טל סלוצקר

הדתיים אומרים שהחילונים השתגעו בגלל הלבוש שלהם, שהוא איננו כל הזמן שחור לבן חליפה עם חולצה מכופתרת. שמעתי לאחרונה שכל החרדים משוגעים. הספרים אומרים למסופרים שהשתמשו במכונה ביתית לגילוח זקנם שהם השתגעו לגמרי. גז לייטיניג חברים, ואני מזהה כאן גם מניפולציות. האם אדם שלבוש אחרת ממך הוא בהכרח משוגע אפילו אם הוא לבוש מכובד? אני חושב שהישראלים יצאו מגידרם והגיעו לרמות חדשות של הגזמות, וזה עם מטרות מסויימות בראש הדוברים. מישהו שאני מכיר עבר לארץ לא מזמן ממוסקבה, הוא קרוב, גר בתל אביב ויש לו חוויה שונה של המדינה שלנו.  הוא מרגיש מאושר פה לחלוטין. הייתי רוצה לשמוע עוד כיצד הוא חווה את הארץ מנקודת מבט של מי שעבר לכאן.  אני מכיר גם אמריקאי שרק עבר. הרבה אנשים חושבים שאני אמריקאי או רוסי, אני מריח כאן עוד מניפולציה ועוד גזלייטינג. הטעיות חברים שאנשים מטעים אתכם כדי שתאבדו קשר עם מה שקרה באמת. וכשזה קורה אתם שוכחים אפילו את העובדות הבסיסיות ביותר המוצגות לפניכם. כן חברים, אנשים מאכזבים אתכם במעשים שלהם, לפעמים זו האכזבה.  ולא התאכזבתי מהפילוסופיה של האדמו"ר הזקן לא בזה העניין. כשאני לב...

התשובה היא בטקטס שירי שכתבת עכשיו יש לכתוב את הרגע הנחווה בשורות הארוכות יותר היום, הוא יפה וקריר, יש לך עוד את רובו לפניך לחיות בו. ואנשי העיר אינם תמיד לצידך, לפעמים הם רוצים לשוחח אתה מגיע אליהם כפי שהיום מאפשר, ולא תמיד יש לך הרבה זמן למפגשים. לעתים אתה רוצה יותר מזה, שהרגע יהפוך לרגע יפה יותר ויש לך רגע בכל יום, הנה מילה מופיעה שוב, אך עם אות אחת פחות, הפעם בתחילת שורה בעברית המילה של הזמן זו שמצליחה לעורר בך את הצמידות הזו למחשבתך, פנקס מלא בשורות על מבנה עץ שולחני, לבן מבפנים ושורותיו מצד ימין לשמאל הוא שואל אותך מתי תכתוב בפנים, ואתה אינך מספק לו תשובות חד משמעיות בכתב דיו כחול כפי שהשורות מתארכות כך עובר הזמן מקצה לקצהו של יום שיש בו גם רוחות- וציפורים על גגות אין פה עם מי לשוחח על אמנות שיחות ארוכות כבעבר, גם לא על מדעים, ובכל אביך, הוא נוכח אצלך. אתה עונה תשובות כפי שהיום מתגלגל. לרגע הכל נראה מוכר יותר, מוכל ובלתי משתנה. האם היה חזק יותר בעבר לפני שהתחלת את המסע הזה פנימה עם מעברך, השתנית והעיר בכל זאת מכירה במשהו ממה שנעשה, אבל לא באמת איכפת להם. הם שם לרגע בצד ולא באמצע, ...

לא נולדתי בארצות הברית, גם לא ברוסיה, ולא עליתי לארץ. נולדתי בישראל ונסעתי לחוץ לארץ רק לזמנים מסויימים, אבל לא יותר מחודש. את הזמן המוחלט שלי חייתי בישראל. לעתים הייתי בנסיעות של שבוע או שבועיים למדינה אחרת, רוב הפעמים נסיעות ארוכות נמשכו עשרה ימים. עברית תמיד היתה שפת האם שלי והשפה הראשית אותה אני דובר. אנשים טועים לראות בי זר, אומרים עלי דברים אבסורדיים למשל שנולדתי חרדי. נולדתי חילוני ולבית שאיננו דתי בכלל. כל הזמן רציתי להיות קשור לאנשי המקום אך הם מפנים לי עורף. תקופה מסויימת בתל אביב חבריי רצו לחבר אותי עוד יותר לישראליות ממה שאני מחובר. לא היתה הסכמה כללית שהניסיון הזה הצליח. קבוצת דור וחצי לא קיבלו אותי לשורותיה משום שנולדתי כאן.  תמיד הייתי מודע לישראליות ולרוב רצו לכוון אותי לכיוונה של זהות הזר, זה שאיננו מבני המקום, וזאת למרות שאני מכאן בכל רמ"ח איברי. השפה העברית היא שפתי, הערים הישראליות הן ערי. מעולם לא גרתי אפילו חודש וחצי במקום שאיננו ישראל. אני נשבע שאני ישראל, לא עברתי מכאן. התקופות של חודש אותן ביליתי באיטליה היו לצורך לימודי אמנות ולא משום עניין של מעבר מדינה....

Since I have the biggest amount of readers coming from the states I have decided to write for you in  English. I am giving more attention to this great language recently. Visiting Scotland was an interesting experience and it made me want to visit again. There are plenty of writers to read and recently my attention is towards Classic Modernism. Even when waking up attention is immediately given to that. An American Chabad guy came my way yesterday and we had a talk. His eyes were towards the future. He was on his way to a wedding. We spoke for about 45 minutes. It makes a difference when on speaks with a person that has his eyes towards something you can do. He smiled and was energetic, dressed in black an white and made comments that made sense. He liked my English, in these kind of conversations there is the hope of finding something new in a tongue based on Latin. We walked to the bus station and he traveled to see his family members. What a difficult life he must have, but it d...

שלום קוראים יקרים, צפיתי לאחרונה בקטע ביוטיוב על טי. אס. אליוט. זהו משורר ששווה להתעניין בו – לא רק מפני שהוא מן החשובים במאה העשרים בשפה האנגלית, אלא משום ששירתו יוצאת דופן וחייו עצמם מעוררים מחשבה. קראתי בביוגרפיה שלו ובשיריו, והוא בעיניי מן הדמויות המרתקות ביותר של המודרניזם. השבת עברה לא רע. צפיתי, קראתי, אכלתי טוב, ועזרתי היכן שיכולתי. ובכל זאת, עלתה בי שוב תחושת החסר: חסר לי קשר עם בני דורי – בני עשרים, שלושים, ואפילו תחילת הארבעים. יש לי קשרים כאלה, אך לרוב דרך הטלפון ופחות בחיים עצמם. אולי משום כך נטפליקס ויוטיוב משלימים עבורי משהו מן החסר, באופן וירטואלי. אינני נמנע מקשר עם בני דורות מבוגרים יותר, בני שישים ומעלה, אך שם אני מעדיף שהקשר יהיה מקצועי או ענייני. אינני מחפש שיח “בין־דורי” במובן המחנך שלו, ואינני מעוניין שילמדו אותי את הזקנה שלי. כשהיא תגיע – אם אשרוד עד אז – אדע אותה בגופי. ממילא הזמנים משתנים, וסביר שגם הזקנה תיראה אחרת ממה שהיא נראית היום. יש משהו מהפרדוקס בפשטות של החיים כעת. כשהם היו סוערים ומורכבים יותר, היה בהם גם משהו פשוט. היו הרפתקאות, מאבקים, מטרות שיש לצ...

צפיתי בסרט על אביתר בנאי, והחלטתי לעצור רגע ולכתוב פה. מה זה אומר להתעורר בעיר הזאת, שאין בה את התגובה ליצירה מצד אנשים אחרים שמאפשרת את הצעד הבא. ולכתוב, כאילו אתה והמספרים לבד בעולם. לאחרונה, כתבתי מאמר ליקום תרבות והיו קוראים וגם הגיבו תגובות, וזה היה אחר. לרוב אנשים קוראים אותי, אבל לא מגיבים כל כך.  כבר סיפרתי לכם, חושבים שאינני אוהב את התגובות ולכן אין תגובות בפעמים רבות. אחרי הרפתקאה כזאת בסקוטלנד העיר שלי נראית שקטה, ואני שוב שואל את עצמי אם אני עושה נכון שאני שואב את כל המדיה הזאת, ואני מתכוון גם לספרים בכך.  ונהניתי לקרוא אתמול בלילה. אבל חסר לי משהו, איזה מישהו שיבין את מה שקורה לי שאוכל לכתוב לו. אני כותב לי ואנשים קוראים, ואני מודע לקריאתם. כמו שאתם שמים לב אני פונה אליכם ויודע שאתם שם. יעל חלפה מחיי ונשארה כזיכרון, היא היתה לא רק אדם ממשי, אלא גם דמות ספרותית. נח לשלב אותה בטקסטים אפילו שהיא עצמה עברה מהעולם.  היא לא נעלמה לי כדמות, נשארה נוכחת. אני זוכר את הפעם ההיא שבה אני והיא ישבנו בפארק בכפר סבא וכתבתנו שירים והקראנו אחד לשניה. איזה קסם זה, רגעים ספרותי...