ספרו החדש של אהרון שבתאי

 קראתי את ספרו החדש של אהרון שבתאי היום. חרוזי תה לשליט הוא ספר של אנטי שירה שרק בסופו מתגלה ביותר הרחבה מצבה של השירה לנוכח זוועות המלחמה. הספר מחורז כפי שמשוררי תל אביב הצעירים לימדו לא לחרז. ורק בסוף הספר עוברת החרזנות של שורה בשורה באופן רצוף. תמוהה היא ההחלטה לשלב תצלומי תכשיטים בספר שירה, ועל הכריכה תמונת פה שלא ברור מי יצר אותו וכיצד הוא קשור באמנית החתומה בתחילת הספר על דימויי התכשיטים. האם זוהי רפרודוקציה של ציור המונחת על שולחנה? בכל מקרה את ספרו הקודם של אהרון שבתאי אהבתי קצת יותר. כשקראתי לראשונה את שיריו של אהרון שבתאי לפני שנים היתה התרגשותי רבה. במיוחד זכור לי ספרו פתחתי דלת ועמדת שם שלקחתי איתי לטיסת אל על ושם התרגשתי עד מאוד. הוא עצמו כותב בספר שהוא מפנה אחוריים לשירה, האם הדבר כה נחוץ? 

מדוע לא לשים את השירה במקום מרכזי? את הספר מצאתי בחנות תולעת ספרים שבכיכר רבין ושם חיכתה לי ערמת עותקים. והנה יום אחר כך כבר מופיע המשורר אהרון שבתאי על שער בידיעות אחרונות בתמונה טיפוסית מחזיק מקטרת בפיו כסופר מוערך שכל הצעירים סביב חוגגים את יציאת ספרו החדש. האם הוא חרט על דגלו להרוס את השירה? הרי הוא הושפע מהדאדא שהיו מחריבי אמנות של זמנם. שאלתי את עצמי גם מהו היקף השפעת הדאדא בשירה העברית של זמננו, בין צעירי המשוררים בהבא להבה למשל. חשוב להבין, זהו ספר שנוח לקרוא בגלל הפורמט הקטן יחסית וכך אפשר לשבת בכורסא ולקרוא קריאה שהיא לא תמיד נוחה. כמובן שנוכחותו באוסף הספרים שוב מזכירה את פרסומיו בכתב העת עכשיו ואת שיריו על ראשי ממשלות ושרים. יכול להיות שצריך להגביל את הספר הזה לקריאה למבוגרים בלבד (אני חצי אירוני בכותבי זאת). 

בכל מקרה שמעתי גם שהמשורר חי תקופה מסויימת בהרצליה, דבר מעניין מאוד היות ומעט משוררים עוברים לעיר, הבנתי שהוא כבר חזר לתל אביב לפני זמן מסויים. אני מתפלא על הגרפיקה של הספר, האם לא היה עדיף לראות על הכריכה את המשורר עצמו? תמונה זו המופיעה על הכריכה המזכירה את רמי מאירי צייר הגרפיטי הידוע כראשון שצייר גרפיטי בתל אביב מראה לקורה את הפה. המשך לעיסוק של שבתאי בגוף, דבר שהוא קושר לשירת האבירים הספרדית. דרך להעביר את הזמן, לשמור אנרגיה, להתעדכן בשירה תל אביבית? כל התשובות נכונות. נראה שזהו לא הספר האחרון שאהרון שבתאי משגר לנו, יהיו עוד אחריו. כל עוד המשורר בינינו הוא ממשיך לכתוב ולפרסם. והייתי ממליץ לקרוא משיריו הקודמים כדי להיחשף לתקופות פחות זרוקות בשירתו, דבר שבא לידי ביטוי גם בנספח די! שבסוף הספר.  

בתמונה אהרון שבתאי על שער ספרות ותרבות של ידיעות אחרונות.