טל סלוצקר

הוא ידע שהשנאה איננה מקיפה את מה שאהבה ידעה להקיף. שעליו להתמודד עם החיים ושחבריו פועלים כעת מעט וממרחק. היה לאדגר בעיקר עם מי לשוחח דרך הטלפון ובהודעות, לא הרבה יותר מזה. הוא היה קרוב להוריו וקרן לא שלחה הודעה אחת היום. רמי ליבוביץ' דיבר אך מעט בשיחותיהם ורק כשאדגר רצה שיעשה כך באופן מכוון. הוא לא שמר לאדגר אנרגיות אך המכשירים הדיגיטליים כן עשו זאת. רוב קוראיו של אדגר וויאר הגיעו מארצות הברית לדפיו באינטרנט. הוא שמר את הכתיבה לרצפי מחשבה בלילות, במשך הימים היה עסוק בכתיבתם של אחרים. את השינאה שלא רצה בליבו קיבל מאביו וממשפחתו. הוא לא אהב לשנוא וקיווה שלא להרגיש את הרגש הזה יותר. ואכן, כשאביו הפסיק להשפיע עליו בכיוון הזה התפוגגה מעט השינאה מליבו ואביו חזר להראות כלפיו רגשות אהבה כשכל זה די נמוג, ולמרות זאת את השינאה הרגיש לרגע קט לאחר מכן ואף שכח כלפי מה, אה כן, היה זה כותב אנגלי מן המאה שעברה שניסו להשפיע עליו לשנאו.  אך לאחר קריאה בכתביו שב להרגיש את זרימת השפה המקוטעת שבכתבי המשורר ונתקל שוב במילים המיוחדות שבשיריו. אכן זה לא היה הרגע לקרוא אותו בכל פעם בו הרגש חזר, ורגש זה הפרי...

 לכתוב תוך עייפות בעוד הטלפון נטען. מתוך דחיפות למלא את זרם המחשבה באותיות. לכתוב מתוך רצון לתקשר עם החוץ של החדר. לכתוב כדי להעביר מסרים לקוראים שלי, או בלי מסרים. כדי להיות בזרם הכתיבה ולא רק צריכת המידע אונליין. הקוראים שלי לרוב אינם משאירים סימנים. כל המקום מוקדש לסימנים שלי. השארתי אותם כדי שיקראו, ואכן קוראים אותם, במיוחד כשאני מעדכן. הבלוג שלי שיש בו הכי הרבה ביקורים הגיע כבר לפי שניים ביקורים ממה שיש כאן, ויש פה הרבה. והנה פרסמתי מאמר חדש ביקום תרבות על גלריה רוטשילד אמנות, האמנים אינם רוצים להראות שזה חשוב להם.  לא הגיעה בינתיים תגובה מהגלריה אלי, לא שהיו הכי נחמדים אלי בכלל לאחרונה מכיוון האמנים. היתה לחיצת יד באיזה רחוב בתל אביב, אבל מה, זה קצת כבוד. כתבתי לאחרונה יותר פרוזה משירים, אבל זה טוב. אני מרוצה שיש התפתחויות בכתיבה שלי. רציתי להביא את עצמי לידי כתיבה יותר מאשר לקריאה אבל קראתי המון, יותר מדי. אני רווי. רוצה הפסקה מקריאת ספרים. הסתכלתי במיקרוסקופ, מעניין. הכתיבה תופשת את הזמן יותר מאשר את הזמן המיידי, יש בה תפישת זמן שכוללת טווח מסויים של זמנים בטקסט. אבל ה...

 הכי הרבה קוראים יש לי מארצות הברית ומישראל, חשב אדגר לעצמו. אבל יותר קוראים נמצאים בארצות הברית. אתה הקורא טקסט זה, האם חשבת פעם על הקוראים? לפעמים אדגר כתב עליהם, הספרות מתבוננת בעצמה. קרן נשמעה מעט עצובה כששוחחה איתו על אמנות. הוא חשב, הנה השיחה הישנה. התיאוריות זהות לאלו שדיבר בהן לפני שש שנים, אין עדכון בינתיים. הוא התרחק מדי פעם מהמיקרוסקופ ומדגמים האנטומיים, אלו היו יכולים להיות גם מעייפים. בכל מקרה לא נתנו לו אנרגיה כמו שנתן לו הציור לפני שנים כשצייר מדי יום. הוא לא רצה עדיין ללכת למיטה אך כבר היה מעוייף במידה מסויימת, ואולי משום שרצה לכתוב ולקרוא באותו היום וכך כבר עשה בערב זה. הוא קרא את ספר ההיסטוריה של הרפואה שהיה ברשותו שפורסם בעברית, ואלו רגעים חשובים עבורו. אולי יעל היתה בעצם שובבה? הוא חושב כך אחרי קריאה באחד מסיפוריה.  הדברים שהיא כתבה היו חשובים לו אך היתה בהם נוכחות מותה, היא היתה חיה אחרי מותה במידה מסויימת משום שנוכחותה הספרותית נשארה ואף יצא לה ספר חדש לפני זמן קצר. אביו של אדגר וודאי צפה בחדשות באותו הזמן, הוא נהג להיות מקורקע אל המסך. רמי ליבוביץ' שוחח ...

אז הלילה הסתכל אדגר במיקרוסקופ שלו, והוא ראה שם הגדלה של סחוס ושל גבעול חמניה וגם של פטריית פניציליום. האם זה כל מה שקרה שם? לא. היו לו מחשבות והבנות. למשל הוא ראה שהפניציליום מורכב אבל לא יוצאת ממנו תודעה בניגוד לבני האדם. קרן היתה רחוקה משם, היא לא הגיעה לבקר. הוא גלש באינטרנט אחרי האזעקה ועידכן את הבלוג שלו בלינקים למתעניינים בו. כבר הרבה זמן שלא עידכן את הבלוג קודם לכן. מהם הדברים שגורמים לך להרגיש חי? בשבילו היתה זאת קריאת שיריה של סילביה פלאת', משהו בהם גרם לו להרגיש. והוא כבר הרגיש גם בעוצמות חזקות יותר בחייו, אבל זו מידת ההרגשה שהיתה לו הפעם. נכון לו עוד מסע בהמשך למסע שהוא היה בו עכשיו. והוא לא הרגיש בר מזל במיוחד הפעם. אדגר רצה להיות רחוק מכל מה שמתרחש במדינה הזאת. מכל המלחמה שמתרחשת כאן ומהתושבים כהי העניין שלא התעניינו בשום דבר. לא היה לו עם מי לשוחח קרוב לשעה ארבע לפנות בוקר. הוא ידע שהדוגמיות סגורות בתוך הקופסאות שלהן ואינן מתפשטות בדירה שלו ובכל הבניין אבל משהו בהן נראה כמתפתח למרות שהיו מתות כבר. הוא חשב על המוות בחיים או על החיים מתים. רצה להתקשר למישהו אך למי יתקש...

לאחרונה יוצא לו לפגוש אנשים שאינם קוראים ספרים. אדגר ידע שזה משהו שלא כל כך הכיר קודם, כשחי בעיר הגדולה. המפגש איתם הוא עם אנשים שלא נחשפו לתוכן הספרים שחשובים לו ביותר. הם היו על פי מאיר ויזלטיר אנאלפאבתים למעשה. לפי ויזלטיר מי שאינו קורא ספרים גם אם הוא יודע לקרוא הוא למעשה אנלפאבית. הוא ביקר בבית הוריו, אביו היה הרבה במטבח ואמו יותר בחלקה השני של הדירה שלהם. רמי ליבוביץ' שלח לו מאמר באימייל, הוא קרא אותו וענה תשובה עליה קיבל מרמי תודה באימייל חוזר. ביום הזה היו סירנות ופיצוצים של פצצות. המלחמה טרם הסתיימה, ונראה היה שתימשך לנצח. קרן היתה עייפה ולא היתה לה המון אנרגיש לשוחח עמו. הוא הרגיש את ההבדלים בינה לבין יעל שהיא לא החליפה. הוא חווה את התענוג שהרגיש לפעמים כשקרא שירים מספרים אך לא באותו יום. היום קרא טקסטים שנכתבו לצורך הפרוייקט של אביו שהתרכז או בפרוייקטים שלו או בחדשות או בכדורגל, אהד את ריאל מדריד ואת צ'לסי וצפה בקביעות במשחקיהם. באותו היום הוציא פול מקרטני שיר חדש ושניהם הקשיבו לשיר בעת ששודר בערוץ הבי. בי. סי. דרך האינטרנט ובהגברה של המחשב הנייד.  אדגר: אבא, אתה באמ...

היום אדגר שוחח עם קרן בטלפון, אך גם עם החבר מבאר שבע. הוריו של אדגר וויאר חזרו לישראל מאיטליה. הוא כתב פרוזה פתאום, שלא כמו ימים קודמים בהם סיפוריו היו יותר יומניים ומעליהם ומתחתם השירים. הוא עיבד את מחשבותיו הפילוסופיות והמדעיות, אביו אמר ששני התחומים עמוקים באותה המידה. הוא לא חלק על דעתו זו של אביו, זו היתה דרכו להסכים שהדבר לא היה כפי שהוא חשב לפני שאביו אמר את האמירה, הרי התרשמותו היתה שהמדע עמוק יותר, הוא מיד נתן לעמדתו של אביו צ'אנס, משום שהאבא הוכיח שהוא צודק בדברים רבים בעברו של אדגר יקירנו המדען. החברה מניו יורק כתבה לו הודעות בנוגע לציור ולפגישתם במדריד, הוא התייחס אליה מאוד. רמי ליבוביץ' שוחח עמו היום. הוא גר בעיר הדרומית, והשיחות ביניהם התקיימו בטלפון ולעתים קרובות, שלח לו טקסט. חייו של המדען היו רוויים והוא חש מלא מהמדע אותו קיים בביתו.  היום שלח קורות חיים. השעה היתה כבר שעת ערב והוא פרש לכתיבתו מול המחשב. הוא חשב שלקרן בעצם לא איכפת ממנו, ליבוביץ' היה קרוב אליו יותר בחייו, משום שנפגשו בעיר כששניהם חיו שם. ליבוביץ' הכיר את יעל כשזו היתה בחיים. מותה גרם לו...

אדגר ווייאר הסתכל במיקרוסקופ. הוא התקשר לקרן וסיפר לה שהרבה מהידע שהוא מגלה חדש לו ושהוא מעמיק בהרבה לאחרונה. היא אמרה שזה עצוב. מה עצוב הוא חשב לעצמו. גילויים מדעיים זה דבר חשוב מאוד. ובנוסף אין דבר עצוב בכך שיש לך ידע חדש, להיפך, אתה מועשר ומרגיש מלא יותר. ומה חשוב יותר מלהעמיק בתחום האנטומיה האנושית. היו לאדגר הרבה פסלים אנטומיים בבית, דגמים באמצעותם הבין עוד מה יש בתוך הגוף. הוא שוחח עם האמנית מניו יורק בוידאו והיא לא שלחה לו מכתב בחזרה אף על פי ששלח לה כזה כבר לפני כמה חודשים, אחד שהגיע ליעדו.  לקרן עשו פסים בשיער, הוא חשב לעצמו, אולי היא בעצם שמה פס עליך ועל כל היותך. הרי לא הראתה סימן ברור שאיכפת לה ממך. מצד שני הוא ידע, היא לא חייבת לו דבר בשלב זה של הדיבור ביניהם. אדגר דאג לעצמו כשהוריו היו בחוץ לארץ ואכן היה חשוב לו להתמודד עם משימותיו המקצועיות שלא תמיד היו נעימות לו. העיר הקדושה בה חי לא נידבה לו מידע מהימן. היו הרבה תושבים שרצו להטעות אותו ותושבים נוספים. למשל היום כשקנה במסעדה המקסיקנית אחד העובדים ממש שנא אותו על כך שהוא אשכנזי, הוא חשב שאדגר גבוה ממנו ועל כן שנא אות...

זה היה זמן קצר אחרי יום הולדתי הארבעים. מוזיקה קלאסית ניגנה ברקע. הוא הספיק לקרוא והכיר בחורה חדשה בשם קרן, הם ניפגשו בעיר המדע ושוחחו ליד שולחנות בסניף בית קפה שהיה קרוב לתחנת הרכבת. הדרך היתה ארוכה, אך הוא עבר אותה. דרכו בחזרה היתה קשה יותר, אולי משום התנועה של האוטובוס. היתה אזעקה בדרך. האוטובוס נעצר וכל הנוסעים יצאו מהרכב. הוא נעמד ליד תלמיד הישיבה הספרדי. הוא: אתה לומד בישיבה? התלמיד: כן, בעיר הגדולה. הוא: ספרדית? התלמיד: וודאי, תלמידים רבים יש בישיבה הזאת. הוא: אצלנו יש הבדל בין אשכנזים לספרדים. התלמיד: נענע לשלילה בראשו כאומר אין הבדלים. הוא: אתה יודע שזה עניין הלכתי נכון? התלמיד: דממה. אחר כך נכנסו בחזרה לאוטובוס ונסעו, הוא היה צריך להחליף אחד בדרך. הנוף החשוך מדי שנישקף מן החלון בישר על מיקומם של הדברים ביחס לאוטובוס הנוסע. שוחח עם אביו בוידאו. הוא: אבא האם הכל בסדר? אבא: אצלנו טוב, מה אצלכם? הוא: היתה אזעקה וירדנו מן האוטובוס. מדינה משוגעת לגמרי. אבא: מצב מלחמה, אך מעטים נהרגו. הוא: מקוה שתיגמר בקרוב. בספרייה העירונית של העיר אליה נסע דממה. היא סגורה לעת לילה. הוא הלך כעכבר ב...

 אז זהו, כבר בן ארבעים. זכרתי מכשהייתי צעיר והסתכלתי על אנשים בגיל הזה את הרוגע שניכר בהם, גם חשבתי שהם חכמים. לכבוד יום ההולדת קיבלתי פרחים, עוגה ספר וברכות בכתב יד. זה חוץ מהברכות הוירטואליות. היו גם כמה טלפונים, כבר בבוקר העיר אותי טלפון מצלצל. לא כל יום יום הולדת ארבעים, אם חיים עד גיל שמונים זה חצי מהדרך. והספקתי לכתוב מאז וגם לקרוא. ורציתי לפגוש את העולם השקט, וחוץ מהמלחמה והאזעקות הוא אכן היה כזה.  העיר הזאת, חוץ מהמלחמה היא שקטה. לא קורה פה הרבה, גם לא רואים פה לעתים קרובות מישהו נושא ספר. חנות הסטימצקי במרכז העיר המוכרות שם חשבו שקניתי בה מספיק, מה לעשות, זה המצב. לא רציתי לגשת כל יום לחב"ד, הרגשתי שם לחץ מצד החב"דניקים. והתלמיד שנפגשתי איתו לא בא לישיבה בימים האחרונים. האם צפויות לי הפתעות יפות לימים הקרובים? הבוקר (יום אחרי תאריך יום ההולדת) קראתי ניטשה, נהניתי מהקריאה, הרגשתי איך הוא ממלא אותך.  וגם, הספקתי היום לסיים פרק של קפקא, וזה חוץ מספר שאני קורא שכתב חבר וספר עזרה עצמית.  סך הכל לא מעט בשביל יום שלא קרה בו שום דבר כל כך משמעותי. קניתי פסטה במרכז ה...

המלחמה נמשכת, ושיחה היום היתה דבר שקורה דרך הטלפון הסלולרי ולא פנים אל פנים. עם זאת, האין זה מעניין לשוחח בדרך טכנולוגית? הספקתי להתבונן דרך המיקרוסקופ. המבט הזה דרך אמצעי הגדלה מעסיק אותי. זהו מבט המפרק דגימות ממויינות הנענה למיון. קראתי במבוא לספר של קפקא, כן וגם שני שירים באנגלית. ממשיך לכתוב ולקרוא למרות ההמולה המתחוללת פה. רוב העסקים בכלל סגורים. שוחחתי עם חבר מהעיר המדברית שבדרום הארץ. כשכתבתי היום אז דווקא סיפור קצר בפרוזה. האין זה נפלא לעבור בין סוגי כתיבה? זה וודאי מוסיף משהו לכתיבה שלי.  האזעקות וההתראות מפריעים לי לישון כשאפשר לעשות דבר כזה. וכל המשפחה בחוץ לארץ, חווה את החיים יותר לבדי. עשיתי כביסה וכלים, התחברתי לצד הפיזי ארצי שלי בכך. עכשיו חג פורים, אבל שמעתי בטלפון דברים רעים על חב"ד, על מיסיונריות ושגעונם של החב"דים על פי מי שדיבר עמי. המשכתי בספר חשוב והתעשר וכבר עברתי נקודה די מתקדמת בו על פי מה שתפסתי, לפחות את חציי הספר צלחתי כבר. אולי הגיע הזמן לכבות את המזגן.  העיר הזאת שוממה מבחינת שיח. מדי פעם נשמעת איזו הערה על איזה ביולוג או פילוסוף, אך התושבים אינם...

הבנתי שקוראי הבלוג והאנשים שמדברים עליו לא הבינו כמה עובדות כתבתי וחשבו שזהו בלוג בידיוני. ובכן לא חשבתי שאל עלי לכתוב כתיבת פרוזה, ובכך כתבתי את הפוסט הקודם למשל. עם זאת נראה שתושבי העיר הזאת אינם יודעים כלל מהי חווייתו של אדם שגילו מתקרב לגיל ארבעים בעיר בה קשה לפגוש מישהו בגיל זה. על כן נוח להם לחשוב שכל הכתיבה פה בידיונית ואין זה כך. כמו כן קל לתושבים להוציא מישהו מחייהם החברתיים מלהכניסו אליהם ועל כן חיים יותר חיי חברה באפליקציות טלפוניות מאשר פנים אל פנים כאן.  ברגע שנוצר קשר עם מישהו תוך זמן קצר הוא נעשה בלתי רלוונטי כמעט לחלוטין וזאת למרות המאמץ למצוא קליק עם התושבים העירוניים.  הנה כבר ימי חג, ומספר קוראים ניגשו וקראו את הפרוזה. עם זאת קשה למצוא כעת קורא לשוחח איתו, וזאת למרות תפוצת הבלוג שמתקרבת כבר לשבעת אלפים כניסות. היום שוחחתי שיחת וידאו עם ארצות הברית, אך שיימתי את השיחה לאחר כרבע שעה. מצאתי את החדרים הנכונים לי ביישומון תרגול השפה ואינני מדווח לכם כאן כעת מה היה. נעצרתי לכתוב כאן והנה שידור אליכם של מספר עובדות עירוניות. כיצד הזקנים הזרים כאן חושבים שעוד ניתן ל...

הוא הרגיש שאיננו נהנה מהחיים כמו מקודם, פחות התענגות בחייו בהווה מאשר בעבר. מסתבר שהרבה יכול ללכת לאיבוד מהר מאוד, יעל לא חזתה זאת. ובעיר הגדולה ציניות נוראית, האנשים דוחקים את הקריירות עד הקצה. ואילו הוא, חיפש דברים חדשים בעיר. בעירו הבדיונית אנשים לא היו כל כך עסוקים בהיכרויות או בהנאות החיים. הוא ידע שיכול להיות טוב יותר, אך לא רצה לעשות את השינויים הדרושים לשם שיפור שהיה יכול לעשותם באופן מיידי.  היתה כלפיו הרבה אכזריות, ובכל פעם קיווה שהנה תבוא האהבה ויהיה טוב יותר. אך היא נשארה רחוקה ממנו. יעל לא חזתה את הכל, היו דברים שלא הופיעו בטווח ראייתה את הדברים. הוא שאל את עצמו, ממה נהניתי היום? משוקולד? מגלידה. אך אלו היו דבריים טיפשיים וחד פעמיים ולמרות זאת אלו היו הדברים מהם ספג הנאה חולפת. הוא נהנה פחות מחייו כאשר היה מדעי יותר מאשר כשהיה אמנותי.  נהנה פחות מעצמו. אך היה לו את הידע עבורו הקריב את כל זה ללא אזהרת קרוביו שכך יקרה. הוא ידע שהוא רוצה אישה, מישהי יפה ואהובה שאינה מקללת ושיוצאת וקוראת ספרים, אולי כזו שכותבת שירים או מציירת ציורים. כן, היא תתאים לו. היום ראה משוררת ...

מאוד לבד אבל לא מרגיש בודד. בין הרבה חברים יש הרגשה של בדידות. יעל איננה כאן, ההורים באיטליה. ובעיר הבדיונית אנשים שעסוקים במעשיהם היומיומיים. מכאן עד העיר היבשה המרחק גדול אך אפשר לחצות אותו. מה לעשות שהחיים אינם מזמנים תמיד את מירב הרצון וההתענגות, לפעמים אתה מרוחק. ויש עוד מכשירים להתעסק בהם כאן. הטלפון פעיל, אך רק אם הפעלתי אותו. האנשים פונים אלי יותר כדי לראות אם הקשר מתאים, ואכן יש מישהי מאיטליה להתכתבות, או כמה הודעות עם צרפתיה וגם שיחה. אפילו שיחה מעניינת עם מישהי ספרדייה.  היישומון מספק מעבר חלק לארצות אחרות בלי לזוז מהמקום שלך. בכל יום חווים את הדברים בצורה חדשה. האם סארטר הוא באמת אומר הדברים הנכון ביותר? קראתי אותו היום על מרלו פונטי, רק כמה דפים על איך הכירו ואיך הוא היה. וזה אחרי עיסוק מדעי שתפש לי את מחצית היום בערך. אולי יעל היתה מעריכה את זה. גבריאל מוקד איננו בסביבה כדי לומר לי מה הוא חושב על המדע, הוא קרא בנושא הרבה ואף גילה תגלית פילוסופית.  כשמגדילים לחמשת אלפים כבר רואים אטומים, לי יש מספיק הגדלה כדי לתפוש תאים בגופים ובצמחים. נכנסתי לאתרי אינטרנט ושוחחתי...

הפסיכיאטר הלך בעיר, הוא היה בבית חב"ד ובבית המרקחת. יעל לא היתה שם היא כבר הסתיימה מזמן הזכרונות נשארו. בעיר הזאת האנשים לבשו או את צבעי הבגדים החילוניים או את בגדי הדת. והעובדים בסופרמרקט היו נחמדים הפעם. רציתי רגעים קלים יותר דיגיטליים ומתוקתקים. הוא התקרב ליום ההולדת שלו הארבעים וקיבל כבר חלק מהמתנות. המצב בדת היה מוזר, במיוחד אצל החב"דים הוא חשב על הרב שעסק בפילוסופיה, עסק בידע.  בעיר הזאת התושבים משחקים והוא לא שיחק. הנער הרוסי מהסופרמרקט משחק במשחקי מחשב אבל הפסיק לדבר על זה. יעל היתה בחורה יפה על פי מה שחשבו הוא ושאר האנשים שפגשו אותה, אך דמותה בתמונות פחותה לעומת מי שהיתה במציאות. הוא ידע תמיד את הספרים ואת הכתיבה ואת הציור. והתושבים לא נתנו לו שמות בדויים כדי שיוכל לכתוב אודותיהם, הוא כתב עליהם ללא שמותיהם. השימוש באפליקציה הוביל לשיחות פחות מעניינות מאשר פנים אל פנים, ובשיחת טלפון אחת עם הפסל הוא הבין שהוא לא מתאים לו וזאת משום הסיבות בגללן צחק אותו נכה שלא פגש.  כדי להיטיב עם עבודתו קנה עוד מודלים והבין את הדברים יותר טוב. לאחר שבדק אותם הביט במסכים השטוחים ובדפי ה...

 אחרי כמה זמן אני ממש חושב שזה נכון שיש איזה חור בידע בעיר הזאת. כל מה שקרה מקודם ומפורסם באינטרנט עוד לא ברור לתושבי העיר הזאת משום שאינם פותחים את האתרים לקרוא בעצמם. חברים מדובר בחיפוש בגוגל. כבר כתוב שאני אמן וסופר משורר ועוד ואני מתפלא שאתם עוד לא חושבים שזה כל כך ברור אחרי כל הזמן הזה. לא אמרתי שאינני אמן. וגם, הפסקתי לצייר לחמש שנים ובזמן הזה עשיתי אמנות קונצפטואלית וכתיבה וזהו הרי המהלך.  החיים כל כך שונים בתוך בית חב"ד ומחוצה לו. אבל בכל מקרה נראה שכל העולם במלחמה עם כולו, ואי אפשר לצאת מזה על ידי שימוש באפליקציות או באינטרנט. הייתי בעיר הגדולה והיה שם הרבה יותר חברתי, פגשתי חברים ובן משפחה והיה ממש נפלא. ישבתי בבתי קפה, שתיתי ואכלתי. והנה התיישבתי לספר לכם על כך. נראה שמדברים על הבלוג יותר אנשים שלא קראו את מה שכתבתי מאנשים שכן קראו. הרי רוב הקוראים בארצות הברית ואילו כמות המגיבים בארץ גדולה מאוד. יש ריקושטים מכל הכיוונים אחרי הפופולאריות של הבלוג לאחרונה. היה לי יום יפה עם שמש כזאת.  ואחד החברים שפגשתי מהעיר הבינונית, נפגשנו גם אתמול במקרה ברחוב והוא היה עם גיט...

שלום לקוראי בארצות הברית, אני אוהב אתכם מאוד. לאחרונה יש לי יותר עניין בספר עזרה עצמית שאני קורא, ספרו של נפוליאון היל 'חשוב והתעשר' שפורסם לפני זמן קצר במהדורה חדשה ושווה. הוא לוקח בחשבון הרבה מאוד דברים, גם עיסוק באמנות, זוהי מציאה של ממש. חיי קשים ביותר אך אני מקווה שעם קריאתו חיי יהיו משופרים, ישנם עקרונות מהספר הזה ששווים יישום. אין לי ספק שקוראי מתעניינים בעובדה שאני עושה אמנות. ציירתי לאחרונה שוב רישומים חדשים, הפעם דיגיטליים, וגם כתבתי באמצעות האפליקציה שירים.  ענייני בטכנולוגיות מקל על חיי אולי במידת מה, מציעים לנו באמצעותן רעיונות טובים. אנשים טועים לחשוב דברים לא נכונים על ביקורתיותם של מבקרי הספרות, והדבר מוביל לשינויים גם אצל אלו שכותבים ביקורות.  זה נובע מהסרט על דוד אבידן בוא מוצגות ביקורות על ספרו הראשון אשר כתוב עליהו שמפורסם בו 'ביוב לנפש' דבר שוודאי שלא נאמר בעל פה למשורר הדגול. גם גבריאל מוקד מעולם לא שמעתי אותו אומר על שיר שהוא לא טוב, וזאת על אף היותו אחד ממבקרי הספרות הידועים בתולדות הספרות העברית. בעקבות ההופעה בסרט היחסים עם הקוראים הורעו, הם חו...

 השבת יצאה והיה זמן מרתק עבורי. עם זאת היא היתה שבת חילונית כמעט לחלוטין. אני נמשך היום לצד החילוני יותר מאשר לדתי וכך זה כבר זמן מה, אני חושב שהמשיכה הגדולה יותר הזאת הגיעה אלי מהעיסוק בדת ובחילוניות בעיר הזאת. כאשר הייתי בעיר הגדולה היו לי יותר משיכות לכיוון החרדי. החילוניות שם היתה יותר תרבותית מאשר כאן.  ועם זאת, עם הקשיים, אני מרגיש כותב וזאת למרות שאני חש עוד פעם ברצון לצייר, אך לא את ציורי השמן הפעם. הציור הדיגיטלי מושך לכיוונו ברמת הרצונות, יותר מהציור בעט. בקרוב יום הולדתי הארבעים, ואני מחכה כבר למתנות.  מקוה לקבל משהו משמעותי הפעם. המשורר האנגלי סיפר לי שאנחנו מאושרים מהדברים שאנחנו קונים רק לרגע. אבל הנה אני שוב כותב בבלוג ולא עוד פעם שירה בפעם הנוספת שלי השבוע. ועוד פעם הפסקתי עם הטיוטות ואעבור לכתיבה בפעם אחת, כך אני חושב שאעשה. אני רוצה הצלחה בחיים, והספיק לי מדברים מתים.  אני רוצה את החיים, חיוב החיים כפי שכתב ניטשה ונאמר שוב ושוב על ידי ג'רמי פוגל כסיסמת הוויה עבורו. הפייסבוק איננו מספק מספיק סטטיסטיקות, פה זה יותר טוב.  שם, אנשים מגיבים למה שכתב...

שלום לקוראי בארצות הברית מהשבוע האחרון ובכלל. תודה לכם על ההתעניינות. העיר שלי היא מקום מעניין מדי. קורים פה דברים טובים ורעים כאחד. יש להתמודד עם המציאות לבד ולהסתמך כמה שאפשר על עצמך. זוהי הדרך לחיים טובים. כמובן שיש ליצור קשר עם אנשים אחרים מסיבות רבות, את אחת מהן קבע נפוליאון היל בספרו הפופולארי חשוב והתעשר, הקשרים עם אנשים אחרים יכולים להוביל אדם להצלחה בחיים.  שמעתי שהוא לא היה כותב אמין ושספרו אינו מוביל להצלחה אמיתית בחיים כפי שהבטיח, אך על פי מה שידוע לי אכן יש שם משהו ואם מקשיבים לו ברצינות מגיעים למשהו בחיים, לכן שווה לקרוא אותו. בקרוב יום הולדתי הארבעים, אני אהיה לבדי ביום הולדתי. אף אדם לא קבע להיות איתי. האם זה טוב?  אני מקוה שבמובן מסויים כן. משום שחברים יכולים גם לפגוע, למשל על ידי כך שאינם עונים לטלפון תקופות ארוכות, גם זו פגיעה. הייתי רוצה לחגוג עם מישהו אבל יכול להיות שאין לי כרגע ברירה ואהיה לבדי. אני מרגיש יותר טוב כשאני לבד ומדבר עם אנשים באפליקציות על פני יציאה לעיר, והתחושה אחרי הדיבורים באפליקציה יותר טובה. זה מזכיר תפילה במובן הזה. גם לאחר תפילה אדם מ...

 היום יצא לי לקרוא את סארטר ברוסית, דבר שאני עושה לאחרונה. בנוסף קראתי באנגלית מתוך ספרה של סילביה פלאת' 'אריאל' במהדורה דיגיטלית. כמה נעים להיות בבית עם הספרים ולהיחשף למדיה הדיגיטלית ששינתה את החוויה הביתית שלנו ועם זאת לא לוותר על הספרים המודפסים. אני מגלה בכל פעם את לימודיהם של בני העשרים דרך המחשבים וחושב שלומדים מזה הרבה מאוד, לא כפי שהיה במדינה המודפסת ובכל זאת נחשפים לדברים דרך אפליקציות ואתרים. הבעיה המרכזית היא עם אינפורמציה מומצאת ולכן צריך לבדוק את מקורות האינפורמציה כדי להגדיל את האמינות של מה שנכנס הביתה.  ירדתי לסופרמרקט ושוחחתי עם הבחור הרוסי, הוא אמר לי כמה דברים מעניינים. אך אני חושב שההיחשפות שלי לשפה הרוסית אינה מספיקה, בכל זאת אפליקציית השיחות מספיקה לי בכך. לפעמים אני חושב האם להחליף לשפה אחרת אך הרוסית כבר קרובה לי יותר ואני רוצה להמשיך. היום למשל חשבתי האם ללמוד משהו בצרפתית למשל והספקתי שוב להשתמש בספרדית. אולי בכל זאת חווית השפה שלנו מהמדיה הדיגיטלית איננה כל כך רעה, יש כבר חשיפה ליותר שפות.  המבקרים בבלוג הרבה מהם אינם חושפים את עצמם ואני מבין ש...

 הלילה נתנו הרבה תשומת לב לשירים שלי. אני משתמש באפליקציית שיחות שמטרתה ללמוד שפות אך היא משמשת יותר כאפליקציה חברתית, והמשוחחים בחדר רצו לשמוע משירי אותם הקראתי להם. עושה רושם שהם התחברו לשירים, ואחר כך רצו קישור לערוץ היוטיוב שלי וקיבלו אותו. מעניין מה שקורה כשהקשר באמצעות השירים נעשה פעיל, אפילו אם הפעם זה דרך אפליקציה שלא רואים בה את פני המשתתפים בזמן שאני מקריא. יכול להיות שהתקשורת דרך אפליקציות ושיחות טלפון של שירה מכאן יותר מספקת ממה שציפיתי (היום היא היתה כזאת).  האם יזדמנו לי עוד הרבה הקראות שירה דרך הטלפון? ובכלל התקשורת היום נראית לי מוזרה, למשל זה שאתה מזמין משהו אונליין ופתאום הוא מופיע אצלך בבית, האין זה מוזר? ההורים שלי חזרו מגרמניה וכבר הספקתי לפגוש אותם, בדיוק כשמתי כספי נפטר הם חזרו. אבא שלי אהב אותו והקדשנו זמן לכתבת הראיון האחרון של מתי כספי.  הרבה מהזמן ספרי השירים בביתי רק שלי ואינני חולק אותם, בעיקר ספרי השירה העברית. היום היה יום שונה, עם הרבה תקשורת שכללה שירה, אפילו אם זה ממרחק. לא היתה הפקה למוזיקה שלי, ולכן היא היתה יכולה להיות מעובדת כפי שאיננ...

אם אני צריך לבחור משורר אחד דובר אנגלית מכולם, אז טי. אס. אליוט. ואם אישה אז סילביה פלאת' אבל אני מודה שעוד לא בחנתי את אן סקסטון שגם היא כנראה נפלאה. אבל למרות כל הארומה האנגלית אמריקאית הזאת שמרחפת בתודעתי לאחרונה ביקרתי היום בתל אביב, ושם הלכתי בחוף הים עם מישהו, אדם טוב אני חושב. ואיתו נכנסתי לדיזנגוף סנטר בו הוא קנה בהתלהבות חולצות. הוא איננו שותף לאהבה שלי לשירה אנגלית או עברית, לא הרבה בסביבה שלי אוהבים שירה כמוני.  לשירה יש תכונה כזאת של חוסר שמישות, היא עשויה לשמש מעט מאוד פונקציות מחוץ לעצמה. כמובן שמקריאים אותה מדי פעם בכנסת ישראל או בפרלמנטים אחרים והיא עשויה לייצג מטרות פוליטיות.  אבל רוב הזמן היא עומדת בפני עצמה, כמו פסל או ציור. אנשים רבין בעיר שלי אינם מתפתים על ידיה כל כך ואינם קוראים שירה או כותבים אותה. יש כמה בעיר שפירסמו שירה אך לפי השמות שלהם הם זקנים מאוד וגם לא שמעתי עליהם במעגלי השירה שהסתובבתי בהם בתל אביב. אני, כמו כל אדם כנראה, מתעניין בדור שלי.  זה לא אומר שאינני מעריך דורות קודמים, את נתן זך למשל או את מאיר ויזטליר. אני מעריך משוררים מדורות ש...

כתוב שיר, העבר איננו מכביד עליך. התעורר אל תוך היום הזה, אל השמש הזאת אתה לבד, לבדיות נפלאה כזאת ואף אחד איננו מפריע לך להתייחד עם הרגע ענית על הודעות, ואתה חושב להמשיך לחדר הכושר, וההורים רחוקים עד מאוד באירופה תפוס את היום הזה בידיך, שתה אותו החיים קורים רק פעם אחת. התמונה צולמה בגרמניה על ידי ההורים שלי

החיים יכולים להיות לפעמים טעימים. תארו לכם החזקת גביע יוקרתי בטעם קרמל מלוח ואכילה ממנו, כמה דבר זה נפלא. גיליתי שוב ושוב שהזקנים רוצים לאכול כפי שהצעירים אוכלים, בחורה אחת שהכרתי וודאי היתה אומרת שהם מקנאים. ובכלל פעם חבר אמר לי שהמבוגרים מקנאים בצעירים ואילו הצעירים מקנאים בעבודתם של המבוגרים מהם שצלחו את הדרך.  מידע שכזה היה ידוע לי כשגרתי בעיר הגדולה, ואילו כאן הזקנים חושבים שגיליתי את רעבונם וכיצד הוא מתעורר בפעם ראשונה והפעם בבית כנסת. לפעמים אני כותב עבורי אבל גם כדי שאנשים יקראו אחר כך, וזה מה שקורה בבלוג זה.  לרוב אני כותב ספר, אבל לא תמיד תשומת הלב שלי מופנית כלפיו דווקא, במיוחד כעת כשאני כותב אותו באנגלית והשפה עוברת פחות שימוש עבורי כעת וזאת משום שרוב האינטראקציות הן בעברית, כן. את האמריקאי לא מצאתי היום, והפעם האחרונה ששמעתי על יעל היה כשהודיעו שסיפרה שיפורסם כבר אחרי מותה צבר מספיק תרומות לפרסומו.  הוריי נמצאים בחוץ לארץ, ואני חי את חיי כאן. והנה תכף סוף השבוע. הייתי היום אצל הספר, הוא סיפר לי את הזקן, דאג למסגרת שלו. לא רע להיות אצלו, אני מודה.  להגיד ...

הדתיים אומרים שהחילונים השתגעו בגלל הלבוש שלהם, שהוא איננו כל הזמן שחור לבן חליפה עם חולצה מכופתרת. שמעתי לאחרונה שכל החרדים משוגעים. הספרים אומרים למסופרים שהשתמשו במכונה ביתית לגילוח זקנם שהם השתגעו לגמרי. גז לייטיניג חברים, ואני מזהה כאן גם מניפולציות. האם אדם שלבוש אחרת ממך הוא בהכרח משוגע אפילו אם הוא לבוש מכובד? אני חושב שהישראלים יצאו מגידרם והגיעו לרמות חדשות של הגזמות, וזה עם מטרות מסויימות בראש הדוברים. מישהו שאני מכיר עבר לארץ לא מזמן ממוסקבה, הוא קרוב, גר בתל אביב ויש לו חוויה שונה של המדינה שלנו.  הוא מרגיש מאושר פה לחלוטין. הייתי רוצה לשמוע עוד כיצד הוא חווה את הארץ מנקודת מבט של מי שעבר לכאן.  אני מכיר גם אמריקאי שרק עבר. הרבה אנשים חושבים שאני אמריקאי או רוסי, אני מריח כאן עוד מניפולציה ועוד גזלייטינג. הטעיות חברים שאנשים מטעים אתכם כדי שתאבדו קשר עם מה שקרה באמת. וכשזה קורה אתם שוכחים אפילו את העובדות הבסיסיות ביותר המוצגות לפניכם. כן חברים, אנשים מאכזבים אתכם במעשים שלהם, לפעמים זו האכזבה.  ולא התאכזבתי מהפילוסופיה של האדמו"ר הזקן לא בזה העניין. כשאני לב...

התשובה היא בטקטס שירי שכתבת עכשיו יש לכתוב את הרגע הנחווה בשורות הארוכות יותר היום, הוא יפה וקריר, יש לך עוד את רובו לפניך לחיות בו. ואנשי העיר אינם תמיד לצידך, לפעמים הם רוצים לשוחח אתה מגיע אליהם כפי שהיום מאפשר, ולא תמיד יש לך הרבה זמן למפגשים. לעתים אתה רוצה יותר מזה, שהרגע יהפוך לרגע יפה יותר ויש לך רגע בכל יום, הנה מילה מופיעה שוב, אך עם אות אחת פחות, הפעם בתחילת שורה בעברית המילה של הזמן זו שמצליחה לעורר בך את הצמידות הזו למחשבתך, פנקס מלא בשורות על מבנה עץ שולחני, לבן מבפנים ושורותיו מצד ימין לשמאל הוא שואל אותך מתי תכתוב בפנים, ואתה אינך מספק לו תשובות חד משמעיות בכתב דיו כחול כפי שהשורות מתארכות כך עובר הזמן מקצה לקצהו של יום שיש בו גם רוחות- וציפורים על גגות אין פה עם מי לשוחח על אמנות שיחות ארוכות כבעבר, גם לא על מדעים, ובכל אביך, הוא נוכח אצלך. אתה עונה תשובות כפי שהיום מתגלגל. לרגע הכל נראה מוכר יותר, מוכל ובלתי משתנה. האם היה חזק יותר בעבר לפני שהתחלת את המסע הזה פנימה עם מעברך, השתנית והעיר בכל זאת מכירה במשהו ממה שנעשה, אבל לא באמת איכפת להם. הם שם לרגע בצד ולא באמצע, ...

לא נולדתי בארצות הברית, גם לא ברוסיה, ולא עליתי לארץ. נולדתי בישראל ונסעתי לחוץ לארץ רק לזמנים מסויימים, אבל לא יותר מחודש. את הזמן המוחלט שלי חייתי בישראל. לעתים הייתי בנסיעות של שבוע או שבועיים למדינה אחרת, רוב הפעמים נסיעות ארוכות נמשכו עשרה ימים. עברית תמיד היתה שפת האם שלי והשפה הראשית אותה אני דובר. אנשים טועים לראות בי זר, אומרים עלי דברים אבסורדיים למשל שנולדתי חרדי. נולדתי חילוני ולבית שאיננו דתי בכלל. כל הזמן רציתי להיות קשור לאנשי המקום אך הם מפנים לי עורף. תקופה מסויימת בתל אביב חבריי רצו לחבר אותי עוד יותר לישראליות ממה שאני מחובר. לא היתה הסכמה כללית שהניסיון הזה הצליח. קבוצת דור וחצי לא קיבלו אותי לשורותיה משום שנולדתי כאן.  תמיד הייתי מודע לישראליות ולרוב רצו לכוון אותי לכיוונה של זהות הזר, זה שאיננו מבני המקום, וזאת למרות שאני מכאן בכל רמ"ח איברי. השפה העברית היא שפתי, הערים הישראליות הן ערי. מעולם לא גרתי אפילו חודש וחצי במקום שאיננו ישראל. אני נשבע שאני ישראל, לא עברתי מכאן. התקופות של חודש אותן ביליתי באיטליה היו לצורך לימודי אמנות ולא משום עניין של מעבר מדינה....

Since I have the biggest amount of readers coming from the states I have decided to write for you in  English. I am giving more attention to this great language recently. Visiting Scotland was an interesting experience and it made me want to visit again. There are plenty of writers to read and recently my attention is towards Classic Modernism. Even when waking up attention is immediately given to that. An American Chabad guy came my way yesterday and we had a talk. His eyes were towards the future. He was on his way to a wedding. We spoke for about 45 minutes. It makes a difference when on speaks with a person that has his eyes towards something you can do. He smiled and was energetic, dressed in black an white and made comments that made sense. He liked my English, in these kind of conversations there is the hope of finding something new in a tongue based on Latin. We walked to the bus station and he traveled to see his family members. What a difficult life he must have, but it d...

שלום קוראים יקרים, צפיתי לאחרונה בקטע ביוטיוב על טי. אס. אליוט. זהו משורר ששווה להתעניין בו – לא רק מפני שהוא מן החשובים במאה העשרים בשפה האנגלית, אלא משום ששירתו יוצאת דופן וחייו עצמם מעוררים מחשבה. קראתי בביוגרפיה שלו ובשיריו, והוא בעיניי מן הדמויות המרתקות ביותר של המודרניזם. השבת עברה לא רע. צפיתי, קראתי, אכלתי טוב, ועזרתי היכן שיכולתי. ובכל זאת, עלתה בי שוב תחושת החסר: חסר לי קשר עם בני דורי – בני עשרים, שלושים, ואפילו תחילת הארבעים. יש לי קשרים כאלה, אך לרוב דרך הטלפון ופחות בחיים עצמם. אולי משום כך נטפליקס ויוטיוב משלימים עבורי משהו מן החסר, באופן וירטואלי. אינני נמנע מקשר עם בני דורות מבוגרים יותר, בני שישים ומעלה, אך שם אני מעדיף שהקשר יהיה מקצועי או ענייני. אינני מחפש שיח “בין־דורי” במובן המחנך שלו, ואינני מעוניין שילמדו אותי את הזקנה שלי. כשהיא תגיע – אם אשרוד עד אז – אדע אותה בגופי. ממילא הזמנים משתנים, וסביר שגם הזקנה תיראה אחרת ממה שהיא נראית היום. יש משהו מהפרדוקס בפשטות של החיים כעת. כשהם היו סוערים ומורכבים יותר, היה בהם גם משהו פשוט. היו הרפתקאות, מאבקים, מטרות שיש לצ...

צפיתי בסרט על אביתר בנאי, והחלטתי לעצור רגע ולכתוב פה. מה זה אומר להתעורר בעיר הזאת, שאין בה את התגובה ליצירה מצד אנשים אחרים שמאפשרת את הצעד הבא. ולכתוב, כאילו אתה והמספרים לבד בעולם. לאחרונה, כתבתי מאמר ליקום תרבות והיו קוראים וגם הגיבו תגובות, וזה היה אחר. לרוב אנשים קוראים אותי, אבל לא מגיבים כל כך.  כבר סיפרתי לכם, חושבים שאינני אוהב את התגובות ולכן אין תגובות בפעמים רבות. אחרי הרפתקאה כזאת בסקוטלנד העיר שלי נראית שקטה, ואני שוב שואל את עצמי אם אני עושה נכון שאני שואב את כל המדיה הזאת, ואני מתכוון גם לספרים בכך.  ונהניתי לקרוא אתמול בלילה. אבל חסר לי משהו, איזה מישהו שיבין את מה שקורה לי שאוכל לכתוב לו. אני כותב לי ואנשים קוראים, ואני מודע לקריאתם. כמו שאתם שמים לב אני פונה אליכם ויודע שאתם שם. יעל חלפה מחיי ונשארה כזיכרון, היא היתה לא רק אדם ממשי, אלא גם דמות ספרותית. נח לשלב אותה בטקסטים אפילו שהיא עצמה עברה מהעולם.  היא לא נעלמה לי כדמות, נשארה נוכחת. אני זוכר את הפעם ההיא שבה אני והיא ישבנו בפארק בכפר סבא וכתבתנו שירים והקראנו אחד לשניה. איזה קסם זה, רגעים ספרותי...

 אז כן, אני כותב שירים אבל אין לי למי למסור אותם לקריאה בהווה. ואני שואל את עצמי על הלגיטימיות של כתיבת שירה בוואקום כזה מבחינתי. חבר אמר לי שאמילי דיקנסון כתבה בלי לתת למישהו לקרוא את השירים ורצה לומר בכך שמה שאני עושה לגיטימי. אני שואל את עצמי בכלל על הכדאיות של כתיבה בוואקום שאני נמצא בו. הוא אמר לי שאף אפשר להשפיע מעמדה כזאת, עמדתו מעניינת אני חייב לציין. אני שואל את עצמי איזו התקדמות אפשר לעשות בכתיבת שירה בבידוד יצירתי כזה. הוא אמר לי שבקרוב נוכל להיות אחד בעד השני ולתמוך זה בזה יצירתית. חבר חשוב.  לא פגשתי בעיר הזאת בן שיח אינטלקטואלי לזמן ממושך, היו שיחות קצרות אבל זה לא הספיק. והאם אפגוש פה בכלל מעגל חברתי שאהיה חלק ממנו? אני בספק. נראה שאשאר פה אני והמשפחה שלי והחברים ישארו רחוקים. התקשורת באינטרנט אינה מספיקה לי, ואין למי לספר על מה שאני קורה.  יכול להיות שאני אפילו חוזר על עצמי בנקודות מהסוג הזה אבל זה המצב בכל פעם שאני פוקח את העיניים ולאורך היום. אני חייב לומר שכשאתה לבד אתה גם נמנע מפגיעות שאנשים יכולים לפגוע בך, כך שזה אחד היתרונות במצב.  ואתה פועל בה...

אז מה עושים כשכל כך חשוך בחוץ וקר ולילה בכלל? התשובה היא שאין רצון חזק במיוחד לצאת. בית הקפה רחוק מדי בשביל לעשות את המאמץ. אני פוגש לעתים קרובות את ההורים שלי ואתמול כתבתי שיר אותו שיתפתי איתכם. אין לי קוראת בשר ודם לחלוק איתה את מה שאני כותב, יעל היתה במקום הזה וכשאיננה הוא נשאר ריק. השירים נערמים כרגע, מדי פעם מאמר.  היא היתה אדם שכל כך הבין, היו לנו רגעים ספרותיים רבים מספור יחד. הכרתי אותה במשך שבע שנים. הסוף שלה היה מיידי. לאחרונה עבר חבר להרצליה, הוא הכיר אותה. לא ראיתי אותו הרבה בחוץ, רק פעמיים. הוא סיפר לאנשים פה שאני צייר, דבר נכון שלא הכחשתי.  שנים חשבו שאהיה רק זה, ואז הגיעה הכתיבה. יש איתה כמה בעיות, למשל קשה להציב בה מטרות מוגדרות לאותו היום, או לקבוע שהתקדמתי במשהו. הרי אין לי פרוייקט מוגדר לפרסום כרגע של ספר או משהו מהסוג הזה.  יש לי את 'צילו של הסובייקט' מסוף השנה שעברה ויצא לי לפרסם ביקום תרבות ובכתב העת סדן לאחרונה. אבל החיים בעיר הזאת אינם מקדמים את הקריירה, אין פה איזו התקדמות מוגדרת. לא נרשמתי לאחרונה לאירועים מיוחדים ונראה לי שהחיים פה די שוקעים לתו...

 בחוץ יורד גשם, ואני חושב על הבדידות האמנותית שלי. אין סביבי אמנים או כותבים, מישהו שישקף לי את תהליכי היצירה שאני עובר. קוראים אותי כרגע יותר באינטרנט מאשר בדפוס על פי התגובות שאני קולט.  יש קוראים, אבל התגובות שלהם הן יותר ריקושטים מתגובות ממש. קשה להיות כל כך מבודד יצירתית. אין פה בעיר סביבי לא משוררים ולא אמנים. כשגרתי בעיר תל אביב היו יותר מפגשים. אפשר לומר שבעונה כזאת זה אולי אפילו מתסכל. מתחשק לחזור לישון, הרי אין מישהו מסויים שקבע להיפגש בכל מקרה. הגוף מבקש להיות במיטה כשכבר לא חם בחוץ ומטפטף הגשם.  האנשים היחידים שיצא לי לפגוש היום אלו שני הורי, ביחד נסענו למופע בימתי של גיא פלג, הכתב שמדווח על מה שקורה במדינה בטלויזיה. אין לי מישהו קרוב שיקרא את שיריי. פעם היתה יעל והיום היא איננה עוד.  עלה במשך היום הרעיון של לצאת לאיזה בית קפה ולהיחשף לאנשים, אבל אני פשוט נרדמתי שוב במיטתי. היו כמובן גם כמה התכתבויות עם אנשים, מישראל ומהעולם. אבל יש לי תחושה שהאנשים שכותבים לי לא מתאמצים יותר מדי, כותבים תגובות קצרות ולא מאריכים, שומרים אנרגיה כנראה. אני משקיע יותר בכתיבה...