קוראי הספרים שלי ותמונה מתערוכת יאיוי קוסאמה

 אתם יודעים וודאי שהקהל של קוראי הספרים מצומצם מאוד. והוא הצטמצם לאנשים שכותבים ספרים שהם בעצם בין האנשים היחידים שעדיין קוראים אותם. ישנם סטודנטים שקוראים כעבודת בית בקורסים וגם בקבוצות זום שחלקן יזומות והם מצטרפים אליהן ואת חלקן הם יוזמים בעצמם. וישנם אלו שכותבים כפי שהזכרתי, מדובר במשוררים שאני מכיר ולפעמים אמן או אמנית הם קהל הקוראים שלי. לאחרונה צייר אמר לי שהוא קורא בספרי 'הבית הלבן' בסטודיו בכל פעם כמה שירים. תגובות כאלו מראות לי שבכל זאת יש איזשהם חיים לספרים שלי, שמישהו בכל זאת מוריד אותם מהמדף וקורא. וגם פנה אלי אתמול מישהו שראה ספר תערוכה שלי והוא התעניין בציורים ולאן הלכה האמנות שלי. וכל זה מראה שלמרות הבידוד הגדול שאני נמצא בו האמנות שלי והספרים בכל זאת מתקשרים למישהו וישנם אנשים שמגיעים אליהם וקוראים או מסתכלים ועדיין מבינים מכל זה איזה משהו וזה עדיין מתקיים. פעם לא היתה מודע לאיזו תופעה שולית זו צייר שמציג את יצירותיו, ובתודעתי זה היה מרכז העולם. היום אני יודע שרבים אינם שמים התרחשות כזאת במרכז הווייתם. ניתן לומר שאני אוהב את הווייתו של ספר שירים שפורסם באופן עצמאי יותר מאשר אני אוהב את הווייתו של ספר אמנות. משום שהספר עשוי יותר. 

ספר שמציג אמנות הוא יותר מוצר לעומת ספר שירים שמציג הוויית עשייה יותר אינטימית, למשל ספר שעיר של מרחב ישורון שאני זוכר כשהוא יצא ומרחב עשה בו הכל בעצמו. גם הוצאת הספרים העצמאית הבה להבא מעניינת אותי בגלל אופן הוצאת הספרים העצמאי ופעולתם העצמאית של משורריה. וזה מעניין גם אם יש לזה קהל מצומצם. אני שואל את עצמי האם שירים באמת מעבירים מחשבות באופן כל כך אפקטיבי. הרי כשאתה קורא פוסט בפייסבוק המחשבה הרבה פעמים ברורה לך יותר משהיא ברורה בשיר. השיר מגלה את המחשבה אבל גם מסתיר אותה באיזו הוויה אסתטית. ניתן לומר שהאסתטיקה שלו מסתירה את המחשבה הכתובה בו לעתים, וזה חלק אינטגרלי מחווית קריאת השירה. פה, באזור השרון, איש סביבי אינו שואל את עצמו מתי יצא הספר הבא של עודד כרמלי, וכדי להגיע לתכנים צריך לפתוח רשת חברתית או לגשת לחנות ספרים, ועדיף כמובן בתל אביב על פני הרצליה. וזאת למרות שסך הכל של העיר הזאת מאוד נוח. לא רע לחיות בשקט ובביטחון היחסיים האלו. וכשאני מוציא ספר חדש אני יודע שיהיה לזה קהל מצומצם ושלא עברתי לפני שהדפסתי אותו מוציא לאור שהיה יכול ליצור איתי רב מכר. והנה, לג'רמי פוגל כבר יש רב מכר, ספרו החדש 'פילוסופים נגד אלוהים' הוא אחד מעשרת הספרים הכי נמכרים בצומת ספרים. איזה יופי שספר פילוסופיה יכול למכור אלפי עותקים, מרשים מאוד. 

אבל אני אשאר עדיין בהווייתי האינטימית ואדפיס פחות עותקים ואהיה נאמן למה שאני רוצה, והספר שאדפיס לא יעבור איזה עורך נוסף לי שימחק את השורות הטובות ביותר מכל השירים. אני שואל את עצמי האם ההוויה בהרצליה היא של פריחה או של דעיכה. ואין תשובה חד משמעית על זה. אבל הכותבים/קוראים נמצאים בתל אביב, בכך אני בטוח כרגע במסגרת מה שכתבתי לכם קוראים יקרים. האינטרנט גם הוא זירה לגיטימית חברים יקרים, גם לכתוב בלוג מגיע אל קהל היעד, ובמהירות גדולה מטקסט מודפס. וכל קורא שחושף את שמו ומספר לי מה הוא עשה עם כתביי, כיצד נחשף לשירים או לציור מהווה חלק מעולם דמיומי, קהל הקוראים הדמיוני של הספרים שלי. אלו שמתעניינים ורוצים לדעת משהו. אז אל תחששו לחשוף את שמכם ולספר איך נחשפתם ומה העניין. אני אוהב את הקוראים שלי.  

בתמונה: בתערוכת יאיוי קוסאמה במוזיאון תל אביב.