רגעים עם חברים, עם עצמי ואיתכם
צפיתי בסרט על אביתר בנאי, והחלטתי לעצור רגע ולכתוב פה. מה זה אומר להתעורר בעיר הזאת, שאין בה את התגובה ליצירה מצד אנשים אחרים שמאפשרת את הצעד הבא. ולכתוב, כאילו אתה והמספרים לבד בעולם. לאחרונה, כתבתי מאמר ליקום תרבות והיו קוראים וגם הגיבו תגובות, וזה היה אחר. לרוב אנשים קוראים אותי, אבל לא מגיבים כל כך.
כבר סיפרתי לכם, חושבים שאינני אוהב את התגובות ולכן אין תגובות בפעמים רבות. אחרי הרפתקאה כזאת בסקוטלנד העיר שלי נראית שקטה, ואני שוב שואל את עצמי אם אני עושה נכון שאני שואב את כל המדיה הזאת, ואני מתכוון גם לספרים בכך.
ונהניתי לקרוא אתמול בלילה. אבל חסר לי משהו, איזה מישהו שיבין את מה שקורה לי שאוכל לכתוב לו. אני כותב לי ואנשים קוראים, ואני מודע לקריאתם. כמו שאתם שמים לב אני פונה אליכם ויודע שאתם שם. יעל חלפה מחיי ונשארה כזיכרון, היא היתה לא רק אדם ממשי, אלא גם דמות ספרותית. נח לשלב אותה בטקסטים אפילו שהיא עצמה עברה מהעולם.
היא לא נעלמה לי כדמות, נשארה נוכחת. אני זוכר את הפעם ההיא שבה אני והיא ישבנו בפארק בכפר סבא וכתבתנו שירים והקראנו אחד לשניה. איזה קסם זה, רגעים ספרותייים כאלה. וגם ציירנו יחד ציורים אצלה.
והיתה פעם שהיא באה אלי והכינה לי תה עם דבש, היא עצמה היתה גם עוקץ. הבוקר דיברתי עם חבר על הלבטים והוא אמר שהוא מבין אותי. אני חושב שהוא הבין. לא שהוא הציע איזה מפתח גדול שהוא הבין. ואני רואה מוזיקאים בטלויזיה ורוצה גם לעשות מוזיקה. אבל אני בעולם שיש בו יותר שקט, וששומעים בו את צלילי הקלדת המילים.
כתיבת שירים זו הדרך שלי לעשות מוזיקה. אתם יודעים שקריאה דיגיטלית זה ממש מעניין? אני גיליתי את זה מחדש, אבל קורא גם בדפוס על נייר. בדיגיטל האור מגיע ממסך ואפשר לקרוא את פירוש המילון על המילים ולהשתמש בהקראה של המכשיר. בחוץ הציפורים מבשרות שעוד מעט שבת.
בתמונה סקוטלנד בתהלוכה לכבוד השנה החדשה מעוד זוית. צילם אבא שלי נחום סלוצקר באדינבורו.
תגובות
הוסף רשומת תגובה