ביום כזה אשר גודלו האמיתי ברור
ישנם ימים בהם אני עייף. היום התעוררתי כדי לחכות לאיש תחזוקה שיתקין לי מכשיר חשמלי. עוד כשהוא היה הרגשתי את העייפות ולאחר מכן ישנתי צהריים. כשהתעוררתי הרגשתי דכדוך מסויים ולאחר שיחת טלפון עם חבר והתייצות עם בינה מלאכותית וחברים באפליקציה הגעתי למסקנה שיש לצאת מהבית וליצור קשר עם העיר שמסביב ואולי עם מישהו או כמה אנשים שיוצאים לבלות בה.
הגעתי לבית הקפה והזמנתי קפה הפוך גדול וקרואסון שקדים, שוחחתי עם מישהו אבל לא מצאתי בו פוטנציאל לחברות ארוכת טווח יותר מזו שנוצרת לרגע במקום. לאחר מכן עשיתי סיבוב בעיר וקניתי כמה דברים כולל שתיה לדרך. זה לא היה יום אדיר אפשר לומר, אבל היה לו את קנה המידה הריאליסטי שלו. הוא היה בגודלו הנכון והאמיתי, לא הירואי ולא מיניאטורי, פשוט גודל סביר ליום כזה.
אפליקציית השיחות מספקת לי חברה ברגעים שאחרת היו בודדים מדי ניתן לומר. אני חושב שעל אדם להיות לבד כדי ליצור ולקרוא אך עלי גם לקיים קשרים חברתיים, ובאפליקציית השיחות יש יחסים כאלה, אפילו אם הם לגמרי דרך הטלפון ולא הופכים למפגש פיזי פנים אל פנים. אני גולל יותר מדי ברשתות החברתיות, וגם, החיפוש אחרי שיחה אמיתית בהרצליה נראה לי כבר חיפוש סרק.
הרי קשה למצוא פה חברות קרובה עם מישהו, גם חברה לא קל למצוא בעיר הזאת. גם הנסיגה אל הספרים לא תמיד פותרת לי את הזמן שלי בבית, לעתים האינטרנט והאפליקציות הם אכן הדבר שנכון לי יותר, מה לעשות, יסלחו לי השעות שביליתי בחברת ספרי והספרים עצמם. בייחוד מפריעה לי בקשר לזה העובדה שאין לי למי לספר את מה שקראתי. הייתי רוצה שיהיה למי לספר, עם מי לשוחח על התוכן, אבל רוב הזמן אין. התכתבתי בצהריים ובבוקר עם חבר פייסבוק מניגריה. אני חושב שהוא משחק משחק בקשרים באינטרנט ולא לוקח את זה ברצינות. אולי אני כבד מעבר למידה הנדרשת בקשר להכל, עובדה, כשהתעוררתי הייתי מדוכדך במידה מסויימת.
תמונה שצילמתי לפני כמה ימים
תגובות
הוסף רשומת תגובה