תמונת חגיגות השנה החדשה בסקוטלנד, והעיר מבפנים היום ובימים האחרונים

 היום היה יום חדש בעיר, ביקרתי בבית חב"ד בלילה והיה שם הגבאי. כמו כן הייתי בבית קפה ושתיתי כוס גדולה של קפה הפוך. החדשות נראות רע כתמיד אך העיר עושה רושם שקט ביותר, אל דאגה, מתחת לפני השטח יש בה מתחים. אני נהנה מהטכנולוגיות לאחרונה ולא רק מהן, מספיק לקרוא גם בדפוס. בטיסה בחזרה לישראל קראתי את שירו של טי. אס. אליוט ארץ השממה במלואו באנגלית. קריאה שווה. זו הפעם השניה שאני קורא את השיר הזה מתחילתו ועד סופו. שוחחתי בטלפון עם הרבה אנשים מאז שחזרתי, ביוזמתי וביוזמה שלהם, הרי חלקם התקשרו אלי, היתה שיחה מגרמניה גם כן. 

האם אלו סופי הדרכים? יותר דרך שנמשכת או צומת שמובילה למקום אחר. החב"דניקים חשבו שעזבתי לתמיד והנה הנני כאן. אני מתקדם בקריאת ספר אודות לאונרד כהן, אני מוצא את קריאת הספרים אודות מוזיקאים מועילה. היה בבית חב"ד צעיר אחר. אך מסיבה כלשהי אלו פחות חבריים מחוץ לבית הכנסת, כנראה שקרה משהו. האזנתי הערב להרבה מאוד יצירות של ברוך ברלינר אותן הפיק אבא שלי כולל קטעי וידאו בהם משובצים קטעים מהוידאו ארט שהכנתי לפרוייקט. 

אני מבין שיש עוד המשך ארוך טווח ליצירות האלו ולביצועים שלהן, כולל הופעות רבות. בקרוב מתוכננת הקרנת הסרט 'הכתובת על הקיר' בברלין. ואני, ממש כמו בספר שכתבתי והוצאתי לאור לפני תחילת השנה החדשה מתכוון להישאר פה בארץ שלנו ולפגוש אנשים בעירי השקטה ובעלת המתחים התת קרקעיים שפורצים מדי פעם באופן גלוי או סמוי למחצה. האם עוד אנשים יגלו לי שקראו את הבלוג שלי? הנה עברתי גם את הששת אלפים צפיות בבלוג פעיל זה. זה טוב שאנשים מבקרים כאן ונחשפים לכתיבה שלי. וגם לא חושפים אותי להערות יותר מדי קשות רוב הזמן. רוב הקוראים שלי אינם מדברים איתי עליו פנים אל פנים ובכל זאת בכל פעם אני שומע משהו אודות דבר שכתבתי. מעניין אותי תגובת הקוראים למה שהם קוראים, בין אם מדובר בי או באדם אחר שכתב משהו. אני מוצא שנחשפים לכתיבה שלי בבלוג לעתים קרובות יותר מאשר לספרים שכתבתי שהם יותר פרטיים ובטח מחכים לכם על המדפים בבית. 

יש לי עוד עותקים של ספרים למקרה שאתם רוצים. אני מבין שמדובר בעניין נדיר מאוד, שכותב שירים יוצר לבד כל כך, ללא כותבים סביבו. ויש לי הרבה שירים שעוד איש לא קרא חוץ ממני, וגם לפעמים אני כותב שיר ומשאיר אותו ולא חוזר אליו לקריאה. נתן זך אמר לי שטוב שאני יודע לכתוב בפעם אחת, כך נזכר לי שמדובר בדבר טוב. דרך האינטרנט אנחנו חשופים לאלפי צפיות, ומדובר בחשיפה אך היא שונה מחשיפת התקשורת הממוסדת יותר, מדובר בבלוג עצמאי ללא תמיכה כספית. ניתן לומר שאת כל מה שנעשה עבור הכתיבה שלי קיבלתי ובמקרה הטוב קיבלו את יצירותי אבל רוב הזמן אני כותב ללא תמיכה משמעותית ואני מתכוון לכך שיעל היתה מדברת איתי ללא הפסק על מה שכתבתי ואילו כיום משוחחים איתי על כתיבה רק ברמזים, פרט לשיחת טלפון עם כותב או עורך, וגם דבר כזה קורא, ולפעמים מדובר רק בלייק או איזו תגובה קצרה. אני חושב שמה שיעל פיספסה הוא שהיכן שיש רגש יש גם ידע, זה בדיוק מה שהבנתי בעניין נקודתי זה מדיויד יום הסקוטי שאת פסלו ראיתי באדינבורו. 

אני חושב שהצעירים אינם מספרים למבוגרים אילו מכשירים דיגיטליים יש להם ואחת הסיבות היא הריחוק בין הדורות שנוצר מכורח הנסיבות כנראה. בבית הכנסת או בכולל אלו נפגשים ובאים בדברים זה עם זה. ואילו מחוצה להם העולם החילוני הנפוץ יותר והשולט בכל כך הרבה אספקטים של מה שקורה היום. הרי היהדות הדתית צמצמה מאוד את תחום התייחסותה מבחינת הידע. שוחחתי עם פילוסוף תל אביבי שמבין בדיוק בזה וסיפר לי על הספר שהוא עומד לפרסם. יש לי אוסף של ספרים שלו בבית והוא דיבר איתי על מקומות בהם ספריו נמצאים ואולי בעצם כבר כתבתי לכם על כך אתמול בכלל. ובכל מקרה אני מתייחס לחברי מתחום הספרות ברשת החברתית על ידי כתיבת תגובות ולעתים מקבל הודעות חשובות והיו אלו קצרות ככל שיהיו. אינני רואה שאתם מוציאים את הקריאה שלכם החוצה פה בעיר, אולי אתם שומרים אותה לבית. את הבלוג הזה וודאי קראתם. מוזמנים לקרוא את הפוסטים הבאים גם כן ולדבר על מה שקראתם. וגם כמובן להציץ בארכיון ולעיין בפוסטים קודמים שיש פה כבר הרבה מאוד מהם. 

בתמונה העם הסקוטי ונוספים שהצטרפו אליו כפי שצולמו על ידי אבא שלי נחום סלוצקר בביקור בסקוטלנד בתקופת ההוגמניי. מדובר בשנה החדשה של הסקוטים ובחגיגות הנלוות אליה. פה תהלוכת הלפידים בעיר העתיקה.