אני יעל והזקנים של חב"ד

לא נולדתי בארצות הברית, גם לא ברוסיה, ולא עליתי לארץ. נולדתי בישראל ונסעתי לחוץ לארץ רק לזמנים מסויימים, אבל לא יותר מחודש. את הזמן המוחלט שלי חייתי בישראל. לעתים הייתי בנסיעות של שבוע או שבועיים למדינה אחרת, רוב הפעמים נסיעות ארוכות נמשכו עשרה ימים. עברית תמיד היתה שפת האם שלי והשפה הראשית אותה אני דובר. אנשים טועים לראות בי זר, אומרים עלי דברים אבסורדיים למשל שנולדתי חרדי. נולדתי חילוני ולבית שאיננו דתי בכלל. כל הזמן רציתי להיות קשור לאנשי המקום אך הם מפנים לי עורף. תקופה מסויימת בתל אביב חבריי רצו לחבר אותי עוד יותר לישראליות ממה שאני מחובר. לא היתה הסכמה כללית שהניסיון הזה הצליח. קבוצת דור וחצי לא קיבלו אותי לשורותיה משום שנולדתי כאן.

 תמיד הייתי מודע לישראליות ולרוב רצו לכוון אותי לכיוונה של זהות הזר, זה שאיננו מבני המקום, וזאת למרות שאני מכאן בכל רמ"ח איברי. השפה העברית היא שפתי, הערים הישראליות הן ערי. מעולם לא גרתי אפילו חודש וחצי במקום שאיננו ישראל. אני נשבע שאני ישראל, לא עברתי מכאן. התקופות של חודש אותן ביליתי באיטליה היו לצורך לימודי אמנות ולא משום עניין של מעבר מדינה. פעם, רציתי לעבור עם מישהי לארצות הברית או לגרמניה, זה לא יצא לפועל, נשארנו פה. 

מזל שלא עברנו לברלין, כך אני חושב כיום. ניו יורק? אפילו אתמול מישהי הזמינה אותי לעבור לארצות הברית. כתבתי לה שאני רוצה לעבוד כאן ולחיות פה. לא רציתי להיות כל כך זר לאחיי הישראלים, אך כך נקבע על ידי תפישותיהם שאינן כוללות את עובדות החיים האמיתיות שלי. רוצים לסחוף אותי לאורח חיים של שמירת שבת כולל אי שימוש בחשמל. 

האם הוריי הולכים בדרך טובה מזו? אבל שלי בעד הדברים החדשים, טכנולוגיות מסכים וכל מה שזה כולל. המידע דולף, אך כשמדובר בטקסט מורכב הרוב אינם עוסקים בו. ישנם אנשים סביבי עם שביבי אינפורמציות, למשל מישהו שצפה באיזו הרצאה ביוטיוב בנושא פיזיקאלי. גם בחב"ד ישנם נושאים מורכבים שבאים לידי ביטוי בשיעורים. אני מקשיב לחוכמות, אך אינני רוצה להיות מובל על ידי עדר של זקנים וגם לא על ידי זקן אחד. הספיקו לי הזקנים השתלטנים בחיי. תמיד איזה אדם זקן רוצה להוביל אותי לעבר מה שהוא עשה ושאחייה כפי שהוא חי את חייו. אין זה העניין שלי בחיים ואני מורד והולך בדרכי פעם אחר פעם כשדבר כזה מתרחש אצלי. הכי אני רוצה להיות בבית יום שלם ביום כזה, אך אני מחייב את עצמי לצאת ולשאוף אוויר.

 היום, היו הודעות אך פחות צלצולים בטלפון, הורי בחוץ לארץ כרגיל. כבר חושבים שהם גרים בחו"ל, דבר לא נכון לחלוטין. אני מבין למה עובדות כל כך לא נחשבות בקרב הציבור הישראלי, הוא איננו חושב בעובדות בכלל, וחבל שכך. דברים עובדתיים נראים לו כבדיה. ובדיות נראות לו כעניין עובדתי. קשה להבדיל מציאות מבדיות בארץ ובשפה שלנו. החיים אינם מיטיבים עמנו במובן הזה. הייתי רוצה שאנשים יחיו על פי העבודות. אך הזקנים החב"דים חיים בעולם שנעלם כבר ומתעדכנים בהווה רק קצת. והזקנים נראים מטורפים לצעירים ואילו הצעירים נראים מטורפים לזקנים, שלא לדבר על מניפולציות. אני רוצה את יעל שהכירה אותי, והיא איננה כאן. והיו לה בעיות. אתמול היתה לי שיחה עם רב בנושא ומאוד לא הסכמתי עם עמדותיו לגבי העניין. אני חושב שלא הבין שאני באמת מבין שהיא מתה. יעל היתה בחורה ששנאה הרבה, ולא חשבה מספיק על אהבה ועל נועזות ועל אומץ לב.  

בתמונה, רכבל בשוייץ שצילמה אחותי רונה בנסיעה שלה לשם.