ספרי החדש בלינק ותמונה שהוצאתי מהמיקרוסקופ

 אז כן, אבא שלי שם לב שכתבתי הרבה פעמים שאין עם מי לדבר בהרצליה. ודיברתי על זה כמה וכמה שיחות עם חברים. וכבר כתבתי גם שאין ממש מה לעשות בעיר הזאת, ואבא שלי הגיב שצריך לנסוע לתל אביב. אני משתמש בפליקציה שבה יש חדרי שיחות קוליים, וגם שם הבעיה דומה. אנשים הרבה פעמים לא מדברים על שום דבר. כמה קשה למצוא שותפים נכונים לשיחות אינטלקטואליות, אבל בהעדר כאלה בסביבה הקרובה היה קרוב אצל עצמך ואצל כתיבתך. וכך אני כותב וקורא את מה שאני כתבתי, בין אם מדובר ביחסים בין בני האדם כאן, מחשבות על דברים נוספים, או אפילו חלומות. זאת אומרת, אני כותב יותר משאני קורא, אבל הכתיבה היא תהליך של הכרה במחשבה, ומשום שאין אינפוט אני קשוב יותר למה שנובע ממני החוצה. שוחחתי עם חברה מצרפת שרצתה שאקריא לה בהקלטה דף מספר של עמוס עוז וכך עשיתי. וקיבלתי מהחבר עמו שוחחתי היום ספר של בוריס פסטרנק בו הוא חשב שיהיה לי עניין. האם יש טוב מלהיות בבית אחרי הכל? 

אמא שלי אמרה ששכחתי שלחיות בהרצליה זה איכות חיים וזכרתי, והיא הזכירה לי שוב פעם. בבוקר אמורים למסור את החטופים למדינת ישראל בחזרה. אני מחכה שהם יחזרו ואני מודה שזה מכניס אותי למתח. ראיתי כמה אנשים יפים בסופרמרקט היום, יופי בלתי צפוי, יופי אפריקני. אני נמשך אל הכתיבה והקריאה, אך קשה למצוא למי לכתוב מכתבים ושירים. אולי אמצא מתישהו. בחורה אחת בסופרמרקט סיפרה לי שהיא כותבת יומן. מייד הרגשתי יותר קירבה אליה ואל דרך חייה. ולא, אני לא חושב שאחליף איתה פרופילים או משהו כזה. אבל היא בהחלט נראית לי נכונה יותר בעקבות כך, ולו בקצת. 'צילו של הסובייקט' מונח על השולחן. הנה דף הספר באתר החנות תולעת ספרים פה בקישור הכחול שמופיע במשפט. 

האם כל דבר נועד לכיליון? כנראה שכן. אבל ישנם דברים ששורדים שואות. למשל עמוס עוז שרד, כך אמר לי החבר בשיחתנו הקודמת. הוא התכוון ששמו של עוז שרד את הסקנדל המשפחתי. התעניינתי בסיפור הזה ואף קראתי את ספרו של דניאל עוז בנושא כשיצא. כמה זמן אני משקיע בלהבין דברים מתוך טקסטים ששייכים לחייהם של אנשים אחרים. היום קראתי מתוך הספר באימבייב את מה שכתב אודותיו נתן זך ושיר אחד של רומן עצמו. האם בכל פעם אחפש שוב את הקירבה שמציב טקסט בין שני בני אדם? ההורים שלי בנויים אחרת לרוב. הרבה פעמים הם יושבים מול הטלויזיה. אבא צופה במשחקי כדורגל ואמא צופה בתוכניות שלה. אבי גם צופה בחדשות בכל פעם. האם לצפות במהדורות הערב האלו נותן לך באמת לדעת משהו? חברי מאנגליה חשב שכן. אני משער שזו דעת האנגלים, והוא כן ידע משהו, אבל פחות ממה שחשבתי שהוא יודע בתחילת השיחות איתו (האנגלי לא אבא שלי). תושבי הרצליה וודאי אינם קמים מן הספה אם זה לא כדי לקנות משהו. יעל היתה שונה, היא חייתה חיי רוח, אך היתה מיואשת מהחיים. התכתבתי עם מישהו ונזכרתי בה. היא כתבה. אני חי את חיי, ותכף עם תחילת שנת הלימודים החיים ישתנו, אפילו שזה רק פעם פעמיים בשבוע. 

בתמונה דפוס תחת המיקרוסקופ האופטי אלקטרוני