אדגר והמיקרוסקופ, קרן והאמנית מניו יורק

אדגר ווייאר הסתכל במיקרוסקופ. הוא התקשר לקרן וסיפר לה שהרבה מהידע שהוא מגלה חדש לו ושהוא מעמיק בהרבה לאחרונה. היא אמרה שזה עצוב. מה עצוב הוא חשב לעצמו. גילויים מדעיים זה דבר חשוב מאוד. ובנוסף אין דבר עצוב בכך שיש לך ידע חדש, להיפך, אתה מועשר ומרגיש מלא יותר. ומה חשוב יותר מלהעמיק בתחום האנטומיה האנושית. היו לאדגר הרבה פסלים אנטומיים בבית, דגמים באמצעותם הבין עוד מה יש בתוך הגוף. הוא שוחח עם האמנית מניו יורק בוידאו והיא לא שלחה לו מכתב בחזרה אף על פי ששלח לה כזה כבר לפני כמה חודשים, אחד שהגיע ליעדו. 

לקרן עשו פסים בשיער, הוא חשב לעצמו, אולי היא בעצם שמה פס עליך ועל כל היותך. הרי לא הראתה סימן ברור שאיכפת לה ממך. מצד שני הוא ידע, היא לא חייבת לו דבר בשלב זה של הדיבור ביניהם. אדגר דאג לעצמו כשהוריו היו בחוץ לארץ ואכן היה חשוב לו להתמודד עם משימותיו המקצועיות שלא תמיד היו נעימות לו. העיר הקדושה בה חי לא נידבה לו מידע מהימן. היו הרבה תושבים שרצו להטעות אותו ותושבים נוספים. למשל היום כשקנה במסעדה המקסיקנית אחד העובדים ממש שנא אותו על כך שהוא אשכנזי, הוא חשב שאדגר גבוה ממנו ועל כן שנא אותו. קרן שמיעה לו סימנים דקים בקולה שגם היא אינה רק אוהבת אלא שיש טונים נוספים בקולה שלא נפרט כאן. 

יעל היתה בסיפור הזה רק מעין רוח של זיכרון מהעבר ולא הוזכרה באותו היום אפילו פעם אחת. אדגר וויאר קרא היום את סיפורים של צ'כוב, היתה קריאה קשה הוא חשב לעצמו, וזאת משום שכבר חווה את כתיבת צ'כוב דרך חייו, ועל כן היה קשה לחוות פעם נוספת דרך הטקסט. ובכלל ככל שהדברים התרחקו מחייו הקשים כך העדיף אותם, למשל בחוץ לארץ היכן שלא נופלים טילים בכל יום. סקוטלנד נראתה לו נפלאה. את קרן שפגש בעיר המדע כיבד, אך נראה היה שהכבוד היה כזה שהתקשה להחזיק, וזאת משום שדיבורה היה פחות מכבד משלו. עוד כשהיה ילד היה אביו משפיע עליו לכיוון של כיבוד האנשים שפגש מעבר לכל מידה, וכשהיו מזלזלים בו בכל זאת היה נותן להם את כל הדרת הכבוד. 

כיום הוא הבין שהתושבים איבדו את הכבוד לכל דבר אפשרי כולל אל הרבנים שלהם. אדגר שהיה פסיכיאטר הנה נכנס למיספרה והנה הספר לא היה מזהה את תפקידו של אדגר בישיבה הליטאית ובכל זאת העדיף הפסיכיאטר את החיים החילוניים על פני הדתיים. כך היה מבקר בישיבה ומלמד בה, אך על חייו החילוניים לא ויתר. ולכן הסתובב עם הכיפה בכיסו במשך רוב רובו המוחלט של השבוע. ואת זמנו בישיבה או בגיחותיו המהירות לחב"ד היה עושה כשכיפה שחורה לראשו וקרן מעולם עוד לא ראתה אותו נושא כיפה על השיער. 

בתמונה מזרקה ברומא שצילם אבא שלי