טל סלוצקר

אז אני קורא בספר פסיכיאטריה, וגם פוגש אותה מקולותיהם של בני אדם בשיחות. ואז מסתכל על סלייד במיקרוסקופ ומתרשם מההבדלים. בסלייד של התקף לב רואים כיצד הלב שוקם ואיפה, בזה של סרטן אפשר לראות גרעיני תא מוגדלים. אלו הבדלים פיזיולוגיים שאינם במה שמכונה מחלות פסיכיאטריות. שם מתייחסים לרגשות, אמונות, התנהגויות ועוד מאפיינים של תרבות. זה הבדל מכריע, פתולוגיה מול תרבות. וכמובן שצריך לצחצח ולדייק. כשאני מסתכל על סלייד גם שם התרבות מהווה עדשה דרכה אני מסתכל, מתי התא גדול מדי למשל. הרי יש פה נורמה שמעורבת. וגם איך הרבה מאוד אנשים מפספסים את ההיבטים הכל כך מעניינים האלו של הרפואה. אדגר שומע כל הזמן את עצותיהם, לשתות מים, קח תרופות.  אבל האנשים המדברים איתו אינם מתעניינים כלל באספקטים הרפואיים המקצועיים שמעניינים אותו ושמהווים את מרכז ההתעניינות האינטלקטואלית שלו בהווה. אחרי זה ציור ציורים עבור קירות נראה פחות חשוב מאשר קודם. והספר הזה שהוא קורא כרגע, כתבים על הרפואה מאת קנגילהם, כמה אנשים בארץ קראו אותו? הוא שוחח עם סטודנט לפילוסופיה לא מזמן וזה יעץ לו לקרוא מחברים שכבר תורגמו לעברית ושיותר אנשים...

היום אדגר חולה, הוא הצטנן. ולא הפסיק לדאוג לבריאותו, הוא נח עכשיו. ובחוץ הציפורים מצייצות כרגיל, ובבית, עניין. אבל קרן רחוקה עד מאוד ולא מתקשרת. הוא לא קיבל ממנה צלצול כבר זמן מה. ולמרות שהאור בחוץ יפה היה יפה ממנו. ולמרות שהוא התעורר מאוחר היה יכול לישון עוד. אבל היובש בפה, והרצון לשתות משהו הוציאו אותו ממיטתו. הוא גם שמע רעש של מטוס בשמיים.  בתמונה יופיו של הטבע

אז יש מצב להישאר ער ולו בהשפעת קפה. ואם קראתי כבר יותר מחצי מהספר שאני קורא עכשיו, האם התקדמתי במשהו? בכל מקרה בשעה זאת של הלילה אני מרגיש את העייפות אבל גם את מה שעוצר בעדי מללכת לשכב במיטה. העיר הזאת, היא משעממת ברמה האינטלקטואלית, ויחס עם זאת יש לי את כל מה שאני צריך בבית, את הספרים והמחברות. ולמרות שבני השיח שלי רחוקים אני ממשיך לקרוא ולגלות בספרים. יצא לי גם להשתתף במפגשים דיגיטליים באינטרנט עם וידאו.  לא על כולם ברכתי, אבל האחרון היה מוצלח. לפעמים שולחים לי הודעה חדשה, ואני עונה. והנה הלילה נפרש מולי כמו מסך כהה מעברו השני של החלון המשקף את האורות שבפנים החדר. ואני שולח את דברי הישר אל הקוראים שמתייחסים לפוסטים שלי. צרו עמי קשר. תנו לאינטרנט להיות ההזדמנות שלכם לכתוב לי הודעה ולקבל תשובה. לא תמיד אנחנו לבד, למשל כשאני עם הוריי. צפיתי עם אבא שלי בסרט אודות אליפות העולם בכדורגל והניצחון של נבחרת ברזיל בשנת 1994.  כן, זה היה זמן להיות עם אבי ולשמוע את מה שהוא אומר ולהשאיר אותו ער לקראת סוף הסרט. ולא היתה איזו בחורה שהפריעה לנו וגם אמא שלי נשארה בחדר אחר. ולאחר מכן מצאתי את ...

עושה תוכניות ליצירה דיגיטלית, ומקוה שהספרות לא תיזנח מאחור. רוצה לפרסם ספר, אבל לא ברור מתי הוא יצא לאור. האקדוחן הזקן מת, זה בטוח. ולא בטוח שיש לנו עולם הבא לשאוף אליו, הוא חשב שאין כזה. מה שמושך אותי בדת זה התפילות. כגוף ידע האוניברסיטה נראית לי אמינה יותר. יחסים בין בני אדם זו בעיה, מתכוון עם כאלה שאני יותר קרוב אליהם. במוסדות הדת יש ריחוק מסויים שלי מהם או שלהם ממני, הכל אחרת כבר לא כמו שהיה היה יותר טוב ובהרבה דברים. אבל לא היה יותר קל ולא היו פחות בעיות למעשה, חשבתי אם ללכת לבר.  נותנים לי צ'ייסרים בחינם בבר. את המאכלים אהבתי, וגם את החיבוק. שמעתי בעיר הגדולה שלא זוכרים לנו את הבלוגים, מה לעשות. אולי בכל זאת יזכרו? הרי יש כל כך הרבה מבקרים, וגם אני זוכר כמה בלוגים שביקרתי בהם. האם יזכרו אותי?  או שיום אחד ישכחו לגמרי. ואולי יזכרו בי מחדש אחרי תקופה של שיכחה. מי יודע מה יקרה אחרי שאחיה.  לא היו הרבה מספרים אליהם אפשר להתקשר אבל יש במה להתעסק, כרגע קורא את 'אחיינו של ויטגנשטיין' ספר שווה ומעניין. לא כל אחד דואג להתייחס לספרות בתקופתנו. חלקנו מתייחסים בכל זאת, אפילו שה...

אדגר יושב בבית הקפה בכיכר רבין. ממנו נשקף גן שמזכיר ציור של לוסיאן פרויד בצמחים המוזרים שבו. זה מעלה בתודעתו את הספר ׳הבחילה׳ מאת ז׳אן פול סארטר שקרא במלואו וסיים לא מזמן. ליבוביץ׳ דיבר איתו בטלפון היום, אבל רק לרגעים ספורים. בקרוב תהיה השקת ספר, הרי זה זאת גם חנות ספרים. כאן פגש משוררים ופרוזאיקנים והיה מעניין, העביר פה שעות רבות. מישהי שהוא מכיר עובדת פה ונתנה לו לאכול מעט מהאוכל שלה, הוא נהנה.  כבר התיישבה אישה מבוגרת מול הספרים, זה סימן שהאירוע מתקרב בצעדי ענק, הוא מתכנן שלא להשתתף בו אבל להיות בחנות. היא לקחה בידה בקבוק קוקה קולה ריק שאספה מאחד הלקוחות שנהנו פה בזמן האחרון, ממש בדקות אלו. כמה מפגשים חשובים היו לו כאן. הפרופסור לא הגיע לכאן אבל תמיד היה מבקר פה בדרך לביתו. אדגר היה רגוע מדי, הוא רצה להרגיש את המתח שהרגיש כשקרא בספרים, אך את זה עשה בביתו. בעלת המקום היתה שמחה, היא דיברה עם הברמן וחייכה.  אישה מבוגרת מן הפינה חייכה אליו ואז ביקשה מן העובדת חשבון. האישה בפינה קיבלה מבעלת הבית ספר של רסלינג ואדגר מיד התעניין. העובדת עברה בחזרה לעיר הגדולה אחרי שחיה תקופה בעירו...

יושב בבית אריאלה בין אנשים שיושבים מול מכשירים דיגיטליים, מחשבים ניידים. אני באייפד שלי שמולי. כמה שונה החוויה מאשר כשישבנו כאן מול ספרים, הייתי יושב מול ספר. אבל כרגע, האולמות בשיפוצים. ובכל מקרה הבאתי איתי את הטאבלט אז אשתמש בו. אני יודע שאתם קוראים משום שהבלוג עבר את שיא הצפיות לתקופה בחודש שעבר. בבית אריאלה האווירה היא של עבודה ולמרות השלווה שמשתררת כאן יש פה מעט מתח, אבל זה בסדר. ואולי זה האספרסו ששתיתי קודם לפני זמן קצר. רוב הצפיות שלי מגיעות מארצות הברית ואחר כך ישראל ואז סינגפור. אלו שלושת המקומות הראשונים בכל הזמנים עד כה. סינגפורים יקרים, האם תספרו לי מה מעניין אתכם בבלוג. פה יש מדרגות ואור, אולמות מאוכלסים ומרחבי קפיטריה. והרבה צעירים וזקנות וגם מעט זקנים. מישהו שאני פוגש פה יגיע עוד כשלושת רבעי שעה, ואני מתכוון לבקר היום עם מי שקבעתי איתו (אדם אחר) במוזיאון תל אביב לאמנות שפתוח היום. יש יותר חשיפה במדיה הדיגיטלית מאשר במדיום המודפס עבורי. ואני כותב עבורכם פה גם כדי לעדכן וכדי לעניין אתכם במה שקורה לי וסביבי. ביקרתי בארצות הברית פעמיים וביקורים נעימים היו לי. אנשים סביבי חוש...