יום שקט בהרצליה וספרי החדש

 הרצליה איננה מזמנת הרבה הפתעות. לא מוצאים במרכז העיר שיחה אינטלקטואלית על שירה, תיאטרון, כתבי עת או קבוצות סופרים וכדומה. סיפרתי לידידתי מצרפת בטלפון על כך והיא הגיבה בכך שאמרה שאינני מכיר את התושבים מקרוב מספיק, הרי אין לי מביניהם חברים קרובים. אני מבין שמצד אחד היא צדקה, אולי יש מישהו שמתעניין בדברים האלו ועוד לא פגשתי אותו? מצד שני ממרחק כזה, כשהיא בצרפת קשה לה להעריך עד כמה משמים אזור מרכז העיר וכמה דל בו מבחינה אינטלקטואלית. היא אמרה שעלי להתכנס בעצמי, ולחיות ממחשבותי מספריי ומהכתיבה שלי. ולא לחפש את הקשר עם העולם החיצון כלל. זה שונה ממה שחוויתי במרכז תל אביב, והשהיה בהרצליה אכן הזמינה התכנסות פנימה אותה ממשתי. 

אך יכול להיות שהיא הפריזה בדרישתה לאוטונומיה אינטלקטואלית. האם באמת העיר הזאת כה דלה בשיחות וביחסים חברתיים? תמהתי אבל חשבתי שתשובתי כבר בידי, ואחרת פה רק אם יוכח אחרת. אמנים נכנסים לפה כדי להופיע וממשיכים לעיר הבאה. אינם מתעכבים לחיות פה, לשתות בבתי הקפה, לשוחח שיחות עם התושבים וכדומה. פה אני כבש שחורה שקשה לעלות על קיומה. התקשר אלי היום אברך מהישיבה במרכז העיר ושוחחנו מעט, והיו שיחות נוספות דרך אפליקציית הווטס אפ. השיחות האלה הן האינטראקציה המרכזית שיש לי במהלך היום. אה כן. שלחתי את ספריי לספרייה הלאומית, האין זה אירוע חשוב בחייו של כותב ספרים ישראלי? אני חושב שכן. יצא לי ספר חדש כפי שחלקכם וודאי יודע ושמו 'צילו של הסובייקט'. 

אני מרוצה מכך שיש ספר חדש ועוד שואל את עצמי על התגובות אליו. משום שבהרצליה יש מעט מדי עם מי לשוחח על ספרים. יש במרכז העיר מעט מדי חנויות ספרים וגם כך יש פחות ופחות קוראים. אבל מה, אני רציתי להדפיס כבר, שתהיה דרך מסודרת לגשת לכתבי ולא רק מגירות המלאות בניירות מהמדפסת. הנה מחשיך פה ועוד לא ביקרתי היום בחנות ספרים אחת, מצד שני אני חי חיים הרבה יותר שקטים.

בתמונה ספרי החדש 'צילו של הסובייקט'.