התשובה היא בטקסט השירי

התשובה היא בטקטס שירי שכתבת עכשיו

יש לכתוב את הרגע הנחווה בשורות הארוכות יותר

היום, הוא יפה וקריר, יש לך עוד את רובו לפניך לחיות בו.

ואנשי העיר אינם תמיד לצידך, לפעמים הם רוצים לשוחח

אתה מגיע אליהם כפי שהיום מאפשר, ולא תמיד יש לך הרבה זמן למפגשים.

לעתים אתה רוצה יותר מזה, שהרגע יהפוך לרגע יפה יותר

ויש לך רגע בכל יום, הנה מילה מופיעה שוב, אך עם אות אחת פחות, הפעם בתחילת שורה בעברית

המילה של הזמן זו שמצליחה לעורר בך את הצמידות הזו למחשבתך,

פנקס מלא בשורות על מבנה עץ שולחני, לבן מבפנים ושורותיו מצד ימין לשמאל

הוא שואל אותך מתי תכתוב בפנים, ואתה אינך מספק לו תשובות חד משמעיות בכתב דיו כחול

כפי שהשורות מתארכות כך עובר הזמן מקצה לקצהו של יום שיש בו גם רוחות- וציפורים על גגות

אין פה עם מי לשוחח על אמנות שיחות ארוכות כבעבר, גם לא על מדעים, ובכל אביך, הוא נוכח אצלך.

אתה עונה תשובות כפי שהיום מתגלגל. לרגע הכל נראה מוכר יותר, מוכל ובלתי משתנה.

האם היה חזק יותר בעבר לפני שהתחלת את המסע הזה פנימה עם מעברך,

השתנית והעיר בכל זאת מכירה במשהו ממה שנעשה, אבל לא באמת איכפת להם.

הם שם לרגע בצד ולא באמצע, ואחר כך מסתודדים עם משפחות. ואתה לבדך, והמפגשים לרגע בלבד. אלו חיי הרווק בעיר.

מפגש דיגיטלי הוביל אותך לשעה של הסתובבות ברשתות, סימנים על מסך הקריאה והכתיבה,

אם תפגוש מישהו אולי יקרה אסון. העיר הזאת בטוחה יותר ממה שחשבת,

ואז תשתה את כוס הקפה ומי הבוץ יעירו אותך יתנו לך חיות. 

והחתולים עודם מטיילים בתוך החצר, ומזכירים לנו את האדמו"ר מהעיר הגדולה והבניין בו הוא גר.

תספר כיצד פגשת אותו, ואיך רצה להעביר אליך, ואתה, התרחקת משם וכל השאר נשארו להתפלל בבית הכנסת. 

בתמונה פסל בברלין שצילם אבא שלי נחום סלוצקר תוך כדי ביקור בעיר.