טל סלוצקר

 בכל פעם כשאני מתעורר אני שואל את עצמי האם עדיף לקום או להישאר במיטה. התשובה איננה מוחלטת. הרי לא מצפה לי משהו מזהיר בעיר הזאת, לרוב שליו פה, ורמת החיים גבוהה. אך אין דיון אינטלקטואלי או חברות מסעירה. משתמש באפליקציות, משוחח עם אנשים ומתכתב, קורא ספרים ולעתים אפילו צופה בטלויזיה. שום דבר מסעיר לא קרה השבוע, אפשר לומר בקצרה. נסיעות לעיר הגדולה, שיחות טלפון כותב שירים ופוסטים. בחדשות סערות רבות, המדינה כים סוער ביותר.  והאזרחים, חלקם צופים בטלויזיה, חלק מפגינים, הרבה מאוד אינם פעילים באמת. רסלינג הוציאו לאור את אנטי אדיפוס, מאורע שחיכיתי לו. מה לעשות שכשרמת חייך גבוהה לא הרבה קורה?  ביקרתי בכולל פעם אחת השבוע, קראנו את ספר הכוזרי בו אנשי דת ופילוסוף מביעים את עמדותיהם בפני מלך כוזר. לא מדליק אבל גם יש בו היבט מעניין. ספר חשוב ביהדות הדתית זה בטוח. אני מאזין למוזיקה בכל יום, פופ, פופ רוק, וקלאסית. ושותה קפה, בדרך כלל זה האספרסו שמעיר אותי.  לפני זה עוד לא התעוררתי. התאמות באפליקיות של היכרויות זה שום דבר. לרוב אחרי ההתאמה אתה לא רוצה. מה שאתה צריך זה מבט על הטבע, עצים י...

 אומרים לי בכל פעם שמה שאדם חיי בשבילו זה חייו החברתיים. גם שואלים אותי תדירות על חיי החברה שלי ומצפים שאחייה אותם ושאשקיע בלחיות אותם. אני אינני רואה בחיי החברתיים את מרכז חיי ובמאמץ לחיות אותם אני רואה מאמץ שווא שאינו מניב תוצאות קונסיסטנטיות. היו לי חברים טובים בתל אביב שלא נפסקה החברות איתם, פשוט עברתי עיר ומשום המרחק אני פחות באינטראקציה איתם. מה גם שרובם אינם מהאנשים שמשוחחים בטלפון או עונים להודעות. בהווה בהווה האינטראקציות עם אנשים שאינם משפחה הן רגעיות ולא מתמשכות. יש את המוכרים בסופרמרקט ואת המוכרים בבתי הקפה. ויש שיחות טלפון מדי יום. ואני גם לבדי וגם בחברה. אבל מול אנשים אחרים? לא מצאתי בעיר הזאת תושבים מחוייבים במיוחד לאינטראקציות.  ובכלל אני מוצא שהריחוק אינו דבר רע. כמה שאתה מתקרב כך אתה גם נפגע מאנשים. וככל שאתה לבדך כך אתה שורד עם פחות פגיעה. בכל מקום בו בני אדם מתאספים ישנה ציניות, ואם אתה נמצא פחות במגע יוצא לך להיפגע ממנה פחות. לא שהלבד בעיר הזאת מלא השראה ועילאי. לרוב הוא מאוד יומיומי, וכן יש אפליקציות בהן משוחחים עם אנשים. אבל כמו בעיר הגדולה אין כאן, זה ל...

  השיר הכתוב בשעה כזאת   יש לי את מה שצריך כדי, להרגיש את הרגשות שיש לי. האוויר, מלא בכל מה שיש בו להציע- בחמצן המתגבש סביב גם בעיר, מלאת הגינות והרכבים הנוסעים בין הבניינים. המשקפיים עודן עובדות, חבשתי אותן קודם התעוררתי מן השינה, ועודי זוכר את החלום. וכעת אני זוכר פחות ממנו. כצבע פסל הבטון, הוא מוקף בשוליים הצמודים לקיר הלבן. נזכרתי במשורר ההוא ובשיריו, אך כתבתי את שירי החדש השינה טובה אלי, אך אני ער. משום שעלי לכתוב אותו עכשיו. רישום בעיפרון על נייר 

 אני לא אוהב את זה כשאדם שמזהה אותי עושה כאילו בעצם הוא לא מזהה. ובנוסף, אחרי שהופעתי כל כך הרבה פעמים בכל ערוצי התקשורת ברור לי שמזהים. כך שהשמועות האלו לא נכונות ואני רואה אצלכם את סימני הזיהוי כם כשאתם מנסים להסתיר אותם. אני אוהב אנשים ישרים, שעושים את מה שצריך להיעשות תוך כדי שהם מראים סימנים של חברות או ידידות. תושבי אזור המרכז מוותרים על כל כך הרבה מילים שחבל לי על העברית שסובלת בעקבות כך.  גם השפה שלכם מתדרדרת בעקבות כך, אינכם אומרים את המילים היפות ולאט לאט הן נשכחות ככל הנראה. הרי אינכם קוראים ספרים (רובכם). אתמול מישהו אמר לי בפנים שהוא איננו קורא ספרים. ברור לי העניין הזה. אהבתי שאמרו בהרצליה שאני האיש החשוב ביותר שחי בעיר. כל הכבוד על האמירה. היום יום חם, והחיים נראים יותר טוב מאתמול, אבל טרם פגשתי את כוס האספרסו שרציתי לפגוש. אני מחכה שיקרה פה עוד משהו טוב. הדבר הטוב ביותר עד היום קרה כשהגעתי ובישיבה כשנתנו לי את השם. האור החודר דרך החלון יפה, יש לו את היכולת להטיל צל עמוק, צילו של הסובייקט ואני צופה בצל הזה.  העיר הזאת היתה יכולה להיות הרבה יותר לבנה אם היו ...

לכל דבר ועניין היה יום לא רע חוץ מאיזו דרמה. החלון שוב סגור אך הלב כבר פתוח, לקרוב ולרחוק. ובכן מייד לעניין. מסביב לעניין לא ללב העניין. ובכן מייד לדרך שאינה סובלת דיחוי. ובכל זאת יש פה איזה ערך, וחוסר ערך הוא דבר דחוי. אז הנה התחלה פואטית ואך אני שותל לכם בפוסטים התייחסות. נהניתי מהמשקפיים שלי, אילו משקפיים! העיר הרצליה מבינה בדברים כאלה. הזוג הזה הוא אוצר אמיתי. מדבר איתם, שומע מוזיקה ועוד. ממש יופי של דבר, זוהי עיר הטכנולוגיה.  כזאת שמספקת לנו ממש את מה שאנחנו צריכים, בידור ונוחות. החברה מצרפת מתעניינת בעיקר בלימודי עברית והשפות המועדפות עליה כרגע הן השפה הרשמית של מדינת ישראל (זו שבה אני כותב) רוסית וצרפתית.  אפשר ללמוד ממנה הרבה. חבר מראשון מעביר הרבה ביקורת על חב"ד לאחרונה. מעניינות המסקנות שהוא מגיע אליהן. קראתי היום כמה שירים של נתן אלתרמן. ובצהריים, פונטליס הנפלא בספרו 'חלונות' אשר קניתי לפני זמן לא ארוך ולא קצר. אני אוהב לצחוק, במיוחד הביאו לי שמחה חברי המשוררים התל אביביים, אלו עזרו לי לשמוח משירים,  וזה מעורר את חיי ואת חייהם של אנשים נוספים. הישראלית מהסופר מ...

היום דיברתי עם החברה מצרפת. היא הקשיבה לי מקריא שירים ומכתב וקטעי פרוזה ופסיכואנליזה ופסיכיאטריה. כמה מורכבים הם החיים, כמה חלקים יש להם. הייתי אומר שלפני יעל אהבתי ספרים יותר. היא רצתה שאוהב אותה יותר משאני אוהב את הספרים ולכן השפיעה על יחסי הרגשי אל הספרים לרעה, היא לא ידעה אהבה. הצרפתייה איננה אומרת מה היא חושבת על העם היהודי אך בוכה לעתים קרובות למשמע שירתם של המשוררים הישראלים. היא כבר אוהבת את נתן זך שהצגתי לה והקראתי משיריו ושלחתי קטעי וידאו והיא מצאה עוד חומרים באינטרנט. היא ויעל כה שונות זו מזו. הבחורה מכפר סבא היתה קרובה הרבה יותר ואילו זו מאנטיב רחוקה והריחוק טוב לי. קשה לי לאהוב עד הסוף כשהן מדברות. אהבתי יותר את הבחורה השותקת מהסופרמרקט ולצרפתייה נראה שאני אוהב יותר את המיקרוסקופ מאשר נשים.  הייתי אומר שזה דק מאוד. והלוואי ואהבתי המלאה לספרים עוד תחזור, אף ספרי שלי נראו לי אהובים יותר מקודם להשפעתה של הכפר סבאית. לחב"ד נכנסתי שלא בחולצה לבנה, איזו השפעה לא טובה יש לזה על מה שמבינים מכך שם. אצלם כולם צריכים להיות בשחור ולבן, לא חשבתי בכלל שזה העניין בדת היהודית, מדוע ל...

שלום לחברי קוראי הבלוג. אני רואה כמה מכם קוראים ועוד מעט יש לי בבלוג הזה 5000 כניסות. אז תודה רבה לכל מי שמקדיש תשומת לב לבלוג הזה. אני אוהב אתכם מאוד. הלילה הוא זמן נהדר לתת לכם בו את תשומת הלב שלי. הקוראים שלי ערים בלילות ואני יכול לכתוב לכם כשהטלפון מצלצל מעט. כשאני עושה פעולות או קורא ספרים חם לי יותר. היום ישנתי רוב היום והייתי ער לאורך הלילה. תענוג לתת לכם תשומת לב אחרי פרסום ספר הפסיכואנליזה והפילוסופיה שלי שהוא גם ספר שירה 'צילו של הסובייקט'. בכל פעם אני מבין עוד ממה שפורסם שם. אפילו אחרי הפרסום הספר ממשיך להשתנות. זה טוב לעבור תהליכים בכתיבה. החיים מזמנים התלהבות, כאבי לב, אהבות ועוד מני תופעות ומטעמים. כיף לשתות קפה בכל שעה ביום ולדבר עם אנשים מהארץ ומחו"ל. יצא לי ללמוד הרבה מאוד מלימודי רוסית בחופש הזה. וקראתי לא מעט ספרים ונהניתי מעוד דברים. אני יודע על כמה מהקוראים הקבועים שלי וחלק מכם אף מדברים איתי בטלפון, מה טוב. הפוסט בו רציתי שתיידעו אותי עליכם השתלם. אני מפרסם הרבה גם באתר יקום תרבות ומגיע לכם לקרוא אותי שם.  שקט כזה, ומה שצריך לזרום ממשיך במלאכת הזרימה....

יש לי מיקרוסקופ דיגיטלי והיום יצאתי איתו לסיבוב בדיקות. מצאתי דברים מעניינים. אני חש שזה מוביל אותי לראייה חדשה של העולם. אפילו תוך שימוש אחד במיקרוסקופ מייד ראיית העולם משתנה. הצבעים נראים אחרת, אתה מודע לפרטים שקודם לא ראית בעין הבלתי מזויינת במכשיר. הצמחים השתנו, האדמה, הבדים, ההדפסים. המדיה הדיגיטלית נראית אחרת אחרי שמסתכלים עליה דרך עדשת המיקרוסקופ שלי. זהו אולי הגילוי הגדול שגיליתי היום. הדברים שראיתי דרכו, האולם שנפתח בפניי. כבר כמה שנים אני קונה מיקרוסקופים ויש לי אוסף, זהו הראשון מאלו שקניתי שמתחבר לטלפון. יש כמה מאופסנים שאינני מוציא מהארון ואילו את החדש הזה אני שולף ומביט דרכו, משתמש בטלפון כדי לצפות בתמונות, מצלם בסטילס ובוידאו. מכשיר כזה הוא צעד נוסף במדע שלי ואמצעי לבדוק באמצעותו דברים.  הוא בצורה של גליל ובקצהו באזור של העדשה יש אורות שמאירים את הקטע הנבדק, והכל מופעל באמצעות האנרגייה של הטלפון הסלולרי. זה מה שהפך את היום ליום מיוחד, אמנם לפני יומיים הרגשתי יותר טובה אך היום הייתה חווית למידה שכזאת של העולם הזעיר אנפיני. וזה מלמד גם על דברים אחרים, למשל על האופן בו א...

 אז כן, אבא שלי שם לב שכתבתי הרבה פעמים שאין עם מי לדבר בהרצליה. ודיברתי על זה כמה וכמה שיחות עם חברים. וכבר כתבתי גם שאין ממש מה לעשות בעיר הזאת, ואבא שלי הגיב שצריך לנסוע לתל אביב. אני משתמש בפליקציה שבה יש חדרי שיחות קוליים, וגם שם הבעיה דומה. אנשים הרבה פעמים לא מדברים על שום דבר. כמה קשה למצוא שותפים נכונים לשיחות אינטלקטואליות, אבל בהעדר כאלה בסביבה הקרובה היה קרוב אצל עצמך ואצל כתיבתך. וכך אני כותב וקורא את מה שאני כתבתי, בין אם מדובר ביחסים בין בני האדם כאן, מחשבות על דברים נוספים, או אפילו חלומות. זאת אומרת, אני כותב יותר משאני קורא, אבל הכתיבה היא תהליך של הכרה במחשבה, ומשום שאין אינפוט אני קשוב יותר למה שנובע ממני החוצה. שוחחתי עם חברה מצרפת שרצתה שאקריא לה בהקלטה דף מספר של עמוס עוז וכך עשיתי. וקיבלתי מהחבר עמו שוחחתי היום ספר של בוריס פסטרנק בו הוא חשב שיהיה לי עניין. האם יש טוב מלהיות בבית אחרי הכל?  אמא שלי אמרה ששכחתי שלחיות בהרצליה זה איכות חיים וזכרתי, והיא הזכירה לי שוב פעם. בבוקר אמורים למסור את החטופים למדינת ישראל בחזרה. אני מחכה שהם יחזרו ואני מודה שזה מ...

אז זהו, יצא יום הכיפורים. והנה לפני כניסת השבת אני כותב לכם עוד רשומה בבלוג. את מקום שיחות הטלפון החליפו ולו באופן חלקי שיחות באפליקציות שם יש מספר משתתפים קבועים. בהרצליה המצב כרגיל, וככל שנמצא פה כך מרגיש יותר מקומי. עוד מעט מתחילה שנת הלימודים באוניברסיטה. אני מרוכז בספר שהוצאתי לאור 'צילו של הסובייקט' עובר על כולו מסמן וכותב הערות. האם מסתתר משהו מאחורי השקט הזה? נראה שהעיר הזאת לא מסתירה הרבה. האקשן הוא בחדשות ומה שנובע מהרשת. אני ממשיך להשתפר ברוסית בתקופה האחרונה. הקונצרט בראשון היה מוצלח ובקרוב יש קונצרט של הפרוייקט בבאר שבע, אחר כך ברעננה. אבל לא יופיעו בקונצרטים האלו קטעי וידאו שלי, אלו היו רק בראשון לציון בינתיים. הצייר שעבר מהרצליה ממשיך לשלוח פוסטים בפייסבוק (לא מדובר בי) ואני חושב על סיפורו. מעניין לתרגל כתיבה בשפה זרה.  אני מתאר לעצמי שהתרגולים האלו מובילים לאנשהו, ולו לידיעה משופרת של השפה. הצ'אט ג'י פי טי מכין לי דפי תרגול אותם אני ממלא בעט במילים לועזיות. השמש היום קופחת, ממש חזקה. וראיתי פרסום של טיולים ביוון ברשת, הלוואי והייתי נוסע עכשיו. יש לי מיקר...