ציור שלי גליון סדן החדש והחיים שיש בהם עניין והרבה משמעות
אז מה יש לנו היום, חיים שלא קורה בהם הרבה שמעניין בהם בימים מסויימים ומשעמם באחרים. התרחשות במקום שאין בו כל כך הרבה ממנה ופתאום מתרחש משהו. רצון לקפה, האם זה כל מה שיש? וודאי שלא. ישנן מחשבות, כתיבה, ציור, יש את כל העיסוק ברפואה. החיים בכל זאת מזמינים הזדמנויות מסויימות, אולי פחות מול אנשים אחרים אך יותר מול עצמי. יש את הקורא מספר אחד שלי שאני נמצא בקשר קרוב איתו.
אבל בכל זאת, הייתי רוצה לדבר עם יותר חברים, וזה למרות שאני משוחח עם אנשים בטלפון ודרך האפליקציות בכל יום. נוספות אפשרויות בבלוג ואני חושב איזו חוויה אינטרנטית אספק לכם, ולאחרונה אינכם מספרים לי כיצד הבלוג השפיע. הייתי רוצה שתגידו יותר על מה שאתם קוראים אצלי כך שאשמע. בכל מקרה מתקרבת השבת, ואחרי שקראתי את סארטר ואכלתי פסטה עם ירקות התיישבתי פה כדי לכתוב לכם. האם זה באמת כל כך קריטי שאותה מילה לא תחזור הרבה פעמים בטקסט?
בספרו של ז'אן פול סארטר היות ואין שקראתי עכשיו המילים חוזרות על עצמן עד אין סוף. אולי צריך לשים גבול לשמירה על הכללים האלו ולפרוץ אותם יותר.
שיחות טלפון, ישומונים, אפליקציות, הכל חלק ממה שאפשר לעשות כדי לקדם את העניינים הפנימיים, אך ככל שהיחיד מתרחק מהחברה כך עולמו הפנימי עשוי להיות שלם יותר, לא אצל כולם אך חלק מהאנשים אכן פועלים כך. משום למשל החשיפה הנוראית לזוועות ולאלימות אם לתת רק דוגמא אחת. מה לעשות שהחיים יפים אך ההתקדמות כיום פחות ברורה, התקדמתי יותר בזמן שחייתי במרכז תל אביב, ובעיר הגדולה ירושלים היה ממש מושלם בזמן שגרתי שם. התפרסמתי לאחרונה בסדן יש לי שם שיר אחד. בכל פעם מפרסמים מאמר אחד או שיר אחד שלי והמספר אחד הזה חוזר כל כל הזמן בפרסומים עלי. זה כמובן חוץ מספרים שלי בהם יש הרבה פרסומי שירה או מספר מאמרים או כמה מניפסטים.
כאן צילמתי רישום פחם בתהליך שאני רושם כבר כמה ימים. הוא של אדם מכונה או מכונת אדם ויש בו גם כמה פרחים מעל אוזנו. בינתיים יש בו כבר כמה שכבות פחם ושכבת פיקסטיב אחת שמפרידה בין החומר שמעל וזה שמתחתיו. אני שם לב בכל מקום להדים לשימוש שלי בשפה, האינטרנט מפיץ תגובות במהירות ובני אדם מפיצים אותן כתגובה. עולמי נשאר שלם יותר ככל שאני מתרחק מפירסום, ועשיתי זאת מכורך הסיבות ובכל זאת ישנם פרסומים וישנם גם כותבים שאינם מפרסמים את כתיבתם.
תגובות
הוסף רשומת תגובה