טל סלוצקר

אז רות מתקשרת לאדגר וצועקת בטלפון. הוא עונה לה בקולו הבטוח בעצמו, אך היא ממשיכה בצעקותיה, עושה לו רע. היא איננה מספרת אודות עצמה כדי לא לגרום לעצמה נזק וכדי לשמור על טון פטרנליסטי, ואז אומרת שזה לא פטרנליזם כדי להסתיר את זה. הוא מאזין לה ועונה בביטחון עצמי, את בדרך לאישפוז, היא עונה לו בצעקות טירוף ומנתקת את הטלפון. היא תמיד היתה משוגעת, מרגע שהחלה לעשות מוזיקה, היצירה האמנותית שלה בינונית על אף המחאה שלה. רות היא בחורה לא שפויה בדעתה, וחסרה לה חכמה, כזאת היא. לפני כן היתה יפה באופן טבעי ואילו היום היא צריכה טונות של איפור ולבוש מיוחד ובולט, דבר שהצטיינה בו מההתחלה. הוא הבין שהיא שונאת אותו בטירופה הבלתי מתון. לקחו לה את הבת שלה. הוא ידע שאין לה דרך חזרה מהטירוף, שהמערכת הטריפה אותה. היא השתמשה בשאלותיה כנשק כדי לנגח אותו, עשתה כאילו כוונתה לעזור אך איננה עוזרת בכלל. מעולם לא באמת עזרה חוץ מבדברים מולטי קטנים, ומולטי זאת מחמאה כאן. הוא ידע שהיא מתאשפזת עוד רגע, אין לה ידע שאיננו מניסיונה במערכת הזאת. היא סבלה אותה על גופה וממשיכה לסבול, ואיננה מודעת להשלכות של בורותה. הוא חשב שהיא איבד...