טל סלוצקר

עושה תוכניות ליצירה דיגיטלית, ומקוה שהספרות לא תיזנח מאחור. רוצה לפרסם ספר, אבל לא ברור מתי הוא יצא לאור. האקדוחן הזקן מת, זה בטוח. ולא בטוח שיש לנו עולם הבא לשאוף אליו, הוא חשב שאין כזה. מה שמושך אותי בדת זה התפילות. כגוף ידע האוניברסיטה נראית לי אמינה יותר. יחסים בין בני אדם זו בעיה, מתכוון עם כאלה שאני יותר קרוב אליהם. במוסדות הדת יש ריחוק מסויים שלי מהם או שלהם ממני, הכל אחרת כבר לא כמו שהיה היה יותר טוב ובהרבה דברים. אבל לא היה יותר קל ולא היו פחות בעיות למעשה, חשבתי אם ללכת לבר.  נותנים לי צ'ייסרים בחינם בבר. את המאכלים אהבתי, וגם את החיבוק. שמעתי בעיר הגדולה שלא זוכרים לנו את הבלוגים, מה לעשות. אולי בכל זאת יזכרו? הרי יש כל כך הרבה מבקרים, וגם אני זוכר כמה בלוגים שביקרתי בהם. האם יזכרו אותי?  או שיום אחד ישכחו לגמרי. ואולי יזכרו בי מחדש אחרי תקופה של שיכחה. מי יודע מה יקרה אחרי שאחיה.  לא היו הרבה מספרים אליהם אפשר להתקשר אבל יש במה להתעסק, כרגע קורא את 'אחיינו של ויטגנשטיין' ספר שווה ומעניין. לא כל אחד דואג להתייחס לספרות בתקופתנו. חלקנו מתייחסים בכל זאת, אפילו שה...

אדגר יושב בבית הקפה בכיכר רבין. ממנו נשקף גן שמזכיר ציור של לוסיאן פרויד בצמחים המוזרים שבו. זה מעלה בתודעתו את הספר ׳הבחילה׳ מאת ז׳אן פול סארטר שקרא במלואו וסיים לא מזמן. ליבוביץ׳ דיבר איתו בטלפון היום, אבל רק לרגעים ספורים. בקרוב תהיה השקת ספר, הרי זה זאת גם חנות ספרים. כאן פגש משוררים ופרוזאיקנים והיה מעניין, העביר פה שעות רבות. מישהי שהוא מכיר עובדת פה ונתנה לו לאכול מעט מהאוכל שלה, הוא נהנה.  כבר התיישבה אישה מבוגרת מול הספרים, זה סימן שהאירוע מתקרב בצעדי ענק, הוא מתכנן שלא להשתתף בו אבל להיות בחנות. היא לקחה בידה בקבוק קוקה קולה ריק שאספה מאחד הלקוחות שנהנו פה בזמן האחרון, ממש בדקות אלו. כמה מפגשים חשובים היו לו כאן. הפרופסור לא הגיע לכאן אבל תמיד היה מבקר פה בדרך לביתו. אדגר היה רגוע מדי, הוא רצה להרגיש את המתח שהרגיש כשקרא בספרים, אך את זה עשה בביתו. בעלת המקום היתה שמחה, היא דיברה עם הברמן וחייכה.  אישה מבוגרת מן הפינה חייכה אליו ואז ביקשה מן העובדת חשבון. האישה בפינה קיבלה מבעלת הבית ספר של רסלינג ואדגר מיד התעניין. העובדת עברה בחזרה לעיר הגדולה אחרי שחיה תקופה בעירו...

יושב בבית אריאלה בין אנשים שיושבים מול מכשירים דיגיטליים, מחשבים ניידים. אני באייפד שלי שמולי. כמה שונה החוויה מאשר כשישבנו כאן מול ספרים, הייתי יושב מול ספר. אבל כרגע, האולמות בשיפוצים. ובכל מקרה הבאתי איתי את הטאבלט אז אשתמש בו. אני יודע שאתם קוראים משום שהבלוג עבר את שיא הצפיות לתקופה בחודש שעבר. בבית אריאלה האווירה היא של עבודה ולמרות השלווה שמשתררת כאן יש פה מעט מתח, אבל זה בסדר. ואולי זה האספרסו ששתיתי קודם לפני זמן קצר. רוב הצפיות שלי מגיעות מארצות הברית ואחר כך ישראל ואז סינגפור. אלו שלושת המקומות הראשונים בכל הזמנים עד כה. סינגפורים יקרים, האם תספרו לי מה מעניין אתכם בבלוג. פה יש מדרגות ואור, אולמות מאוכלסים ומרחבי קפיטריה. והרבה צעירים וזקנות וגם מעט זקנים. מישהו שאני פוגש פה יגיע עוד כשלושת רבעי שעה, ואני מתכוון לבקר היום עם מי שקבעתי איתו (אדם אחר) במוזיאון תל אביב לאמנות שפתוח היום. יש יותר חשיפה במדיה הדיגיטלית מאשר במדיום המודפס עבורי. ואני כותב עבורכם פה גם כדי לעדכן וכדי לעניין אתכם במה שקורה לי וסביבי. ביקרתי בארצות הברית פעמיים וביקורים נעימים היו לי. אנשים סביבי חוש...

ישבתי בינות הבניינים וחשבתי על מה שקרה אבל לא שמעתי שוב את מפל המים מרשרש לידי השמש היתה חזקה היום, החום כביר וקופח במאוד מאוד ממה עשויים מפלי הזמן המפילים עלינו מכות האם כל רגע בנוי מאוד רגעים או שאנו במשך המתמשך. לא הפסקתי לטייל בינות לבנייני העיר הזאת, שמעתי כיצד רגעים של שלווה מביאים רכב לנסוע בקרבת מקום. בתמונה בית שצולם בוייטנאם

הרגשתי אחרת היום, ולא בגלל שקיבלתי הביתה משהו שלא היה ספציפית ביום הזה, הרי היום שבת. קיבלתי את בשורת מותו של גבריאל מוקד אתמול, ואפילו עשיתי מספר טלפונים עם חברים. הקלחת העירונית הצינית הזאת מילאה את אויר העיר שלי. ומזג האוויר אתמול היה ממש מושלם. והנה, קצת חם יותר, אך יש רוח נעימה בכל מקום. השכן למטה הסתובב עם קעקוע של ממנטו מורי על בטנו. הבחורות בעיר הזאת מנתבות דרכן ציניות של הזיקנה. הבנתי כבר את שיש להבין. זה מתחדד ככל שאני מתרחק ממוקד היחסים. עם זאת הייתי רוצה שידברו על ספרי יותר. ואכן, אלו קיבלו את מקומם הראוי על מדף הספרייה הלאומית ובספריות נוספות כולל בארצות הברית. אחרי גבריאל הבטן מרגישה אחרת. גם לו היו תחושות בבטן לאורך חייו. הלווייתו עוד לא התקיימה. כל חייו היה קרוב לכותבים המעולים ביותר בספרות העברית וגם להרבה נוספים שבהם ראה כישרונות שראוי לתת להם יחס בכתב העת 'עכשיו' שנחתם לפני כמה שנים. עם מותו של המוקד הפסיק לצאת כתב העת שלו כנראה, אף על פי שהעביר לנו עבודה לעשות. את חייו כתבתי בקבצים אותם הכתיב לי למחשבי הנייד במשך פגישות רבות. הוא כתב את הכל על הנייר ואני...

הוא התעורר לאט, שתה כוס קפה. היום היה יום כמו כל הימים. הוא היה יכול לנסוע לאנשהו השבוע, כמו שנסע לפארק הירקון כדי לפגוש את היפנית, אכן נסע. אבל רצה להישאר בעיר בה גר, למרות שלא היתה בה התרחשות מיוחדת. היום חג השבועות, והוא לא עשה דבר כדי לציין את החג. בחלום לפני שהתעורר חלם שהוא פסיכולוג לאישה זקנה, ושהיא רוצה סיסמא שלו ממכשיר דיגיטלי. לפני כן חלם שהוא כותב מחזה בבית קפה קיוסק ושאומרים לו שאסור לו לקרוא למחזה על שם בית הקפה. בחלומו הקודם חלם שקרח נוגע בידו וקר לו וחבר שלו חושב שלא קר לו למרות זאת. רמי ליבוביץ' היה מדוכא, הוא לא התחיל נושאי שיחה ותשובותיו לאדגר היו קצרות מדי.  בתמונה, הטבע בליטא