מצב העניינים לרגל השנה החדשה ועם חזרתי מחוץ לארץ

 אז מה יש לנו בהרצליה? הישיבה שחזרתי אליה, כולל ליטאי. הספר שמסדר את הזקן שמספרתו בשחור ולבן כולה. חנויות למיניהן, ובתי קפה, ומסעדות, חלקן פתוחות גם בלילה. נכון, במרכז העיר אין מסעדות גדולות כמו בתל אביב בשעות המאוחרות ככל שציפית. עם זאת סאפורי נפתחה מחדש ולמרות שאין שם סכין יחד עם המזלג (שניהם פלסטיק כרגע) הפסטה טעימה. אכלתי שם עם יעל בגלגול הקודם. הספקתי כבר לשתות את הקפה החזק מדי של העיר הזאת, ולעתים למרות שאני רוצה להרגיש את המים החמים המרים האלו מכינים אותו עם מים לא מספיק מחוממים. היה יכול להיות טוב אם הקפה בהרצליה היה זהה לזה שבכיכר רבין, בתולעת ספרים למשל, שם הוא מושלם. אני מתכוון לאספרסו כמובן, הקפוצ'ינו איכותי לכל דבר ועניין גם פה. וגם בישיבת מרכז העיר יש קפה הפוך שאתה מכין לעצמך בחינם, ואפשר לשתות אותו בזמן הלימודים. זה מזכיר לי את הישיבה במרכז תל אביב ברחוב בוגרשוב ליד דיזינגוף סנטר לא רחוק מישיבת חזון אליהו של חב"ד. אז כן, הזיכרונות מתחברים להווה גם דרך רגעים כאלה של הנאה. 

שוחחתי עם פילוסוף בטלפון, היתה שיחה מעניינת. הוא המליץ לי על מאמר שפרסם באינטרנט וקראתי אותו מיד ואף כתבתי לו תגובה אישית בצ'אט. בנוסף יש לי נוחות גדולה יותר עם כל מכשיר חשמלי שנכנס הביתה. ואני נהנה ממכשירי הדיגיטליים משום שהם מספקים שער לעולם. קודם אתה פוגש משהו באופן דיגיטלי, ואז אתה שם, בעיר עצמה. אני יודע שאתם אוהבים את התמונות בבלוג מתגובות שקיבלתי. אמשיך לספק לכם אותן. יש בעיר הזאת הרבה מרחב להתפתחותה האורבנית, יש עבודה לעשות, ואני מניח שהעירייה עשויים לפעול בעניין. כבר משפרים שורת חנויות במרכז העיר ויש עוד בניינים גבוהים שנבנו לאחרונה. התחושה אינה זהה לקודם לטובה אני מתכוון, משום שהבניינים הגבוהים עדיפים על הבנייה הצהובה חומה. 

עם זאת בניו יורק היתה יותר אנרגיה מאשר כאן והלוואי והישראלים היו לומדים מהאמריקאים איך לבנות תוך סיפוק האנרגיות האלו. יכול להיות שמדובר במשהו באדמה. בית חב"ד המרכזי בעיר גם הוא חווה שיפור וכעת הוא יפה ומרווח יותר וגם הספרים בו חדשים. יש היכן לפגוש אנשים ולא תמיד יש עם מי לקבוע, אבל בכולל וודאי שיש עם מי להיפגש וזה למרות הלחצים. הייתי אומר שהעיר הזאת משתנית כל הזמן מעצם היחס בינינו ובינה. היא נותנת לנו עוד שינוי לעקוב אחריו ומרחב ריק מספק כר להתפתחות עתידית. אנחנו במחוז תל אביב כפי שידוע והמרחק לשם הוא תחנת רכבת. למרות שמישהי שהכרתי עזבה את העיר אחד שאני מכיר עבר משכונת התקווה לכאן. מדובר במוזיקאי שנולד פה בעיר הזאת ובמחוז הזה והוא חזר לפה אחרי שנים עם הברנז'ה התל אביבית. בבית אפשר להתייחס יותר לטקסטים בשעות כאלה בהן יש זמן לחזור לעצמך, והתחושה דומה לג'ט לג של חזרתך מארצות הברית. 

יש עוד הרבה דברים להתייחס אליהם בחנויות ספרים ואמנות, במוזיאונים ובספריות ובכלל במוסדות התרבות למשל הסינמטק שיש בו כמה סרטים בכל יום ועוד מגוון אפשרויות. כשאתה נוסע לחוץ לארץ וחוזר יש תחושה שהעתיד פתוח בפניך וחווית את עצמך באופן שונה והנה אתה כאן והאוירה נראית שונה ממה שהיתה לפני שעזבת. הגלגול ברשתות הוא בזבוז זמן אבל גם שם יש התעדכנות וקשרים, כאלה שמן העבר ואתה שומר עליהם ואחרים שנוצרים ונשמרים באופן וירטואלי. פרסמתי מאמר חדש ביקום תרבות על כתיבה ואמנות ויחסם של אמנים זה לזה ואני מזמין אתכם לבקר שם ולקרוא עוד, יש לי שם אינספור מאמרים והנה עוד אחד חדש. קר פה אבל לא יותר מדי, מעיל וחולצה ארוכה והנה אתה כבר מסודר. אני עסוק בכל דקה שבה אני לבד גם אם חלק מוביל למשהו מעשי והשאר פחות כאלה ויותר שייכים לתחום הפרטי. לפעמים כשאינך חושף בפומבי באינטרנט את חייך הפרטיים זה שומר על משהו מחוץ להישג ידם של הקוראים המגיבים לי פה בעיר, וטוב שהם מגיבים משום שכך אני יודע איפה קראו ולפעמים אפילו מי קרא. אני יודע שזה מעניין את המבוגרים ואת הצעירים ושמתייחסים בזיקנה למה שאני כותב על היחסים ביניהם. לא את הכל אני מעלה על הכתב פה בבלוג. 

לפעמים עדיף להשאיר את זה יפה יותר ולהשאיר בחוץ את הנשיכות עד שגם את זה אעלה על הכתב. אולי אומר בדרך יותר עקיפה שהדתיים פה משחזרים בחיי הבאים איתם במגע את מה שקרה אצל הרבנים של חב"ד והליטאים מעצם זה שהם לומדים מרבנים כיצד מישמים יחסים ביום יום ולעתים מדובר גם ביחסים שכוללים רגשות פחות חיוביים. מזמן לא שמעתי על אהבת ישראל ועל חשיבותה וכיצד מרבים אותה ואני מקווה שאנשים בארץ יחזרו לומר זה לזה שהם אוהבים, אחד את השני וגם חפצים ורגשות, למה לא בעצם. ובנוסף בקשר לזה חשוב להבין שהעברית איננה האנגלית שיש בה את האות או העגולה שדוברי האנגלית נמנעים בגללה מכל כך הרבה מילים. המילה אהבה או הביטויים אני אוהב אהבתי ועוד מיני גילגולים של גילוי נאות הם מהביטויים החיוביים בשפה העברית והם הולכים ונעלמים בגלל השפעת התרבות האנגלית אמריקאית שכוללת כמובן גם את סקוטלנד ועוד מדינות דוברות שפות המבוססות לטינית של ה UK. אל תלכו כל הזמן בעקבות תרבויות זרות שכמובן שיש מה ללמוד בהן ומהן התייחסו לעתים לעברית כשפה בפני עצמה שמגיע לה יחס כמה ששייך לנו ולא רק כמושפעת מן האנגלית והרוסית שאנחנו כה מתייחסים אליהן כשפות נוספות. 

הערבית למשל גולשת אל תוך העברית בקצב מאוד איטי, השפעתה איננה חזקה כמו השפעת האנגלית על פי מה שאני תופס מהסביבה המדברת. אל תהיו עויינים כל כך ושונאים, תישמו רגשות חיוביים, רגשות שלילייים מפרקים את העם שלנו ליחידות ומקשים על החיבור בינינו. פגשתי רב אחד מוזיקאי בעיר והוא מלמד את חסידות חב"ד והוא אדם מעניין והוא מקליט מוזיקה. יש פה אנשים מיוחדים, הוא איננו היחיד שראוי ליחס. אתם נותנים לבני העיר תחושה שהכל נגמר (אני כותב פה אל המבוגרים) יש פה עוד המשך, ולכל קיץ יש את הקיץ הבא. 

הרי חב"ד המרכזי פתוח בלילות במיוחד בשביל שהצעירים יבואו, אז תפנו את תשומת לבם, מלאו את הצעירים ברצון להמשיך את הדת שלנו. יש יותר מפחדים ושנאות בעולם, יש גם תעוזה, אומץ, יופי עומק ואנרגיה רצונות ושאיפות ואפילו שלווה ונחת נוחות ורווחה עמוקה. היו חברים זה לזה ותמכו בקרובים אליכם בגלל שיש לנו עם אחד ומדינה אחת, דת משלנו ידע חילוני שראוי ללימוד וגם יחס אל הדת שראוי למימוש. אני מאחל לכם שנה אזרחית חדשה טובה ומלאה בכל טוב, בשמחה ובהזדמנויות ומימוש וגם יחסים טובים עם הקרובים אליכם וגאווה ישראלית אמיתית. 

התמונה צולמה בסקוטלנד על ידי אבא שלי נחום סלוצקר שהוא מפיק מוזיקלי מורה מלחין וכנר