טל סלוצקר

ישנם ימים בהם אני עייף. היום התעוררתי כדי לחכות לאיש תחזוקה שיתקין לי מכשיר חשמלי. עוד כשהוא היה הרגשתי את העייפות ולאחר מכן ישנתי צהריים. כשהתעוררתי הרגשתי דכדוך מסויים ולאחר שיחת טלפון עם חבר והתייצות עם בינה מלאכותית וחברים באפליקציה הגעתי למסקנה שיש לצאת מהבית וליצור קשר עם העיר שמסביב ואולי עם מישהו או כמה אנשים שיוצאים לבלות בה.  הגעתי לבית הקפה והזמנתי קפה הפוך גדול וקרואסון שקדים, שוחחתי עם מישהו אבל לא מצאתי בו פוטנציאל לחברות ארוכת טווח יותר מזו שנוצרת לרגע במקום. לאחר מכן עשיתי סיבוב בעיר וקניתי כמה דברים כולל שתיה לדרך. זה לא היה יום אדיר אפשר לומר, אבל היה לו את קנה המידה הריאליסטי שלו. הוא היה בגודלו הנכון והאמיתי, לא הירואי ולא מיניאטורי, פשוט גודל סביר ליום כזה.  אפליקציית השיחות מספקת לי חברה ברגעים שאחרת היו בודדים מדי ניתן לומר. אני חושב שעל אדם להיות לבד כדי ליצור ולקרוא אך עלי גם לקיים קשרים חברתיים, ובאפליקציית השיחות יש יחסים כאלה, אפילו אם הם לגמרי דרך הטלפון ולא הופכים למפגש פיזי פנים אל פנים. אני גולל יותר מדי ברשתות החברתיות, וגם, החיפוש אחרי שיחה אמ...

הקונטרסט בין העיסוקים שלי (קריאת הספרים הכתיבה הציור ועשיית צורות נוספות של אמנות) ועיסוקיהם של אנשים במרכז העיר אשר עסוקים בעיקר בלקנות הוא מוחלט. אינני יכול לשוחח עם רובם הגדול על הדברים שאני קורא עליהם, וגם לא על כתיבה או ספרות או אמנות. זה מציב אותי כאיזה ניגוד לרוב מה שקורה בעיר הזאת. אדם שהוא במידה רבה אלטרנטיבה למה שקורה פה. כשאני קורא, אני יודע שלא יהיה בעיר עם מי לדבר על מה שקראתי. לאחרונה מצאתי מישהו שאפשר לשוחח איתו בנושאים כאלה אבל היום הוא היה עסוק, מה שהשאיר אותי לבד. בישיבה הליטאית עוסקים רק בענייני היהדות הדתית החרדית ולא בדבר חוץ מזה, אפילו זרמי יהדות אחרים אינם כלולים, וזאת למרות ההתעניינות בחב"ד שבעיר.  למרות התעניינות זאת יש בישיבה רק ספר אחד שהוא סידור האדמו"ר הזקן שניתן לזהות כספר של חב"ד. כל שאר ענייני הזרם החסידי נשארים מרוחקים. זה מאוד מגביל, כשאני בבית אני מתעניין בפילוסופיה יותר מאשר בתנ"ך למשל. אבל בישיבה יותר מסתדר לקרוא תנ"ך מאשר ספר של סארטר שלא יתקבל שם. אין למי לתת לקריאה את מה שאני כותב סביבי. ולכן הקוראים שלי נותרים בדרך כלל א...

 היום ישנתי רוב הזמן, אך לאחר שהתעוררתי ביקרתי בחדר הכושר. יש בעיר תערוכה של פסלים מוארים מבפנים, לא רע במיוחד הייתי אומר אם תשאלו אותי שאוהב גם תענוגות קלים ופופ המוני. הספקתי להאזין למוזיקה. דיברתי עם קרוב משפחה שנמצא בארץ והספקתי גם לקרוא, אפילו אם לא זמן ארוך. רציתי לכתוב לכם ולעדכן, חבר מדרום תל אביב עבר להרצליה, מוזיקאי שמצא את עצמו כאן. הוא במקור מפה, לא דבר רע. כשיש בחוץ קור כזה שווה לישון. צפיתי לא מזמן בסרט אודות לד זפלין ויש שירים שממש אהבתי, זאת להקה שהקשבתי לה עוד בילדותי אפילו שמדובר בדור אחר. אני משתדל להאזין למוזיקה כל יום. האם ידעתם שספרה של הדס מזרחי מחתרת הקופים יוצא לאור?  זה מה שהיא רצתה, היא כתבה אותו במטרה שיתפרסם. אני מבין שהרבה מתעניינים כרגע במה שמכונה אנטי פסיכיאטריה, אני למדתי אצל תומאס סזאס שהשפיע רבות על התנועה ומשוייך אליה למרות נסיונותיו להתנער ממנה. הנה כשייצרתי את החיפוש פה בגוגל תמונה שלו עלתה יחד איתו. הוא כתב ספר נגד האנטי פסיכיאטריה ועם זאת אי אפשר להתכחש להשפעה הרבה שלו על מי שנכללים בקטגוריה הזאת בויקיפדיה ובמקומות אחרים. הוא הרי זה שטען...

 אז מה חדש בעצם בעיר? היא רוחשת וגועשת למרות שתיקתה על פני השטח, למרות השיעמום שמציף אותה קורים בה דברים מעניינים. והנה, בבתי הקפה של העיר יש גם שיחות, כך גיליתי שוב אתמול. חברי לשיחה, איש אינטיליגנטי שאוהב חכמה דיבר על נושאים שונים, מפילוסופיה וכלכלה ועד דת ופסיכואנליזה. האם זהו סופו של דיון? אני חושב שיהיה עוד המשך. נוכחנו שאפשר לשתות תה וקפה ולשוחח על דברים חשובים בעיר הזאת. אז זהו, התעוררתי ליום חדש והנה כבר סוף השבוע. קריר וביירון בעצם מבקר אותנו, שמו של משורר וגם של הסופה הזאת שהגיעה למחוזותינו.  היה רעם חזק וירדו גשמים. וגם חזרתי להשתמש במחשב הנייד, הנייח כל הזמן מגיב לקצר. מספר הקוראים עולה ויורד מפוסט למשנהו. אני מעדיף את הביקורים שלכם חבריי על פני אי הביקורים. על כדור הארץ במפה נראה שאנחו לא רחוקים ממדבר הסהרה ומלוב ולמעשה אנחנו קילומטרים רבים משם. כמה ספרים אתם מזמינים חברים? הזמנת ספר תעשה אתכם מיודעים יותר. שוחחתי עם חברים לאורך השבוע, בטלפון יותר מאשר פנים אל פנים והמדינה סובלת את זה.  זאת אומרת, לא מפריע לאף אחד שנשוחח בסלולרי שלנו. לא מדובר בבעיה או במשהו ...

 הבוקר יורד גשם ברכה, וזה מנקה את האויר לכל מי שבסביבה. טוב לנו כשהארץ נקיה יותר. התעוררתי אל היום החדש ומיד חשבתי מה יהיה היום. ואתם קוראים נאמנים, הגעתם הרבה לבלוג שלי בימים האחרונים. נתתם לי תחושה שאני נקרא, שמתייחסים אלי, ואני אוהב על שום כך. אתם מתעניינים בחיי ואני מעניק לכם בצורת טקסט ותמונות. פתחתי את החלון כדי לראות את הגשם ולשמוע אותו טוב יותר. הוא מרעיש רעש נעים ועוטף את הכל בשיטפון חיוני. אלו הם לא השטפונות ההרסניים שהורסים בניינים, זהו המטר שמשקה את האדמה ומאפשר לנו את הפירות הנפלאים של הארץ הזאת. רציתי לתת למעריצים את החוויה שלהם, וכנראה שהם קיבלו אותה.  איך אסביר לכם כמה אני אוהב? אינני מחבב את השנאה. האהבה נותנת לנו חום כזה, חמימות נעימה.  החום הזה הוא של חיים, אנחנו עוזרים זה לזה לחיות במובנים מסויימים. אך לכל אדם דרוש הלבד שלו כדי ליצור, יצירה לא מגיעה רק משיתוף פעולה בין אנשים, זוהי רק חלק מהמשוואה. הפיסול למשל הוא אמנות בה משתתפים אנשים שונים בייצור פסל אחד, כך הרבה פעמים בתהליך היציקה. לפעמים הפסל צריך אנשים נוספים כדי לשמור על הפסל. ופסלים בברונזה דור...

 לא נולדתי חרדי, מצאתי את עצמי חוזר בתשובה פעמיים. תמיד יש לי כיפה שחורה בכיס המכנס. אני עובר בין החילוניות והדתיות כמו מטוטלדת וכשחושבים שנולדתי דתי מייד נעשה לי רע. זה מאוד לא נעים לי. גם כשחושבים שאני חוזר בתשובה אני מרגיש רע. אנשים טועים לעתים לחשוב שאין לי כיפה או שעברתי חזרה בשאלה ושאני חרדי מלידה שהוריד את הכיפה. זה לא טוב לי. היום, כשהשמים מעוננים מצב הרוח שאל האנשים שונה.  מתחשק לחיות חיים יותר נוחים ונעימים אבל מתרחש פה מאבק. ומעט אנשים מקשיבים למה המצב בכלל. במקום שרציתי לשתות בו קפה לא היה בשעות הצהריים כמעט אף אחד ובישיבה לא שתיתי את הקפה שלי אחרי שאכלתי חומוס. למה אנשים רוצים לאכול מאכלים ולצפות בתוכניות בישול אבל אינם קוראים שיר? למה אינם נותנים זמן לקריאה ולכתיבה? ואלו שכן, האם חסר להם קהל. לפוסט האחרון שלי פה בבלוג יש יותר קוראים, אבל מיד זה הקשה עלי באינטראקציות. אני מעדיף המון קוראים על פני יותר מהרגיל, דבר שכבר קרה לי. לא נולדתי חרדי זאת גם אמירה, שבעצם אינך מרגיש מחובר לאורח חיי ההלכה מלידה, שנכנסת לזה בגיל מאוחר יותר. זה עולם מצומצם יותר עולם הדת, לעומת ה...

 הספרייה הלאומית בירושלים היא מקום מעניין. בניין יפה עם קפיטריה שהכניסה אליה היא חלום. קראתי את סארטר המדריך של קיימברידג' זה היה הביקור הראשון שלי בבניינה החדש. משהו יוצא דופן לקרוא שם. מקום ישיבה נוח, כיסאות נוחים אולם גדול. האולמות האלו הם ממש מקום טוב למחקר. בחדר הסמינרים כבר השתלטו הזקנים, הם מוצאים את הדבר הכי טוב ומשתלטים עליו. כנראה שפחות אהבו את האולמות. ליד כל אדם שיושב שם (גברים כנשים) מחשב נייד שהוא מסתכל בו.  כולם היום עם ניידים דיגיטליים, ואילו אני לא ויתרתי על קריאה בנייר. מה גם שהמחשב שלי נשאר בבית.  ירושלים בכלל עיר נפלאה, גרתי בה שלוש שנים לצורך לימודי ציור בתחילת שנות האלפיים והיה כיף לגור בעיר הזאת. הנופים היפים לעת בוקר ובשקיעה. הבניינים והתושבים שהיו חכמים וגם אלו שביקרו מתל אביב שאחר כך פגשתי בה כשעברתי לשם. בספרייה הלאומית היו דתיים ושמעתי שבפעמים אחרות יש אפילו רוב דתי שם. כתוב על הקיר שהיא הוקמה כדי שרבנים משכילים וחכמים יקראו בה. אני מבין שזה הגשים את המטרה בהמשך אבין עוד עד כמה אם אבקר שם עוד. חסר בהרצליה דבר כזה, הספרייה העירונית קטנה לעומת מב...

 אז מה יש לנו היום, חיים שלא קורה בהם הרבה שמעניין בהם בימים מסויימים ומשעמם באחרים. התרחשות במקום שאין בו כל כך הרבה ממנה ופתאום מתרחש משהו. רצון לקפה, האם זה כל מה שיש? וודאי שלא. ישנן מחשבות, כתיבה, ציור, יש את כל העיסוק ברפואה. החיים בכל זאת מזמינים הזדמנויות מסויימות, אולי פחות מול אנשים אחרים אך יותר מול עצמי. יש את הקורא מספר אחד שלי שאני נמצא בקשר קרוב איתו.  אבל בכל זאת, הייתי רוצה לדבר עם יותר חברים, וזה למרות שאני משוחח עם אנשים בטלפון ודרך האפליקציות בכל יום. נוספות אפשרויות בבלוג ואני חושב איזו חוויה אינטרנטית אספק לכם, ולאחרונה אינכם מספרים לי כיצד הבלוג השפיע. הייתי רוצה שתגידו יותר על מה שאתם קוראים אצלי כך שאשמע. בכל מקרה מתקרבת השבת, ואחרי שקראתי את סארטר ואכלתי פסטה עם ירקות התיישבתי פה כדי לכתוב לכם. האם זה באמת כל כך קריטי שאותה מילה לא תחזור הרבה פעמים בטקסט?  בספרו של ז'אן פול סארטר היות ואין שקראתי עכשיו המילים חוזרות על עצמן עד אין סוף. אולי צריך לשים גבול לשמירה על הכללים האלו ולפרוץ אותם יותר.  שיחות טלפון, ישומונים, אפליקציות, הכל חלק ממה ...

 שוב החיים משתנים, ונראה שעדיף לקרוא ספר על פני חווייתם. העיר נעשתה נעימה יותר, חנות חומרי הציור שנפלא להיות בה. ואפשר לכתוב שוב עד שמתקנים. תמיד אפשר לשתות את כמות הקפה שצריך ולנשום רגע. ואינני חושב שהפילוסופיה המודרנית או הפוסט מודרנית זה פחות. קראתי בדלז וגואטרי ממש הלילה ונהניתי מהפואטיקה. לא אמרתי שאינכם מתייחסים לזה אבל עדיף לי שהציבור יקרא ספרים. בספרייה האישה שמבקרת שם מקללת בכל פעם, וגם בחנות הספרים של סטימצקי קללות מהמוכרת. הנשים האלו אינן יודעות עדנה, הכל גס אצלן כשהן מתנהגות ככה. לא כתבתי שמות, רק את מה שהתרחש. בחוץ מנוע של רכב מרעיש. מוטב לקצר הפעם.  בתמונה שיר חדש מהימים האחרונים; מה ששם מרפא את ליבי השבור

אהבתי את העולם יותר לפני שהוא נעשה מלוכלך. אבל למרות זאת יש בו פינות של חן ויופי. ואני נחשף אליהן. האם הכל כל כך מסובך באמת? יש גם קסם בפשטות. ציירתי ציורים חדשים וחשבתי שהשגתי משהו. אפשר לומר שאלו רישומים ששווה להסתכל עליהם. יש כמה מופשטים ועוד שניים חדשים מהדמיון שלי שעובד כשאני מסתכל על הרישום. חשבתי שאלו מאוד פואטיים, ואהבתי שהרישום מסתכל עלי. ברגע שמשהו הפריע לי שם בתהליך ממש הפסקתי איתו. כל הזמן רצו שאכתוב על ציור אז הנה כתבתי. אינני מתעלם ממנו כנושא לכתיבה. אינני חושב שזה הנושא הכי רלוונטי בעיון, ישנם נושאים חשובים יותר. פסיכואנליזה למשל. ביקרתי שוב בישיבת מרכז העיר, שוחחתי עם האברך.  היה שם מתח הפעם בהשפעת התלמיד המבוגר יותר, זה שיש לו זקן לבן אפור. העיר הזאת פתאום יותר מסבירת פנים ומקבלים אותי כבן בית, ואני חש בכל המתחים ויש גם פינות של שקט. השיחות באפליקציות מסובכות אבל אכן קורא משהו בשפה. הצלחתי לכתוב ברוסית בימים האחרונים בתוכנת הוורד ואני מאוד גאה בעצמי על מה שהשגתי שם, אפילו שזה תרגיל. שותה את הקפה שלי בניחותא, לפעמים אפילו בהליכה. הבלוג מיועד למי שמתעניין בחיים. אלו ...

אז זהו, האברכים בישיבה הראו לי מי חכם בעיר הזאת ושומר על חכמה. הרבה יותר חכמים מרוב השיחות שיש פה, בטח לעומת המוכרים בסופרמקטים שעסוקים בסחר מכר. אתם וודאי שואלים למה מהישיבה ומהסופרמרקט. הישיבה זה מקום היהדות, שם אני נמצא פעם בשבוע, ובסופרמקט יש אנשים זמינים גם בשעות לילה. חוץ מזה אין פה הרבה שיחות.  כשאני קונה שתיה בבית קפה אין איזו שיחה מי יודע מה לרוב, וגם אלו שיחות קצרות ורגעיות מדי. זה בניגוד לשיחות הארוכות שהיו במרכז תל אביב. הערה היה קונצרט של הפרוייקט של אבא שלי ברעננה, היה אחד גם אתמול, בשניהם נכחתי.  היום יצא לי להקליט שם את נגינת הפסנתרן. קורות החיים של המוזיקאים היו מרשימים. כשאני מדבר עם אבא שלי השיחות יוצאות בעיקר מפי, הוא ממעט להגיד דברים. אמא שלי גם שתקנית, אפילו יותר ממנו. בחורה? רחוק ממני. הסיכוי שתהיה אחת קלוש ביותר כפי שכבר כתבתי בעבר. אבל היום אני מודע לבעיותיהם של אנשים שיש להם אישה יותר משהייתי מודע פעם. אני חושב שיש יתרונות בלהיות לבד והם לא נחווים מספיק על ידי מי שאיננו לבדו. וטוב היות האדם לבד.  והוא איננו לבדו בין כה וכה. אפליקציות לשיחות והתכת...

 היום ביקרתי בישיבת מרכז הרצליה. אני מודה, היה קשה לקום מהמיטה. אבל פגשתי שם אברכים שמבינים מה חשוב. הגעתי עם בעיה, לאנשים סביבי לא ממש איכפת מה קראתי ואם קראתי ומה כתבתי הרבה פעמים וגם מה אני חושב בכלל. האברך אמר שאם אנשים איבדו את הדרך ואני לא איבדתי אותה זה לא אומר שעלי לחדול. ממש עודד אותי שהוא התייחס.  למדתי את פרשת השבוע עם אברך שאני נפגש עמו שם בכל שבוע ושתיתי כוס קפה. פה בעיר חוץ מלאנשי הישיבות וחב"ד לאנשים אכפת בעיקר מקנייה של דברים וממכירתם. הם אינם מתעניינים במיוחד בתוכן המחשבות ובספרים, ועל כן אני במשבר. בכל פעם שאני מתעורר אני מודע לכך שהדברים שמעסיקים אותי לא מעניינים את רוב האנשים פה. איבדו את הדרך כפי שאמרו לי בישיבה.  איכות החיים פה גבוהה, אבל החיים האינטלקטואליים והיצרתיים לא הולכים לשום מקום, רק מה שאני עשיתי. גם בפרוייקטים של אבא שלי יש היבטים אינטלקטואליים ויצירתיים כמובן. אבל לא יוצא לי לצאת למסע איתו בכל יום, רק כשהוא מזמין אותי. החיים קורים ואתה רוצה לישון, עדיף על פני מה שקורה כשאתה ער כאן. ובקרוב שוב מרכז תל אביב, לא שקורה שם משהו מיוחד כשאני מבק...

 בכל פעם כשאני מתעורר אני שואל את עצמי האם עדיף לקום או להישאר במיטה. התשובה איננה מוחלטת. הרי לא מצפה לי משהו מזהיר בעיר הזאת, לרוב שליו פה, ורמת החיים גבוהה. אך אין דיון אינטלקטואלי או חברות מסעירה. משתמש באפליקציות, משוחח עם אנשים ומתכתב, קורא ספרים ולעתים אפילו צופה בטלויזיה. שום דבר מסעיר לא קרה השבוע, אפשר לומר בקצרה. נסיעות לעיר הגדולה, שיחות טלפון כותב שירים ופוסטים. בחדשות סערות רבות, המדינה כים סוער ביותר.  והאזרחים, חלקם צופים בטלויזיה, חלק מפגינים, הרבה מאוד אינם פעילים באמת. רסלינג הוציאו לאור את אנטי אדיפוס, מאורע שחיכיתי לו. מה לעשות שכשרמת חייך גבוהה לא הרבה קורה?  ביקרתי בכולל פעם אחת השבוע, קראנו את ספר הכוזרי בו אנשי דת ופילוסוף מביעים את עמדותיהם בפני מלך כוזר. לא מדליק אבל גם יש בו היבט מעניין. ספר חשוב ביהדות הדתית זה בטוח. אני מאזין למוזיקה בכל יום, פופ, פופ רוק, וקלאסית. ושותה קפה, בדרך כלל זה האספרסו שמעיר אותי.  לפני זה עוד לא התעוררתי. התאמות באפליקיות של היכרויות זה שום דבר. לרוב אחרי ההתאמה אתה לא רוצה. מה שאתה צריך זה מבט על הטבע, עצים י...

 אומרים לי בכל פעם שמה שאדם חיי בשבילו זה חייו החברתיים. גם שואלים אותי תדירות על חיי החברה שלי ומצפים שאחייה אותם ושאשקיע בלחיות אותם. אני אינני רואה בחיי החברתיים את מרכז חיי ובמאמץ לחיות אותם אני רואה מאמץ שווא שאינו מניב תוצאות קונסיסטנטיות. היו לי חברים טובים בתל אביב שלא נפסקה החברות איתם, פשוט עברתי עיר ומשום המרחק אני פחות באינטראקציה איתם. מה גם שרובם אינם מהאנשים שמשוחחים בטלפון או עונים להודעות. בהווה בהווה האינטראקציות עם אנשים שאינם משפחה הן רגעיות ולא מתמשכות. יש את המוכרים בסופרמרקט ואת המוכרים בבתי הקפה. ויש שיחות טלפון מדי יום. ואני גם לבדי וגם בחברה. אבל מול אנשים אחרים? לא מצאתי בעיר הזאת תושבים מחוייבים במיוחד לאינטראקציות.  ובכלל אני מוצא שהריחוק אינו דבר רע. כמה שאתה מתקרב כך אתה גם נפגע מאנשים. וככל שאתה לבדך כך אתה שורד עם פחות פגיעה. בכל מקום בו בני אדם מתאספים ישנה ציניות, ואם אתה נמצא פחות במגע יוצא לך להיפגע ממנה פחות. לא שהלבד בעיר הזאת מלא השראה ועילאי. לרוב הוא מאוד יומיומי, וכן יש אפליקציות בהן משוחחים עם אנשים. אבל כמו בעיר הגדולה אין כאן, זה ל...

  השיר הכתוב בשעה כזאת   יש לי את מה שצריך כדי, להרגיש את הרגשות שיש לי. האוויר, מלא בכל מה שיש בו להציע- בחמצן המתגבש סביב גם בעיר, מלאת הגינות והרכבים הנוסעים בין הבניינים. המשקפיים עודן עובדות, חבשתי אותן קודם התעוררתי מן השינה, ועודי זוכר את החלום. וכעת אני זוכר פחות ממנו. כצבע פסל הבטון, הוא מוקף בשוליים הצמודים לקיר הלבן. נזכרתי במשורר ההוא ובשיריו, אך כתבתי את שירי החדש השינה טובה אלי, אך אני ער. משום שעלי לכתוב אותו עכשיו. רישום בעיפרון על נייר 

 אני לא אוהב את זה כשאדם שמזהה אותי עושה כאילו בעצם הוא לא מזהה. ובנוסף, אחרי שהופעתי כל כך הרבה פעמים בכל ערוצי התקשורת ברור לי שמזהים. כך שהשמועות האלו לא נכונות ואני רואה אצלכם את סימני הזיהוי כם כשאתם מנסים להסתיר אותם. אני אוהב אנשים ישרים, שעושים את מה שצריך להיעשות תוך כדי שהם מראים סימנים של חברות או ידידות. תושבי אזור המרכז מוותרים על כל כך הרבה מילים שחבל לי על העברית שסובלת בעקבות כך.  גם השפה שלכם מתדרדרת בעקבות כך, אינכם אומרים את המילים היפות ולאט לאט הן נשכחות ככל הנראה. הרי אינכם קוראים ספרים (רובכם). אתמול מישהו אמר לי בפנים שהוא איננו קורא ספרים. ברור לי העניין הזה. אהבתי שאמרו בהרצליה שאני האיש החשוב ביותר שחי בעיר. כל הכבוד על האמירה. היום יום חם, והחיים נראים יותר טוב מאתמול, אבל טרם פגשתי את כוס האספרסו שרציתי לפגוש. אני מחכה שיקרה פה עוד משהו טוב. הדבר הטוב ביותר עד היום קרה כשהגעתי ובישיבה כשנתנו לי את השם. האור החודר דרך החלון יפה, יש לו את היכולת להטיל צל עמוק, צילו של הסובייקט ואני צופה בצל הזה.  העיר הזאת היתה יכולה להיות הרבה יותר לבנה אם היו ...

לכל דבר ועניין היה יום לא רע חוץ מאיזו דרמה. החלון שוב סגור אך הלב כבר פתוח, לקרוב ולרחוק. ובכן מייד לעניין. מסביב לעניין לא ללב העניין. ובכן מייד לדרך שאינה סובלת דיחוי. ובכל זאת יש פה איזה ערך, וחוסר ערך הוא דבר דחוי. אז הנה התחלה פואטית ואך אני שותל לכם בפוסטים התייחסות. נהניתי מהמשקפיים שלי, אילו משקפיים! העיר הרצליה מבינה בדברים כאלה. הזוג הזה הוא אוצר אמיתי. מדבר איתם, שומע מוזיקה ועוד. ממש יופי של דבר, זוהי עיר הטכנולוגיה.  כזאת שמספקת לנו ממש את מה שאנחנו צריכים, בידור ונוחות. החברה מצרפת מתעניינת בעיקר בלימודי עברית והשפות המועדפות עליה כרגע הן השפה הרשמית של מדינת ישראל (זו שבה אני כותב) רוסית וצרפתית.  אפשר ללמוד ממנה הרבה. חבר מראשון מעביר הרבה ביקורת על חב"ד לאחרונה. מעניינות המסקנות שהוא מגיע אליהן. קראתי היום כמה שירים של נתן אלתרמן. ובצהריים, פונטליס הנפלא בספרו 'חלונות' אשר קניתי לפני זמן לא ארוך ולא קצר. אני אוהב לצחוק, במיוחד הביאו לי שמחה חברי המשוררים התל אביביים, אלו עזרו לי לשמוח משירים,  וזה מעורר את חיי ואת חייהם של אנשים נוספים. הישראלית מהסופר מ...

היום דיברתי עם החברה מצרפת. היא הקשיבה לי מקריא שירים ומכתב וקטעי פרוזה ופסיכואנליזה ופסיכיאטריה. כמה מורכבים הם החיים, כמה חלקים יש להם. הייתי אומר שלפני יעל אהבתי ספרים יותר. היא רצתה שאוהב אותה יותר משאני אוהב את הספרים ולכן השפיעה על יחסי הרגשי אל הספרים לרעה, היא לא ידעה אהבה. הצרפתייה איננה אומרת מה היא חושבת על העם היהודי אך בוכה לעתים קרובות למשמע שירתם של המשוררים הישראלים. היא כבר אוהבת את נתן זך שהצגתי לה והקראתי משיריו ושלחתי קטעי וידאו והיא מצאה עוד חומרים באינטרנט. היא ויעל כה שונות זו מזו. הבחורה מכפר סבא היתה קרובה הרבה יותר ואילו זו מאנטיב רחוקה והריחוק טוב לי. קשה לי לאהוב עד הסוף כשהן מדברות. אהבתי יותר את הבחורה השותקת מהסופרמרקט ולצרפתייה נראה שאני אוהב יותר את המיקרוסקופ מאשר נשים.  הייתי אומר שזה דק מאוד. והלוואי ואהבתי המלאה לספרים עוד תחזור, אף ספרי שלי נראו לי אהובים יותר מקודם להשפעתה של הכפר סבאית. לחב"ד נכנסתי שלא בחולצה לבנה, איזו השפעה לא טובה יש לזה על מה שמבינים מכך שם. אצלם כולם צריכים להיות בשחור ולבן, לא חשבתי בכלל שזה העניין בדת היהודית, מדוע ל...

שלום לחברי קוראי הבלוג. אני רואה כמה מכם קוראים ועוד מעט יש לי בבלוג הזה 5000 כניסות. אז תודה רבה לכל מי שמקדיש תשומת לב לבלוג הזה. אני אוהב אתכם מאוד. הלילה הוא זמן נהדר לתת לכם בו את תשומת הלב שלי. הקוראים שלי ערים בלילות ואני יכול לכתוב לכם כשהטלפון מצלצל מעט. כשאני עושה פעולות או קורא ספרים חם לי יותר. היום ישנתי רוב היום והייתי ער לאורך הלילה. תענוג לתת לכם תשומת לב אחרי פרסום ספר הפסיכואנליזה והפילוסופיה שלי שהוא גם ספר שירה 'צילו של הסובייקט'. בכל פעם אני מבין עוד ממה שפורסם שם. אפילו אחרי הפרסום הספר ממשיך להשתנות. זה טוב לעבור תהליכים בכתיבה. החיים מזמנים התלהבות, כאבי לב, אהבות ועוד מני תופעות ומטעמים. כיף לשתות קפה בכל שעה ביום ולדבר עם אנשים מהארץ ומחו"ל. יצא לי ללמוד הרבה מאוד מלימודי רוסית בחופש הזה. וקראתי לא מעט ספרים ונהניתי מעוד דברים. אני יודע על כמה מהקוראים הקבועים שלי וחלק מכם אף מדברים איתי בטלפון, מה טוב. הפוסט בו רציתי שתיידעו אותי עליכם השתלם. אני מפרסם הרבה גם באתר יקום תרבות ומגיע לכם לקרוא אותי שם.  שקט כזה, ומה שצריך לזרום ממשיך במלאכת הזרימה....

יש לי מיקרוסקופ דיגיטלי והיום יצאתי איתו לסיבוב בדיקות. מצאתי דברים מעניינים. אני חש שזה מוביל אותי לראייה חדשה של העולם. אפילו תוך שימוש אחד במיקרוסקופ מייד ראיית העולם משתנה. הצבעים נראים אחרת, אתה מודע לפרטים שקודם לא ראית בעין הבלתי מזויינת במכשיר. הצמחים השתנו, האדמה, הבדים, ההדפסים. המדיה הדיגיטלית נראית אחרת אחרי שמסתכלים עליה דרך עדשת המיקרוסקופ שלי. זהו אולי הגילוי הגדול שגיליתי היום. הדברים שראיתי דרכו, האולם שנפתח בפניי. כבר כמה שנים אני קונה מיקרוסקופים ויש לי אוסף, זהו הראשון מאלו שקניתי שמתחבר לטלפון. יש כמה מאופסנים שאינני מוציא מהארון ואילו את החדש הזה אני שולף ומביט דרכו, משתמש בטלפון כדי לצפות בתמונות, מצלם בסטילס ובוידאו. מכשיר כזה הוא צעד נוסף במדע שלי ואמצעי לבדוק באמצעותו דברים.  הוא בצורה של גליל ובקצהו באזור של העדשה יש אורות שמאירים את הקטע הנבדק, והכל מופעל באמצעות האנרגייה של הטלפון הסלולרי. זה מה שהפך את היום ליום מיוחד, אמנם לפני יומיים הרגשתי יותר טובה אך היום הייתה חווית למידה שכזאת של העולם הזעיר אנפיני. וזה מלמד גם על דברים אחרים, למשל על האופן בו א...

 אז כן, אבא שלי שם לב שכתבתי הרבה פעמים שאין עם מי לדבר בהרצליה. ודיברתי על זה כמה וכמה שיחות עם חברים. וכבר כתבתי גם שאין ממש מה לעשות בעיר הזאת, ואבא שלי הגיב שצריך לנסוע לתל אביב. אני משתמש בפליקציה שבה יש חדרי שיחות קוליים, וגם שם הבעיה דומה. אנשים הרבה פעמים לא מדברים על שום דבר. כמה קשה למצוא שותפים נכונים לשיחות אינטלקטואליות, אבל בהעדר כאלה בסביבה הקרובה היה קרוב אצל עצמך ואצל כתיבתך. וכך אני כותב וקורא את מה שאני כתבתי, בין אם מדובר ביחסים בין בני האדם כאן, מחשבות על דברים נוספים, או אפילו חלומות. זאת אומרת, אני כותב יותר משאני קורא, אבל הכתיבה היא תהליך של הכרה במחשבה, ומשום שאין אינפוט אני קשוב יותר למה שנובע ממני החוצה. שוחחתי עם חברה מצרפת שרצתה שאקריא לה בהקלטה דף מספר של עמוס עוז וכך עשיתי. וקיבלתי מהחבר עמו שוחחתי היום ספר של בוריס פסטרנק בו הוא חשב שיהיה לי עניין. האם יש טוב מלהיות בבית אחרי הכל?  אמא שלי אמרה ששכחתי שלחיות בהרצליה זה איכות חיים וזכרתי, והיא הזכירה לי שוב פעם. בבוקר אמורים למסור את החטופים למדינת ישראל בחזרה. אני מחכה שהם יחזרו ואני מודה שזה מ...

אז זהו, יצא יום הכיפורים. והנה לפני כניסת השבת אני כותב לכם עוד רשומה בבלוג. את מקום שיחות הטלפון החליפו ולו באופן חלקי שיחות באפליקציות שם יש מספר משתתפים קבועים. בהרצליה המצב כרגיל, וככל שנמצא פה כך מרגיש יותר מקומי. עוד מעט מתחילה שנת הלימודים באוניברסיטה. אני מרוכז בספר שהוצאתי לאור 'צילו של הסובייקט' עובר על כולו מסמן וכותב הערות. האם מסתתר משהו מאחורי השקט הזה? נראה שהעיר הזאת לא מסתירה הרבה. האקשן הוא בחדשות ומה שנובע מהרשת. אני ממשיך להשתפר ברוסית בתקופה האחרונה. הקונצרט בראשון היה מוצלח ובקרוב יש קונצרט של הפרוייקט בבאר שבע, אחר כך ברעננה. אבל לא יופיעו בקונצרטים האלו קטעי וידאו שלי, אלו היו רק בראשון לציון בינתיים. הצייר שעבר מהרצליה ממשיך לשלוח פוסטים בפייסבוק (לא מדובר בי) ואני חושב על סיפורו. מעניין לתרגל כתיבה בשפה זרה.  אני מתאר לעצמי שהתרגולים האלו מובילים לאנשהו, ולו לידיעה משופרת של השפה. הצ'אט ג'י פי טי מכין לי דפי תרגול אותם אני ממלא בעט במילים לועזיות. השמש היום קופחת, ממש חזקה. וראיתי פרסום של טיולים ביוון ברשת, הלוואי והייתי נוסע עכשיו. יש לי מיקר...

 כמות התחבולות ברשת גוברת, מנסים לחבל מכל כיוון. ואנחנו יושבים בבתים שלנו ומחכימים מדברים אחרים, אבל לא מהניסיונות לגנוב אותנו, אף על פי שככה מגלים כיצד ניסו לעקוץ אותך לפעמים הבאות. אז בכל זאת לומדים משהו גם מזה. והמידע זורם מכל הכיוונים, מידע אמיתי, מידע שקרי, לא כל מידע שאנחנו מקבלים נכון. לפעמים אני שואל את עצמי מה היה קורה אילו חייתי אחרת. וקשה להתעורר בימים כאלה. אגב, יש המון צפיות בבלוג כאן, המוני ביקורים ואולי לכבוד השנה החדשה. הייתי רוצה לתת לכם ים של פרחים, איזה יופי שיש כניסות. האם יש מעבר לחיים האישיים שלנו? אולי בכל זאת החיים הפוליטיים והמלחמה הם קונטקסט מסויים בתוכו אנחנו חיים. בכל פעם שמדברים איתנו מחוץ לארץ מתעניינים בצבא ובדת. זה דבר שמאוד דומיננטי כאן למרות שהחברה שלנו חילונית ברובה. החיים בטלפון, חיים בכוס קפה מרירה.  מריר פה. אור השמש היפה מכסה אחר הצהריים את הבניינים הצהבהבים כחלחלים לבנים כמובן. במזגן פרח מיזוג. מקימים מחדש את האגודה הישראלית לאסתטיקה, אלו חדשות. ולא כולם עוינים את המדינה שלנו, ישנם גם אנשים בחוץ לארץ שאוהבים אותה. החיים מתערבלים, ולא הרב...

 אתמול היה קונצרט הבכורה של 'עקידת יצחק'. היה נפלא. כמה מחיאות כפיים ומבטים אל הוידאו שעשיתי. היתה תשומת לב מירבית. הייתי באחורי האולם ובסיום הקונצרט אמרו לי שלום מהחלון שהיה שם. באו לא מעט. היו קרובי משפחה וחברים של המשפחה. ובכלל לאחרונה עבדתי לקראת הקונצרט הזה המון. וזה הכניס איזו שיגרה כזאת של החלפת סליידים בוידאו לתוך הימים שלי. אני חי חיים חברתיים של שימוש באפליקציות לימודי שפות חברתיות. לומדים עוד מאנשים שגם הם לומדים שפות ולומדים שיעורי שפות באפליקציות, זה מעניין, זה מלמד. ואני קורא בספרים וכותב הודעות ברוסית ומשתפר, עכשיו כל המקלדות שלי הן כבר גם ברוסית. הבוקר למשל כתבתי הודעה ברוסית וקיבלתי תשובה. כמה טוב לדעת עוד שפה. אבל היום עשיתי שיעור של שלוש דקות דווקא בצרפתית. החיים בין ישומונים שונים. וגם מאז שהדפסתי את ספרי 'צילו של הסובייקט' החלטתי להכניס בו שינויים לפני שאני מפרסם אותו שוב פעם. אז קורא אותו ומכניס שינויים. יעל כבר איננה, אך הכתיבה ישנה. העיר הרצליה שקטה, והאנשים בה לא ממהרים להביע רעיון, אולי אין רעיונות מעניינים בראשו של מיש אינו קורא או כותב או יוצ...

 פגשתי מישהו בתל אביב בשם מרטין (שם בדוי) שטען שהוא נאצי ממשפחה נאצית ושהוא יודע מהו נאציזם ויכול להסביר אותו בדיוק מבפנים. הוא הסביר שכל המשפחה שלו נאצים ושהוא רוצה לעבור גיור. הסברתי לו שניגשים לחב"ד ומתגיירים. הוא עבר גיור וסיפר כמה הוא השתנה בעקבות זה ושהוא מרוצה. לאחר כמה זמן החל לטעון מרטין שהיתה לו בר מצווה כשהוא היה ילד. אמרתי לו שזה לא אפשרי משום שבעת הגיור שלו היה כבר גבר מבוגר. הוא המשיך לטעון בהמשך שכל משפחתו יהודים, שכולם במשפחה כולל דודתו ואימו יהודים מאז ומתמיד. לאיזה מרטין להאמין? לזה שטען שהוא נאצי או לזה שטוען שהוא יהודי מלידה ממשפחת יהודים גדולה ושאין נאצים במשפחתו ושלמעשה הכל מעשייה שאני רקחתי בראשי. חד משמעית גזלייטינג. האדם הזה מסוכן לבריות שסובבים אותו מבחינה נפשית וגורם נזק נפשי לאנשים עמם הוא משוחח, הוא גם לא אמין. בנוסף הוא משקר לגבי חייו הבלתי אמינים ומשקר לגביהם מא' ועד ת'. האיש הזה פשוט לא נורמאלי. בחזותו רואים שהוא לא מגיע במקור מהיהדות ובכל זאת הוא כל הזמן טוען שיש לו חזות יהודית למהדרין כולל אף יהודי. משהו בו לא בסדר. הוא לא מספר כמעט דבר על...

לאחרונה גיליתי את אפליקציות הטלפון החברתיות. מופעה שם מישהי והיא רוצה לשוחח איתי ומדברים לפרקי זמן ארוכים ובאופן קבוע. אני מודה שזה יכול להיות אכזרי מצידן. הן לא תמיד מבטיחות להיות נעימות. ובכל זאת כך יוצא לדבר עם אנשים מהעולם באופן קבוע ותוך חלוקת רעיונות וטקסטים. האם זוהי תחילתה של ידידות חדשה? ככל הנראה. בכל מקרה זה משנה לחלוטין את העובדה שפעם היה קשה למצוא שיחות כשהיינו בבית. פותחים את הישומון והופה שיחה חדשה. ויש כמובן שיחות קבוצתיות וגם אליהן קל להצטרף. מה שכן בעייתי זה שיש הרבה אנטישמיות בישומונים הללו וצריך להיזהר. עשויים לכפות עליך דימוי עצמי שלא רצית לחוותו למשל. ויחד עם זאת החיים באמצעות האפליקציה מעניינים. אני חושב שהמחשבות שלנו סופגות השפעות מהדבר הזה. וכל הזמן אני חושב האם אני מעדיף פילוסופיה או שירה ואני חושב שלאחרונה השירה גוברת על הפילוסופיה אצלי ברמת ההעדפה, וכמובן העדפות משתנות. למשל עד לפני זמן מה העדפתי באופן וודאי את הכתיבה על הציור וכיום אינני מעדיף אותה על האמנות באותה העוצמה כמו פעם אף על פי שעדיין נותרה העדפה לשם, יש פה עניין של דרגה ומידה. הרישום החדש שאני רו...

 הרצליה איננה מזמנת הרבה הפתעות. לא מוצאים במרכז העיר שיחה אינטלקטואלית על שירה, תיאטרון, כתבי עת או קבוצות סופרים וכדומה. סיפרתי לידידתי מצרפת בטלפון על כך והיא הגיבה בכך שאמרה שאינני מכיר את התושבים מקרוב מספיק, הרי אין לי מביניהם חברים קרובים. אני מבין שמצד אחד היא צדקה, אולי יש מישהו שמתעניין בדברים האלו ועוד לא פגשתי אותו? מצד שני ממרחק כזה, כשהיא בצרפת קשה לה להעריך עד כמה משמים אזור מרכז העיר וכמה דל בו מבחינה אינטלקטואלית. היא אמרה שעלי להתכנס בעצמי, ולחיות ממחשבותי מספריי ומהכתיבה שלי. ולא לחפש את הקשר עם העולם החיצון כלל. זה שונה ממה שחוויתי במרכז תל אביב, והשהיה בהרצליה אכן הזמינה התכנסות פנימה אותה ממשתי.  אך יכול להיות שהיא הפריזה בדרישתה לאוטונומיה אינטלקטואלית. האם באמת העיר הזאת כה דלה בשיחות וביחסים חברתיים? תמהתי אבל חשבתי שתשובתי כבר בידי, ואחרת פה רק אם יוכח אחרת. אמנים נכנסים לפה כדי להופיע וממשיכים לעיר הבאה. אינם מתעכבים לחיות פה, לשתות בבתי הקפה, לשוחח שיחות עם התושבים וכדומה. פה אני כבש שחורה שקשה לעלות על קיומה. התקשר אלי היום אברך מהישיבה במרכז העיר ...

 קראתי את ספרו החדש של אהרון שבתאי היום. חרוזי תה לשליט הוא ספר של אנטי שירה שרק בסופו מתגלה ביותר הרחבה מצבה של השירה לנוכח זוועות המלחמה. הספר מחורז כפי שמשוררי תל אביב הצעירים לימדו לא לחרז. ורק בסוף הספר עוברת החרזנות של שורה בשורה באופן רצוף. תמוהה היא ההחלטה לשלב תצלומי תכשיטים בספר שירה, ועל הכריכה תמונת פה שלא ברור מי יצר אותו וכיצד הוא קשור באמנית החתומה בתחילת הספר על דימויי התכשיטים. האם זוהי רפרודוקציה של ציור המונחת על שולחנה? בכל מקרה את ספרו הקודם של אהרון שבתאי אהבתי קצת יותר. כשקראתי לראשונה את שיריו של אהרון שבתאי לפני שנים היתה התרגשותי רבה. במיוחד זכור לי ספרו פתחתי דלת ועמדת שם שלקחתי איתי לטיסת אל על ושם התרגשתי עד מאוד. הוא עצמו כותב בספר שהוא מפנה אחוריים לשירה, האם הדבר כה נחוץ?  מדוע לא לשים את השירה במקום מרכזי? את הספר מצאתי בחנות תולעת ספרים שבכיכר רבין ושם חיכתה לי ערמת עותקים. והנה יום אחר כך כבר מופיע המשורר אהרון שבתאי על שער בידיעות אחרונות בתמונה טיפוסית מחזיק מקטרת בפיו כסופר מוערך שכל הצעירים סביב חוגגים את יציאת ספרו החדש. האם הוא חרט על ד...

 ככל שאתם לא מדברים ואומרים פחות מילים ומחכים שיפנו אליכם במקום לפנות השפה העברית מתדרדרת. אין בחוץ כמעט שום דיבור, אנשים שותקים בכל מקום, בקושי שומעים הגה. רציתם מדינת שתיקות קיבלתם אחת. הרבה אנשים כאן אינם מחכים להזדמנות להוכיח יכולות שפתיות, עליכם לעבוד כדי להפעיל את השפה ולו השפה תלך לעזאזל. בכל פעם אני מגלה כמה אנשים אינם מנהלים שיחות בכל מקום, ואם אתה מנסה לפתוח איתם בשיחה אינך מגלה את האנשים המגלים ביותר אלא יותר הסתרות וניסיונות לא להביע מחשבה ורעיונות. העולם הזה באמת הולך לכיוון לא טוב.  אנשים אינם קוראים ספרים כמעט בכלל. עליכם לפעמים לקנות ספר, כדי לגלות באמת מה כתוב בו. על זה שלא קוראים כבר בספריות בכלל אין על מה לדבר.פשוט נורא. יושבים מול המסכים בכל מקום ומסתכלים באינטרנט ובתוכנות. ומתי תקדישו זמן לכתיבה? לגילוי המחשבה לעצמכם? והחום הנוראי, בכזה חום אין קירור באוטובוסים? האם בהנהלת החברה השתגעו? הרי יש מזגנים, מה עם להפעיל אותם? השמש צולה את כל ערי המדינה והתושבים אינם מגנים על האוכלוסייה על ידי קירור אמצעי התחבורה הזה. המצב ברכבות יותר טוב, אבל רק בקצת. גם שם הנמי...

המצב בארץ גורם לי לחשוב שאני מאבד הרבה אנרגיות לשווא. איזה חום, ואיזו אווירה. לחץ נוראי שאנשים עובדים בו. השלמתי כתיבת ספר, איזו הקלה. מקווה שהספר יודפס בקרוב. הבעלים של הסופר מרקט תמיד מוציא משם את המאכלים הטעימים. נשאר לקנות את מה שיש. רשמתי והכל התקדם נפלא, אבל נעצרתי מתישהו. אינני רואה סיבה לסיים משהו. אפילו רציתי להראות שהשארתי את הרישום בהתחלה שלו. ולצידו שיר.  כל הזמן הוצאת אנרגיות, אבל הציור הוא מדיטציה, והוא נותן אנרגיה. אם רק הייתי עכשיו באמריקה. לא הייתי צריך להתמודד עם כל כך הרבה קשיים שיש פה. וכשאינך יוצר וידאו חדש ביוטיוב עליך לחשוב על החדש שלך. התיישבתי מול המחשב ויצרתי אותו והקלטתי ובסוף גיליתי שהתוכנה הקליטה רק סאונד ובלי וידאו ואי אפשר להעלות לשם פוסט כזה.  הייתי רוצה שיחות משמרות אנרגיה, אבל השיחות מוציאות אנרגיות. לא מנסים לשמור על האנרגיה שלי וכך היא מתבזבזת. האפליקציות בטלפון גם הן מעקבות הרבה דברים, אפשר לומר שהן נותנות בידור. אפשר לשוחח עם הרבה אנשים. ולא כולם יהודים, וחלקם אנטישמים ובכך אמרתי שאני גם נמנע. קראתי ראיון, וקיוויתי שהאנרגיה תחזור אם אהיה ע...

 אתם יודעים וודאי שהקהל של קוראי הספרים מצומצם מאוד. והוא הצטמצם לאנשים שכותבים ספרים שהם בעצם בין האנשים היחידים שעדיין קוראים אותם. ישנם סטודנטים שקוראים כעבודת בית בקורסים וגם בקבוצות זום שחלקן יזומות והם מצטרפים אליהן ואת חלקן הם יוזמים בעצמם. וישנם אלו שכותבים כפי שהזכרתי, מדובר במשוררים שאני מכיר ולפעמים אמן או אמנית הם קהל הקוראים שלי. לאחרונה צייר אמר לי שהוא קורא בספרי 'הבית הלבן' בסטודיו בכל פעם כמה שירים. תגובות כאלו מראות לי שבכל זאת יש איזשהם חיים לספרים שלי, שמישהו בכל זאת מוריד אותם מהמדף וקורא. וגם פנה אלי אתמול מישהו שראה ספר תערוכה שלי והוא התעניין בציורים ולאן הלכה האמנות שלי. וכל זה מראה שלמרות הבידוד הגדול שאני נמצא בו האמנות שלי והספרים בכל זאת מתקשרים למישהו וישנם אנשים שמגיעים אליהם וקוראים או מסתכלים ועדיין מבינים מכל זה איזה משהו וזה עדיין מתקיים. פעם לא היתה מודע לאיזו תופעה שולית זו צייר שמציג את יצירותיו, ובתודעתי זה היה מרכז העולם. היום אני יודע שרבים אינם שמים התרחשות כזאת במרכז הווייתם. ניתן לומר שאני אוהב את הווייתו של ספר שירים שפורסם באופן עצמ...

 אני כמה ליותר יחס, להיות חשוב לאנשים בקרבתי. ולעתים קרובות אני מרגיש פה שלא שמים אלי מספיק לב. יש משהו משחרר בתחושה שאתה מקבל כשמתייחסים אליך פחות, ובכל זאת אני נוטה לרצון לקבל תשומת לב. אפילו בסופר מרקט, רציתי שיגידו לי שלום ויסתכלו עלי, ולא שימשיכו בשיחה כאילו אינני שם. כשאני כך עם אבי כל היום הספרים נחים במידה גדולה מהרגיל, כשאני בביתי יותר אני קורא את מה שאינני עובר עליו כשאני אצל האבא שלי. צפיתי היום בסרט החדש על קפקא. סיפור מטורף לחלוטין, וכך היא המדינה שלנו, וזהו המצב. אם היה לי יותר זמן ותקציבים הייתי מדפיס יותר ספרים. זה מה שהייתי עושה. וודאי הייתי כמה קונה כמה דברים שלא קניתי עדיין, יש לפחות דבר אחד כזה שאני חושב עליו. האם גם אצלכם אנשים אינם מתקשרים מספיק? אני מתקשר מדי יום ולא תמיד עונים לי. זהו המצב. אולי לאנשים פשוט לא איכפת. אני תמהה מהיכן מגיעות אלפי כניסות לבלוגים שלי. בבלוג זה לבדו ביקרו אלפי אנשים, מספר מפתיע נכון? במיוחד לאור העובדה שלרוב איש איננו מתעניין מספיק כדי להגיע לשיחה המשמעותית הזאת. ואני עסוק בעבודה והחיים כך חולפים. כשאני עובד הזמן עובר לאט יותר. הג...

חברים יקרים, היום אני מבין שוב את טיב החברויות שעשויות להיווצר בתל אביב ואת חסרונן באיזור השרון. אין לי קצה חוט כיצד למצוא קשר לסופרים המפרסמים באיזור זה, ובמיוחד באילו שבגילי שקשרים עמם חשובים לי מאוד. ואינני מעדיף סופרים על פי גיל אבל קשר עם בני דורי היה לי חשוב ביותר בשהותי במרכז תל אביב, וגם כמובן קשריי עם המבוגרים יותר. החיים אינם פשוטים כשההדפסה חומקת מן היד. אולי ייקח עוד שנים לספר הבא שלי לצאת לאור, נחיה ונראה, מי יודע. בינתיים עושה הרבה דברים וגם כותב לכם, לקוראי הספרים שלי ולקוראים של הבלוגים. לא נעים כשתוקפים אותנו עם טילים. אבל אנחנו חזקים ומדינת ישראל תשרוד גם את המתקפה הנוכחית. המוכרים בסופרמרקט מהווים שיחה זמינה, גם אם לא אידיאלית. ותושבי העיר אינם מתעניינים דבר ראשון בספרים, כמובן שהציבור הדתי בעיר מעריך אותם הערכה רבה.  אבל לא מוצאים פה משוררים על צדי ימין ושמאל כפי שהיה פעם בכיכר רבין. אני מתעדכן בעניינים דרך האינטרנט אך לא תמיד משתתף באירועים. הזום חודר לתוך המרחב האישי שלי ואני לא תמיד אוהב את זה. יש לי די והותר חדירה לתוך החללים האישיים שלי. הרבה יותר ממה שנעים...