טל סלוצקר

 אחרי כמה זמן אני ממש חושב שזה נכון שיש איזה חור בידע בעיר הזאת. כל מה שקרה מקודם ומפורסם באינטרנט עוד לא ברור לתושבי העיר הזאת משום שאינם פותחים את האתרים לקרוא בעצמם. חברים מדובר בחיפוש בגוגל. כבר כתוב שאני אמן וסופר משורר ועוד ואני מתפלא שאתם עוד לא חושבים שזה כל כך ברור אחרי כל הזמן הזה. לא אמרתי שאינני אמן. וגם, הפסקתי לצייר לחמש שנים ובזמן הזה עשיתי אמנות קונצפטואלית וכתיבה וזהו הרי המהלך.  החיים כל כך שונים בתוך בית חב"ד ומחוצה לו. אבל בכל מקרה נראה שכל העולם במלחמה עם כולו, ואי אפשר לצאת מזה על ידי שימוש באפליקציות או באינטרנט. הייתי בעיר הגדולה והיה שם הרבה יותר חברתי, פגשתי חברים ובן משפחה והיה ממש נפלא. ישבתי בבתי קפה, שתיתי ואכלתי. והנה התיישבתי לספר לכם על כך. נראה שמדברים על הבלוג יותר אנשים שלא קראו את מה שכתבתי מאנשים שכן קראו. הרי רוב הקוראים בארצות הברית ואילו כמות המגיבים בארץ גדולה מאוד. יש ריקושטים מכל הכיוונים אחרי הפופולאריות של הבלוג לאחרונה. היה לי יום יפה עם שמש כזאת.  ואחד החברים שפגשתי מהעיר הבינונית, נפגשנו גם אתמול במקרה ברחוב והוא היה עם גיט...

שלום לקוראי בארצות הברית, אני אוהב אתכם מאוד. לאחרונה יש לי יותר עניין בספר עזרה עצמית שאני קורא, ספרו של נפוליאון היל 'חשוב והתעשר' שפורסם לפני זמן קצר במהדורה חדשה ושווה. הוא לוקח בחשבון הרבה מאוד דברים, גם עיסוק באמנות, זוהי מציאה של ממש. חיי קשים ביותר אך אני מקווה שעם קריאתו חיי יהיו משופרים, ישנם עקרונות מהספר הזה ששווים יישום. אין לי ספק שקוראי מתעניינים בעובדה שאני עושה אמנות. ציירתי לאחרונה שוב רישומים חדשים, הפעם דיגיטליים, וגם כתבתי באמצעות האפליקציה שירים.  ענייני בטכנולוגיות מקל על חיי אולי במידת מה, מציעים לנו באמצעותן רעיונות טובים. אנשים טועים לחשוב דברים לא נכונים על ביקורתיותם של מבקרי הספרות, והדבר מוביל לשינויים גם אצל אלו שכותבים ביקורות.  זה נובע מהסרט על דוד אבידן בוא מוצגות ביקורות על ספרו הראשון אשר כתוב עליהו שמפורסם בו 'ביוב לנפש' דבר שוודאי שלא נאמר בעל פה למשורר הדגול. גם גבריאל מוקד מעולם לא שמעתי אותו אומר על שיר שהוא לא טוב, וזאת על אף היותו אחד ממבקרי הספרות הידועים בתולדות הספרות העברית. בעקבות ההופעה בסרט היחסים עם הקוראים הורעו, הם חו...

 השבת יצאה והיה זמן מרתק עבורי. עם זאת היא היתה שבת חילונית כמעט לחלוטין. אני נמשך היום לצד החילוני יותר מאשר לדתי וכך זה כבר זמן מה, אני חושב שהמשיכה הגדולה יותר הזאת הגיעה אלי מהעיסוק בדת ובחילוניות בעיר הזאת. כאשר הייתי בעיר הגדולה היו לי יותר משיכות לכיוון החרדי. החילוניות שם היתה יותר תרבותית מאשר כאן.  ועם זאת, עם הקשיים, אני מרגיש כותב וזאת למרות שאני חש עוד פעם ברצון לצייר, אך לא את ציורי השמן הפעם. הציור הדיגיטלי מושך לכיוונו ברמת הרצונות, יותר מהציור בעט. בקרוב יום הולדתי הארבעים, ואני מחכה כבר למתנות.  מקוה לקבל משהו משמעותי הפעם. המשורר האנגלי סיפר לי שאנחנו מאושרים מהדברים שאנחנו קונים רק לרגע. אבל הנה אני שוב כותב בבלוג ולא עוד פעם שירה בפעם הנוספת שלי השבוע. ועוד פעם הפסקתי עם הטיוטות ואעבור לכתיבה בפעם אחת, כך אני חושב שאעשה. אני רוצה הצלחה בחיים, והספיק לי מדברים מתים.  אני רוצה את החיים, חיוב החיים כפי שכתב ניטשה ונאמר שוב ושוב על ידי ג'רמי פוגל כסיסמת הוויה עבורו. הפייסבוק איננו מספק מספיק סטטיסטיקות, פה זה יותר טוב.  שם, אנשים מגיבים למה שכתב...

שלום לקוראי בארצות הברית מהשבוע האחרון ובכלל. תודה לכם על ההתעניינות. העיר שלי היא מקום מעניין מדי. קורים פה דברים טובים ורעים כאחד. יש להתמודד עם המציאות לבד ולהסתמך כמה שאפשר על עצמך. זוהי הדרך לחיים טובים. כמובן שיש ליצור קשר עם אנשים אחרים מסיבות רבות, את אחת מהן קבע נפוליאון היל בספרו הפופולארי חשוב והתעשר, הקשרים עם אנשים אחרים יכולים להוביל אדם להצלחה בחיים.  שמעתי שהוא לא היה כותב אמין ושספרו אינו מוביל להצלחה אמיתית בחיים כפי שהבטיח, אך על פי מה שידוע לי אכן יש שם משהו ואם מקשיבים לו ברצינות מגיעים למשהו בחיים, לכן שווה לקרוא אותו. בקרוב יום הולדתי הארבעים, אני אהיה לבדי ביום הולדתי. אף אדם לא קבע להיות איתי. האם זה טוב?  אני מקוה שבמובן מסויים כן. משום שחברים יכולים גם לפגוע, למשל על ידי כך שאינם עונים לטלפון תקופות ארוכות, גם זו פגיעה. הייתי רוצה לחגוג עם מישהו אבל יכול להיות שאין לי כרגע ברירה ואהיה לבדי. אני מרגיש יותר טוב כשאני לבד ומדבר עם אנשים באפליקציות על פני יציאה לעיר, והתחושה אחרי הדיבורים באפליקציה יותר טובה. זה מזכיר תפילה במובן הזה. גם לאחר תפילה אדם מ...

 היום יצא לי לקרוא את סארטר ברוסית, דבר שאני עושה לאחרונה. בנוסף קראתי באנגלית מתוך ספרה של סילביה פלאת' 'אריאל' במהדורה דיגיטלית. כמה נעים להיות בבית עם הספרים ולהיחשף למדיה הדיגיטלית ששינתה את החוויה הביתית שלנו ועם זאת לא לוותר על הספרים המודפסים. אני מגלה בכל פעם את לימודיהם של בני העשרים דרך המחשבים וחושב שלומדים מזה הרבה מאוד, לא כפי שהיה במדינה המודפסת ובכל זאת נחשפים לדברים דרך אפליקציות ואתרים. הבעיה המרכזית היא עם אינפורמציה מומצאת ולכן צריך לבדוק את מקורות האינפורמציה כדי להגדיל את האמינות של מה שנכנס הביתה.  ירדתי לסופרמרקט ושוחחתי עם הבחור הרוסי, הוא אמר לי כמה דברים מעניינים. אך אני חושב שההיחשפות שלי לשפה הרוסית אינה מספיקה, בכל זאת אפליקציית השיחות מספיקה לי בכך. לפעמים אני חושב האם להחליף לשפה אחרת אך הרוסית כבר קרובה לי יותר ואני רוצה להמשיך. היום למשל חשבתי האם ללמוד משהו בצרפתית למשל והספקתי שוב להשתמש בספרדית. אולי בכל זאת חווית השפה שלנו מהמדיה הדיגיטלית איננה כל כך רעה, יש כבר חשיפה ליותר שפות.  המבקרים בבלוג הרבה מהם אינם חושפים את עצמם ואני מבין ש...

 הלילה נתנו הרבה תשומת לב לשירים שלי. אני משתמש באפליקציית שיחות שמטרתה ללמוד שפות אך היא משמשת יותר כאפליקציה חברתית, והמשוחחים בחדר רצו לשמוע משירי אותם הקראתי להם. עושה רושם שהם התחברו לשירים, ואחר כך רצו קישור לערוץ היוטיוב שלי וקיבלו אותו. מעניין מה שקורה כשהקשר באמצעות השירים נעשה פעיל, אפילו אם הפעם זה דרך אפליקציה שלא רואים בה את פני המשתתפים בזמן שאני מקריא. יכול להיות שהתקשורת דרך אפליקציות ושיחות טלפון של שירה מכאן יותר מספקת ממה שציפיתי (היום היא היתה כזאת).  האם יזדמנו לי עוד הרבה הקראות שירה דרך הטלפון? ובכלל התקשורת היום נראית לי מוזרה, למשל זה שאתה מזמין משהו אונליין ופתאום הוא מופיע אצלך בבית, האין זה מוזר? ההורים שלי חזרו מגרמניה וכבר הספקתי לפגוש אותם, בדיוק כשמתי כספי נפטר הם חזרו. אבא שלי אהב אותו והקדשנו זמן לכתבת הראיון האחרון של מתי כספי.  הרבה מהזמן ספרי השירים בביתי רק שלי ואינני חולק אותם, בעיקר ספרי השירה העברית. היום היה יום שונה, עם הרבה תקשורת שכללה שירה, אפילו אם זה ממרחק. לא היתה הפקה למוזיקה שלי, ולכן היא היתה יכולה להיות מעובדת כפי שאיננ...

אם אני צריך לבחור משורר אחד דובר אנגלית מכולם, אז טי. אס. אליוט. ואם אישה אז סילביה פלאת' אבל אני מודה שעוד לא בחנתי את אן סקסטון שגם היא כנראה נפלאה. אבל למרות כל הארומה האנגלית אמריקאית הזאת שמרחפת בתודעתי לאחרונה ביקרתי היום בתל אביב, ושם הלכתי בחוף הים עם מישהו, אדם טוב אני חושב. ואיתו נכנסתי לדיזנגוף סנטר בו הוא קנה בהתלהבות חולצות. הוא איננו שותף לאהבה שלי לשירה אנגלית או עברית, לא הרבה בסביבה שלי אוהבים שירה כמוני.  לשירה יש תכונה כזאת של חוסר שמישות, היא עשויה לשמש מעט מאוד פונקציות מחוץ לעצמה. כמובן שמקריאים אותה מדי פעם בכנסת ישראל או בפרלמנטים אחרים והיא עשויה לייצג מטרות פוליטיות.  אבל רוב הזמן היא עומדת בפני עצמה, כמו פסל או ציור. אנשים רבין בעיר שלי אינם מתפתים על ידיה כל כך ואינם קוראים שירה או כותבים אותה. יש כמה בעיר שפירסמו שירה אך לפי השמות שלהם הם זקנים מאוד וגם לא שמעתי עליהם במעגלי השירה שהסתובבתי בהם בתל אביב. אני, כמו כל אדם כנראה, מתעניין בדור שלי.  זה לא אומר שאינני מעריך דורות קודמים, את נתן זך למשל או את מאיר ויזטליר. אני מעריך משוררים מדורות ש...

כתוב שיר, העבר איננו מכביד עליך. התעורר אל תוך היום הזה, אל השמש הזאת אתה לבד, לבדיות נפלאה כזאת ואף אחד איננו מפריע לך להתייחד עם הרגע ענית על הודעות, ואתה חושב להמשיך לחדר הכושר, וההורים רחוקים עד מאוד באירופה תפוס את היום הזה בידיך, שתה אותו החיים קורים רק פעם אחת. התמונה צולמה בגרמניה על ידי ההורים שלי

החיים יכולים להיות לפעמים טעימים. תארו לכם החזקת גביע יוקרתי בטעם קרמל מלוח ואכילה ממנו, כמה דבר זה נפלא. גיליתי שוב ושוב שהזקנים רוצים לאכול כפי שהצעירים אוכלים, בחורה אחת שהכרתי וודאי היתה אומרת שהם מקנאים. ובכלל פעם חבר אמר לי שהמבוגרים מקנאים בצעירים ואילו הצעירים מקנאים בעבודתם של המבוגרים מהם שצלחו את הדרך.  מידע שכזה היה ידוע לי כשגרתי בעיר הגדולה, ואילו כאן הזקנים חושבים שגיליתי את רעבונם וכיצד הוא מתעורר בפעם ראשונה והפעם בבית כנסת. לפעמים אני כותב עבורי אבל גם כדי שאנשים יקראו אחר כך, וזה מה שקורה בבלוג זה.  לרוב אני כותב ספר, אבל לא תמיד תשומת הלב שלי מופנית כלפיו דווקא, במיוחד כעת כשאני כותב אותו באנגלית והשפה עוברת פחות שימוש עבורי כעת וזאת משום שרוב האינטראקציות הן בעברית, כן. את האמריקאי לא מצאתי היום, והפעם האחרונה ששמעתי על יעל היה כשהודיעו שסיפרה שיפורסם כבר אחרי מותה צבר מספיק תרומות לפרסומו.  הוריי נמצאים בחוץ לארץ, ואני חי את חיי כאן. והנה תכף סוף השבוע. הייתי היום אצל הספר, הוא סיפר לי את הזקן, דאג למסגרת שלו. לא רע להיות אצלו, אני מודה.  להגיד ...

הדתיים אומרים שהחילונים השתגעו בגלל הלבוש שלהם, שהוא איננו כל הזמן שחור לבן חליפה עם חולצה מכופתרת. שמעתי לאחרונה שכל החרדים משוגעים. הספרים אומרים למסופרים שהשתמשו במכונה ביתית לגילוח זקנם שהם השתגעו לגמרי. גז לייטיניג חברים, ואני מזהה כאן גם מניפולציות. האם אדם שלבוש אחרת ממך הוא בהכרח משוגע אפילו אם הוא לבוש מכובד? אני חושב שהישראלים יצאו מגידרם והגיעו לרמות חדשות של הגזמות, וזה עם מטרות מסויימות בראש הדוברים. מישהו שאני מכיר עבר לארץ לא מזמן ממוסקבה, הוא קרוב, גר בתל אביב ויש לו חוויה שונה של המדינה שלנו.  הוא מרגיש מאושר פה לחלוטין. הייתי רוצה לשמוע עוד כיצד הוא חווה את הארץ מנקודת מבט של מי שעבר לכאן.  אני מכיר גם אמריקאי שרק עבר. הרבה אנשים חושבים שאני אמריקאי או רוסי, אני מריח כאן עוד מניפולציה ועוד גזלייטינג. הטעיות חברים שאנשים מטעים אתכם כדי שתאבדו קשר עם מה שקרה באמת. וכשזה קורה אתם שוכחים אפילו את העובדות הבסיסיות ביותר המוצגות לפניכם. כן חברים, אנשים מאכזבים אתכם במעשים שלהם, לפעמים זו האכזבה.  ולא התאכזבתי מהפילוסופיה של האדמו"ר הזקן לא בזה העניין. כשאני לב...

התשובה היא בטקטס שירי שכתבת עכשיו יש לכתוב את הרגע הנחווה בשורות הארוכות יותר היום, הוא יפה וקריר, יש לך עוד את רובו לפניך לחיות בו. ואנשי העיר אינם תמיד לצידך, לפעמים הם רוצים לשוחח אתה מגיע אליהם כפי שהיום מאפשר, ולא תמיד יש לך הרבה זמן למפגשים. לעתים אתה רוצה יותר מזה, שהרגע יהפוך לרגע יפה יותר ויש לך רגע בכל יום, הנה מילה מופיעה שוב, אך עם אות אחת פחות, הפעם בתחילת שורה בעברית המילה של הזמן זו שמצליחה לעורר בך את הצמידות הזו למחשבתך, פנקס מלא בשורות על מבנה עץ שולחני, לבן מבפנים ושורותיו מצד ימין לשמאל הוא שואל אותך מתי תכתוב בפנים, ואתה אינך מספק לו תשובות חד משמעיות בכתב דיו כחול כפי שהשורות מתארכות כך עובר הזמן מקצה לקצהו של יום שיש בו גם רוחות- וציפורים על גגות אין פה עם מי לשוחח על אמנות שיחות ארוכות כבעבר, גם לא על מדעים, ובכל אביך, הוא נוכח אצלך. אתה עונה תשובות כפי שהיום מתגלגל. לרגע הכל נראה מוכר יותר, מוכל ובלתי משתנה. האם היה חזק יותר בעבר לפני שהתחלת את המסע הזה פנימה עם מעברך, השתנית והעיר בכל זאת מכירה במשהו ממה שנעשה, אבל לא באמת איכפת להם. הם שם לרגע בצד ולא באמצע, ...

לא נולדתי בארצות הברית, גם לא ברוסיה, ולא עליתי לארץ. נולדתי בישראל ונסעתי לחוץ לארץ רק לזמנים מסויימים, אבל לא יותר מחודש. את הזמן המוחלט שלי חייתי בישראל. לעתים הייתי בנסיעות של שבוע או שבועיים למדינה אחרת, רוב הפעמים נסיעות ארוכות נמשכו עשרה ימים. עברית תמיד היתה שפת האם שלי והשפה הראשית אותה אני דובר. אנשים טועים לראות בי זר, אומרים עלי דברים אבסורדיים למשל שנולדתי חרדי. נולדתי חילוני ולבית שאיננו דתי בכלל. כל הזמן רציתי להיות קשור לאנשי המקום אך הם מפנים לי עורף. תקופה מסויימת בתל אביב חבריי רצו לחבר אותי עוד יותר לישראליות ממה שאני מחובר. לא היתה הסכמה כללית שהניסיון הזה הצליח. קבוצת דור וחצי לא קיבלו אותי לשורותיה משום שנולדתי כאן.  תמיד הייתי מודע לישראליות ולרוב רצו לכוון אותי לכיוונה של זהות הזר, זה שאיננו מבני המקום, וזאת למרות שאני מכאן בכל רמ"ח איברי. השפה העברית היא שפתי, הערים הישראליות הן ערי. מעולם לא גרתי אפילו חודש וחצי במקום שאיננו ישראל. אני נשבע שאני ישראל, לא עברתי מכאן. התקופות של חודש אותן ביליתי באיטליה היו לצורך לימודי אמנות ולא משום עניין של מעבר מדינה....

Since I have the biggest amount of readers coming from the states I have decided to write for you in  English. I am giving more attention to this great language recently. Visiting Scotland was an interesting experience and it made me want to visit again. There are plenty of writers to read and recently my attention is towards Classic Modernism. Even when waking up attention is immediately given to that. An American Chabad guy came my way yesterday and we had a talk. His eyes were towards the future. He was on his way to a wedding. We spoke for about 45 minutes. It makes a difference when on speaks with a person that has his eyes towards something you can do. He smiled and was energetic, dressed in black an white and made comments that made sense. He liked my English, in these kind of conversations there is the hope of finding something new in a tongue based on Latin. We walked to the bus station and he traveled to see his family members. What a difficult life he must have, but it d...

שלום קוראים יקרים, צפיתי לאחרונה בקטע ביוטיוב על טי. אס. אליוט. זהו משורר ששווה להתעניין בו – לא רק מפני שהוא מן החשובים במאה העשרים בשפה האנגלית, אלא משום ששירתו יוצאת דופן וחייו עצמם מעוררים מחשבה. קראתי בביוגרפיה שלו ובשיריו, והוא בעיניי מן הדמויות המרתקות ביותר של המודרניזם. השבת עברה לא רע. צפיתי, קראתי, אכלתי טוב, ועזרתי היכן שיכולתי. ובכל זאת, עלתה בי שוב תחושת החסר: חסר לי קשר עם בני דורי – בני עשרים, שלושים, ואפילו תחילת הארבעים. יש לי קשרים כאלה, אך לרוב דרך הטלפון ופחות בחיים עצמם. אולי משום כך נטפליקס ויוטיוב משלימים עבורי משהו מן החסר, באופן וירטואלי. אינני נמנע מקשר עם בני דורות מבוגרים יותר, בני שישים ומעלה, אך שם אני מעדיף שהקשר יהיה מקצועי או ענייני. אינני מחפש שיח “בין־דורי” במובן המחנך שלו, ואינני מעוניין שילמדו אותי את הזקנה שלי. כשהיא תגיע – אם אשרוד עד אז – אדע אותה בגופי. ממילא הזמנים משתנים, וסביר שגם הזקנה תיראה אחרת ממה שהיא נראית היום. יש משהו מהפרדוקס בפשטות של החיים כעת. כשהם היו סוערים ומורכבים יותר, היה בהם גם משהו פשוט. היו הרפתקאות, מאבקים, מטרות שיש לצ...

צפיתי בסרט על אביתר בנאי, והחלטתי לעצור רגע ולכתוב פה. מה זה אומר להתעורר בעיר הזאת, שאין בה את התגובה ליצירה מצד אנשים אחרים שמאפשרת את הצעד הבא. ולכתוב, כאילו אתה והמספרים לבד בעולם. לאחרונה, כתבתי מאמר ליקום תרבות והיו קוראים וגם הגיבו תגובות, וזה היה אחר. לרוב אנשים קוראים אותי, אבל לא מגיבים כל כך.  כבר סיפרתי לכם, חושבים שאינני אוהב את התגובות ולכן אין תגובות בפעמים רבות. אחרי הרפתקאה כזאת בסקוטלנד העיר שלי נראית שקטה, ואני שוב שואל את עצמי אם אני עושה נכון שאני שואב את כל המדיה הזאת, ואני מתכוון גם לספרים בכך.  ונהניתי לקרוא אתמול בלילה. אבל חסר לי משהו, איזה מישהו שיבין את מה שקורה לי שאוכל לכתוב לו. אני כותב לי ואנשים קוראים, ואני מודע לקריאתם. כמו שאתם שמים לב אני פונה אליכם ויודע שאתם שם. יעל חלפה מחיי ונשארה כזיכרון, היא היתה לא רק אדם ממשי, אלא גם דמות ספרותית. נח לשלב אותה בטקסטים אפילו שהיא עצמה עברה מהעולם.  היא לא נעלמה לי כדמות, נשארה נוכחת. אני זוכר את הפעם ההיא שבה אני והיא ישבנו בפארק בכפר סבא וכתבתנו שירים והקראנו אחד לשניה. איזה קסם זה, רגעים ספרותי...

 אז כן, אני כותב שירים אבל אין לי למי למסור אותם לקריאה בהווה. ואני שואל את עצמי על הלגיטימיות של כתיבת שירה בוואקום כזה מבחינתי. חבר אמר לי שאמילי דיקנסון כתבה בלי לתת למישהו לקרוא את השירים ורצה לומר בכך שמה שאני עושה לגיטימי. אני שואל את עצמי בכלל על הכדאיות של כתיבה בוואקום שאני נמצא בו. הוא אמר לי שאף אפשר להשפיע מעמדה כזאת, עמדתו מעניינת אני חייב לציין. אני שואל את עצמי איזו התקדמות אפשר לעשות בכתיבת שירה בבידוד יצירתי כזה. הוא אמר לי שבקרוב נוכל להיות אחד בעד השני ולתמוך זה בזה יצירתית. חבר חשוב.  לא פגשתי בעיר הזאת בן שיח אינטלקטואלי לזמן ממושך, היו שיחות קצרות אבל זה לא הספיק. והאם אפגוש פה בכלל מעגל חברתי שאהיה חלק ממנו? אני בספק. נראה שאשאר פה אני והמשפחה שלי והחברים ישארו רחוקים. התקשורת באינטרנט אינה מספיקה לי, ואין למי לספר על מה שאני קורה.  יכול להיות שאני אפילו חוזר על עצמי בנקודות מהסוג הזה אבל זה המצב בכל פעם שאני פוקח את העיניים ולאורך היום. אני חייב לומר שכשאתה לבד אתה גם נמנע מפגיעות שאנשים יכולים לפגוע בך, כך שזה אחד היתרונות במצב.  ואתה פועל בה...

אז מה עושים כשכל כך חשוך בחוץ וקר ולילה בכלל? התשובה היא שאין רצון חזק במיוחד לצאת. בית הקפה רחוק מדי בשביל לעשות את המאמץ. אני פוגש לעתים קרובות את ההורים שלי ואתמול כתבתי שיר אותו שיתפתי איתכם. אין לי קוראת בשר ודם לחלוק איתה את מה שאני כותב, יעל היתה במקום הזה וכשאיננה הוא נשאר ריק. השירים נערמים כרגע, מדי פעם מאמר.  היא היתה אדם שכל כך הבין, היו לנו רגעים ספרותיים רבים מספור יחד. הכרתי אותה במשך שבע שנים. הסוף שלה היה מיידי. לאחרונה עבר חבר להרצליה, הוא הכיר אותה. לא ראיתי אותו הרבה בחוץ, רק פעמיים. הוא סיפר לאנשים פה שאני צייר, דבר נכון שלא הכחשתי.  שנים חשבו שאהיה רק זה, ואז הגיעה הכתיבה. יש איתה כמה בעיות, למשל קשה להציב בה מטרות מוגדרות לאותו היום, או לקבוע שהתקדמתי במשהו. הרי אין לי פרוייקט מוגדר לפרסום כרגע של ספר או משהו מהסוג הזה.  יש לי את 'צילו של הסובייקט' מסוף השנה שעברה ויצא לי לפרסם ביקום תרבות ובכתב העת סדן לאחרונה. אבל החיים בעיר הזאת אינם מקדמים את הקריירה, אין פה איזו התקדמות מוגדרת. לא נרשמתי לאחרונה לאירועים מיוחדים ונראה לי שהחיים פה די שוקעים לתו...

 בחוץ יורד גשם, ואני חושב על הבדידות האמנותית שלי. אין סביבי אמנים או כותבים, מישהו שישקף לי את תהליכי היצירה שאני עובר. קוראים אותי כרגע יותר באינטרנט מאשר בדפוס על פי התגובות שאני קולט.  יש קוראים, אבל התגובות שלהם הן יותר ריקושטים מתגובות ממש. קשה להיות כל כך מבודד יצירתית. אין פה בעיר סביבי לא משוררים ולא אמנים. כשגרתי בעיר תל אביב היו יותר מפגשים. אפשר לומר שבעונה כזאת זה אולי אפילו מתסכל. מתחשק לחזור לישון, הרי אין מישהו מסויים שקבע להיפגש בכל מקרה. הגוף מבקש להיות במיטה כשכבר לא חם בחוץ ומטפטף הגשם.  האנשים היחידים שיצא לי לפגוש היום אלו שני הורי, ביחד נסענו למופע בימתי של גיא פלג, הכתב שמדווח על מה שקורה במדינה בטלויזיה. אין לי מישהו קרוב שיקרא את שיריי. פעם היתה יעל והיום היא איננה עוד.  עלה במשך היום הרעיון של לצאת לאיזה בית קפה ולהיחשף לאנשים, אבל אני פשוט נרדמתי שוב במיטתי. היו כמובן גם כמה התכתבויות עם אנשים, מישראל ומהעולם. אבל יש לי תחושה שהאנשים שכותבים לי לא מתאמצים יותר מדי, כותבים תגובות קצרות ולא מאריכים, שומרים אנרגיה כנראה. אני משקיע יותר בכתיבה...

 מתחשק לישון הרבה, וכשאני מתעורר לקרוא משהו במכשיר הדיגיטלי. האם איחרתי את הרכבת? המכשירים האלה חדשים יחסית, התחילו למכור אותם בחנויות רק בשנות האלפיים. שוחחתי בטלפון עם מכרה מהצפון. והערב כבר תיכנס השבת. רציתי לדבר עם אנשים בטלפון אבל אפליקציית השיחות לא מספיק טובה לשם כך, אולי חסרה שם ההיכרות בחיים האמיתיים, זאת עשוייה להיות אחת הסיבות ללמה זה פחות מתאים לי.  ובכל מקרה, הודעות ווטס אפ, כוס קפה וגם אוכל. אלו הדברים שמעסיקים אותי ביום מנוחה שכזה. אני רוצה לנוח, ממש אבל. ולא כל הזמן יש למי להתקשר. בעיר הזאת יש הרבה מרחב פנוי, כך זה מרגיש לי אחרי סקוטלנד שכבר רחוקה.  ישנם אנשים שהכרתי וממעטים להתקשר אלי, וכאלה שאינם מתקשרים בכלל. ויש כאלה שרק בהודעות כבר הרבה זמן. אני רוצה לשמוע כמה תגובות על מאמרים שפרסמתי, למשל על המאמר האחרון ביקום תרבות שמעודד אנשים לכתוב.  אבל יש לי מעט מאוד מהיכן לקבל תגובות וזה למרות שקראו אותו מאות אנשים. היום היה רעם חזק מאוד בזמן שירד גשם, ונהניתי מכך שהוא יורד ואני בבית.  בתמונה בית כפרי בסקוטלנד שצילם אבא שלי במהלך הטיול

 היום היה יום של מנוחה ברובו, אך בערב עבדתי שוב כמובן. הספקתי להאזין לראיון עם יערה שחורי (נאלצתי להפסיק באמצע) וקניתי את החלב החדש שכבר אפשר לקנות אותו בעיר. במשחקי הכדורגל לא צפיתי ממש, רק ראיתי שהתחיל משחק והלכתי הלאה. יש כל כך הרבה מכשירים להתייחס אליהם, לפטופים, טלפונים ניידים, קינדלים, טאבלטים ועוד. ובכולם קל מאוד להשתמש, זה לא קשה. הם גם קלים יחסית למכשירים הוותיקים יותר.  נעים לקרוא ספר במסך דיגיטלי וגם יש את המילונים הדיגיטליים הנלווים. המחברת האלקטרונית פחות טובה במראה מזו הכתובה על נייר ובעט שיוצא ממנו דיו.  בכל זאת יש יתרון לטכנולוגיות הוותיקות במשהו עדיין. גם אני חושב שספרים פיזיים לא עברו מן העולם. יש להם יתרון באופן שבו נזכר מה שנקרא. אני חושב שהספרים נזכרים פחות בדיגיטלי, הם בכל זאת עושים משהו ומוסיפים. אולי אני זוכר אותם פחות בגלל שעבר הרבה זמן מאז שקראתי ספר דיגיטלי לפני שהתחלתי שוב בתקופת הנסיעה האחרונה שבדיוק חזרתי ממנה לפני כמה ימים. איזו הקלה זו האוכל והשתיה של הארץ. כתבתי שיש מתחים סמויים בפוסט הקודם, אך לא כולם תת קרקעיים, ישנם כאלה שממש על פני הקר...

 היום היה יום חדש בעיר, ביקרתי בבית חב"ד בלילה והיה שם הגבאי. כמו כן הייתי בבית קפה ושתיתי כוס גדולה של קפה הפוך. החדשות נראות רע כתמיד אך העיר עושה רושם שקט ביותר, אל דאגה, מתחת לפני השטח יש בה מתחים. אני נהנה מהטכנולוגיות לאחרונה ולא רק מהן, מספיק לקרוא גם בדפוס. בטיסה בחזרה לישראל קראתי את שירו של טי. אס. אליוט ארץ השממה במלואו באנגלית. קריאה שווה. זו הפעם השניה שאני קורא את השיר הזה מתחילתו ועד סופו. שוחחתי בטלפון עם הרבה אנשים מאז שחזרתי, ביוזמתי וביוזמה שלהם, הרי חלקם התקשרו אלי, היתה שיחה מגרמניה גם כן.  האם אלו סופי הדרכים? יותר דרך שנמשכת או צומת שמובילה למקום אחר. החב"דניקים חשבו שעזבתי לתמיד והנה הנני כאן. אני מתקדם בקריאת ספר אודות לאונרד כהן, אני מוצא את קריאת הספרים אודות מוזיקאים מועילה. היה בבית חב"ד צעיר אחר. אך מסיבה כלשהי אלו פחות חבריים מחוץ לבית הכנסת, כנראה שקרה משהו. האזנתי הערב להרבה מאוד יצירות של ברוך ברלינר אותן הפיק אבא שלי כולל קטעי וידאו בהם משובצים קטעים מהוידאו ארט שהכנתי לפרוייקט.  אני מבין שיש עוד המשך ארוך טווח ליצירות האלו ולביצועים של...

 אז מה יש לנו בהרצליה? הישיבה שחזרתי אליה, כולל ליטאי. הספר שמסדר את הזקן שמספרתו בשחור ולבן כולה. חנויות למיניהן, ובתי קפה, ומסעדות, חלקן פתוחות גם בלילה. נכון, במרכז העיר אין מסעדות גדולות כמו בתל אביב בשעות המאוחרות ככל שציפית. עם זאת סאפורי נפתחה מחדש ולמרות שאין שם סכין יחד עם המזלג (שניהם פלסטיק כרגע) הפסטה טעימה. אכלתי שם עם יעל בגלגול הקודם. הספקתי כבר לשתות את הקפה החזק מדי של העיר הזאת, ולעתים למרות שאני רוצה להרגיש את המים החמים המרים האלו מכינים אותו עם מים לא מספיק מחוממים. היה יכול להיות טוב אם הקפה בהרצליה היה זהה לזה שבכיכר רבין, בתולעת ספרים למשל, שם הוא מושלם. אני מתכוון לאספרסו כמובן, הקפוצ'ינו איכותי לכל דבר ועניין גם פה. וגם בישיבת מרכז העיר יש קפה הפוך שאתה מכין לעצמך בחינם, ואפשר לשתות אותו בזמן הלימודים. זה מזכיר לי את הישיבה במרכז תל אביב ברחוב בוגרשוב ליד דיזינגוף סנטר לא רחוק מישיבת חזון אליהו של חב"ד. אז כן, הזיכרונות מתחברים להווה גם דרך רגעים כאלה של הנאה.  שוחחתי עם פילוסוף בטלפון, היתה שיחה מעניינת. הוא המליץ לי על מאמר שפרסם באינטרנט וקראתי אות...

 אז זהו אני בארץ. הייתי עשרה ימים בסקוטלנד והנה חזרתי. שם הכל נראה גדול יותר באדינבורו. הרחובות מלאים יש מוזיאונים גדולים והכניסה אליהם חינם, ירד שלג אפילו כשטיילנו בטבע ובין כפרים. זאת חוויה לצאת מהארץ. בשדה התעופה מיד הרגשתי שכבר הגענו, לפי האטמוספירה. ונהג המונית היה כפי שנהגי המוניות כאן. התעוררתי הלום לחלוטין ומרגיש שאני צריך לחזור לעצמי. האם היה מוצדק לנסוע? אני חושב שכן. ארוחות הבוקר היו כבדות במיוחד וההוגמניי, השנה החדשה של הסקוטים היתה מהנה. שמענו מוזיקה והתחברנו לרוחות ההמון החוגג. והיו לא מעט זיקוקי דינור.  הספקתי לקרוא אבל לא המון רק במידה שהספקתי, משום שהייתי צריך להתרכז בטיול ולישון במידה הנכונה. ובכלל כיף לחוות מדינה חדשה. אכלתי לא רק אוכל מקומי אלא גם ראמן סיני ואוכל של רשת סטארבקס. האמריקאים רוצים שנהיה בדיוק כמוהם. האנגלית שלי מדוברת עם מבטא אמריקאי ויש לי גם השפעות מאנגליה, גם הסקוטים רצו להשפיע על האנגלית שלי אבל ההשפעה לא חדרה לעומק משום שהביקור היה קצר יחסית בשביל השפעות כאלה.  זוהי המדינה דוברת האנגלית השלישית שאני מבקר בה. הייתי כבר בארצות הברית וב...