טל סלוצקר

 היום ביקרתי בישיבת מרכז הרצליה. אני מודה, היה קשה לקום מהמיטה. אבל פגשתי שם אברכים שמבינים מה חשוב. הגעתי עם בעיה, לאנשים סביבי לא ממש איכפת מה קראתי ואם קראתי ומה כתבתי הרבה פעמים וגם מה אני חושב בכלל. האברך אמר שאם אנשים איבדו את הדרך ואני לא איבדתי אותה זה לא אומר שעלי לחדול. ממש עודד אותי שהוא התייחס.  למדתי את פרשת השבוע עם אברך שאני נפגש עמו שם בכל שבוע ושתיתי כוס קפה. פה בעיר חוץ מלאנשי הישיבות וחב"ד לאנשים אכפת בעיקר מקנייה של דברים וממכירתם. הם אינם מתעניינים במיוחד בתוכן המחשבות ובספרים, ועל כן אני במשבר. בכל פעם שאני מתעורר אני מודע לכך שהדברים שמעסיקים אותי לא מעניינים את רוב האנשים פה. איבדו את הדרך כפי שאמרו לי בישיבה.  איכות החיים פה גבוהה, אבל החיים האינטלקטואליים והיצרתיים לא הולכים לשום מקום, רק מה שאני עשיתי. גם בפרוייקטים של אבא שלי יש היבטים אינטלקטואליים ויצירתיים כמובן. אבל לא יוצא לי לצאת למסע איתו בכל יום, רק כשהוא מזמין אותי. החיים קורים ואתה רוצה לישון, עדיף על פני מה שקורה כשאתה ער כאן. ובקרוב שוב מרכז תל אביב, לא שקורה שם משהו מיוחד כשאני מבק...

 בכל פעם כשאני מתעורר אני שואל את עצמי האם עדיף לקום או להישאר במיטה. התשובה איננה מוחלטת. הרי לא מצפה לי משהו מזהיר בעיר הזאת, לרוב שליו פה, ורמת החיים גבוהה. אך אין דיון אינטלקטואלי או חברות מסעירה. משתמש באפליקציות, משוחח עם אנשים ומתכתב, קורא ספרים ולעתים אפילו צופה בטלויזיה. שום דבר מסעיר לא קרה השבוע, אפשר לומר בקצרה. נסיעות לעיר הגדולה, שיחות טלפון כותב שירים ופוסטים. בחדשות סערות רבות, המדינה כים סוער ביותר.  והאזרחים, חלקם צופים בטלויזיה, חלק מפגינים, הרבה מאוד אינם פעילים באמת. רסלינג הוציאו לאור את אנטי אדיפוס, מאורע שחיכיתי לו. מה לעשות שכשרמת חייך גבוהה לא הרבה קורה?  ביקרתי בכולל פעם אחת השבוע, קראנו את ספר הכוזרי בו אנשי דת ופילוסוף מביעים את עמדותיהם בפני מלך כוזר. לא מדליק אבל גם יש בו היבט מעניין. ספר חשוב ביהדות הדתית זה בטוח. אני מאזין למוזיקה בכל יום, פופ, פופ רוק, וקלאסית. ושותה קפה, בדרך כלל זה האספרסו שמעיר אותי.  לפני זה עוד לא התעוררתי. התאמות באפליקיות של היכרויות זה שום דבר. לרוב אחרי ההתאמה אתה לא רוצה. מה שאתה צריך זה מבט על הטבע, עצים י...

 אומרים לי בכל פעם שמה שאדם חיי בשבילו זה חייו החברתיים. גם שואלים אותי תדירות על חיי החברה שלי ומצפים שאחייה אותם ושאשקיע בלחיות אותם. אני אינני רואה בחיי החברתיים את מרכז חיי ובמאמץ לחיות אותם אני רואה מאמץ שווא שאינו מניב תוצאות קונסיסטנטיות. היו לי חברים טובים בתל אביב שלא נפסקה החברות איתם, פשוט עברתי עיר ומשום המרחק אני פחות באינטראקציה איתם. מה גם שרובם אינם מהאנשים שמשוחחים בטלפון או עונים להודעות. בהווה בהווה האינטראקציות עם אנשים שאינם משפחה הן רגעיות ולא מתמשכות. יש את המוכרים בסופרמרקט ואת המוכרים בבתי הקפה. ויש שיחות טלפון מדי יום. ואני גם לבדי וגם בחברה. אבל מול אנשים אחרים? לא מצאתי בעיר הזאת תושבים מחוייבים במיוחד לאינטראקציות.  ובכלל אני מוצא שהריחוק אינו דבר רע. כמה שאתה מתקרב כך אתה גם נפגע מאנשים. וככל שאתה לבדך כך אתה שורד עם פחות פגיעה. בכל מקום בו בני אדם מתאספים ישנה ציניות, ואם אתה נמצא פחות במגע יוצא לך להיפגע ממנה פחות. לא שהלבד בעיר הזאת מלא השראה ועילאי. לרוב הוא מאוד יומיומי, וכן יש אפליקציות בהן משוחחים עם אנשים. אבל כמו בעיר הגדולה אין כאן, זה ל...

  השיר הכתוב בשעה כזאת   יש לי את מה שצריך כדי, להרגיש את הרגשות שיש לי. האוויר, מלא בכל מה שיש בו להציע- בחמצן המתגבש סביב גם בעיר, מלאת הגינות והרכבים הנוסעים בין הבניינים. המשקפיים עודן עובדות, חבשתי אותן קודם התעוררתי מן השינה, ועודי זוכר את החלום. וכעת אני זוכר פחות ממנו. כצבע פסל הבטון, הוא מוקף בשוליים הצמודים לקיר הלבן. נזכרתי במשורר ההוא ובשיריו, אך כתבתי את שירי החדש השינה טובה אלי, אך אני ער. משום שעלי לכתוב אותו עכשיו. רישום בעיפרון על נייר 

 אני לא אוהב את זה כשאדם שמזהה אותי עושה כאילו בעצם הוא לא מזהה. ובנוסף, אחרי שהופעתי כל כך הרבה פעמים בכל ערוצי התקשורת ברור לי שמזהים. כך שהשמועות האלו לא נכונות ואני רואה אצלכם את סימני הזיהוי כם כשאתם מנסים להסתיר אותם. אני אוהב אנשים ישרים, שעושים את מה שצריך להיעשות תוך כדי שהם מראים סימנים של חברות או ידידות. תושבי אזור המרכז מוותרים על כל כך הרבה מילים שחבל לי על העברית שסובלת בעקבות כך.  גם השפה שלכם מתדרדרת בעקבות כך, אינכם אומרים את המילים היפות ולאט לאט הן נשכחות ככל הנראה. הרי אינכם קוראים ספרים (רובכם). אתמול מישהו אמר לי בפנים שהוא איננו קורא ספרים. ברור לי העניין הזה. אהבתי שאמרו בהרצליה שאני האיש החשוב ביותר שחי בעיר. כל הכבוד על האמירה. היום יום חם, והחיים נראים יותר טוב מאתמול, אבל טרם פגשתי את כוס האספרסו שרציתי לפגוש. אני מחכה שיקרה פה עוד משהו טוב. הדבר הטוב ביותר עד היום קרה כשהגעתי ובישיבה כשנתנו לי את השם. האור החודר דרך החלון יפה, יש לו את היכולת להטיל צל עמוק, צילו של הסובייקט ואני צופה בצל הזה.  העיר הזאת היתה יכולה להיות הרבה יותר לבנה אם היו ...

לכל דבר ועניין היה יום לא רע חוץ מאיזו דרמה. החלון שוב סגור אך הלב כבר פתוח, לקרוב ולרחוק. ובכן מייד לעניין. מסביב לעניין לא ללב העניין. ובכן מייד לדרך שאינה סובלת דיחוי. ובכל זאת יש פה איזה ערך, וחוסר ערך הוא דבר דחוי. אז הנה התחלה פואטית ואך אני שותל לכם בפוסטים התייחסות. נהניתי מהמשקפיים שלי, אילו משקפיים! העיר הרצליה מבינה בדברים כאלה. הזוג הזה הוא אוצר אמיתי. מדבר איתם, שומע מוזיקה ועוד. ממש יופי של דבר, זוהי עיר הטכנולוגיה.  כזאת שמספקת לנו ממש את מה שאנחנו צריכים, בידור ונוחות. החברה מצרפת מתעניינת בעיקר בלימודי עברית והשפות המועדפות עליה כרגע הן השפה הרשמית של מדינת ישראל (זו שבה אני כותב) רוסית וצרפתית.  אפשר ללמוד ממנה הרבה. חבר מראשון מעביר הרבה ביקורת על חב"ד לאחרונה. מעניינות המסקנות שהוא מגיע אליהן. קראתי היום כמה שירים של נתן אלתרמן. ובצהריים, פונטליס הנפלא בספרו 'חלונות' אשר קניתי לפני זמן לא ארוך ולא קצר. אני אוהב לצחוק, במיוחד הביאו לי שמחה חברי המשוררים התל אביביים, אלו עזרו לי לשמוח משירים,  וזה מעורר את חיי ואת חייהם של אנשים נוספים. הישראלית מהסופר מ...