טל סלוצקר

 אם הבנת את שיש להבין במחשבות שלך אז התפתחת מבחינת המחשבה וזה קורה לך בפואטיקה ואפילו אם תרצה דבר נוסף תגלה שהכל עוד יקרה וקורה

סע בהר תן לזמנים לדבר הכל עוד יהיה יותר טוב עוד יהיה ממש טוב מאוד אל תדאג ממש היא אמרה אתה עוד תהיה משהו מוצלח כבר אתה, עושה את זה עד הסוף כל הכבוד לך ממש אמרו לך אז בזמנים ההם עכשיו אתה חי יותר בשלום עם חייך החברתיים שם בבר כשהזמנת מנת ניוקי עננים ואפילו יצאת עם קרן שממש נתנה לך להרגיש את מה שהרגשת כלפיה האם הזמן מזמן גם רגשות יותר מורכבים או שהכל פה לאומיות אתה אכן מרגיש רגשות של רכיבים אטומיים של תודעה וחי מצויין  ואפילו אם היו לך עוד אלף דרכים להימלט היית נשאר  תן לעצמך להרגיש שייך אפילו יותר מקצת תצייר עם השורות את השמפנייה כמה פעמים אנשים השתנו איפה היית כשנהננו אנחנו עוד שם מצליחים איתך בתמונה ציור מאיטליה

התעורר בבת אחת ומיד ניגש לטלפון שעבד לאורך זמן רב. ואז, לפתע הטלפון צלצל שוב. היה זה רמי ליבוביץ' ששוחח איתו על היסטוריון אודותיו שוחחו הוא וקרן. רמי אמר לאחר שיחה של מספר דקות שיחזור אליו ואז ניתק אדגר את השיחה. הוא כמובן רצה לשוחח בטלפון אך אורח הרוח הישראלי קצר תשומת הלב השפיע עליו. אכן מסובך, הוא חשב לעצמו וקיווה לקרוא איזה ספר, אך היה עסוק במלאכת הכתיבה וקרא את מה שכתב ולא את הספרים האחרים שחיכו בסבלנות לפעם אחרת. הוא צחצח את שיניו והרגיש את השפעת הכתיבה על תחושת הזמן שלו. הייתי רוצה להרגיש כך, ובכלל גם קריאת ספר השפיעה על זה.  הוא קרא את ההקדמה כבר ולמרות שהימים האחרונים היו קשים האור היה יפה גם אם מוקדם מדי עבורו והיתה זו כמעט השעה ארבע אחר הצהריים. על השולחן תמונת המשפחה שלו, והקריסטל מעביר את האור דרכו באופן נעים ומרומז יחסית. כולם נראו טוב בתמונה ואדגר ידע שזהו רגע שלא יחזור, שלעולם הם נראו טוב יותר באותו הזמן לעומת ההתבגרות ההולכת ותופשת את כולם. ובכלל העדיף את מראיהם של אנשים צעירים, ולמה שלא יעדיף. רמי הציע לו הצעה ואדגר מוכן להצעות שיקדמו את מהלך העניינים כעת. ברקע נש...

הוא ידע שהשנאה איננה מקיפה את מה שאהבה ידעה להקיף. שעליו להתמודד עם החיים ושחבריו פועלים כעת מעט וממרחק. היה לאדגר בעיקר עם מי לשוחח דרך הטלפון ובהודעות, לא הרבה יותר מזה. הוא היה קרוב להוריו וקרן לא שלחה הודעה אחת היום. רמי ליבוביץ' דיבר אך מעט בשיחותיהם ורק כשאדגר רצה שיעשה כך באופן מכוון. הוא לא שמר לאדגר אנרגיות אך המכשירים הדיגיטליים כן עשו זאת. רוב קוראיו של אדגר וויאר הגיעו מארצות הברית לדפיו באינטרנט. הוא שמר את הכתיבה לרצפי מחשבה בלילות, במשך הימים היה עסוק בכתיבתם של אחרים. את השינאה שלא רצה בליבו קיבל מאביו וממשפחתו. הוא לא אהב לשנוא וקיווה שלא להרגיש את הרגש הזה יותר. ואכן, כשאביו הפסיק להשפיע עליו בכיוון הזה התפוגגה מעט השינאה מליבו ואביו חזר להראות כלפיו רגשות אהבה כשכל זה די נמוג, ולמרות זאת את השינאה הרגיש לרגע קט לאחר מכן ואף שכח כלפי מה, אה כן, היה זה כותב אנגלי מן המאה שעברה שניסו להשפיע עליו לשנאו.  אך לאחר קריאה בכתביו שב להרגיש את זרימת השפה המקוטעת שבכתבי המשורר ונתקל שוב במילים המיוחדות שבשיריו. אכן זה לא היה הרגע לקרוא אותו בכל פעם בו הרגש חזר, ורגש זה הפרי...

 לכתוב תוך עייפות בעוד הטלפון נטען. מתוך דחיפות למלא את זרם המחשבה באותיות. לכתוב מתוך רצון לתקשר עם החוץ של החדר. לכתוב כדי להעביר מסרים לקוראים שלי, או בלי מסרים. כדי להיות בזרם הכתיבה ולא רק צריכת המידע אונליין. הקוראים שלי לרוב אינם משאירים סימנים. כל המקום מוקדש לסימנים שלי. השארתי אותם כדי שיקראו, ואכן קוראים אותם, במיוחד כשאני מעדכן. הבלוג שלי שיש בו הכי הרבה ביקורים הגיע כבר לפי שניים ביקורים ממה שיש כאן, ויש פה הרבה. והנה פרסמתי מאמר חדש ביקום תרבות על גלריה רוטשילד אמנות, האמנים אינם רוצים להראות שזה חשוב להם.  לא הגיעה בינתיים תגובה מהגלריה אלי, לא שהיו הכי נחמדים אלי בכלל לאחרונה מכיוון האמנים. היתה לחיצת יד באיזה רחוב בתל אביב, אבל מה, זה קצת כבוד. כתבתי לאחרונה יותר פרוזה משירים, אבל זה טוב. אני מרוצה שיש התפתחויות בכתיבה שלי. רציתי להביא את עצמי לידי כתיבה יותר מאשר לקריאה אבל קראתי המון, יותר מדי. אני רווי. רוצה הפסקה מקריאת ספרים. הסתכלתי במיקרוסקופ, מעניין. הכתיבה תופשת את הזמן יותר מאשר את הזמן המיידי, יש בה תפישת זמן שכוללת טווח מסויים של זמנים בטקסט. אבל ה...

 הכי הרבה קוראים יש לי מארצות הברית ומישראל, חשב אדגר לעצמו. אבל יותר קוראים נמצאים בארצות הברית. אתה הקורא טקסט זה, האם חשבת פעם על הקוראים? לפעמים אדגר כתב עליהם, הספרות מתבוננת בעצמה. קרן נשמעה מעט עצובה כששוחחה איתו על אמנות. הוא חשב, הנה השיחה הישנה. התיאוריות זהות לאלו שדיבר בהן לפני שש שנים, אין עדכון בינתיים. הוא התרחק מדי פעם מהמיקרוסקופ ומדגמים האנטומיים, אלו היו יכולים להיות גם מעייפים. בכל מקרה לא נתנו לו אנרגיה כמו שנתן לו הציור לפני שנים כשצייר מדי יום. הוא לא רצה עדיין ללכת למיטה אך כבר היה מעוייף במידה מסויימת, ואולי משום שרצה לכתוב ולקרוא באותו היום וכך כבר עשה בערב זה. הוא קרא את ספר ההיסטוריה של הרפואה שהיה ברשותו שפורסם בעברית, ואלו רגעים חשובים עבורו. אולי יעל היתה בעצם שובבה? הוא חושב כך אחרי קריאה באחד מסיפוריה.  הדברים שהיא כתבה היו חשובים לו אך היתה בהם נוכחות מותה, היא היתה חיה אחרי מותה במידה מסויימת משום שנוכחותה הספרותית נשארה ואף יצא לה ספר חדש לפני זמן קצר. אביו של אדגר וודאי צפה בחדשות באותו הזמן, הוא נהג להיות מקורקע אל המסך. רמי ליבוביץ' שוחח ...