טל סלוצקר

בית הקפה מלא מחשבים ניידים ואנשים המשתמשים בהם. אלו שלצידי נשמעים כסטודנטים באוניברסיטה. הם מדברים באנגלית. בטח לומדים משהו מעניין. יש ביניהם שיחה ערנית. כתבתי הרגע שיר פה. היה מעניין, חוויה לכתוב באופן דיגיטלי, גם באותיות קטנות. המסך משנה את מראה הבלוג. אני יודע שבמחשב הוא נראה אחרת. יש לי הרבה קוראים לאחרונה. אם יש משהו שהוא הדבר הבא תעדכנו אותי. האווירה פה היום צעירה. שמחה ויופי. בחוץ אורשמש חם ומהביל אבל נעים. רציתי יום הרפתקני, קשה למצוא כזה בעיר הזאת. הבוקר חיברתי את הטלפון למיקרוסקופ עם מכשיר מיוחד, כיף לי שיש לי.  אני עונד את השעון הכסוף החדש שלי. כבר הספקתי לקרוא איזה עמוד של רומן. לפני כמה ימים סיימתי את ׳אחיינו של ויטגנשטיין׳, ספר שהיה חשוב לי לקרוא. יש בו שיגעון רפואה, פסיכיאטריה מוזיקה ועוד מכל טוב נפלא. המוזיקה המנגנת כאן היא מהילדות שלי, מתקופת בית הספר. ניגבתי את האף במפית ושתיתי את כוס האספרסו שיש בה בדיוק בכמות. הרגשתי איך במקומות רבים בעיר יש יותר מדי קפה בכוס. אני חושב שזה עושה לא טוב. דיברתי עם הסטודנטים שלימיני. הם אמרו שהספריה פתוחה באוניברסיטת העיר. אני חושב...