אדגר והחברה מניו יורק

היום אדגר שוחח עם קרן בטלפון, אך גם עם החבר מבאר שבע. הוריו של אדגר וויאר חזרו לישראל מאיטליה. הוא כתב פרוזה פתאום, שלא כמו ימים קודמים בהם סיפוריו היו יותר יומניים ומעליהם ומתחתם השירים. הוא עיבד את מחשבותיו הפילוסופיות והמדעיות, אביו אמר ששני התחומים עמוקים באותה המידה. הוא לא חלק על דעתו זו של אביו, זו היתה דרכו להסכים שהדבר לא היה כפי שהוא חשב לפני שאביו אמר את האמירה, הרי התרשמותו היתה שהמדע עמוק יותר, הוא מיד נתן לעמדתו של אביו צ'אנס, משום שהאבא הוכיח שהוא צודק בדברים רבים בעברו של אדגר יקירנו המדען. החברה מניו יורק כתבה לו הודעות בנוגע לציור ולפגישתם במדריד, הוא התייחס אליה מאוד. רמי ליבוביץ' שוחח עמו היום. הוא גר בעיר הדרומית, והשיחות ביניהם התקיימו בטלפון ולעתים קרובות, שלח לו טקסט. חייו של המדען היו רוויים והוא חש מלא מהמדע אותו קיים בביתו.

 היום שלח קורות חיים. השעה היתה כבר שעת ערב והוא פרש לכתיבתו מול המחשב. הוא חשב שלקרן בעצם לא איכפת ממנו, ליבוביץ' היה קרוב אליו יותר בחייו, משום שנפגשו בעיר כששניהם חיו שם. ליבוביץ' הכיר את יעל כשזו היתה בחיים. מותה גרם לו לבכות לא פעם. היא רצתה שאדגר יכתוב אודות בכי גם אם חבריו אמרו שזהו דבר רע. החברים נשארו הרחק ממנו בעיר הגדולה. הוא נתן זמן באותו יום לקריאת סיפור אחד של צ'כוב ואף התבונן על עור במיקרוסקופ שלא הגיע מיד או מכפות הרגליים. אחד הדברים שראה היה בלוטות זיעה ואלו היו מעניינות ביותר. אמו ואביו הביאו לו מתנות מחוץ לארץ אך משהו ביחסיהם עמו השתנה מכיוונו. תושבי העיר השפיעו על תגובותיו והוא היה פחות סבלני מאשר קודם, כך חשב לעצמו. 

יעל השאירה אותו לכתוב את הסיפורים השירים והמאמרים ועורך אתר האינטרנט בו פירסם הציע לו לפרסם עמו מאמר פוליטי באינטרנט. הוא ידע שזהו דבר שאפשר לעשות. כל החבורה הזאת הכירו זה את זו חוץ מקרן שהיתה מעט מבחוץ. אך מיד ניתנה לה אינפורמציה אודות אדגר והיא לא הסתירה ממנו את מה ששמעה. הוא סבל מאוד מדי יום, אך אותו יום היה דווקא יפה, ולו ברגעים בהם טעם מהמתנה אשר קיבל מאיטליה משני הוריו שהגיעה בקופסה אדומה וצורתה צורת חבית אשר אפשר לאוחזה בידיים. הוא אהד טכנולוגיות והמיקרוסקופ היה ציוד נוסף בו אחז ואחד הדברים היקרים לו ביותר. הוא ידע שאישה עשויה לשנות את כל זה ולגרום לו לאהוב את הטכנולוגיה פחות ממה שאהב קודם, ובכלל הן נראו לו ציניות ופחות אוהבות מבעבר, וזאת למרות שכשקנה בחנות צומת ספרים בדיזינגוף סנטר עם בן דודו אהבה אותו המוכרת ואף הוסיפה עטיפה לכבוד יום הולדתו הארבעים שהגיע זמן קצר לפני כן ונתן לו הנחה בחנות הזאת. בעירו היתה חנות סטימצקי שגם בה היו דברים שעניינו אותו והוא נהג להיכנס לשם ולברור מתוך כמויות הספרים ספר או לעתים רחוקות יותר מגנט למקרר. 

הפעם שם ליבו אל המגנט שנשא עליו משפט של ניטשה והחליט שלא לקנות אותו בכל זאת, וזאת אף על פי שחשב שבטח יקנה. הוא אהב לקבל דברים ובמיוחד את הספרים המרשימים האלו העברים ובעלי הכריכה החדשה והנקייה ובאנגלית כנראה הפריעו לו פחות לאהוב אותם ואלו נחשבו על ידי הפילוסוף אשר שוחח איתו כאיכותיים יותר מהספרים בעברית אשר היה קל יותר לקנותם. 

גבריאל מוקד היה כבר מילל במיטתו בעודו נזכר במאסטר זן בודהיסטי ובתלמידו, וזאת למרות ששנים מספר לפני כן היה יושב לשולחן ומספר את הסיפורים במלואם ולא רק מיילל כרומז על מה שבעצם הוא רוצה לומר בכך. המשוררת מחיפה אמרה לאדגר ששמה את ספרו על המדף ולא קראה בו עדיין, והוא כבר יודע שאנשים רבים מקבלים ספר שמים אותו על המדף ולא קוראים. חברתו מניו יורק כתבה שהיא צריכה לעבור בגלל המחירים הגבוהים של האזור בו היא גרה. הוא ידע שהיא רוצה עוד ספרים אך הפריד ביניהם מרחק רב והיה נוח יותר לשלוח לה לינק לאתר.  

הקולוסיאום ברומא כפי שצולם על ידי אבא לאחרונה באיטליה