טל סלוצקר

 הכי הרבה קוראים יש לי מארצות הברית ומישראל, חשב אדגר לעצמו. אבל יותר קוראים נמצאים בארצות הברית. אתה הקורא טקסט זה, האם חשבת פעם על הקוראים? לפעמים אדגר כתב עליהם, הספרות מתבוננת בעצמה. קרן נשמעה מעט עצובה כששוחחה איתו על אמנות. הוא חשב, הנה השיחה הישנה. התיאוריות זהות לאלו שדיבר בהן לפני שש שנים, אין עדכון בינתיים. הוא התרחק מדי פעם מהמיקרוסקופ ומדגמים האנטומיים, אלו היו יכולים להיות גם מעייפים. בכל מקרה לא נתנו לו אנרגיה כמו שנתן לו הציור לפני שנים כשצייר מדי יום. הוא לא רצה עדיין ללכת למיטה אך כבר היה מעוייף במידה מסויימת, ואולי משום שרצה לכתוב ולקרוא באותו היום וכך כבר עשה בערב זה. הוא קרא את ספר ההיסטוריה של הרפואה שהיה ברשותו שפורסם בעברית, ואלו רגעים חשובים עבורו. אולי יעל היתה בעצם שובבה? הוא חושב כך אחרי קריאה באחד מסיפוריה.  הדברים שהיא כתבה היו חשובים לו אך היתה בהם נוכחות מותה, היא היתה חיה אחרי מותה במידה מסויימת משום שנוכחותה הספרותית נשארה ואף יצא לה ספר חדש לפני זמן קצר. אביו של אדגר וודאי צפה בחדשות באותו הזמן, הוא נהג להיות מקורקע אל המסך. רמי ליבוביץ' שוחח ...

אז הלילה הסתכל אדגר במיקרוסקופ שלו, והוא ראה שם הגדלה של סחוס ושל גבעול חמניה וגם של פטריית פניציליום. האם זה כל מה שקרה שם? לא. היו לו מחשבות והבנות. למשל הוא ראה שהפניציליום מורכב אבל לא יוצאת ממנו תודעה בניגוד לבני האדם. קרן היתה רחוקה משם, היא לא הגיעה לבקר. הוא גלש באינטרנט אחרי האזעקה ועידכן את הבלוג שלו בלינקים למתעניינים בו. כבר הרבה זמן שלא עידכן את הבלוג קודם לכן. מהם הדברים שגורמים לך להרגיש חי? בשבילו היתה זאת קריאת שיריה של סילביה פלאת', משהו בהם גרם לו להרגיש. והוא כבר הרגיש גם בעוצמות חזקות יותר בחייו, אבל זו מידת ההרגשה שהיתה לו הפעם. נכון לו עוד מסע בהמשך למסע שהוא היה בו עכשיו. והוא לא הרגיש בר מזל במיוחד הפעם. אדגר רצה להיות רחוק מכל מה שמתרחש במדינה הזאת. מכל המלחמה שמתרחשת כאן ומהתושבים כהי העניין שלא התעניינו בשום דבר. לא היה לו עם מי לשוחח קרוב לשעה ארבע לפנות בוקר. הוא ידע שהדוגמיות סגורות בתוך הקופסאות שלהן ואינן מתפשטות בדירה שלו ובכל הבניין אבל משהו בהן נראה כמתפתח למרות שהיו מתות כבר. הוא חשב על המוות בחיים או על החיים מתים. רצה להתקשר למישהו אך למי יתקש...

לאחרונה יוצא לו לפגוש אנשים שאינם קוראים ספרים. אדגר ידע שזה משהו שלא כל כך הכיר קודם, כשחי בעיר הגדולה. המפגש איתם הוא עם אנשים שלא נחשפו לתוכן הספרים שחשובים לו ביותר. הם היו על פי מאיר ויזלטיר אנאלפאבתים למעשה. לפי ויזלטיר מי שאינו קורא ספרים גם אם הוא יודע לקרוא הוא למעשה אנלפאבית. הוא ביקר בבית הוריו, אביו היה הרבה במטבח ואמו יותר בחלקה השני של הדירה שלהם. רמי ליבוביץ' שלח לו מאמר באימייל, הוא קרא אותו וענה תשובה עליה קיבל מרמי תודה באימייל חוזר. ביום הזה היו סירנות ופיצוצים של פצצות. המלחמה טרם הסתיימה, ונראה היה שתימשך לנצח. קרן היתה עייפה ולא היתה לה המון אנרגיש לשוחח עמו. הוא הרגיש את ההבדלים בינה לבין יעל שהיא לא החליפה. הוא חווה את התענוג שהרגיש לפעמים כשקרא שירים מספרים אך לא באותו יום. היום קרא טקסטים שנכתבו לצורך הפרוייקט של אביו שהתרכז או בפרוייקטים שלו או בחדשות או בכדורגל, אהד את ריאל מדריד ואת צ'לסי וצפה בקביעות במשחקיהם. באותו היום הוציא פול מקרטני שיר חדש ושניהם הקשיבו לשיר בעת ששודר בערוץ הבי. בי. סי. דרך האינטרנט ובהגברה של המחשב הנייד.  אדגר: אבא, אתה באמ...

היום אדגר שוחח עם קרן בטלפון, אך גם עם החבר מבאר שבע. הוריו של אדגר וויאר חזרו לישראל מאיטליה. הוא כתב פרוזה פתאום, שלא כמו ימים קודמים בהם סיפוריו היו יותר יומניים ומעליהם ומתחתם השירים. הוא עיבד את מחשבותיו הפילוסופיות והמדעיות, אביו אמר ששני התחומים עמוקים באותה המידה. הוא לא חלק על דעתו זו של אביו, זו היתה דרכו להסכים שהדבר לא היה כפי שהוא חשב לפני שאביו אמר את האמירה, הרי התרשמותו היתה שהמדע עמוק יותר, הוא מיד נתן לעמדתו של אביו צ'אנס, משום שהאבא הוכיח שהוא צודק בדברים רבים בעברו של אדגר יקירנו המדען. החברה מניו יורק כתבה לו הודעות בנוגע לציור ולפגישתם במדריד, הוא התייחס אליה מאוד. רמי ליבוביץ' שוחח עמו היום. הוא גר בעיר הדרומית, והשיחות ביניהם התקיימו בטלפון ולעתים קרובות, שלח לו טקסט. חייו של המדען היו רוויים והוא חש מלא מהמדע אותו קיים בביתו.  היום שלח קורות חיים. השעה היתה כבר שעת ערב והוא פרש לכתיבתו מול המחשב. הוא חשב שלקרן בעצם לא איכפת ממנו, ליבוביץ' היה קרוב אליו יותר בחייו, משום שנפגשו בעיר כששניהם חיו שם. ליבוביץ' הכיר את יעל כשזו היתה בחיים. מותה גרם לו...

אדגר ווייאר הסתכל במיקרוסקופ. הוא התקשר לקרן וסיפר לה שהרבה מהידע שהוא מגלה חדש לו ושהוא מעמיק בהרבה לאחרונה. היא אמרה שזה עצוב. מה עצוב הוא חשב לעצמו. גילויים מדעיים זה דבר חשוב מאוד. ובנוסף אין דבר עצוב בכך שיש לך ידע חדש, להיפך, אתה מועשר ומרגיש מלא יותר. ומה חשוב יותר מלהעמיק בתחום האנטומיה האנושית. היו לאדגר הרבה פסלים אנטומיים בבית, דגמים באמצעותם הבין עוד מה יש בתוך הגוף. הוא שוחח עם האמנית מניו יורק בוידאו והיא לא שלחה לו מכתב בחזרה אף על פי ששלח לה כזה כבר לפני כמה חודשים, אחד שהגיע ליעדו.  לקרן עשו פסים בשיער, הוא חשב לעצמו, אולי היא בעצם שמה פס עליך ועל כל היותך. הרי לא הראתה סימן ברור שאיכפת לה ממך. מצד שני הוא ידע, היא לא חייבת לו דבר בשלב זה של הדיבור ביניהם. אדגר דאג לעצמו כשהוריו היו בחוץ לארץ ואכן היה חשוב לו להתמודד עם משימותיו המקצועיות שלא תמיד היו נעימות לו. העיר הקדושה בה חי לא נידבה לו מידע מהימן. היו הרבה תושבים שרצו להטעות אותו ותושבים נוספים. למשל היום כשקנה במסעדה המקסיקנית אחד העובדים ממש שנא אותו על כך שהוא אשכנזי, הוא חשב שאדגר גבוה ממנו ועל כן שנא אות...

זה היה זמן קצר אחרי יום הולדתי הארבעים. מוזיקה קלאסית ניגנה ברקע. הוא הספיק לקרוא והכיר בחורה חדשה בשם קרן, הם ניפגשו בעיר המדע ושוחחו ליד שולחנות בסניף בית קפה שהיה קרוב לתחנת הרכבת. הדרך היתה ארוכה, אך הוא עבר אותה. דרכו בחזרה היתה קשה יותר, אולי משום התנועה של האוטובוס. היתה אזעקה בדרך. האוטובוס נעצר וכל הנוסעים יצאו מהרכב. הוא נעמד ליד תלמיד הישיבה הספרדי. הוא: אתה לומד בישיבה? התלמיד: כן, בעיר הגדולה. הוא: ספרדית? התלמיד: וודאי, תלמידים רבים יש בישיבה הזאת. הוא: אצלנו יש הבדל בין אשכנזים לספרדים. התלמיד: נענע לשלילה בראשו כאומר אין הבדלים. הוא: אתה יודע שזה עניין הלכתי נכון? התלמיד: דממה. אחר כך נכנסו בחזרה לאוטובוס ונסעו, הוא היה צריך להחליף אחד בדרך. הנוף החשוך מדי שנישקף מן החלון בישר על מיקומם של הדברים ביחס לאוטובוס הנוסע. שוחח עם אביו בוידאו. הוא: אבא האם הכל בסדר? אבא: אצלנו טוב, מה אצלכם? הוא: היתה אזעקה וירדנו מן האוטובוס. מדינה משוגעת לגמרי. אבא: מצב מלחמה, אך מעטים נהרגו. הוא: מקוה שתיגמר בקרוב. בספרייה העירונית של העיר אליה נסע דממה. היא סגורה לעת לילה. הוא הלך כעכבר ב...