה לעשות שכשרמת חייך גבוהה לא הרבה קורה?  ביקרתי בכולל פעם אחת השבוע, קראנו את ספר הכוזרי בו אנשי דת ופילוסוף מביעים את עמדותיהם בפני מלך כוזר. לא מדליק אבל גם יש בו היבט מעניין. ספר חשוב ביהדות הדתית זה בטוח. אני מאזין למוזיקה בכל יום, פופ, פופ רוק, וקלאסית. ושותה קפה, בדרך כלל זה האספרסו שמעיר אותי.  לפני זה עוד לא התעוררתי. התאמות באפליקיות של היכרויות זה שום דבר. לרוב אחרי ההתאמה אתה לא רוצה. מה שאתה צריך זה מבט על הטבע, עצים י...

 אומרים לי בכל פעם שמה שאדם חיי בשבילו זה חייו החברתיים. גם שואלים אותי תדירות על חיי החברה שלי ומצפים שאחייה אותם ושאשקיע בלחיות אותם. אני אינני רואה בחיי החברתיים את מרכז חיי ובמאמץ לחיות אותם אני רואה מאמץ שווא שאינו מניב תוצאות קונסיסטנטיות. היו לי חברים טובים בתל אביב שלא נפסקה החברות איתם, פשוט עברתי עיר ומשום המרחק אני פחות באינטראקציה איתם. מה גם שרובם אינם מהאנשים שמשוחחים בטלפון או עונים להודעות. בהווה בהווה האינטראקציות עם אנשים שאינם משפחה הן רגעיות ולא מתמשכות. יש את המוכרים בסופרמרקט ואת המוכרים בבתי הקפה. ויש שיחות טלפון מדי יום. ואני גם לבדי וגם בחברה. אבל מול אנשים אחרים? לא מצאתי בעיר הזאת תושבים מחוייבים במיוחד לאינטראקציות.  ובכלל אני מוצא שהריחוק אינו דבר רע. כמה שאתה מתקרב כך אתה גם נפגע מאנשים. וככל שאתה לבדך כך אתה שורד עם פחות פגיעה. בכל מקום בו בני אדם מתאספים ישנה ציניות, ואם אתה נמצא פחות במגע יוצא לך להיפגע ממנה פחות. לא שהלבד בעיר הזאת מלא השראה ועילאי. לרוב הוא מאוד יומיומי, וכן יש אפליקציות בהן משוחחים עם אנשים. אבל כמו בעיר הגדולה אין כאן, זה ל...

  השיר הכתוב בשעה כזאת   יש לי את מה שצריך כדי, להרגיש את הרגשות שיש לי. האוויר, מלא בכל מה שיש בו להציע- בחמצן המתגבש סביב גם בעיר, מלאת הגינות והרכבים הנוסעים בין הבניינים. המשקפיים עודן עובדות, חבשתי אותן קודם התעוררתי מן השינה, ועודי זוכר את החלום. וכעת אני זוכר פחות ממנו. כצבע פסל הבטון, הוא מוקף בשוליים הצמודים לקיר הלבן. נזכרתי במשורר ההוא ובשיריו, אך כתבתי את שירי החדש השינה טובה אלי, אך אני ער. משום שעלי לכתוב אותו עכשיו. רישום בעיפרון על נייר